חוב בחשבון בנק: בקשת רשות להתגונן

מפאת חשיבות הדברים לענייננו נביא את עיקר הסכם שכר הטירחה כלשונו: "[...] והואיל ובעקבות החלטת ביה"מ בבקשה לרשות להיתגונן מעונינים אמנונים ומנהליה להגיש נגד הבנק תביעה נגדית, בין במסגרת תביעת הבנק, ובין במסגרת אחרת (כגון תביעה נפרדת וכדומה), הכל כפי שפינצ'וק יחליט בדבר לפי שיקול דעתו המקצועי (להלן 'התביעה הנגדית');

ההליכים שהתנהלו מול הבנק לאחר פטירתו של עו"ד פינצ'וק ביום 14.2.2002, פתח הבנק תיק הוצאה לפועל (מספר 01-14653-02-4) בלישכת ההוצאה לפועל בתל אביב-יפו נגד אמנונים ומנהליה, כשסכום החוב עמד על 2 מיליון ש"ח. מנגד, הגישו אמנונים ומנהליה באמצעות עו"ד צברי בקשה בטענת "פרעתי", וטענו כי הבנק הוא שחייב להם סכום בסך העולה על 5 מיליון ש"ח. לאחר מספר חודשים, ביום 10.10.2002, הורה ראש ההוצאה לפועל בתל אביב-יפו לסגור את התיק, משקבע כי פסק הדין משנת 1996 אינו בר אכיפה במסגרת ההוצאה לפועל, וכי על מנת לאוכפו נידרש להגיש תובענה מחודשת על פיו או לקבל פסיקתא מתאימה מבית המשפט.

בנוסף הודגש כי הבנק לא הוכיח כי סכום הסכם הפשרה (למעט הסכום המעוקל) שולם על ידו מכוח ההמחאה לעו"ד צברי, ונטען כי למעשה הוחזקו הכספים בנאמנות אצל עו"ד צברי לפרק זמן מוגבל ותחום עד לאישור הסכם הפשרה על ידי בית משפט זה. אמנונים ומנהליה מוסיפים וטוענים כי אין יסוד לעמדת הבנק לפיה קבלת העירעור נגדו תביא להתעשרותם שלא כדין על חשבונו, שכן הבנק בחר להיתעלם מההודעה שנמסרה לו על ההמחאה לעו"ד פינצ'וק. עוד צוין כי לו אמנונים ומנהליה היו מודעים לטענות פינצ'וק לא היו מסכימים להתפשר עם הבנק על סך של 12 מיליון ש"ח. הדיון בעירעור ובערעור שכנגד בצד העירעור שהגישה פינצ'וק, הוגשה גם בקשה למתן סעד זמני בעירעור.

...

בעניין זה הצעתי במהלך המשא ומתן לפשרה כי הסכום האמור, שהבנק נמנע מתשלומו בשל ההתדיינויות, ישא הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק, וזאת בהינתן ההלכה שנפסקה על ידי בית משפט זה בעניין ע"א 6574/99 משרד השיכון נ' עו"ד בנימין קרייתי, מפרק חברת ביתרומעץ, פ"ד נח(3) 313 (2004) (וראו גם החלטתי לאשר ניהול תובענה כייצוגית בת"צ (מרכז) 2010-06-11 מוסאי נ' המגן חברה לביטוח (12.12.2012)).

הבנק נתן הסכמתו לכך במסגרת הפשרה, אשר כאמור לעיל, לא יצאה בסופו של דבר אל הפועל.

סוף דבר אם תשמע דעתי אציע לחברתי ולחברי כי הערעור והערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט קמא יתקבלו, וכי נורה במקום האמור בפסק הדין כמפורט להלן: הסכם שכר הטרחה מקנה לעו"ד פינצ'וק כלפי אמנונים זכות לשכר טרחה מוסכם בגין שירותיו בקשר לתביעת הבנק, לתביעה הנגדית הראשונה ולתביעה הנגדית השנייה בשיעור של 30% מסכום הסכם הפשרה בתוספת מע"מ, בניכוי שכר הטרחה שסוכם עם עו"ד צברי (17.5% בתוספת מע"מ מסכום הסכם הפשרה), דהיינו 12.5% מסכום הסכם הפשרה, שהם 1.5 מיליון ש"ח בתוספת מע"מ (כנגד קבלות).

הדיון בבקשת הרשות להיתגונן היתקיים ביום 2.3.2021, במהלכו נחקר המבקש על תצהירו, ולאחר מכן סיכמו הצדדים בעל-פה. טענות המבקש ראש וראשון, אין המבקש מיתכחש לחתימתו על גבי כתב הערבות הנוקב את סכום הערבות של 720,000 ₪; אלא שלטענתו, כאשר התבקש על ידי נתבע מס' 2, שהוא בנו של המבקש, לחתום על כתב הערבות, הוסבר לו כי הוא מתבקש לערוב להלוואה על סך של 720,000 ₪, ולכך נתן הסכמתו; הוא לא ידע כי הנו מתחייב לכל סוג של חוב בחשבון הבנק.

...

אשר לטענה כי החוב הוקטן על ידי קבלת תקבולים מידי צדדים שלישיים החבים לחייבת העיקרית, גם טענה זו נטענה לראשונה בדיון, ומקום מקום מקובלת עליי טענתו של ב"כ המשיב, כי החוב בחשבון הוקטן ויוקטן בהתאם.

בשקילת כל האמור לעיל ולנוכח ההלכה הפסוקה, לפיה בשלב זה מונחה בית המשפט לנקוט גישה מקלה ולאפשר את בירור הטענות כאשר קיימת הגנה, ולו דחוקה, מצאתי לנכון ליתן למבקש רשות להתגונן בשאלת קיום חובת הגילוי על ידי המשיב ביחס להפרותיה של החייבת העיקרית כמפורט לעיל.

לאור כל אלו, ובשים לב לסמכות בית המשפט להתנות את מתן הרשות להתגונן בין השאר במתן ערובה (תקנה 20(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018), אני קובעת כי תינתן למבקש רשות להתגונן בפני התביעה בכפוף להפקדת ערבון, אותו מצאתי לנכון להעמיד, בנסיבות המקרה, על סך של 250,000 ₪.

לפניי בקשה מטעם הנתבעים לביטול פס"ד שניתן נגדם בתיק זה ביום 13.1.20 בהעדר בקשת רשות להיתגונן.

ביום 24.5.18 הנתבע 2 חתם על "כתב ערבות מוגבלת בסכום להבטחת כל חוב, עד לסך 162,500 ₪, המגיע ו/או שיגיע לתובע מהנתבעת". התובע שלח לנתבעים מכתבי התראה (ע"י ב"כ התובע שבכותרת) מיום 29.5.19 בדבר חוב כספי שלהם לתובע בגין קיום "יתרת חובה בלתי מאושרת בסך 137,244 ₪" בחשבון הבנק.

ביום 25.5.20 ביקשו הנתבעים לעכב הליכי ההוצל"פ במסגרת תיק ההוצל"פ שפתח נגדם התובע לבצוע פסה"ד. ביום 25.5.20 קבעתי כי עיכוב הליכי ההוצל"פ ייעשה כנגד הפקדת סך של 20,000 ₪ בקופת ביהמ"ש. ביום 2.6.20 הודיעו הנתבעים כי הפקידו באותו יום את הסך הנ"ל של 20,000 ₪ לצורך עיכוב הליכים, ובקשו לבטל עיקול שהוטל בתיק ההוצל"פ על חשבון הבנק של הנתבע 2 המתנהל אצל התובע עצמו.

...

יוער כי הנתבע 2 אינו אומר בתצהירו מה נעשה בסופו של דבר עם המעטפה שהונחה בצד: האם וע"י מי ומתי נפתחה? כאשר אביהם של הנתבעים לא מסר תצהיר על הידוע לו. לגבי טענות הגנה לגוף התביעה: הנתבע 2 מעלה טענות זהות ולמצער דומות בתוכנן לטענות הנתבעת 1, על אודות נסיבות חתימתו כערב ועל אודות הסיכום הרלוונטי שנעשה עם התובע, שבמסגרתו וכנגדו נחתמה הערבות.

נימוקיי שוכנעתי כי פסה"ד ניתן כדין וכי לא נפל פגם בהליך מסירת מסמכי התביעה, ולכן אין לבטל את פסה"ד מחובת הצדק: הנתבעים מאשרים כי מסמכי התביעה נמסרו בפועל לידי הנתבע 2.

שוכנעתי כי הנתבעים מצביעים על טענות הגנה אפשריות לכאורה, גם אם הסיכוי כעת לקבלן נראה קלוש, כאשר האיזון ייעשה בתנאים שאקבע להלן בסוף ההחלטה: תמוה מאוד, כי הנתבעים נמנעו כליל מלהתייחס כבר בבקשתם הנ"ל לביטול פסה"ד להתייחס להסדר החוב, כאשר נדמה שעצם קיום הסדר החוב ותוכנו סותרים (במידה רבה לפחות ולכאורה) את כל טענות הנתבעים באשר לסיכום המיוחד שמסגרתו ניתנה ערבותו של הנתבע 2, מאחר שההסדר נעשה לאחר הסיכום, ובהסדר מאשרים הנתבעים את חובם לתובע ומודים בו. כמובן שלא ניתן לקבל כסבירה וכמשכנעת את טענת הנתבעים, כי הסיבה להימנעות זו היא בכך שפספסו את ההסדר שבמסמכי התביעה – כל המעיין ברצינות בכתב התביעה לא יכול לפספס זאת.

הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות בסך 1,500 ₪.

סעיף 81א'1(ד)(2) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע, כי היתנגדות לבצוע תביעה על סכום קצוב המועברת לבית משפט, דינה כדין בקשת רשות להיתגונן בסדר דין מקוצר.

לאור האמור, מצאתי כי אין לנתבעת כל הגנה בפני החוב המצדיקה ליתן לה רשות להיתגונן.

עילת התביעה פשוטה ועניינה יתרת חוב בחשבון בנק.

הלכה היא כי אין ליתן רשות להיתגונן כאשר המטרה היא הגשת כתב תביעה שכנגד בלבד (ראה ר"ע 511/85 אריאן נ' בנק לאומי מיום 3.10.85).

...

לא שוכנעתי כי היה מניע נסתר או קונספירטיבי מצד התובע למסור את המסירה בכתובת שגויה דווקא וטענות הנתבעת בעניין זה הן חסרות בסיס.

על כן, טענות הנתבעת ביחס למסירת מכתב ההתראה נדחות.

לאור האמור לעיל, אני קובע כי הנתבעת קיבלה את מכתב ההתראה וכי טענותיה אינן מצדיקות מתן רשות להתגונן.

אשר על כן, ההתנגדות נדחית.

העובדות הרלוואנטיות ותמצית טענות הנתבעים במסגרת בקשת הרשות להיתגונן וסיכומיהם טענו הנתבעים כי יש ליתן להם רשות להגן בשל הנימוקים לפיהם: · לכתב התביעה לא צורפן מסמכים מכוננים כגון: הסכם תנאים כלליים, דפי פירוט תנועות בחשבון מיום פתיחתו, מסגרת אשראי, רשומי תמצית שיחות אשר ניהל הבנק עם המבקשים, לוחות סילוקין להלוואות, סולמות ריבית עם פירוט מספרי חובה המפרטים את דרך חישוב החוב ועוד.

...

משכך, אין לתת רשות להתגונן על יסוד טענה זו. סוף דבר בקשת הרשות להגן- נדחית.

אני מחייב את הנתבעים יחד ולחוד בתשלום הסך של 649,992 ש"ח בצירוף ריבית מיום 9/9/2019 בשיעור של % 9.25 בחישוב כפי שיהא נהוג אצל התובע ויאומת באישור חתום על ידי פקיד התובע.

בנוסף אני מחייב את הנתבעים 1,2,3 ביחד ולחוד בתשלום הוצאות משפט וכן שכר טרחת עו"ד בסך כולל (להוצאות ולשכר הטרחה) של 30,000 ש"ח ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.