חובות של בנקים בגילוי מידע על מימוש משכנתאות

התובעת הפניתה לדברי ביהמ"ש בתביעת הבנק שם קבע כלהלן: "הבנק אף טען, כי רינת היתה מודעת להליכי מימוש המשכנתא ואף נטלה בהן חלק, אלא שאז לא מצאה לנכון להעלות את הטענות שהועלו על ידה בתצהירה", "סבורני כי טענתו של הבנק לפיה רינת היתה מודעת להליכי המימוש, אך לא מצאה לנכון להשיג על קביעת השווי ואישור המכר (עדות רינת בע"מ 258), אינה מציעה תשובה לשאלה מדוע הבנק לא טרח ליידע את רינת בדבר החוב הקיים בחשבון, כמו גם בטענתו כי היא חייבת בפירעונו וזאת סמוך לפטירת המנוחה." ביהמ"ש קבע בפסק הדין החלקי כי דברים אלה, יפים גם לעניין העובדה שהבנק לא יידע התובעת כי בכוונתו לוותר על השיעבוד על הדירה ברחובות, על אף שהיה לה עניין בהחלטת הבנק בעיניין זה וקבע כי הטענה של הבנק כי התובעת נתנה הסכמתה למימוש, אינה מסייעת לבנק מרגע שלא גילה לתובעת עובר על כוונתו לוותר על הבטוחה הנוספת, עובר למתן הויתור, כפי שיפורט בהמשך.

כמו כן, ביהמ"ש הפנה לאיזכור סוגית הויתור על מימוש המשכנתא שרשמה על הנכס ברחובות: "5.11 נימוק נוסף המחייב דחיית התביעה נגד רינת, מובנה בעובדה לפיה הבנק ויתר במודע על זכותו למימוש המשכנתא שנרשמה גם לגבי נכס ברחובות, אשר אמיר קיבל מהוריו במתנה, וזאת ללא כל הסבר באופן שהנכס היחיד שנותר למימוש במסגרת המשכנתא, היה הדירה בבני ברק, ובכך שראה לנכון מבחינתו לתבוע את רינת בלבד, כמי שזכתה במתנה בעזבון (75% מדירת בני ברק).

עוד קבע ביהמ"ש שבכך, שלל הבנק מהתובעת את האפשרות למנוע ע"י שיכנוע הבנק, או באמצעות נקיטת הליך מתאים, את שיחרור הבטוחה ברחובות בגין חובות אחרים של אמיר, חובות שסילוקם, לא הועיל לה. עוד קבע ביהמ"ש שהעד מטעם הבנק עומת עם התוצאה הקשה של אי גילוי המידע לתובעת בעמוד 122 לפרוטוקול משורה 9.

...

הגשת כתב הגנה וכתב תשובה, הדיון הראשון, הגשת ראיות והדיון השני הבנק הגיש כתב הגנה ביום 27.2.18 בו טען כי יש לדחות את התביעה הן על הסף והן לגופה וזאת בשל התיישנות ואף בשל עשיית עושר ולא במשפט והעדר עילה.

חלופה 1: תיאור שטח שווי מ"ר בנוי סה"כ שווי הנכס דירת מגורים 51.5 6,900 ₪ 355,000 ₪ חלופה 2: תיאור שטח שווי מ"ר בנוי סה"כ שווי הנכס דירת מגורים 51.5 26,300 ₪ 1,354,000 ₪ חלופה 3: סיכום דמי שכירות ראויים לפי שנים: שנה היחס בין שווי למ"ר לכל שנה ביחס לשווי במועד עריכת השומה דמ"ש לשנה במעוגל דמ"ש לחודש במעוגל 2006 26.24% 10,400 ₪ 900 ₪ 2007 26.24% 10,400 ₪ 900 ₪ 2008 38.02% 15,080 ₪ 1,260 ₪ 2009 38.02% 15,080 ₪ 1,260 ₪ 2010 51.71% 20,500 ₪ 1,710 ₪ 2011 55.51% 22,010 ₪ 1,830 ₪ 2012 58.94% 23,370 ₪ 1,950 ₪ 2013 62.36% 24,720 ₪ 2,060 ₪ 2014 68.63% 27,210 ₪ 2,270 ₪ 2015 74.90% 29,700 ₪ 2,480 ₪ 2016 89.73% 35,580 ₪ 2,970 ₪ 2017 93.16% 36,940 ₪ 3,080 ₪ 2018 98.10% 38,900 ₪ 3,240 ₪ 2019 94.68% 37,540 ₪ 3,130 ₪ 2020 94.68% 37,540 ₪ 3,130 ₪ 2021 100.00% 39,650 ₪ 3,300 ₪ חלופה 4 – אומדן שווי שוק לנכס שבנדון לחודש 10/2010: תיאור שטח שווי מ"ר בנוי סה"כ שווי הנכס דירת מגורים 51.5 ₪ 13,600 ₪ 700,000 ₪ חלופה 5 – אומדן שווי שוק לנכס שבנדון לחודש 03/2014: תיאור שטח שווי מ"ר בנוי סה"כ שווי הנכס דירת מגורים 51.5 18,050 ₪ 930,000 ₪ שומה לאור כל האמור לעיל, הנני מעריכה את שווי הנכס ודמי השכירות הראויים בהתאם לחלופות המבוקשות, כדלקמן: חלופה תאור מועד קובע סה"כ אומדן שווי הנכס 1 שווי שוק 01/01/2006 355,000 ₪ חלופה תאור מועד קובע סה"כ אומדן שווי הנכס 2 שווי שוק מועד מתן השומה 1,354,000 ₪ חלופה תאור שנה דמ"ש חודשיים ראויים דמ"ש שנתיים ראויים 3 דמי שכירות 2006 900 ₪ 10,400 ₪ 2007 900 ₪ 10,400 ₪ 2008 1,260 ₪ 15,080 ₪ 2009 1,260 ₪ 15,080 ₪ 2010 1,710 ₪ 20,500 ₪ 2011 1,830 ₪ 22,010 ₪ 2012 1,950 ₪ 23,370 ₪ 2013 2,060 ₪ 24,720 ₪ 2014 2,270 ₪ 27,210 ₪ 2015 2,480 ₪ 29,700 ₪ 2016 2,970 ₪ 35,580 ₪ 2017 3,080 ₪ 36,940 ₪ 2018 3,240 ₪ 38,900 ₪ 2019 3,130 ₪ 37,540 ₪ 2020 3,310 ₪ 27,540 ₪ 2021 – מועד עריכת השומה 3,300 ₪ 39,650 ₪ חלופה תאור מועד קובע סה"כ אומדן שווי הנכס 4 שווי שוק 10/2010 700,000 ₪ חלופה תאור מועד קובע סה"כ אומדן שווי הנכס 5 שווי שוק 3/2014 930,000 ₪ "

ביהמ"ש לא קובע מסמרות בעניין זה, שכן אינו אמור להכריע בו. דיון בהוצאות בשים לב לסכום שכר הטרחה שביהמ"ש פסק בפסק הדין החלקי, וכן בשים לב לפער בין סכום התביעה ובין סכום התביעה, ביהמ"ש קובע כי הנתבעת תשלם לתובעת מחצית מכלל הוצאותיה לעניין אגרות, תשלום לשמאי מטעמה ותשלום לשמאית מטעם ביהמ"ש וכן שכ"ט בא כוחה של התובע בסך של 35,000.

סוף דבר ביהמ"ש מחייב הנתבעת לשלם לתובעת כלהלן: 560,000 ₪ צמוד בתוספת הצמדה למדד המחירים לצרכן בלבד עד מועד הגשת התביעה ומאותו מועד בתוספת רבית כדין ועד מועד התשלום בפועל.

התובעת מציינת כי ליצחק הייתה חברה בשם "לעובד גרופ", אשר בדיעבד הסתבר לה כי הוא שעבד את הדירה לטובת החשבון העיסקי של חברה זו, דבר שהיא לא הייתה מסכימה לו. לדבריה, היא לא הייתה מעורבת בעסקי יצחק ובעסקי "לעובד גרופ" וזנקס ולא קיבלה מהבנק מידע על החשבון העיסקי או על שיעבוד הדירה לבנק והיא לא עודכנה על הפעילות של חשבון הבנק.

בהמשך, כאשר "לעובד גרופ" נקלעה לקשיים, יצחק נקלע להליכי פש"ר וניתן צו כנוס נכסים כנגדו ביום 4.12.16, שאז פתח הבנק תיק למימוש הדירה בגין חוב חברת "לעובד גרופ". בגדרי פרק ג לכתב התביעה נטען באשר לבטלות שטר המשכנתה (ר' סעיפים 36–44).

לדבריו, חובה הייתה על הבנק ליידע את התובעת על אודות מישכון דירת מגוריה לטובת חובות החברה ("לעובד גרופ") ולגלות לה את כל המידע הרלוואנטי (ר' בהרחבה גם סעיפים 45–83 לכתב התביעה).

נוכח האמור מעלה ובשים לב לשנים הרבות שחלפו מאז קמה זכותו של הבנק לממש את המשכנתה שנרשמה לטובתו על הדירה, בהיעדר יכולת ממשית לגבות את תמורת השיקים שנמסרו לחברת "לעובד גרופ" ולאור ההלכה העקרונית שנקבעה בע"א 64/09 אלף ג'ני נכסים והשקעות נ' בנק דיסקונט למשכנתאות (פורסם בנבו, 7.4.11), לפיה "...ככלל, זכות הבחירה לגבי סדר מימוש השעבודים במצב של ריבוי בטוחות נתונה לנושה – בעל המישכון, אלא אם הנושה "אדיש" לשאלה איזה מהנכסים לממש, בעוד שמבחינת החייב יש לכך חשיבות".

...

בסופו של יום, לאור כל המפורט בהרחבה בפסק הדין, שמיעת כל העדויות ובחינת הראיות ומשקלן "כפרי של ניתוח ההיגיון בשילוב עם התרשמות של חושים" (ר' בג"צ 2684/12 התנועה לחיזוק הסובלנות נ' היועמ"ש (פורסם בנבו, 9.12.15), פסקה נא) והסתכלות אף על התמונה בכללותה במבט רחב, באתי לכלל מסקנה כי דין התובענה – על כל רכיביה – להידחות.

הנני מחייב את התובעת בהוצאות הבנק, בגין שכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 50,000 ₪.

בשל 'משבר הקורונה' ולפנים משורת הדין, הנני מורה כי ההוצאות ישולמו לבנק ב־7 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 23.6.20.

אני נותנת אינפורמאציה על מה שקיים בבנק מזרחי ועל מה שעתיד להיות בבנק מזרחי.

עם זאת אישרה כי ידעה במקרה הנידון שיש לחברה - חוב של כ 9.5 מיליון ₪ בבנק פאג"י ושלא בגדר ההליך של גילוי נאות (שבו היא מחויבת בהתאם לכללי הבנק), אלא במהלך שיחה כללית מקדימה, נפרשה למעשה התמונה הכוללת.

זאת ועוד; בהיתעלם מקשיי המבקשות במישור העובדתי- ראייתי, כמפורט לעיל, אף דרכן של המבקשות במישור המשפטי - אינה ברורה; אכן כפי שהפנו המבקשות בוטלו במסגרת ע"א 8564/06 סולטאני ז"ל ואח' נ. בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' (ניתן ביום 7.7.08), שטרי משכנתא, עת שהבנק לא גילה לערב כי קיים חוב בחשבונות הבנק של נוטלי ההלוואה.

בנוסף - הסיכוי כי בית המשפט לא יאפשר בסופו של יום לממש את המשכנתא ביחס לדירה זו וביחס לדירה 25, הנו מיזערי גם מהטעם ששתי דירות אלו היו ממושכנות בעבר לבנק פאג"י. בפרשת מרטין דלעיל נקבע כי אין מקום לפטור ממשכנתא, עת שאותו נכס היה ממושכן בעבר לבנק קודם והכספים שניתנו כנגד המשכנתא הנוכחית, הם שאיפשרו את פרעון המשכנתא הקודמת לבנק האחר.

· קיים סיכוי נמוך מאוד כי יבוטלו מיסמכי המישכון ביחס לדירה 25, אשר אף היא הייתה ממושכנת בעבר לבנק פאג"י. · כך גם נמוך הוא הסיכוי כי יבוטלו מיסמכי המישכון ביחס לדירה 503 וזאת עת להתרשמותי אדית, שהנה הבעלים של הדירה, קיבלה מידע מספק, אף אם הגובה המדויק של החוב בבנק פאג"י לא צוין והיא יכלה ללא כל קושי לשאול עליו (בין אם לשאול את נציגות הבנק ובין אם לשאול את בעלה, או את בנה).

...

במקרים אלה גם לא בקלות תתקבל טענה דבר אי קבלת מידע רלוונטי שכן ניתן לקבל את אותו מידע בקלות מקרובי המשפחה וטענה כי סמכתי עליהם ולא שאלתי אותם (כפי שטענו המבקשות בחלקים מעדותן) - עשויה להידחות.

טענות שכאלה מפי מי שהיה עתיד ליהנות מפירות הכספים, דינן להידחות במרבית המקרים.

בנסיבות העניין - תשלמנה המבקשות למשיב בגין שכ"ט בא כוחו סך של 20,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום.

ב) הבנק היתנגד לבקשה מהטעמים המרכזיים הבאים: רינת הסתירה במכוון הליכים שניהלה נגד אחיה בגין אותם "נזקים" מופרכים כתוצאה ממכירת הנכס נשוא התביעה וכיום טוענת כי אסור לבנק לגלות את הנתונים שהוסתרו על ידה.

נקבע, כי החוב של אחי המבקשת - אמיר וכי הבנק ויתר במודע על מימוש משכנתא לגבי נכס ברחובות וזה היה נימוק נוסף לדחיית התביעה נגד רינת בהליך הקודם.

רק באופן אקראי גילה המשיב את פסקי הדין באתר נבו ובעקבות זאת הוא הביא את המידע לבית משפט בתיק קמא.

...

יש לזכור, כי גם אם אין "מעשה בי דין" או "השתק" אזי בית משפט קמא בפסק דינו יוכל להגיע לאותה מסקנה שהגיע אליה בית משפט בהליך הקודם בעניין הדירה ברחובות.

מסקנה זו תוכל להתקבל לאחר ניהול הליך לגופו ולאו דווקא בשל מעשה בי-דין.

ההחלטה נוסחה באופן ממנו ניתן להתרשם, כי זוהי מסקנה "סופית".לפיכך, מצאתי לנכון להדגיש, כי אני דוחה את בקשת רשות הערעור בהסתייגות ולפיה זו החלטת ביניים אשר ככל שיוברר בסופו של ההליך על ידי הערכאה הדיונית, כי יש לשנותה, ממילא היא תשונה בפסק הדין לסיכום: א) לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית כפוף להסתייגותי בסעיף 9 ד' להחלטה.

בהיעדר התייצבות של בעלת האנייה לא היה בידי המתייצבות די מידע על מערכת היחסים החוזיים ועל ההיתחשבנות הכספית שבין האנייה ובעליה לבנק.

חלק מהסכמי הלוואה אלו הוזכרו בתצהירו של מר סנאל וחלק לא נזכרו בו אלא רק צורפו בהודעה של הבנק על גילוי המסמכים.

יתרה מזו, גם אם הבנק החליט להציג תצהיר של מר סנאל, היה צפוי כי עד זה יבדוק את מלוא הנתונים הרלבאנטיים כמופיע בספרי הבנק, יצרף את הראיות הרלבנטיות ולא יסתפק באימוץ של מיסמך מידע פנימי של הבנק מבלי לבחון את הנתונים שנכללו בו. סוף דבר כפי שצוין לעיל הבנק הגיש תביעה למימוש משכנתא על האנייה ועל כן היה עליו לשכנע בקיומה של עילת תביעה, דהיינו להוכיח מהו החוב המובטח במשכנתא, להוכיח כי החוב לא סולק במועדו ולהוכיח מהי יתרת החוב.

...

יתרה מזו, גם אם הבנק החליט להציג תצהיר של מר סנאל, היה צפוי כי עד זה יבדוק את מלוא הנתונים הרלבנטיים כמופיע בספרי הבנק, יצרף את הראיות הרלבנטיות ולא יסתפק באימוץ של מסמך מידע פנימי של הבנק מבלי לבחון את הנתונים שנכללו בו. סוף דבר כפי שצוין לעיל הבנק הגיש תביעה למימוש משכנתא על האנייה ועל כן היה עליו לשכנע בקיומה של עילת תביעה, דהיינו להוכיח מהו החוב המובטח במשכנתא, להוכיח כי החוב לא סולק במועדו ולהוכיח מהי יתרת החוב.

אשר על כן אני דוחה את תביעת הבנק.

לאור דחיית תביעת הבנק אני קובע קדם משפט כדי לברר את יתר תביעות הספקים שהוגשו במסגרת סעיף 41(8) לחוק הספנות ליום 9.6.2020 שעה 8:30.