מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

חובה לספק ציוד מגן מתאים

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2017 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

אני דוחה מכל וכל את טענת הנתבעת 1 לפיה אין היא צריכה לספק נעלי עבודה לעובדים זמנים, ואין לצפות שתחזיק "מחסן נעליים". תקנה 5 מחילה את החובה לספק ציוד מגן אישי גם על עובדי קבלן כח אדם ועל עובדים עצמאיים.
התובע העיד על-כך, וגם מעדויותיהם של מר בופן ומר גפנר ברור שמיד לאחר שנשמעו צעקות התובע הם ראו אותו במקום עבודתו, כשרגלו פצועה וסביבו סימנים המתאימים לסיפור שסיפר.
...
גם אלמלא התקנות ניתן היה להגיע למסקנה זהה.
פרופ' דודקביץ', שמינה בית-המשפט מצא שלתובע נותרה נכות בשיעור 5% בשל מצב שלאחר שבר פתוח בבוהן 1 ברגל ימין המתבטא בכאב, בצליעה מינימאלית ובהגבלת תנועה בבוהן, ונכות נוספת בשיעור 3% בשל כאב נוירופאתי וירידה מינימאלית בתחושת בוהן 1 ברגל ימין בשל פגיעה סנסורית קלה בעצב הפרונאלי השטחי (נכות משוקללת – 7.9%).
בנסיבות הענין, נקבע לתובע פיצוי בסך 25,000₪ בראש נזק זה. סיכום התביעה מתקבלת.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2014 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

(4) בהתייחס לפרט הרשלנות הנטען בכתב האישום לפיו הנאשם 1 ו/או נאשם 2 לא מסרו לנפגע מידע בדבר הסיכונים במקום העבודה, לא מסרו לנפגע ציוד מגן אישי למניעת נפילה, לא דאגו לתאורה נאותה במקום המיועד להתקנת מזגן ולא ציידו את הנפגע באמצעים מתאימים לעבודה במקום חשוך – טען ב"כ נאשמים 1 ו-2 כי על המאשימה החובה להוכיח את מקור החבות וכי בשלב זה אינו חושף את קו ההגנה שלו ביחס לטענות אלה.
כל זאת בנוסף על החובה ליידע את העובד שעליו להצטייד בפנס לתאורת המקום, כעולה מנוסח תקנה 2 לתקנות מסירת מידע הקובעת, בין היתר, את חובתו של מחזיק מקום העבודה למסור לעובד "הוראות עדכניות לשימוש, להפעלה ולתחזוקה בטוחים של ציוד, של חומר ושל תהליכי עבודה במקום". למעשה כל החובות עליהן מצביעה המאשימה כחובות שהופרו נובעות מהחובה הבסיסית של מעביד לספק לעובדו מקום עבודה בטוח ולשם כך לבדוק את התאמת המקום מבחינה בטיחותית לעבודה ולספק את כל האמצעים כדי להבטיח את בטיחות העובד, בהתאם לחובות הזהירות הכלליות הקבועות בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין, על פי מבחן הסבירות בראי המבחן האובייקטיבי.
...
הטענה שנאשם 3 אמר לנאשם 2 שכל משטח מרחב השירות עשוי בטון: טענה זו נשענת על גרסתו של נאשם 2, שהעלה אותה בחקירתו במשטרה וחזר עליה בעדותו בבית המשפט כשסיפר כי "מבחוץ הסתכלתי פנימה וראיתי שמדובר במשטח בטון. שאלתי אם כל הבוידם בטון ובוריס אמר שכן". נאשם 3 הכחיש כבר בחקירתו במשטרה טענה זו ואף הסביר כי לא היה בתוך מרחב השירות "לא בדקתי. אני ידעתי איפה שאפשר לראות מבחוץ רואים שיש בטון מעבר אני לא יודע". מזמין העבודה, אוחיון קובי, שלגרסת נאשם 2 היה עד לשיחה בה ציין נאשם 3 בפניו שכל משטח מרחב השירות עשוי מבטון, לא זכר מה בדיוק אמר נאשם 3 לנאשם 2 לגבי טיבו של משטח מרחב השירות, אף שזכר כי היה תיאור לגבי מרחב השירות אולם לדבריו אינו זוכר "אם בוריס (נאשם 3 – ה.נ.) אמר רצפת בטון או שזה רק חלק רצפת בטון". המשמעות היא שעומדות לפניי למעשה שתי גרסאות סותרות, של שני עדים מעוניינים, והעד האובייקטיבי לא יכול היה לשפוך אור על תוכן הדברים שנמסרו, כשהמאשימה עצמה בעובדות כתב האישום קיבלה למעשה גרסה הקרובה לגרסת נאשם 3 ולפיה אמר האחרון לנאשם 2 כי "למיטב ידיעתו משטח מרחב השירות בנוי מבטון". בהעדר ראיה התומכת בגרסת נאשם 2 כשמולה ניצבת גרסת נאשם 3 שאינה נשללת על ידי העד האובייקטיבי – נדחית על ידי גרסת נאשם 2, כבלתי מוכחת.
כך או כך, גם בהנחה שהמסקנה המתבקשת הינה שהייתה מוטלת על חברת קיסריה ו/או על חברת הניהול חובה להתקין גדר סביב הפיר או לכסות אותו ברשת וכי חובה זו הופרה, אין בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין רשלנות הנאשם 1 לבין החבלה שנגרמה לנפגע.
לאחר שמצאתי כי קמה חובת זהירות מושגית וקונקרטית של נאשם 1 כלפי הנפגע ולאחר שהוכח לפניי מעבר לכל ספק סביר שנאשם 1 גרם במעשיו ובמחדליו כמתואר לעיל לפציעתו של הנפגע אני מרשיעה אותו בעבירה של גרימת חבלה ברשלנות על פי סעיף 341 לחוק העונשין.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2017 בשלום טבריה נפסק כדקלמן:

הפניית ב"כ התובעת להוראות אלו אין בה, לטעמי, כדי להצביע על הפרת חובה חקוקה של המעביד שכן סעיפים אלו קובעים את החובה לספק ציוד מגן אישי אשר יותאם לפי תפקידו וצורתו לאיבר הגוף של העובד שעליו נועד להגן וכן הסיכון שהוא נועד למנוע.
...
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים ולאחר ששמעתי את הצדדים בדיון אשר התקיים בפניי ביום 15.5.17 אני מורה על דחיית התביעה ואפרט.
לעניין אחריותה של הנתבעת יצוין ויודגש כי לא די בקרות הנזק כדי להטיל על הנתבעת אחריות וכפי שנאמר לא אחת: "לא לכל נזק יש הורים ושם במשפט האזרחי" ועל המעביד נכתב שהוא "אינו מבטח את העובד כנגד כל סיכון בעבודה וכנגד כל תאונה העלולה לקרות" (ראה: ע"א 9073/09 אסותא - מרכזים רפואים בע"מ נ' שארפ [פורסם בנבו] (14.6.11) לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

החובה של מעסיק לספק לעובדו ציוד מגן – הנה בין היתר מכוח תקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), התשנ"ז-1997 (להלן: "תקנות הבטיחות בעבודה") אשר קובעת בסעיף 3 את חובות המעביד כדלקמן: "מעביד יספק ציוד מגן אישי כמפורט בטור ג' בתוספת הדרוש לפי הענין, לשימוש העובד בעבודות ובתהליכים המפורטים בטור ב' בתוספת, לשם הגנת איברים כמפורט בטור א' לצידם, ויפקח על השמוש כאמור".  תקנה 8(א) ו-(ג) , לתקנות הבטיחות בעבודה קובעת את חובת ההשגחה של הממונה על העבודה לוודא שהעובד משתמש בציוד המגן כראוי: "(א) ממונה על העבודה, ישגיח השגחה נאותה וינקוט אמצעים לוודא שהעובד משתמש בציוד מגן אישי כראוי.
על הנתבעת וצד ג'1 היה לצפות את התרחשותו של הנזק שניגרם בפועל ולפעול למניעתו, באמצעות הדרכה ראויה ופקוח מתאים, העמדת ציוד מגן, כמו חגורת גב, וכן, הגבלת הקף המשקלים שנידרש התובע להרים מידי יום.
...
אין בידי לקבל טענה זו. הדרישה לתשלום פיצוי בגין נזק במנגנון מיקרו טראומה מצטבר עלה במסגרת כתב התביעה המתוקן ובהתאמה נתבע פיצוי בגין רכיב זה במסגרת הודעת צד השלישי המתוקן שהגישה הנתבעת כנגד צדדי ג'.
בנסיבות אלה, נכותו התפקודית של התובע גבוהה לעין שיעור מנכותו הרפואית, ובשים לב לגילו המבוגר של התובע כבן 50 במועד התאונה (2007) העדר השכלה או מקצוע למעט עבודת כפיים, והנכות המשמעותית, אני סבור כי מאז התאונה מיום 6.5.07 מצוי התובע באי כושר תעסוקתי מלא.
התובע יכול היה להגיש חוות דעת נגדית ו/או לטעון לעניין הניכוי ו/או שיעורו במסגרת סיכומי התשובה מטעמו אולם בחר שלא לעשות כן, ועל כן, אין מקום להיעתר לבקשתו להשלים את טיעוניו בעניין זה. לתובע נקבעה במל"ל נכות כללית משוקללת מיום 1.8.08 בשיעור 85% : (נזק בעצב וולנרי באזור מרפק ימין 5%, סכרת65%, השמנת יתר 10%, כאבי גב תחתון25%, נזק בשורשים מותניים +חולשה ברגל שמאל 20%, נזק בעצב באזור מרפק שמאל 5%, תסמונת CTS (התעלה הקרפלית) מימין 5% ותסמונת CTS שמאל 5%).

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2008 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בסיכום המזכר נאמר כי נעשה שימוש במשטח עבודה ברוחב 40 ס"מ במקום 60 ס"מ כמתבקש; כי לא נעשה שימוש בחגורת בטיחות כמתחייב במקום שלא מעשי לבצע מעקות; כי לא בוצעה הדרכה ספציפית לפרוק אקרו אלא הדרכה כללית לעובדים באתר; כי המשך העבודה לא נמנע על ידי מנהל העבודה; כי חובה לספק לעובדים ציוד מגן מתאים, במקרה זה חגורות בטיחות, ולהחתימם על קבלת הציוד והתחייבות להשתמש בו; כי יש להפסיק עבודה של כל עובד שנמצא כשהוא מבצע עבודה תוך סיכון ללא אמצעי מיגון הכתובים בחוק.
...
לאחר שבחנתי את חוות הדעת וממצאי הבדיקות שעבר התובע החלטתי להעמיד את נכותו הרפואית המשוקללת של התובע על 19%, כאשר הנכות הצמיתה בכל ברך תעמוד על 10%.
ואכן, בפועל, אני מקבלת את עדות התובע כי אינו יכול לחזור לעבוד בתחום הבניין.
מקובלת עלי הטענה כי גם אם התובע לא היה נשאר לעבוד בישראל לאחר 2006 היה ממשיך לחפש מקורות פרנסה טובים יותר מחוץ לרומניה, במיוחד לאחר הצטרפות רומניה לאיחוד הארופי ופתיחת אפשרויות תעסוקה בפני עובדים רומנים בכלל ופועלי בניין רומנים בפרט, כמצוין בחוות דעתה של פרופ' ברזיס שלא נסתרה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו