מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

חוב לביטוח לאומי בפסק דין הצהרתי

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה באר שבע נפסק כדקלמן:

עמדנו על כך בפסק דין אייזן – המוסד לביטוח לאומי (עב"ל 375/99, [פורסם בנבו] אושר בבג"ץ 8313/02, [פורסם בנבו] עתירה לדיון נוסף לבג"ץ 7873/04 –נדחתה) לאמור: "תכלית חקיקתו של חוק הביטוח הלאומי, החוק הסוצאלי העקרי בחקיקתנו, הנה – 'חלוקת הגימלאות לסוגיהן על פי קריטריונים סוצאליים לאותם נזקקים בחברתנו כנכה הזקן, הילד, היולדת, המובטל, היתום והאלמנה... אותה חלוקה, שהיא כאמור תכלית החוק – לא תוכל להעשות ללא גביית כספים מכלל ציבור המבוטחים... למילוי אותה תכלית, הוטלה חובת תשלום דמי הביטוח על המבוטח, ללא קשר לשאלה – האם ייהנה אי פעם מגימלה כלשהיא. זה טיבו של הביטוח הסוצאלי להבדיל מן הביטוח האישי" (דב"ע נז/150-0 מוזס – המוסד לביטוח לאומי, בעמ/ 116 – 117); ו"דמי הביטוח הלאומי המשולמים על בסיס סיוע הדדי בין המבוטחים והבטחת גמלה מדור-לדור" (דב"ע תשן/22-0 המוסד לביטוח לאומי – גליק, בעמ' 167)"
במהלך שנת 2018 התקבלו דרישות תשלום שונות מב"ל בדבר חובות לביטוח לאומי.
ומאחר שעברו יותר משלושה חודשים ולא התקבלה כל קביעה של פקיד השגות הדוחה את ההשגה או קביעה כי המשיב האריך המועד בעוד שלושה חודשים, הרי שיש ליתן פסק דין הצהרתי הקובע כי "פעולות החובה" שנקט בהם המשיב על דרך ביטול קבצי זכויים נעשו שלא כדין וכי ההשגה התקבלה סופית ובאופן חלוט וכי יש לבטל החיובים המופיעים בכרטסת המבקשת אצל המשיב.
...
בשים לב לכך, לא מצאנו מקום להתייחס בשלב זה לתצהירו של מר אלקובי.
סוף דבר מכל הטעמים שפורטו לעיל, ובכלל זה חוסר תום ליבה של המבקשת (ובפרט חברת טריניטי העומדת מאחורי הליך זה), מאזן הנוחות הנוטה לטובת המשיב והספק בדבר קיומה של זכות לכאורה, הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת המבקשת.
נציין בשולי הדברים, כי לא מצאנו שהמבקשת הוכיחה ולו לכאורה אכיפה בררנית מצידו של המשיב.

בהליך המרצת פתיחה (ה"פ) שהוגש בשנת 2022 בשלום פתח תקווה נפסק כדקלמן:

נטען כי בסוף שנת 2014 קיבל המבקש תביעת חוב מביטוח לאומי לתשלום בעבור העובדים בחב' מעגל, כאשר המבקש כלל לא היה מודע לקיומה.
המבקש עותר לקבלת פסק דין הצהרתי, לפיו העברת המניות בחברת מעגל למבקש בטלה, כי המבקש לא היה צד לה ולא ידע עליה, והמסמכים הרלוואנטיים מזוייפים.
...
טענת המבקש, כי לקיחת השיקים וכרטיס האשראי של חברת שאולוב לא נעשתה בהסכמתו ובידיעתו המלאה לגבי כך שאלי ישתמש בהם לצרכיו, נדחית על ידי כבלתי מהימנה, וברי כי הבין היטב כי אלי יעשה בהם שימוש כראות עיניו, וזאת שעה שלא נעשתה כל פעילות עסקית תחת כסות החברה ע"י המבקש אלא, אם בכלל היתה פעילות, בוצעה ע"י אלי בלבד.
לסיכום, התרשמתי כי המבקש התקשר ביודעין עם אלי בהקמת חב' שאולוב, ועם אלי וגרמן בהעברת מניות חב' מעגל אליו, תמורת טובות הנאה כספיות, ומתוך הנחה כי מדובר בפרוייקטים של אלי בהתקנת ציוד תקשורת, שיהיו רווחיים ולא יגרמו לו להסתבכות כספית.
לפיכך אני דוחה את התביעה להצהיר כי העברת המניות בחב' מעגל בוצעה ללא ידיעת המבקש וללא הסכמתו.
לפיכך התובענה נדחית.

בהליך תה"ס (תה"ס) שהוגש בשנת 2021 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

כך העידה עוה"ד קריגר בהקשר זה: ש: לאחר שקיבלתם את פסק הדין פניתם לביטוח לאומי? ת: כן, למיטב זכרוני אני בעצמי זו שפניתי וצירפתי את פסק הדין וביקשתי להפסיק להעביר ל..
כתב התביעה וכתב התביעה המתוקן: ביום 8.1.18 התובע הגיש תביעה למתן פסק דין הצהרתי (להלן: "כתב התביעה
התובע טען בכתב התביעה הראשון, כי הנתבעת לא קיימה את חלקה בהסכם השני, שהוא להסדיר את חוב המזונות לביטוח לאומי שעמד על סך של 271,463 ₪.
...
אין בידי לקבל טענה זו. כאמור לעיל, התוצאה האמיתית של ההסכם השני אינה רלבנטית, אלא סברתם של הצדדים ואמונתם, בשעת ההתקשרות החוזית ,היא שקובעת לענייננו (ע"א 623/85 סלהוב נ' .
לאחר ששמעתי את הצדדים, אפשרתי לב"כ התובע לתקן את כתב התביעה.
האמור בכתב התביעה הראשון, מחזק את המסקנה בדבר כוונתם של הצדדים לפעול בהתאם להסכם הראשון וכי לא מדובר בהסכם שנערך למראית אשר על כן, התביעה נדחית.

בהליך פירוקים (פר"ק) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

הוגשה בקשת הצטרפות נוספת מטעם ד. ניב בניה ופיתוח בע"מ (להלן: "ניב בניה"), הטוענת לחוב של העמותה בסך 2,580,853 ₪, על בסיס פסק דין שניתן בבית משפט השלום בפתח תקוה מיום 31.1.20223.
העמותה הגישה תביעה לבית משפט השלום למתן פסק דין הצהרתי שיכיר בזכויותיה, לשם מניעת פינויה מהנכס, אולם תביעתה נדחתה.
בהתנגדות העמותה לבקשת הפרוק צוינו חובות העמותה לגורמים השונים: חובות לעובדים בסדר גודל של 2-3 מיליוני ₪, חובות לספקים (הכוונה לניב בניה) בסדר גודל של 2.5 מיליון ₪; חוב לבנקים פאג"י ומרכנתיל דיסקונט על סך כ-2.8 מיליון ₪ (לבנק פאג"י) ועל סך מאה אלף ₪ (לבנק מרכנתיל); חוב לעירית פתח תקווה על סך כ-100,000 ₪; חוב למס הכנסה בסדר גודל של 1-1.5 מיליון ₪; חוב לביטוח לאומי בסך כ-500 אלף ₪; חוב לפועל שניפצע (הכוונה למועאד שלש) בסך של כ-800 אלף ₪; חוב למשכירת הנכס של עשרות אלפי ₪ וחובות למלווים פרטיים בסך של כ-500 אלף ₪.
...
על כך הגיב בא כוח העמותה בדברים הבאים (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 5-8): "אני שומע כאן שהואיל ואין תעודת השלמה ככה שממילא חלקים מסוימים של הדיון היום יצטרכו להידחות, אני סבור שנוכל לתקן פגמים שנפלו, הן בנושא של הצעת הסדר נושים יותר מפורטת והן בנושא קבלת אישור השר ככל שנדרש, אם נדרש, למרות הוראת סעיף 376 לחוק חדל"ת". עמדת רשם העמותות בדיון הייתה כי על מנת להחיל את הוראת סעיף 350 לחוק החברות על עמותה, נדרש צו מאת שר המשפטים בהתאם לסעיף 354 לחוק חדלות פירעון.
אשר לפרשנות היצירתית שהציע ב"כ הכנ"ר בדיון, לפיה ניתן להחיל על עמותות את הוראת סעיף 233 לפקודת החברות, ללא צורך בפנייה לשר המשפטים, נראה לי כי קיימים קשיים ניכרים בקבלתה.
סיכום לאור כל האמור לעיל, נקבע כדלקמן: (1) העמותה רשאית לפנות תוך 7 ימים מהיום לשר המשפטים בבקשה על פי סעיף 354 לחוק חדלות פירעון.

בהליך תמ"ש (תמ"ש) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

האיש עתר גם למתן פסק דין הצהרתי לפיו הוא הבעלים של מחצית מנכסי המנוחה מכוח היותם ידועים בציבור וחזקת השתוף ותביעה זו נדחתה (להלן: התביעה הרכושית).
דיון והכרעה הלכה היא כי: "אין זו דרכה של ערכאת העירעור להתערב במימצאי מהימנות ובקביעת עובדות שקבעה ערכאה דיונית, אלא במקרים חריגים. כלל זה מבוסס על הראציונאל לפיו הערכאה הדיונית התרשמה באופן בלתי אמצעי מן העדויות ועל כן יש לה יתרון על פני ערכאת העירעור אשר מתרשמת מהן באופן עקיף בלבד" (רע"א 9304/17 פלוני נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ (4.1.2018)).
אכן, המשיב הצהיר כי שכר "מקום בתל אביב ורשמתיו ככתובתי במשרד הפנים" (סעיף 7 לתצהירו מיום 12.7.20) ואולם הוא מעולם לא טען שהתגורר שם ולטענתו רישום כתובת דירתו בתל אביב במשרד הפנים, נעשה רק על מנת שרכושו לא יעוקל עקב חובותיו בעיקר למל"ל. תמיכה לכך שלא מדובר כלל בדירת מגורים, יש ללמוד מדבריו של ר' שהעיד שבכתובת זו היה מכון גמילה שהוא ניהל ושהמשיב עבד בו תקופה מסוימת (עמ' 89 לפרוטוקול קמא שורות 15-17) וגר שם כשנה (עמ' 103 שורות 4-5).
...
לפיכך יש לקבל את הערעור, לקבוע שהמשיב לא היה ידוע בציבור של המנוחה והוא אינו זכאי לרשת אותה מכוח סעיף 55 ולכן יש להותיר את צו הירושה שקבע שהמערערת היא היורשת הבלעדית של המנוחה, על כנו.
לפיכך, יש לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות.
סיכומו של דבר: אציע לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות המשיב בסך של 10,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו