עמדת המנהל המיוחד:
בתחילה, היתנגד המנהל המיוחד לאישור הבקשה מהטעם שמדובר בהליך מורכב בשל זכויות רעיית החייב, שאינה חייבת למבקשת; המשכנתא הרשומה על זכויות החייב בדירה אשר קודמות להערה שנרשמה לטובת המבקשת; היות הליכי ההוצאה לפועל בהם נקטה המבקשת בראשיתם (תיק ההוצל"פ ניפתח בנובמבר 2018); ההפרש בין שכר הטירחה הגבוה שצפוי להיות משולם בהליך ההוצל"פ לכונס הנכסים לעומת שכר הטירחה בהליך הפש"ר שצפוי להיות נמוך יותר, שכן הפרש זה יבוא על חשבון יתרת התמורה; המבקשת לא תמכה בקשתה במסמכים מהם ניתן להבין מה יתרת החוב ומרכיביה; ככל ושווי הבטוחה המובטח יעלה על גובה החוב המגיע לנושה המובטח, נכון להורות כי מימוש הבטוחה יעשה במסגרת ההליך דנן שכן מיתקיים הצורך בפקוח הדוק מצד בית המשפט של הפש"ר.
בהתאם להחלטתי, הגיש המנהל המיוחד עידכון במסגרתו חזר על עמדתו מיום 03.04.2019 לפיה קיים הכרח כי הליך מימוש הנכס ינוהל במסגרת הליך הפש"ר, אך ביום 10.11.2019, לאור הודעת הכנ"ר בה נטען, בין היתר, כי המבקשת הנה הנושה היחידה של החייב, הודיע המנהל המיוחד כי הוא חוזר בו מעמדתו הראשונה וכי דין ההליכים להתבטל, לאור נסיבות התיק.
כלומר, המדובר בחייב שניכנס להליכי פש"ר לא בשל הסתבכות כלכלית, ולא בשל העידר כושר פרעון, אלא משום שהעירייה דורשת ממנו חוב לרבות שעורי הריבית ולדעתו הדרך להמנע מחיובי ריבית אלה, היא בנקיטת הליכי פש"ר שבאמצעותם הוא סבור שיוכל להקטין את סכומי הריבית החייב סבור כי בדרך של הליכי פש"ר יעשה שימוש במנהל המיוחד שיכריע את תביעת החוב של הערייה, ובדרך זו יפחית את שיעור הריבית.
...
לאחר קבלת עמדתו העדכנית של המנהל המיוחד כי בנסיבות המקרה יש להיעתר לבקשה וכן לבטל את הליך הפש"ר, הגיש החייב תגובות נוספות במסגרתן טען כדלקמן:
החייב הנו אדם בן 76, עיוור ונכה המוכר למוסד לביטוח לאומי.
אבהיר עוד כי אני מקבלת את עמדת המנהל המיוחד כי מטרת החייב בנקיטת הליכי פש"ר הינה להפחית את חיובי הריבית שנצברו על החוב לעירייה.
אני סבורה כי אין זו מטרת הליכי פש"ר. אם יש לחייב טענות בעניין אי נקיטת הפעולה על ידי העירייה, או בגין ריבית גבוהה, או כל טענה אחרת יואיל להביאה בפני הערכאה המוסמכת לבירור לגופו של עניין, ולא יעשה שימוש במערכת הפש"ר לצורך השגת מטרות שאינן רלוונטיות להליכים אלה.
מחד, מדובר בהליך ובו הוגשה תביעת חוב אחת וההליך מסתיים בטרם נדרש המנהל המיוחד להכריע בתביעת החוב, וכן אני סבורה כי בשלב הראשוני בו מסתיים ההליך לא הוצאו הוצאות משמעותיות, ומאידך, ההליך הוגש שלא בתום לב ובניגוד למטרתו האמתית של הליך הפש"ר.
בנוסף לכספים שנצברו בקופת הפש"ר, אני מורה לחייב לשלם לקופת הפש"ר סך של 5,000 ₪.
