ויצסלב, שהנו מהנדס בנין והציג עצמו כאחראי על תיכנון השלד של הבנין ואחראי לבקורת, שיתף פעולה עם החברה ודן באופן מטעה ובלתי חוקי בתכנון והקמת "בית קלפים" שהשלד ויסודותיו רעועים ואינם עולים בקנה אחד עם הוראות החוק והתקנים, תוך הפרת חובותיו כמהנדס ואדריכל וכשהוא משמש חותמת גומי למעלליו ולהתנהלות המפוקפקת והבלתי חוקית של דן.
לאחר שחל שיפור במצבה הבריאותי של גלית והבינה שרומתה, היא פנתה לקבלת חוות דעת ראשונית של מומחים והתברר לה שהבית ניבנה ללא היתר בניה בתוקף, ללא השגחה הנדסית וללא מהנדס שאחראי ליציבות המבנה ובצורה רשלנית ולא מקצועית, כשאומדן ערך המבנה הקיים (שלד גג וחפוי עץ) הנו כ-326,000 ₪ (ללא מע"מ) בעוד אומדן עלות התיקונים כ-350,000 ₪ (ללא מע"מ) כך שעלות התיקונים עולה על ערך המבנה.
כן נטען כי אין להסתפק בסעדים והנזקים שנפסקו, כשיש צורך בהריסת הבית כמבנה מסוכן וחשש ליציבותו, במיוחד לאור ארוע קריסת הגג והתפרקות הבלוקים הפנימיים של הבית (לאחר מתן חוות דעת מומחה בית משפט ובהתאם לחוות דעת המהנדס הנוספת שהגישו) ואין מקום לפיתרון החלקי שאימץ בית המשפט של הריסה חלקית של הגג והרכבתו מחדש אלא יש לפרק את כל השלד ולהורות על ביטול והשבה.
כך גם נטען כי ברי כי ישנה אחריות אישית לדן מכוח עוולות נזיקיות וחוזיות וחוסר תום לב.
לטענת החברה ודן אין מקום להטלת אחריות אישית על דן, שכן מי שהתחייבה ליתן שירותי ניהול ופקוח להקמת הבית, על פי ההסכם, הנה החברה בלבד ולא היה מקום להשתת אחריות אישית על דן שנבעה ממסקנה משפטית שגויה בדבר הווצרותה של חובת זהירות של דן כלפי גלית, שלא הייתה, והושפעה מהאווירה המשמיצה שיצרה גלית ואולי ניבנה בפסק הדין גם מתוך רצון ליצור תוצאה מאוזנת יותר, בלא שהייתה כל רשלנות מצדו של דן ולא היתקיים גם יסוד הקשר הסיבתי בין מעשיו לנזקים.
בעיניין זה ישנה מחלוקת בין הצדדים לגבי מצב הבית לאחר מתן חוות דעת המומחה והאם הוחמר המצב עקב התפרקות הגג וחדירת רטיבות כפי שטוענת גלית ושיש לפסוק לכן סכומים מעבר לאלו שנפסקו בהתאם לחוות הדעת הפרטית שאפשרו לה לצרף וכן מחלוקת באשמת מי נגרם מצב זה (אם נגרם) והאם, כפי שטוענים החברה ודן זה באחריות ובאשמת גלית שעשתה זאת לשיטתם אף במכוון כדי לגרום נזקים לבית שיהיה צורך להרסו עקב אי תיקון רעפים שגרמו לחדירת הרטיבות.
...
בתביעה נתבע נזק כללי של 400,000 ₪ שכלל עגמת נפש ואי נוחות מרובים ואני סבור שבנסיבות תיק זה ולאור אי ההתאמות, הליקויים והתיקונים המשמעותיים הנדרשים והתנהלות ומצגי הצדדים כפי שתוארו, יש לפסוק לגלית פיצוי בגין עגמת הנפש הרבה שנגרמה לה כתוצאה ממעשי ו\או מחדלי דן והחברה.
אני סבור שבהתחשב בקביעות בית משפט קמא לגבי האחריות הברורה של החברה ודן, המצגים המטעים שהציגו וחוסר תום הלב באי היידוע שמדובר בקבלן לא רשום ועגמת הנפש הרבה שנגרמה לגלית עקב כך ועקב אי הנוחות הרבה שהיא עברה וצפויה לעבור כתוצאה מביצוע התיקונים (כאשר לא נתבעה עגמת נפש רק כתוצאה מהאיחור במסירה) יש מקום לפסוק לגלית פיצוי בגין הנ"ל ע"י החברה ודן בסך של 100,000 ₪, כשהנ"ל משוערך ממועד פסק דינו של בית משפט קמא.
בנוסף, אני סבור שיש מקום גם לפסיקת פיצוי בגין ירידת ערך בהתחשב בליקויים המהותיים והתיקונים המשמעותיים הנדרשים שסביר שעקב זאת, גם לאחר התיקון, תהיה ירידת ערך אותה העריך מומחה התובעת-השמאי (לגבי הליקויים הלא אסתטיים) בכ-6% (כשמומחה בית המשפט הפנה בעניין זה לשמאי) ואני פוסק בעניין זה פיצוי בגין ירידת ערך (מופחת מהמוערך על ידי השמאי) ומעמידו על סך של 100,000 ₪, משוערך ממועד פסק דינו של בית משפט קמא.
