מנגד לטענת הנתבע, ככל שלתובעת טענות כנגד החלטות של וועדות רפואיות הרי שעליה לעשות זאת בהתאם לדיון ולמועדים הקבועים בו. הנתבע יטען כי ההליכים אליהם ביקשה התובעת להפנות הם חלוטים וחל על ההליך היתיישנות.
בעב"ל ( ארצי) 65145-05-16 שירה אילנה אבידר נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 7.7.19 נפסק כי: "... בטרם קבלת ההחלטה על שלילה רטרואקטיבית של גמלה והיווצרות חוב, ובטרם נקיטת הליכים לגביית תשלומים ששולמו למבוטח ביתר, לרבות קזוז וניכוי על פי סעיפים 312 ו- 315 לחוק (או מכוח כל הוראה אחרת), על המוסד ליתן למבוטח זכות טיעון, ולאפשר למבוטח להעלות טענותיו לענין עצם הווצרות החוב - האם אכן המבוטח חב כספים למוסד; לעניין עצם גביית החוב – האם יש מקום כי המוסד יוותר על גביית החוב, במלואו או בחלקו; ולענין אופן ניכוי/קזוז החוב –שיעור הסכום שינוכה מדי חודש מהגימלה השוטפת של המבוטח וחיוב המבוטח בהפרשי הצמדה וריבית. כעולה מינהלי המוסד, שיקול הדעת אם לא לגבות את החוב, או לגבות את החוב באופן חלקי, מופעל על ידי המוסד באמצעות הועדה לבחינת חובות, על שני דרגיה (מנהל הסניף והועדה במשרד הראשי). על כן, על המוסד להביא לידיעת כל מבוטח את זכותו לפנות בבקשה לבחינת חובות, ולאפשר לו למצות את ההליך בועדה לבחינת חובות טרם גביית החוב. זאת, כפי שנפסק בעיניין מסטר, "ללא קשר לתביעה שהמבוטח יבחר להגיש או שלא להגיש לבית הדין לעבודה, בהשגה על החלטת המוסד בעיניינו...אשר לאופן הפעלת שיקול דעתו של המוסד, פירטנו לעיל את אמות המידה שקבע המוסד בנוהל בחינת חובות, אולם כאמור בנוהל עצמו "הועדה פועלת על פי הקריטריונים שהותוו ואושרו על ידי המנהלה, אך כמובן יש בידה שיקול דעת נרחב לפעול מעבר לקריטריונים הללו". מבלי להתיימר למצות, על המוסד לשקול, לצד נסיבות הווצרות החוב ואחריות המבוטח להווצרות החוב (ראו סעיף 34.1 לעיל) בין היתר, את מידת תלותו של המבוטח בגימלה המשולמת לו על ידי המוסד והשלכות הפחתת הגימלה על יכולתו של המבוטח לספק לעצמו את צרכי המחיייה השוטפים והחיוניים; המצב הרפואי של המבוטח ובני משפחתו והשלכותיו (כגון - עלות חודשית של טיפולים רפואים ותרופות); גילו של המבוטח; נסיבות משפחתיות מיוחדות ו/או חריגות של המבוטח; שיקולים רלוואנטיים אחרים, שהועלו על ידי המבוטח".
בים 11.5.17 נשלח לתובעת מכתב, החתום על ידי הגב' לבנה אבגדו, מנהלת המחלקה בו נכתב :" ...במענה לפנייתך מיום 7/5/2017, הריני להודיעך כי סך סכום החוב לאחר תשלומים שהיית זכאית להם ולאחר קזוז מסך החוב הכללי הינו 39,927 ₪. סכום זה ינוכה מהקיצבה המשתלמת לך מידי חודש בחודשו. עפ"י בקשתך, הריני להודיעך כי הסכומים שנוכו עד עתה נילקחו בחשבון...." ר' נספח א' לתביעה
מנגד, עיון בנספח 1 לכתב ההגנה, תעודת עובד ציבור של הגב' אבגדו לבנה , מנהלת בכירה מחלקת נפגעי עבודה מעלה כי צויין שם בשונה מהמכתב מיום 11.5.17 סכום חוב שונה: "התובעת הגישה החמרת מצב ובועדה שהתקיימה בתאריך ה3.2.14 נקבעו 24% נכות לצמיתות. על החלטה זו הוגש ערעור ע"י הביטוח לאומי ובועדת עררים שהתקיימה בתאריך ה31.3.14 נקבע כי נכותה חוזרת למצב הקודם דהיינו 19%. עקב טעות פקיד, גב' חיון המשיכה לקבל קצבה חודשים בשיעור 24% עד לחודש ינואר 2017....כאשר התגלתה הטעות , נוצר חוב בסך 187,616 בגין כל התקופה. התובעת קיבלה את המענקים להם היתה זכאית בשנים 2011 ב-3 שלבים: 54,250 ₪ עבור קביעה של 10% נכות. 43,400 ₪ הפרש של 5% מאחר וועדה קבעה לה 15% נכות. 43,785 ₪ הפרש של עוד 4% לאחר תביעה הועדה ל-19 % נכות. יש להדגיש כי החוב אינו בגין המענק אלא בגין תשלומים שקבלה שלא כדין".
כמו כן גם ביום 15.7.19 הוגשה תעודת עובד ציבור נוספת של גב' אבגדו לבנה שם צויין:" ... בתאריך 24.1.17 נוצר לתובעת חוב במערכת בגין ביטול זכאות לתקופה מתאריך 10/13 – 1/17 ע"ס 187,630 ש"ח. סך של 11,927 ₪ מסכום זה גולגל על חוב מענק שנוצר בתאריך 11/12/13 ושנמצא בהסדר מתאריך 5/15. מנגנון חוב זה גרם לסימון של סכום זה שלא כדין גם בהסדר, לאור כך , עם הגדלות הזכאות שנעשו בחודש 4/17, קיבלה המבוטחת תשלום שגוי בסך 12,326 ₪, שאלולא סומן החוב כחלק מהחוב בהסדר התשלום היה מתקזז. יש להבהיר למבוטחת כי ההפרש בין יתרת החוב ליתרת התשלומים נובע מתשלום שקבלה שלא כדין בתאריך 28.4.17. יתרת החוב להיום: 13,927 ₪. יתרת התשלומים 2* 1000 ₪, מכאן ש-11927 ₪ הנו הסכום שגולגל ושאותו היא קיבלה בתוספת הפרישי הצמדה שלא כדין".
עיון בחקירתה הנגדית מעלה כי העדה שוב לא ידעה להסביר את החוב, ובמסגרת חקירתה הנגדית עלה כי יש לתובעת חוב נוסף שקשור לתיק אחר:
"איך את מסבירה שאם כשידעת ששולמו לה קיצבאות שלא כדין, איך את כותבת לה שהחוב שלה הוא 39,000 ₪ ואת טוענת שסך כל הקיצבאות ששולמה לה אחורה הן 187,000 ₪ הרי גיליתם את זה ב-2017?ת. התובעת עשתה הסדר תשלומים ב-2015 בגין החוב שלה ממעבר ממענק לקיצבה, היה לה חוב שהייתה צריכה לשלם אותו של 94,000 ₪ . לשאלת ביה"ד החוב הזה נוצר מזה שעשו זקיפת מענק בסך של 94,000 ₪ ואז היא הייתה צריכה לשלם את זה. לתובעת יש תיק נוסף וכנראה יש ערבובים בין שני התיקים. החובות לא נוצרו סתם. במרץ 2017 קבעו לה 30% נכות לצמיתות החל מ-24.1.2016 והיא קיבלה הפרשים של קצבה מ-1.2016." ר' עמ' 5 לעדותה.
...
עם זאת, בכל הנוגע לחוב א', לא שוכנענו כי יש לקבל את טענת התובעת במלואן.
אשר על כן שוכנענו כי יש לקבל את התביעה, קרי על הנתבע להשיב לתובעת את הסכומים שקוזזו מגימלאותיה של כדין, שעה שלא קיבלנו את טענת הטעות של הנתבע נוכח המפורט לעיל ונוכח העובדה כי ועדה רפואית שנתכנסה בשל החלטת בית הדין הארצי קבעה כי יש קשר סיבתי בין הליקוי בברך ימין לתאונה.
משאלה פני הדברים – התביעה מתקבלת.
