חובה להפיק חשבונית על עמלת תיווך

אין חולק כי התמורה בגין עבודת התובע שולמה כנגד חשבונית מס שהופקו ע"י חברה בבעלותו בשם "א.פ התקנות ושירותים". עוד אין חולק, כי מעבר לכך שהתובע עסק כעצמאי עובר להתקשרות בינו לבין הנתבעת ודיווח על עצמו לרשויות כעצמאי גם בתקופה בה עבד עימה, הרי שהוא גם שכר עובד שסייע לו בנהיגה ומטלות אחרות (שאינן בגדר עבודת הפיקוח שנעשתה עבור הנתבעת), ואין גם חולק על כך שלאחר סיום ההיתקשרות בינו לבין הנתבעת המשיך כעצמאי.

הנתבעת הציגה, אמנם, בפנינו, הסכמי עבודה ותלושי שכר של עובדים אשר הועברו לעבוד בהעסקה ישירה, וכן "טבלת ניתוח שכר כ"א לעומת העסקה ישירה", ואכן עיון בהסכמי העבודה ותלושי השכר שהופקו בגין העובדים לפני ואחרי ההעברה להעסקה ישירה עם הנתבעת, כמו גם בטבלה שצורפה, מראה כי לנתבעת היה אינטרס כלכלי להעברת העובדים הנ"ל להעסקה ישירה בשל חיסכון עמלת התיווך של הנתבעת לחברות כוח אדם, צורת העסקה אשר הייתה מועדפת על הנתבעת.

בסיכומיו לא הייתה כל היתייחסות או הסבר בהקשר זה, למעט הפנייה למסמך שנערך ע"י רו"ח שלו, וגם בכך אין די. חישוב של הסכומים המינימאליים שהיה על הנתבעת, ככל מעביד במשק, להפריש בגין התובע מכוח צו ההרחבה בעיניין פנסיית חובה (שאינו טעון הוכחה בהיותו בגדר ידיעת דיינים), בהנתן הסכומים שהשתכר התובע , כעולה מהטבלה שהנתבעת עצמה הגישה, מביא לכך שבגין שנת 2008 היה על הנתבעת להפריש בגין התובע לתגמולים סך של 3,217 ₪, בגין שנת 2009 היה עליה להפריש בגינו סך של 6,932 ₪, ובגין מספר החודשים בהם עבד בשנת 2010 היה עליה להפריש בגינו סך של 4,350 ₪.

...

סיכומו של דבר, ונוכח האמור לעיל, במצטבר, איננו מקבלים את טענות הקיזוז וההשבה של הנתבעת.

סוף דבר - אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע סך של 147,437 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/06/10 ועד לתשלום המלא בפועל.

משמצאנו טעם לפגם בהתנהלותו של התובע, אשר משך כל שנות ההתקשרות עמו היה סמוך ובטוח שיחסי העבודה שלו עם הנתבעת הנם יחסי מזמין קבלן עצמאי, הצהיר כלפי הרשויות על מעמדו זה וניצל אותו בהיבטים שונים לצרכי התנהלותו הפיננסית – ורק לאחר תום יחסי העבודה בין הצדדים תבע את הנתבעת – החלטנו שלא לחייב את הנתבעת לשלם לו הוצאות משפט או שכ"ט עו"ד, ועל כן אנו קובעים כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ואם באמור עד כה לא סגי, הרי שלא היה חולק בין הצדדים כי התמורה בגין פעילות התיווך של הסוכנים ובכלל זה בגין פעילותו של גיל, שולמה על ידי הלקוחות לסוכנות עצמה, כאשר לאחר היתחשבנות שנערכה על ידי הסוכנות, הועבר חלק מהתמורה לסוכנים, ובכלל זה לגיל, כנגד חשבונית שהפיק לסוכנות, זאת במובחן ממצב שבו כל סוכן מתחשבן בנפרד עם לקוחותיו, על פי שיקוליו הוא, גובה מהם את התשלום כנגד חשבונית שהפיק, ומעביר "עמלה" מהתמורה שקבל לסוכנות.

כך, ניהול פעילות התיווך דרך תוכנת ה"במבי" של שלומי, הישתתפות בתורנויות המשרד שכללו מענה טלפוני לטובת כלל הסוכנים והסוכנות, החובה להשתמש בטפסי הסוכנות בלבד, החובה למסור דיווחים שוטפים על הפעילות השוטפת לשלומי, מצביעים כולם על כך שברמה המהותית, גיל לא ניהל משרד עצמאי משלו שהעניק את שירותיו לסוכנות.

...

משאלו הם פני הדברים, אין זאת אלא שלצורך ההכרעה המונחת לפתחנו בשלב זה של הדיון, אין כל רלוונטיות לטענותיו של שלומי בדבר חוסר תום לבו של גיל, ועל כן טענות אלו נדחות בזאת.

אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל אנו קובעים בכל הנוגע לשאלה שהונחה לפנינו במסגרת החלטה זו, כי לעניין ההתקשרות נשוא המחלוקת שבנדון – גיל עמד בנטל להראות שבינו לבין שלומי התקיימו יחסי עובד ומעביד.

סוף דבר – לאור כל אשר הוכח לפנינו, אנו קובעים כי לעניין ההתקשרות נשוא המחלוקת שבנדון – התקיימו בין גיל לבין שלומי יחסי עובד ומעביד, ועל כן שתי התובענות המאוחדות שבכותרת, תתבררנה לגופן בפני בית דין זה, ובהתאם לדין החל על יחסי עובד ומעביד.

דיון והכרעה: החשבוניות מושא התביעה הונפקו ביום 9/9/15 על בסיס שלש החשבוניות שהפיקה הנתבעת ללקוחות בחו"ל כדלהלן: חשבוניות IA15SF00013 מיום 31/7/15 לחברת DAWN PAPER ע"ס 11,258 לירות שטרלינג חשבונית IA15SF00014 מיום 31/7/15 לחברת NEWCELL PAPER ע"ס 68,335 לירות שטרלינג חשבונית IA15SF00015 מיום 7/9/15 לחברת NEWCELL PAPER ע"ס 86,468 לירות שטרלינג – חשבונית זו הונפקה בגין העסקה מושא המחלקות בין הצדדים.

מבלי להדרש לרלוונטיות של פסיקה זו לענייננו, הרי שאף בעיסקאות למכירת מקרקעין, חובתו של המתווך לשמש גורם יעיל מוטלת עליו עד לשלב ביצוע העסקה, היינו, עד לחתימה על הסכם המכר ולא יעלה על הדעת לשלול מהמתווך את עמלתו ככל שיתגלה, כי בנכס שנמכר באמצעותו קיימים ליקויי בניה שהוסתרו על ידי המוכר.

על פי לשון ההסכם, שיעור העמלה עומד על 2% "ממחיר המכירה" ולא מהתמורה שתתקבל מהלקוח, כך שעל פי החשבונית שהנפיקה הנתבעת, עומדת העמלה על 2% מסך של 86,468 לי"ש, היינו על סך של 1,729 לי"ש השווה בתוספת מע"מ לסך של 12,311 ש"ח. לעניין העמלה בגין שתי העיסקאות הנוספות שבוצעו ללא כל קושי, יש לדחות מכל וכל את היתנהלות הנתבעת שביקשה להתנות תשלום העמלה בגין עיסקאות אלו בהגעה להבנות ביחס לעסקה השלישית בטענה כי מדובר באותו מתווך שהתנהלותו בעיסקה השלישית לא הייתה לשביעות רצון הנתבעת.

...

עוד טוענת התובעת כי בסופו של דבר הבעיה נפתרה והלקוח שילם לנתבעת את התמורה אך הנתבעת עמדה בסירובה לשלם לתובעת את עמלת התיווך בגין שלש העסקאות, מקום בו כלל לא נתגלעה מחלוקת ביחס לשתי העסקאות הנוספות.

העולה מן המקובץ הוא כי שעה שהתובעת מילאה את תפקידה על פי ההסכם, היא זכאית לתשלום העמלה ודין טענת הנתבעת באשר להפרת חובה שמעולם לא הוטלה על התובעת – לא בהסכם ולא בדין, להידחות מכל וכל.

סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובעת את עמלותיה בסך כולל של 23,646 ₪.

הנתבעת טענה, כי סוכם ששכרה יהיה מבוסס על עמלה בגובה 1% בתוספת מע"מ, וצרפה חשבוניות שהפיקה לתובעת להוכחת טענה זו. הנתבעת טענה, כי שדה אילץ אותה להעביר 0.3% מעמלותיה עבור מכירת הדירות לבתו, טל שדה, ולהוציא לה תלוש משכורת.

הנתבעת טענה, כי אינה ביתרת חובה כלפי התובעת אלא להיפך.

מכיוון שהתובעת זיכתה את כל חשבוניות המס שהופקו ע"י הנתבעת (80-88) יש בכך ביטוי חשבונאי לכך שהנתבעת כבר זכאית לכל הסכומים הכלולים בחשבוניות המס הללו עבור עבודתה כמתווכת ולפי שיעור דמי התיווך שנכללו בחשבונית המס.

...

אף טענת הנתבעת לתחולתו של חוק אשראי הוגן (לשעבר חוק הלוואות חוץ בנקאיות) דינה להידחות מכל וכל בהיותה הרחבת חזית.

ביתר טענות הצדדים לא מצאתי ממש והן נדחות.

סוף דבר המסקנה היא כי יש לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבעת להשיב לתובעת את ההפרש בין הסכומים ששולמו לה לבין הסכום אותו הייתה זכאית לקבל לפי חישוב של 1% עמלה בגין אותן 18 עסקאות כפי שפורטו על ידי התובעת.

יוצא מהאמור כי מתוך הסכום שהנתבעת מאשרת שהיא חייבת לתובעת, בסך של 20,515 ₪, היא מבקשת לקזז סך של 18,837 ₪, ולכן חובה לתובעת עומד על 1,678 ₪ בלבד.

הנתבעת טוענת כי במסגרת הדרישה לתשלום דמי תיווך, הפיקה לתובעת חשבונית שמספרה 21965 בסכום של 29,589 ₪ (ראה נספח 7 לכתב התביעה שכנגד).

נשאלת אפוא השאלה מדוע הסכום בחשבונית שונה מהסכום שדרשה הנתבעת? ההסבר שמסר מר פלדמן לפער בין הסכום בחשבונית 21965 לבין הסכום שדורשת התובעת, הוא כדלקמן: " זה 25,000 ₪ פלוס מע"מ (29,589 ₪- מ'.פ') אני אמרתי אם הוא ישלם אני אוציא עוד חשבוניות אני לא אוציא סתם. אח"כ שואלים אותי מדוע מוציאים זכוי על דברים כאלה.כאילו ביטלתי חשובנית. שני דברים תמיד שואלים אותי אחד על ליסינגים והשני זה חשבוניות שבוטלו. אז לא להוציא חשבונית בכלל לא רצתי, התחלתי עם שפיץ קטן ורציתי לראות אם הוא בוקע את הקיר." מר משה היתייחס לחשבונית 21965 והסביר כי המקור לה אינו קשור לעמלת התיווך כי אם לבקשתו של מר זאב לשתלום נוסף כמחווה לצד ג' שסייע בעסקת התיווך והיצוא: "אני אמרתי שהחשבונית הזו 21965 והיא הוצאה לטענתי ממכולנוע למוסך שלי, זה שבקש ממני – זאב, 6,000 יורו לתת כמחווה טובה לאיש בהולנד שעזר לו בייצוא ובתיווך. וזה הסכום בדיוק, באותו הזמן לא הסכמתי לשלם כי זה לא היה בהסכם." לאחר שבחנתי את הסברם של השניים סבורתני כי הסברו של מר משה משכנע יותר מהסברו של מר פלדמן וכי גירסתו מסתברת יותר מאשר גירסתו של מר פלדמן אשר לא התרשמתי מההיגיון שבה.

...

התובעת טוענת שיש לדחות את התביעה שכנגד בשל היעדר יריבות והיעדר עילה.

סוף דבר- התביעה הראשית מתקבלת.

התביעה שכנגד נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בסך של 38,065 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד פסק הדין.