חוב הערב המוגבל לחיובייו של החייב עפ"י חוק הערבות

אין חולק, כי הנתבעת הנה ערבה להלוואה הראשונה על סך של 50,000 ש"ח, ועל-כן לפי סעיף 12 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות נקבע, כי: "כל טענה העומדת ללווה לפי חוק זה, תעמוד גם לערב להלוואה". סעיף 2 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות קובע, כי: "חוזה הלוואה בין מלווה ללווה טעון מיסמך בכתב". סעיף 3(א) לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות קובע, כי: "מלווה, העומד לחתום על חוזה הלוואה עם לווה, יתן לו עותק ממנו והזדמנות סבירה לעיין בו לפני חתימתו, וכן ימסור לו עותק חתום ממנו לאחר החתימה". סעיף 3(ב) לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות קובע דרישת הגילוי לעניין פרטים אשר יכללו באותם הסכמי הלוואה בכתב: "חוזה הלוואה יכלול גילוי מלא של הפרטים האלה:

פסק-דין נוסף אליו מפנה הנתבעת הוא ת"א (קריות) 53729-12-16 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' פיטרו, שם הוחתם ערב על ערבות בסכום קבוע אלא שהבנק נתן אשראי העולה על סכום הערבות: "סעיף 15 לחוק הערבות מקנה לערב בערבות מתמדת את הזכות לבטל את ערבותו מכאן ולהבא בכל זמן נתון. זכות זו מוענקת לערב גם בסעיף 16 לכתב הערבות המתמדת, עליו חתם הערב הנתבע. אלא מאי? הערב נזקק למידע על מצב חובו של החייב כלפי הבנק. לכאורה, למאי נפקא מינא מבחינת הערב, כאשר ממילא ערבותו מוגבלת לסכום מסוים בלבד? התשובה לכך הנה כי אמנם סכום החיוב נשאר דומה, אך הסיכון שהערב ידרש לפרוע את ערבותו עלול לגדול עקב מצבו של החייב. מובן הוא, כי ככל ומצבת חובותיו של החייב תגדל, הסיכוי כי יוכל לפרוע את החוב נשוא הערבות יקטן, ובכך יגדל הסיכון החל על הערב." .

...

סוף דבר אשר על כן, ולאור כל הנימוקים לעיל, התביעה נדחית בזה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט, ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

הנני מורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל מספר 01-13399-34-1.

במוקד המחלוקת בתיק דנן עומדת שאלת חיובה של הנתבעת בתשלום חוב כספי בגין רכישת דלק מאת התובעת, חוב אשר הנתבעת מיתכחשת לו וטוענת כי הנתבע הוא זה אשר חב בו כלפי התובעת.

שיקים אלה לא כובדו מחמת "אין כסוי מספיק" או "חשבון מוגבל". בהתאם לכרטסת התובעת, עמד סכום חוב הנתבעים ע"ס 44,655 ₪, בתוספת הפרישי הצמדה וריבית מיום 28.2.10 ועד מועד הגשת התביעה בסך 8,930 ₪, ובסה"כ 53,585 ₪.

לפיכך, עתרה התובעת לחיוב הנתבעים, יחד ולחוד, בסכום החוב הנקוב בשיקים ובכרטסת מכוח מספר עילות והן: היתחייבותם עפ"י חוזה מפורש או מכללא לתשלום תמורת הסחורה שקבלו; מכוח סעיף 19 לחוק המכר, תשכ"ח-1968 ולפיו הקונה חייב לשלם למוכר תמורת הממכר שקבל; סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, שלפיו מי שקבל שלא עפ"י זכות שבדין נכס או שירות חייב לשלם את שווי הזכייה; סעיף 8 לחוק הערבות תשכ"ז-1967 לפיו הערב והחייב אחראים כלפי הנושה יחד ולחוד.

שכן, התשתית העובדתית הנדרשת להוכחת הטענה ולפיה הנתבעת התחייבה מפורשות ואישית לתשלום תמורת הסחורה או שהנה בגדר "קונה" לפי חוק המכר, שונה בתכלית השוני מן התשתית העובדתית הנדרשת להוכחת הטענה האחרת, המשנית או החלופית, ולפיה הנתבעת הנה "ערבה" לחובות הנתבע.

...

חמישית, אני דוחה את טענת השיהוי בהגשת התביעה שהעלתה הנתבעת כטענת מקדמית.

לאור האמור, אין בחלוף הזמן עד למועד הגשת התביעה כדי להוות שיהוי שיש בו כדי להביא לסילוק התביעה מנימוק זה. סיכומם של דברים - התובעת הרימה את הנטל להוכחת תביעתה ברמה המספקת במשפט אזרחי ולפיכך יש לקבל את תביעתה במלואה.

סוף דבר אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 53,585 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (18.5.14) ועד התשלום המלא בפועל.

מנגד, ברזילי חוזר בסיכומיו על טענותיו כי פקידי הבנק נהגו בחוסר תום לב כאשר "החתימו את המבקש (כך במקור, ש.ד.) תוך הטעייתו על 'ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום' וזאת בנגוד לחוק הערבות ותוך ידיעתם המפורשת, כי המבקש הנו ערב יחיד ואינו בעל מניות ודירקטור בחברה" (סעיף 109), כי "התבקש אך ורק לחתום על ערבות מוגבלת לחשבון החברה שבשליטת אחיו" (סעיף 115), וכי במועד החתימה לא היה בעל עניין בחברה ועל כן ערבותו בטלה מעיקרה.

דברים אלה, הבאים מפיו של איש עסקים מנוסה, ביחס לתשלום 1,000,000$ תמורת שיחרור מערבות בלתי מוגבלת בסכום לחובותיה של חברה – אינם יכולים לעמוד.

בפסק הדין, מתוה כב' הנשיא ברק את האופן בו ראוי לבחון את המחדל ואת תוצאתו: "בית המשפט המחוזי שאל את עצמו אם 'דרישת תשלום' מטילה על המועצה חובת הודעה מהותית או דיונית. התשובה לשאלה זו קשה היא, והיא לרוב מניחה את שנידרש להוכיח. כשלעצמי, נראה לי כי שאלה רלוואנטית יותר הנה אם הפרתה של חובת ההודעה היא הפרה מהותית אם לאו. הפרה תהא מהותית, בין השאר, אם הפעולות שאותן היה המינהל הצבורי צריך לנקוט והוא לא נקט היו עשויות להשפיע על תוכן החלטתו ... אכן, גם הפרה לא מהותית הפרה היא. אך לא כל הפרה של הוראות החוק מובילה לביטול החלטת המינהל. עלינו להבחין בין חובתה של הרשות המינהלית לבצע פעולה פלונית לבין התוצאות הנובעות מאי ביצועה של אותה פעולה ... עלינו להבחין בין הפרת הכלל לבין הסעד בגין הפרתו ... עוד יצוין כי גם הפרה מהותית עשויה שלא להביא לבטלות הפעולה המינהלית אם הפגיעה בתכלית החוק כתוצאה מביטול הפעולה אינה שקולה כנגד הפגיעה בתכלית החוק כתוצאה מקיומה ... אין במסקנתנו זו כדי לשחרר עיריות מחובתן על פי חוק לשלוח הודעות כנדרש. החובה מקורה בחוק, ועל הערייה לכבדה. יש להצטער על כך שעיריית רמת גן ניכשלה במילוי חובתה. עם זאת אין בכך כדי להצדיק את שיחרורה של החברה מחובת תשלום ההיטל". דברים אלה נאמרו אמנם ביחס לחובתה של הערייה להמציא דרישת תשלום על פי חוק, אולם בהיתחשב בפער המובנה ביחסי הכוחות שבין הצדדים, ניתן להחילם גם בקשר לחיוביו של הבנק כלפי הנתבעים.

...

מן האמור בחוות הדעת וכן מדבריו של אברון בעדותו, למדים כי חוות הדעת אינה מצביעה על טעויות בתחשיביו של הבנק, אלא היא ממירה את תחשיבי הבנק בחישובים חדשים, שנערכו על בסיס טענותיו של ברזילי ביחס לשיעורי ריבית, השקעות כפויות בפיקדונות, העברות שבוצעו ללא הרשאה וכיו"ב, שכאמור, אין בידי לקבלן בשל חוסר מהימנותו של ברזילי.

במצב דברים זה, אני מקבלת את התביעה, אך מגבילה את סכומיה לסכומים המפורטים באישורי היתרות שבתיק המוצגים, כמפורט לעיל, משום שהסכומים המפורטים בכתב התביעה, הגם שהם מאותו סדר גודל, עולים עליהם, ומקור הפער לא הובהר.

סוף דבר על הנתבעים לשלם לבנק, ביחד ולחוד, סך של 11,301,794 ש"ח, בגין יתרת החובה בחשבון החברה וערבותם לחוב זה. בנוסף, ישלם ברזילי לבנק סך של 4,296,471 ש"ח, בגין יתרת החובה בחשבונו האישי.

המנהל המיוחד לא היה מוסמך לידון בתביעת החוב ובבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, מאחר והחוב לו ערב החייב הנו חובה של חברת יהלום שמירה והמנהל המיוחד אינו מפרקה של החברה.

להלן הנימוקים: ככלל, ביקורת שיפוטית על הכרעה בתביעת חוב הנה מצומצמת ומוגבלת למקרים של חריגה מסבירות ותקינות פעולתו של בעל התפקיד, באופן קצוני.

מעבר לכך, על פי סעיף 8(2) לחוק הערבות, התשכ"ז – 1967, אין הנושה רשאי לידרוש מן הערב את מילוי ערבותו בלי שדרש תחילה מן החייב קיום חיובו, אלא באחת הנסיבות המפורטות בסעיף ובעניינינו: אם "ניתן נגד החייב צו קבלת נכסים או צו פירוק". לפיכך, הגשת תביעת החוב כנגד החייב בגין ערבותו לחובות יהלום שמירה, וההכרעה בה, בדין יסודן.

המנהל המיוחד והנושה השיבו כי טענה זו חדשה, לא נטענה ע"י החייב בפני המנהל המיוחד והועלתה לראשונה בעירעור, ואין להזקק לה. מעבר לכך, יש לראות בהוכחת החוב שהוגשה משום דרישת תשלום מהחייב על פי ערבותו.

...

לפיכך, דין טענה זו להידחות.

לסיכום המנהל המיוחד דחה, במסגרת ההכרעה הראשונה, את תביעת החוב של הנושה, לגופם של דברים, לאחר שקיבל התייחסות של החייב לחוב.

התוצאה לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הערעור.

השטר חתום לפני עורך דין עת מצוין שהוסבר מהות ההסדר לסילוק חוב ומהות שטר החוב שמטרתו להבטיח את כלל ההתחייבויות של המפורטים בו. כן צורף נסח החברה ובו מידע בדבר תיקים נגד המבקשת בגין בקשת היתנגדות לבצוע שטר, בין היתר החל מחודש אוגוסט 2020 כשנכון לחודש נובמבר 2020 עד נובמבר 2021 דווח על חשבון מוגבל בבנק ישראל שהוארך עד חודש נובמבר 2022.

ניתן להבחין כי בהתאם להסדר שצורף אולם המבקש הוא אשר הזכיר אותו, הרי שהוא מודע לחיוביו הן כערב והן לחיובי החברה שלא שולמו וההסדר נחתם כחצי שנה לאחר החתימה על שטר החוב כשהשטר עצמו היה עבור הסדר חוב מיום 28.5.20, היינו כי היה חוב קודם שהמבקשים לא עמדו בו ולכן נחתם הסדר חוב שאם היה צורך לחתום שוב על הסדר חוב חדש חצי שנה לאחר מכן, וכפי שמפורט בהסדר החדש מחודש ינואר 2021, המבקשים לא עמדו גם בהסדר הקודם ונותר חוב.

על כן, טענות שלא יודע על מה החוב ושלא בוסס החוב (גם אם ניתן לטעון כי המילוי החד צדדי תוך שהצד השני מוותר על טענות כנגד המילוי עת מצוין כי מדובר בשקול דעת בלעדי של המשיבה הוא בעייתי כשלעצמו אולם החתימה הייתה בנוכחות עורך הדין לאחר שכבר נוכחו במהות החוב וסכומו ולא הוצגה כל כטרסת נגדית המלמדת כי הסכום לא נכון למעט הכחשה כללית) – דחוקות הן. המבקש טוען כי ההסדר מתחילת שנת 2021 שולמו על חשבון החוב כספים רבים ללא פירוט כלל וכלל, עת לא ברור מדוע טוען כי יוכל להרחיב לאחר שיקבל נתונים מהחברות השונות וכי יש להתייחס לכך שזה לא רק חוב של המבקשים אלא של חברות נוספות כאשר עולה כי הוא בעל השליטה בכל אותן חברות ומורשה חתימה מטעמם וערב לכולן ובעל עניין – תרתי משמע, והנתונים ברשותו.

...

זאת, על מנת שבית המשפט לא יידרש לקיים הוכחות ולאחר מכן להגיע למסקנה אשר יגיע עת מלכתחילה יכול היה להפעיל את שיקול דעתו האם יש מקום לנהל הליך שלם אם לאו מש"זמנו של בית המשפט הינו מוגבל, ותור המתדיינים ארוך" ואין מקום להאריך את ההליך לריק על דרך שמיעת ראיות (ראו והשוו: ע"א 3801/06 שרית עובדיה נ' עיריית הרצליה (18.2.2018)).

על כן, ולנוכח האמור לעיל, משרב הנסתר על הגלוי אני סבורה כי יש ליתן רשות להתגונן בשים לב לכך שמקום בו לא מתקיים דיון וההכרעה בבקשת רשות להתגונן היא על סמך הכתובים בלבד, נדרשים טעמים מיוחדים לדחות את ההתנגדות, ואולם המבקשים לא סותרים את החוב כשלעצמו ואף מציינים רק ששולמו "כספים רבים" ללא פירוט, כאשר רבים יכול גם להיות 300,000 ₪ מתוך 760,000 ₪ והם אף לא נוקטים בטענה כי שילמו את מרבית החוב.