חוב פרמיות ביטוח תביעה בסדר דין רגיל

הצדדים הסכימו כי בקשת הנתבעת למתן רשות להגן תיתקבל והתביעה תדון בסדר דין רגיל, כך שיש לראות את הנטען בבקשת הרשות להגן ככתב הגנה.

עם זאת, סוכן הביטוח הבטיח כי גם בתקופה זו חברת הביטוח היתה מחויבת מול הבנק בגין ביטוח חיים וכדבריו "היינו בכיסוי". סוכן הביטוח הודיע למנוח במכתבו האמור, כי עליו לשלם את החוב שהצטבר וכן לשלם את התשלומים השוטפים.

מנגד, הנתבעת טוענת כי לפי הוראות פוליסת הביטוח וכן הנספחים לה, "הפוליסה נכנסת לתוקף רק אחרי תשלום הפרמיה הראשונה", וכן נקבע כי תנאי לכניסתה של הפוליסה לתוקף הוא כי "שולמה הפרמיה הראשונה...", כאשר במקרה של תשלום פרמיות באמצעות הוראת קבע, "יחשב זכוי חשבון החברה בבנק כתשלום הפרמיה". על פני הדברים קיים קושי של ממש לקבוע כי פוליסת ביטוח אשר לא שולמו בה פרמיות ביטוח כלל, לרבות פרמיה ראשונה, עמדה בתוקף, וזאת חרף הוראות מפורשות הקבועות בפוליסת הביטוח ובנספחים לה הקובעות כי הפוליסה תכנס לתוקף רק בכפוף לתשלום פרמיה ראשונה.

...

תצהירו ועדותו של העד מטעם הנתבעת תומכים במסקנה לפיה המכתב אכן נשלח לבנק ירושלים, ולא נמצא כל פגם בתהליך הטיפול בהודעת הביטול ובמשלוח המכתבים הנובעים ממנה, לרבות לבנק ירושלים.

עם זאת, אין הכרח לקבוע בסוגיה האמורה, נוכח המסקנה שפורטה לעיל, לפיה ממילא בוטלה פוליסת הביטוח על ידי המנוח, בעל הפוליסה, והביטול שנעשה בעקבות בקשת המנוח היה תקף.

התביעה נדחית.

תביעה בסדר דין מהיר לקבלת תגמולי ביטוח בסך 50,000 ₪.

בנסיבות אלו הועבר התיק לסדר דין רגיל (18/9/16).

חוזה הביטוח, משמעו ופירושו חוזה הביטוח (הפוליסה) מגדיר את חובות וזכויות הצדדים.

"המבוטח וחב' ביטוח רוכשים כל אחד סיכון וסכוי תמורת תשלום דמי ביטוח על יסוד אפשרות היתרחשות מקרה ביטוח בעתיד, שאין לדעת אם יתרחש. דמי הביטוח נקבעים על פי חישוב אקטוארי הבנוי על הערכת הסיכון והסכוי שלוקחים על עצמם שני הצדדים. מערכת הסיכונים והסכויים מתומחרת במסגרת חישובי הפרמיות ותגמולי הביטוח" (ע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס [2003)].

...

טענות הצדדים והכרעה בהן הפוליסה מפצה על הוצאות בלבד: התובע טוען כי הפוליסה מזכה אותו ב"פיצוי" בגין הניתוח ללא קשר להוצאות שנגרמו לו. אינני מקבל טענה זו. לשון הפוליסה ברורה ונקבע בה כי "התחייבות החברה הנה לתשלום סכום ביטוח המיועד לכיסוי ההוצאות הכרוכות בביצוע ניתוח שנעשה בתשלום והמכוסה על פי תנאי ביטוח זה..." (סעיף 4).

אלא שהתובע בחר שלא להציג ראיות כלשהן בסוגיה זו ולכן אין מנוס מקביעה שעבר ניתוח אחד בלבד.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 16,684 ₪ בתוספת שכר טרחה בסך 4,000 ₪ והוצאות משפט בסך 5,0000 ₪ נוספים.

מהלך ודיון התביעה הוגשה בסדר דין מהיר.

דיון והכרעה - עיון ברשימה של הפוליסה מעלה כי בדף הראשון למעלה נרשם בה - "תוכנית הביטוח: רגילה. התכנית אינה מוכרת כקומת גמל" (הדגשה שלי – הח"מ), (ראה בעיניין זה סעיף 7 לתגובת התובע לבקשת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף).

לפי מכתב הנתבעת המדובר בחוב פרמיות של 2,000 ₪, היעלה על הדעת שהמבוטח לא ישלם סכום זה בהנתן מצבו הרפואי באותה עת? לכך יש להוסיף כי נכון לאותה עת היה המבוטח זכאי לשיחרור מפרמיות בשל מצבו, ולפיכך כלל לא חלה עליו חובה להסדיר החוב (ראה פירוט הטענה בסעיף נפרד).

...

לסיכום אני מקבלת את התביעה לתשלום דמי ריסק על פי הפוליסה נשוא התביעה ואני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 600,000 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כדין מיום מותו של המנוח ועד למועד התשלום בפועל.

אני דוחה את הדרישה לתשלום תגמולי ביטוח בגין מרפא פלטינה.

הנתבעת תשלם לב"כ התובעת שכ"ט עו"ד בסך של 40,181 ₪ (ראה שכ"ט מינימאלי לפי הסכום שנפסק לעיל, כמו כן ראה כי בתיק התקיימו 4 קדמי משפט, דיון הוכחות, הוגשו תצהירים וחוות דעת מומחים, וכן הוגשו סיכומים).

הבנק מבקש לחייב את המשיבים, ביחד ולחוד, לשלם סכום זה בתוספת ריבית, כמפורט להלן, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. מנגד, המשיבים, אשר מיוצגים ע"י הנתבע בעצמו, טוענים, כי יש למחוק כליל את החוב הנטען ולהעביר את התביעה למסלול של סדר דין רגיל, כפי שיפורט בטענות הצדדים להלן.

לטענתם, אשראי זה אינו של הבנק ומעולם לא היה שלו, וכי לבנק אין זכות תביעה בו. לטענתם, במידה והלווה נקלע לקשיי החזר, אז נמחק החוב כנגד הפרשה לחובות מסופקים שמפריש הבנק מתוך גביית ריבית יתר (שהיא בעצם "פרמיה לביטוח אשראי") שמשלמים כלל הלווים של הבנק.

...

מנגד, טוענים המשיבים, כי יש לדחות את הבקשה ולתת רשות להתגונן מהטעמים שיפורטו להלן.

תמצית טענות הצדדים: תמצית טענות המבקש/הבנק: לטענת הבנק, יש לדחות את בקשת הרשות להתגונן בשל השתק פלוגתא והשתק עילה, שכן נגד הנתבע הוגשו שתי תובענות של חשבונות שונים בהם הוא חייב.

לאור האמור לעיל, מתקיים השתק מחמת מעשה בית-דין, ולכן אני דוחה את בקשת הרשות להתגונן ומקבלת את הבקשה מטעם הבנק לדחיית בקשת הרשות להתגונן.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה לדחיית בקשת הרשות להתגונן, וכפועל יוצא אני דוחה את בקשת הרשות להתגונן, כאשר התוצאה הינה, כי התביעה מתקבלת במלואה.

בעניין ההוצאות- בהתחשב בנסיבות האישיות של המשיב, אני קובעת, כי המשיבים ישלמו סך של 5,000 ₪.

כבר עמדתי לאורך ההחלטה על פערי הכוחות המובנים בין הצדדים ועל החובות המוטלות על חברות הביטוח ונראה כי אין צורך לשוב ולהפנות להלכות המושרשות בדבר פער הכוחות הזה ובדבר חובת המבטחות להסביר ולוודא הבנת חוזה הביטוח – ואני דוחה את הטענה שאינה מתיישבת עם דיני הביטוח.

לציין כי בהליך בסדר דין רגיל, שאיננו תובענה ייצוגית, הרי משהגעתי למסקנה כי המבטחות גבו פרמיה מיותרת, ולכאורה שלא כדין, עבור הפוליסה שיצרה את כפל הביטוח, וכי התגבשה עילת עשית עושר ולא במשפט משמע כי מתגבשת זכות להשבת הפרמיות העודפות בהתאם לדיני עשיית עושר ולא במשפט.

...

על רקע האמור הגישו המבקשים, 2, 3, 6 בקשה לאישור תובענה ייצוגית בהתאם לפריט 2 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") שעניינה: "תביעה נגד מבטח, סוכן ביטוח או חברה מנהלת, בקשר לענין, לרבות חוזה ביטוח או תקנון קופת גמל, שבינם לבין לקוח, לרבות מבוטח או עמית, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו". "העניין" שבקשר אליו הוגשה התובענה הוא קיומן של שתי פוליסות ביטוח בגין אותו נכס באותה חברת ביטוח לגבי אותה תקופה, תשלום פרמיה מיותרת ללא קבלת כיסוי ביטוחי נוסף, ובעת התרחש 'מקרה הביטוח' לא יניבו שתי הפוליסות פיצוי כפול.

כבר התייחסתי לפער הכוחות המובנה בהתקשרות בחוזה ביטוח ואני סבורה כי יש חשיבות רבה לאכיפת דיני הביטוח וחוק חוזה הביטוח במסגרת הליכי תובענה ייצוגית.

סיכומם של דברים מכל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי בקשת האישור הממלאת את התנאים הנדרשים לאישור תובענה ייצוגית מתקבלת בזאת.

בהתאם להוראות סעיף 25 לחוק תובענות ייצוגיות אני מורה לצדדים להגיש לבית המשפט נוסח מודעה על אישור התובענה הייצוגית תוך 45 ימים כדי לאפשר לב"כ המשיב 3 למצוא תובע מייצג תחת מבקש 3 כאמור בסעיף 67 במודעה יפורטו הפרטים כנדרש בסעיף 14(א) לחוק תובענות ייצוגיות לרבות מתן אפשרות ההחרגה כאמור בסעיף 11(א) לחוק תובענות ייצוגיות.