תרומת הקבוץ להסדר הנושים אינה בתרומתו המוחשית בנוסחת ויתורו על 500,000 ₪ חוב בדין קדימה שאושר לו בגין דמי שכירות אשר המפעל חייב לו-לקבוץ-מהתקופה שלפני צו הקפאת ההליכים, כפי ששני הבנקים טענו לפניי, אלא תרומת הקבוץ מתבטאת בשלושה מישורים: המישור האחד הוא ויתור על אותו חוב דמי שכירות המסווג כחוב בדין קדימה, חוב שעומד על סך של כ-500,000 ₪.
...
לטעמי, אין ממש בטענות שני הבנקים, וזאת מהנימוקים שלהלן:
סבורני כי אלולא הליך הקפאת ההליכים לא ניתן היה להשיג תוצאה טובה כזו, שבה המפעל נמכר לחברה הרוכשת כעסק חי, בסכום יחסית גבוה, אלא ספק אם עסקת המכר היתה יוצאת אל הפועל, וככל שהיתה יוצאת אל הפועל, ברור לדעתי, על פי טענות הנאמן, כי הסכום שהיה מתקבל אז הוא סכום נמוך בהרבה מהסכום שהוצע במסגרת הסכם המכר, שהושג בהליך הקפאת ההליכים.
יוצא אפוא שלמרות סכום נשייתם הקטן יחסית של שני הבנקים האמורים, כאשר סכום הנשייה של הבנק הבינלאומי הראשון הוא סכום של 35,000$ בלבד, סכום זניח יחסית לסכומי הנשייה בתיק זה, יכולים לעשות יד אחת ולהוות גוש חוסם על אף הסכמת כל יתר הנושים.
אמנם לא בנקל ימצא בית המשפט עצמו פועל שלא על פי לשון החוק, אך מקום שבו שני נושים מנצלים את הוראותיו היבשות של החוק על מנת לשמש גוש חוסם המונע אישור הסדר נושים על פי הסכם מכר שמקובל עליהם עצמם, הרי ברור לנו כי עמדתם נוגדת את רוח החוק ותכליתו, ובנסיבות אלה בית המשפט חייב לעמוד על המשמר ולפסול את עמדתם הנסמכת על רקע עובדתי שגוי, ומוּנעת-כך נראה-משיקולים שאינם לעניין.
אשר על כן, אני מאשר את הסדר הנושים, כפי שצורף לבקשה נשוא תיק זה, ונותן להסדר הנושים, אשר אושר בכל אספות הנושים תוקף של פסק דין מחייב.
