על כן, אף אם אניח לטובת הבנק כי לא מוטלת עליו חובה שבדין למסור מיסמכי בנק למי שחדל מלהיות לקוחו (ואינני קובע כי אכן כך הוא הדבר), עדיין עומדת למפרקים הזכות לידרוש את המסמכים האמורים, בתוקף סמכותם לחקור ולדרוש אחר הסיבות לקריסתן של החברות שבפרוק, ואחר התנהלותן הפינאנסית והבנקאית, לרבות איסוף מידע בנוגע לתנועות כספיות בחשבונות של החברות, כדי לנסות ולהתחקות אחר כספים, זכויות ונכסים שלהן וכן לשם איתור מוטבים או צדדים שלישיים אליהם הועברו הכספים.
(ההדגשה אינה במקור- ח.ב.)
עוד נפסק שם כי סמכות החקירה של המפרק "ניתנת להפעלה לא רק כדי להשיג מידע כללי אלא כדי לגלות עובדות ומסמכים המתייחסים לתביעות צפויות בין שהוגשו ובין שלאו. הסמכות מיועדת לאפשר לבית-המשפט לסייע בידי המפרק למלא את תפקידו ביעילות, במהירות ובהוצאות קטנות ככל שניתן. יש לייחס לעמדתו של המפרק משקל מכריע, באשר הוא בעל הידע ביחס לבעיות הקיימות ולמידע הנחוץ לו." (שם, בעמ' 495).
הוראה זו נועדה למנוע מצב שבו ההליך הנוכחי ינוצל על ידי המפרקים לצורך עקיפת דיני הגילוי והעיון הנהוגים באוסטרליה.
מעשים כאלה שוחקים את מידת האמון שבית המשפט יכול ליתן במפרקים.
...
לעומת זאת, העובדה שסעיף 305(א) לחוק מוסיף למערך השיקולים שיש לשקול את הערך של הגנה ראויה לעניינם של כלל הנושים ושל החייב (קרי – החברות שבפירוק), רק מחזקת את המסקנה כי על הבנק למסור את המסמכים המבוקשים לידי המפרקים, משום שיש במסמכים הללו כדי לשפוך אור על הנעשה בחברות בתקופה שקדמה לפירוקן ומה עלה בגורל כספי החברות.
דווקא מקום בו בעל תפקיד מגיע למסקנה כנה ומבוססת לכאורה, כי קיימים חשדות מוצקים להתנהגות פסולה, ואי לכך אף טעם לכאורי אמיתי להגשת תביעה, הרי שדווקא במקרים אלו, האינטרס להשיג מידע הינו גדול במיוחד, וזאת כל עוד מקפיד בעל התפקיד לפעול באורח הגון, וב"ראש פתוח" למקרה בו יוכיח המידע היפוכו של דבר.
סיכומו של דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה מתקבלת.
