האם הוראת סעיף 26(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות או הפקודה), לפיה על בית המשפט להעתר לחקירת מומחה על חוות דעתו היא מנדטורית, או שיש שיקול דעת לבית המשפט לדחות בקשה לחקירת מומחה? זו השאלה המתעוררת בערר שלפנינו.
לחובת העורר הרשעות קודמות בעבירות דומות שבגינן אף נגזר עליו בשעתו עונש מאסר בפועל, והוא הורשע גם בהפרה של צו הפיקוח שהוצא נגדו בגין אותן הרשעות.
עוד צוין, כי חוות הדעת המקיפה שהוגשה מצביעה על מאפיינים אישיותיים של העורר שלא מאפשרים מתן אמון בו ומציאת פיתרונות יצירתיים בקשר לשימוש במכשיר טלפון "חכם". לנוכח האמור, דחה בית המשפט גם את בקשת העורר לחקור את מעריכת המסוכנות.
בהחלטתו מיום 2.11.2021 דחה בית משפט קמא (כב' השופטת ח' מאק-קלמנוביץ) את הבקשה בציינו כי אמנם בית המשפט מוסמך לזמן לחקירה מעריכי מסוכנות אולם לא קיימת חובה מוחלטת לאפשר את חקירתם; כי בעניינינו ניתנה לעורר האפשרות להגיש שאלות הבהרה מטעמו שנענו על ידי מעריכת המסוכנות בצורה מנומקת ומפורטת, הגם שכללו שאלות מתחכמות וקנטרניות, ויש בכך כדי לייתר את חקירתה הפרונטאלית; כי הנחות עובדתיות העומדות בבסיס בקשת העורר לזמן לחקירה את מעריכת המסוכנות שגויות; כי הערכת המסוכנות העדכנית, בדומה להערכות מסוכנות קודמות, כמו גם חזרתו של העורר על מעשיו לאחר שיחרורו ממאסר בגין עבירות דומות, מעלות שנשקפת מהעורר מסוכנות גבוהה להישנות העבירות; כי הערכות המסוכנות השונות מצביעות על מניפולטיביות, תיחכום ושקרנות פתולוגית של העורר; כי הערכת המסוכנות העדכנית תואמת הערכות מקצועיות קודמות, והסכוי להביא לשינויה אינו גבוה; וכי תוכנה של הערכת המסוכנות, על קביעותיה השונות, מצדיק מתן צו פקוח לצורך הגנה על הציבור.
בבש"פ 9220/10 פלוני נ' מדינת ישראל (6.1.2011) עמד השופט (כתוארו אז) נ' הנדל על כך שאין להגנה זכות לחקור את הגורם מטעם יחידת הפיקוח, אך לא כן לגבי מעריך המסוכנות:
"בהליך לפי חוק ההגנה על הציבור קיימים שני גורמים מקצועיים ראויים לציון. האחד – מעריך מסוכנות אשר חייב להיות אחד מאלה – רופא פסיכיאטר, פסיכולוג, עובד סוצאלי או קרימינולוג קליני (סעיף 5 לחוק ההגנה על הציבור). מעבר לכך, רק גורם מקצועי כאמור, שמונה לתפקיד על ידי שר הבריאות ושר הרווחה וקיבל הכשרה מתאימה, יוכל לשמש כמעריך מסוכנות. האחר – גורם מטעם יחידת הפיקוח, המוסמך לבצע פקוח ומעקב על עברייני מין ולקיים קשר שוטף ותדיר עמם. תפקידו הנוסף הוא 'להמליץ בפני בית המשפט, על פי הערכת מסוכנות, על תנאי פקוח ומעקב לעבריין מין' (סעיף 11 לחוק ההגנה על הציבור, וראו גם סעיף 18 לחוק). בא-כח המדינה הבהיר כי הנוהל הקיים הוא קיום חקירה נגדית של מעריך המסוכנות על ידי הסנגוריה, אך לא של הגורם מטעם יחידת הפיקוח. הסנגור מסתייג מסגירת הדלת בפני חקירה נגדית של הגורם האמור.
...
האם הוראת סעיף 26(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות או הפקודה), לפיה על בית המשפט להיעתר לחקירת מומחה על חוות דעתו היא מנדטורית, או שיש שיקול דעת לבית המשפט לדחות בקשה לחקירת מומחה? זו השאלה המתעוררת בערר שלפנינו.
תמצית טענות הצדדים
העורר טען, בין היתר, כי חקירת מעריכי מסוכנות היא זכות קנויה ולא מסויגת המופיעה מפורשות בחוק; כי גם אם סבר בית המשפט שהסיכויים לערער את מסקנות הערכת המסוכנות נמוכים, לא היה רשאי שלא להיעתר לבקשה לחקור את מעריכת המסוכנות; כי אין במתן תשובות לשאלות הבהרה, ובפרט שחלק מן השאלות לא נענו או נענו באופן חלקי, כדי לייתר את הצורך בחקירה של מעריכי מסוכנות; כי סירובה של מעריכת המסוכנות להעביר לידי העורר חומרים בסיסיים שעליהם התבססה בחוות דעתה מחייב כשלעצמו את חקירתה הנגדית; כי טעה בית המשפט בקביעתו שהעורר הציף את בית המשפט בבקשות מבקשות שונות, בעוד שמדובר בבקשה אחת לקיים דיון מהותי בקשר לחקירת מעריכת המסוכנות שלא נדונה לגופה; וכי קביעת בית המשפט כי טענותיו נשמעו מעבר לנדרש פוגעת בזכות הגישה לערכאות.
מנגד, נטען על ידי המשיבה כי לבית המשפט שיקול דעת אם להיעתר לבקשה לחקירת מעריכת המסוכנות, וזאת מכוח סעיף 1(ב) לפקודת הראיות הקובע כלהלן:
סמכות להזמין עדים 1.
אף אני שותף למסקנה זו, במיוחד לאור שאלות ההבהרה ותשובות ההבהרה המנומקות והמפורטות שניתנו על ידי מעריכת המסוכנות.
אולם שאלות ההבהרה, שבחלקן מתייחסות לקצין הפיקוח ובחלקן הן בגדר התנצחות שאינה במקומה, ותשובות ההבהרה המפורטות והענייניות של מעריכת המסוכנות, אך מחזקות את המסקנה אליה הגיע בית משפט קמא כי חקירתה של מעריכת המסוכנות היא חסרת תוחלת ויש בה כדי להכביד ללא הועיל.
סוף דבר שהערר נדחה.
