חוב של מיליון ש"ח בגין רכישת סחורה

אולם, חוב זה לא היה מפתיע או חריג שכן היה לו כבר חוב של כ- 9 מיליון ₪ כלפי החברה בסוף שנת 2013.

אולם, המסקנה הנגזרת מכך הפוכה, בהיתחשב במצבה של החברה באותה עת. העובדה שאבו מיאלה הצליח לרכוש מהחברה סחורה בהקף של 21 מיליון ₪ בשנת 2013 הצביעה על פוטנציאל המכירות שלו לגבי שנת 2014 ומכאן סבר המשיב כי הדבר עשוי להגדיל את הקף המכירות שלו בשטחי יהודה ושומרון בשנת 2014.

...

החברה לא קיבלה כאן סחורה וגם לא מכרה סחורה ולכן העדרו של מסמך כלשהו לתיעוד העסקה והעדר טביעות אצבע כלשהן לגבי המקבל ולגבי מטרתה של העסקה, מדברים בעד עצמם ומחזקים את המסקנה כי המשיב פעל להברחת כספים מן החברה, לצרכיו הפרטיים.

ראה לענין זה את ע"א (ת"א) 60041-05-12 עדי נופר נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 19.03.2014); עמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 3405-09-14 פלונית נ' אלמונית (פורסם בנבו, 15.11.2015) וכן ת"א (ת"א) 201880/02 סינואני **** נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ (פורסם בנבו, 23.09.2004): "הצדדים נחלקו בשאלה לפתחו של מי מוטלת היתה החובה לזמן את גמליאל לעדות, לנוכח העובדה שאין הוא מועסק כיום בנתבעת. סבורני שהנטל רובץ לפתחה של הנתבעת, הואיל ועד זה נמנה מטבע הדברים על "מחנה" הנתבעת, ועדותו היתה נחוצה לשם ביסוס טענות ההגנה של הנתבעת בהקשר זה."

סיכום נוכח כל האמור לעיל, אין מנוס מן המסקנה כי המשיב ניהל את עסקיה של החברה מתוך כוונת מירמה, בכך שנטל לעצמו סך של 9,440,335 ₪ מכספי החברה, לצרכיו הפרטיים שטיבם לא נתחוור.

סבורתני, כי בעיניינם של דו"חות אלו, לא נסתרה טענת התובע, כי השקיע כספים בעסק, הן לצורך רכישת סחורה והן לצורך התאמת העסק בפתיחתו, כאשר גם לשיטת ב"כ הנתבע, בדו"ח רווח והפסד משנת 2018, עולה, כי יתרת הפתיחה של מלאי הסחורה עמדה על למעלה מרבע מליון ₪, כאשר אין מחלוקת, כי את ההשקעה הראשונית במלאי לא היה בידי הצדדים לממן והתובע הוא זה שמימן אותה, זאת כאשר גם במהלך שנת 2018 ניתן לראות, כי התובע הלווה כספים לשותפות לצורך רכישת סחורה.

מכל מקום, בודאי לא ניתן ללמוד מדו"חות אלו מה מצב השותפות בעת שהנתבע קיבל החלטה לפרוש מהשותפות ולא נאמר על ידו, כי חובות השותפות הם שהביאו אותו להחלטה לפרק את השותפות, אלא תזרים המזומנים של השותפות והיעדר רווחים שניתן לחלק.

...

סבורתני, כי דין טענתו זו של הנתבע להידחות.

דינה של טענה זו להידחות.

מנגד, ככל שהדבר נוגע להפרה שהפר התובע, על פי הנטען, הרי שמייד לאחר שהנתבע פנה אל התובע על מנת שיציג לפניו אסמכתאות לכך שהוציא את הנתבע מהעסק, הציג התובע את האסמכתאות, כך שלא נראה שהתובע הגיש תביעתו זו בחוסר תום לב. סוף דבר, שעה שהוכח שהנתבע הפר את הסכם הפירוק, זכאי התובע לפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם.

כן טענה כי לא סופקה לה סחורה בגין השיקים והיא מעולם לא הזמינה ולא קיבלה סחורה בהקף של מיליוני שקלים מהתובעת ואינה חייבת לה דבר.

מהראיות שלפניי עולה כי התובעת אכן פנתה במכתב דרישה אל הנתבעת ביום 5.2.17 לתשלום חוב בסך 1,865,681 ₪ בגין רכישת סחורה מהתובעת.

אולם הוא לא ציין מה כמות הסחורה שנמכרה וטען שמדובר בסוד עסקי וכי אינו מעונין לחשוף המידע, תוך שציין כי מדובר בסחורה בשווי של למעלה ממיליון ש"ח. עוד ציין כי לפני הסיכסוך בין הצדדים התובעת "משכה" סחורה מעבר למיליון ש"ח בגין העסקה הגדולה ביניהם (בפרוטוקול עמ' 109 ש' 19-10 ועמ' 113 ש' 13-5).

...

בנסיבות אלה – חרף העובדה שבסיס התביעה הם שיקים ועילתה שטרית, ועל אף שהנתבעת לא הביאה ראיות מספקות להוכחת גרסתה, משלא שוכנעתי כי מילוי שיקים נעשה בגדר ההרשאה בין הצדדים וסכום התביעה לא הוכח - התובעת לא הוכיחה חבות הנתבעת כלפיה בגין השיקים הנדונים.

על כן, בסיכומם של דברים, הגעתי לכלל הכרעה כי יש לדחות את התביעה.

לאור כל האמור לעיל, התביעות נדחות.

ג - טענות הצדדים בתביעה ג.1 - טענות סטאר לטענת סטאר, הסחורה שספקה לנתבעים הייתה איכותית ויש לדחות את הטענות לפגמים, מכל אחד מהטעמים הבאים: מעדותו המפורשת של וסילי עולה כי הוא מודה בחוב ובגובהו, אלא שטענתו היא כי החוב הוא חובה של ו.ל. דלתות ולא שלו, ולחברה אין כל נכסים (עמ', 85, ש' 1-4; עמ' 87, ש' 4; עמ' 91, ש' 22-24; עמ' 96, ש' 4-10).

מסכמת, זה אמנם באנגלית אבל זה פה בסוף מספר של חוב.

כך העידה ראיסה לושקריוב: "בקונטיינר הראשון שהזמנו ... צוין שאנחנו זקוקים לקבל קומפלטים שזה אומר שאנחנו צריכים לקבל משקוף, גומי, כנף, ברגים ... הצירים .... זה צריך להגיע מלא כדי שהמפעל יוכל לפתוח את הדלתות שלו. ... החברה עשתה שיווק מלא ... הקונטיינרים הגיעו ... לא יכולנו למכור את הדלתות האלה. הגיעו דלתות עם תוספות שאנחנו לא ציפינו כי אנחנו שילמנו על שבלונה 3,000$, כדי שייצרו לפי המידות שלנו ... הדלתות הגיעו עם תוספת, ממש עם פס באמצע לאורך, כל הסחורה, המשקוף לא היה תואם בצבע של הדלת, כמובן שלא צירים, לא מנעולים ולא גומי. לא קיבלנו באותו משלוח. זה אומר שלא יכולנו להרכיב דלת, לא יכולנו להרכיב סט, וזו הייתה המכה הראשונה שלנו בסכום של כימעט חצי מיליון שקל, שלא ידענו מה לעשות הלאה.

אתה צריך לקנות מבחוץ את הגומי הזה, לקנות ביותר יקר" (עמ' 112, ש' 7-27) ובהמשך: "ואתה יודע כמה דלתות צבעתי? חבילות של דלתות, ארגזים היה יוצא לצבעי. אני יכול להביא אותו לפה. לפה אני יכול להביא אותו לבית משפט והוא יעיד." (עמ' 113, ש' 2-4) מנגד, העיד דן הראל כי וסילי היה מרוצה מהסחורה שקבל מסטאר, וידע שסטאר קשובה לכל הערה בעיניין ורוצה מאד בהצלחת ההיתקשרות (סעיף 9 לתצהירו, ת/2).

ועוד, הנתבעים לא הציגו כל מניעה מהצגת ראיות רבות אחרות, כגון חשבוניות בגין צביעת דלתות, חשבוניות בגין רכישת אביזרים חלופיים (ובכרטסת של פלד שהוצגה, נספח ז' לתצהיר וסילי, לא סגי, באשר לא ברור הקשר בין הפריטים בכרטסת לבין החסרים הנטענים), חשבונית בגין איחסנה (ובהצעת מחיר עבור שירותי איחסנה, נספח י"א לתצהיר וסילי, לא סגי) עדות מתקינים ועוד.

...

משלא עשתה כן ו.ל. דלתות, דין תביעתה ברכיב זה להידחות.

משלא עשתה כן ו.ל. דלתות, דין תביעתה ברכיב זה להידחות.

ח - סופו של דבר מורם מהאמור עד כֹה כי התביעה מתקבלת בחלקה והתביעה שכנגד נדחית.

מדובר בהודאה של אבני, ממנה עולה שהנתבעות הבינו היטב שהבנק של ינית מסתמך על השיקים שמסרו הנתבעות וכנגד השיקים מאפשר לינית לרכוש סחורה ובמילים אחרות מאפשר לינית קבלת אשראי לצורך רכישת סחורה.

כאמור, אין מחלוקת שינית הותירה יתרת חוב של כ- 20 מיליון ₪ לבנק.

יוצא שעל הנתבעות לשלם מעל 4 מיליון ₪ בגין סחורה שלא קיבלו.

...

הנתבעות טוענות שהבנק היה מודע היטב לסיכום הנטען ואף כיבד אותו ולכן לא יכול היה להסתמך על השיקים שנמסרו לבנק, על תנאי שלא ישמשו כבטוחה.

סיכום ביניים לאור כל האמור, הבנק אוחז כשורה בשיקים.

אינני מקבל טענה זו. אין חולק, גם לשיטת הבנק, שלא התקבלה סחורה בגין השיקים.

התוצאה התביעות מתקבלות במלואן, למעט ביחס לשיק מספר 70690 על סך 5,000 ₪ המהווה חלק מתיק הוצאה לפועל מספר 521255-06-20.