חובות שוכר לשעבר עבור חשמל ומים

משכך, עותר התובע לחייב הנתבעת בתשלום דמי השכירות בעבור חודש אוקטובר 2010 בסך של 4,200 ש"ח, בתשלום בגין פריצת הדלת בסך של 500 ₪ ובפיצוי הקבוע בהסכם בגין אי פינוי במועד בסך של 22,680 ש"ח. עוד עותר התובע בכתב התביעה לחייב הנתבעת בתשלום החובות שהותירה לרשויות השונות בגין תשלומים שוטפים, אשר חלו על הנתבעת בהתאם להסכם, ואשר התובע נאלץ, בעת מכירת דירתו וטרם העברת החזקה לקונים, לשאת בתשלום חובות אלו אשר נוצרו בתקופה בה התגוררה הנתבעת בדירה, ובין היתר חובות בגין תשלומי ארנונה, חשמל, מים גז וועד הבית, בסך כולל של 23,058 ₪.

מטעם התובע הצהיר התובע בעצמו וכן צורפו שני תצהירי עדים, מר בועז הראל, שוכר לשעבר אצל התובע, ומתווכת נדל"ן. המתווכת לא התייצבה להחקר על תצהירה ומשכך, הוצא תצהירה מהתיק.

...

שוכנעתי כי הנתבע לא התגוררה בדירה בחודש אוקטובר 2010.

לא ניתן כל הסבר סביר מדוע תעזוב הנתבעת, בנסיבות העניין, מבלי ליתן הודעה על כך. לא מצאתי אף לחייב הנתבעת בתשלום בגין הפריצה לבית שוכנעתי מעדות הנתבעת כי לתובע היו מפתחות לדירה וכי לא נזקק כלל לפריצת מנעול הדלת.

נוכח האמור לעיל, החלטתי לחייב הנתבעת לשלם לתובע ההוצאות השוטפות ששולמו על ידו כמפורט בכתב התביעה.

הנתבע 3 הוא אביו של הנתבע 2, והנתבעת 4 היא אישתו לשעבר.

בכתב התביעה נטען, כי עד מועד הפינוי צברה הנתבעת חוב של 185,941 ש"ח בגין דמי שכירות ותשלומי חשמל ומים.

השוכר החלופי העביר לתובעת שני שיקים עבור דמי השכירות, והיא העבירה אותם למתווך שפעל מטעמה.

...

הנתבעת 4 אמנם העידה והכחישה כי חתמה, אולם בהינתן חוות הדעת החד משמעית של המומחית, המצטרפת לעדותו של מר אליאס, אני סבור שניתן לקבוע במאזן הסתברויות כי הנתבעת 4 חתמה על כתב הערבות ושטר החוב.

המסקנה העולה מהאמור היא, כי יש לקבוע שהוכח, במאזן הסתברויות, כי הנתבעים 4-3 חתמו על כתב הערבות ועל שטר החוב, ולפיכך הם ערבים לחובה של הנתבעת.

סוף דבר הנתבעים 1, 3, ו-4 ישלמו לתובעת, יחד ולחוד, סך של 185,941 ש"ח, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה, ובתוספת אגרת המשפט כפי ששולמה ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש"ח. בקביעת סכום ההוצאות התחשבתי בסכום התביעה ובהיקף הדיון בתיק.

במחלוקת זו יעסוק פסק דין זה. טענות התובעת בכתב התביעה התובעת והנתבעת חברות לשעבר, גרו בדירה משותפת עם שותפה נוספת.

וסוכם כי תשלם סך של 2,700 ₪ בכל חודש (2,100 ₪ דמי שכירות ו- 600 ₪ עבור ארנונה, חשמל ומים).

מכל מקום, מוסכם על הנתבעת, כי לא נותר לתובעת חוב שכירות אצלה, שכן היא גבתה את החוב (בסך של כ- 5,500 ₪ - עמוד 2 ש' 2 ) מהפקדון שהיה אצלה "היה פקדון אצלי. סך הכל 5,500 ש"ח פקדון ולקחתי את זה. אז על השכירות אין חוב" ( עמוד 2 ש' 12-13 וכן עמוד 4 ש' 1 ).

...

אני דוחה את הדרישה לפיצוי בגין פריט זה. התובעת לא הוכיחה כי היא שילמה עבור חודש נובמבר.

התשלום למתווך היה ביום 2.12.20, מה שמביא למסקנה כי המדובר בדירה אליה נכנסה התובעת בתחילת חודש דצמבר, במועד שממילא היא הייתה נכנסת אליה, גם אם אם היא הייתה נשארת בדירה עד תחילת חודש דצמבר, אם החוזה לא היה מופר.

אני דוחה את הדרישה לפיצוי בגין פריטים אלו.

בין התובע והנתבע שכנגד (להלן - "התובע") ואישתו לשעבר ובין הנתבעים והתובעים שכנגד (להלן - "הנתבעים") נחתם הסכם שכירות לתקופה של 12 חודש שהוארך לאחר לשנה נוספת.

התובע טוען כנגד הפרות של ההסכם מצד הנתבעים כדלהלן: לא הפקידו שטר בטחון בסך 200,000 ₪, לא שילמו את חובותיהם בגין השמוש במושכר עבור חשמל, ארנונה, אגרת שמירה, מים, ביוב, היטל בצורת ומוקד 'יגל' בסך כולל של 18,751 ₪ (נספחים ג'1-ג'14 לכתב התביעה).

...

בהתאם לכך, אני קובעת שהחזקה במושכר נמסרה לנתבעים באיחור של 21 יום מהמועד שנקבע בהסכם.

לפיכך, נדחית תביעתם של הנתבעים לפיצוי בגין רכיב נזק זה. בנוסף, לא השתכנעתי כי מגיע לנתבעים פיצוי בגין עגמת נפש לאור הסכמתם לשכור את המושכר החילופי ובהתחשב בחיובו של התובע בפיצוי בגין ההכבדה שנגרמה להם עקב האיחור במסירה באובדן שעות עבודה מה גם, שלא עסקינן בנזק גוף או בפגיעה קשה במצבם עקב ההפרה של התובע .

לפיכך, אני מורה לנתבעים להסדיר את התשלום תוך 7 ימים מהיום.

הקדמה: מונחת בפניי תביעה לפירוק שתוף ואיזון משאבים בין בני זוג לשעבר.

הנתבעת פעלה על דעת עצמה ומבלי לעדכן את התובע והעבירה לבנם המשותף ד' 12 שיקים על סך של 2,000 ₪ כ"א עבור תשלום דמי שכירות.

בנוסף, ביום 26.12.2022 שילם התובע עבור ד' מחשבונו הפרטי, חוב לבנק למשכנתאות בסך 6,500 ₪.

הוצאות אחזקת הבית, כוללות בין היתר, הוצאות עבור אוכל, ניקיון, לרבות תשלום חשבונות שוטפים – חשמל ארנונה ומים, וכן ביטוח דירה וכיוצ"ב. כאמור, כל צד טוען להוצאות שונות אשר הוצאו מכיסו, כאשר ביחס לחלק מההוצאות, לא הוצגו קבלות ויכול וקיים קושי להציגן.

...

באופן דומה ובשל כל הראיות אשר פורטו לעיל לא שוכנעתי, כי הנתבעת חבה כספים כלשהם לתובע בגין דפוס ה"החזרה והשבה" בו נקט בחשבון המשותף לעומת החשבונות הפרטיים של כל צד, ובעיקר ביחס לחשבונו הפרטי של התובע.

סיכום: סופו של דבר, הריני מורה על אימוץ חוות הדעת של המומחה יום טוב בילו באופן מלא, (בכפוף לתיקון המומחה בדבר מחצית מימי החופשה של הנתבעת, כמבואר בתשובותיו לשאלות ההבהרה) באופן הבא: על הנתבעת להעביר לתובע סך של 233,742 ₪ בכדי לאזן את הזכויות הנזילות בין הצדדים.

על אף התנהלות התובע אשר גרמה להימשכות ההליך ולא מבלי היסוס, החלטתי שלא לחייבו בהוצאות, וזאת, בשל ההסדר דיוני אשר חסך מזמנו של בית המשפט.