חוב ארנונה עקב שינוי כתובת

לטענת התובע נימנע מלהודיע על שינוי הכתובת נוכח החשש בבטול זכותו להנחה ארנונה וקבלת כרטיסיות לילדיו.

התובע טען כי פקודת המאסר נובעת מחוב ארנונה (עמ' 5 ש' 8) אולם מכוח האמור בפקודת המאסר מיום 3/1/13 מדובר בעבירה לפי חוק רשוי עסקים תשכ"ח – 1968.

...

נוכח כל האמור לעיל פעל הנתבע כדין עת עשה בספטמבר 2014 חישוב ובו לקח בחשבון את הכנסת התובע מהנכס שמכר לאחר ששלח לו התראה על הצורך בהשלמת מסמכים כבר ביולי2014 .

לאור כל האמור לעיל דין התביעה להידחות.

טענת המבקש היא, כי כאשר נישום מחזיק במספר נכסים (באותה כתובת או בכתובות שונות) ונוצרו לו חובות אשר בהתאם לפקודת המיסים (גביה) יש לאכפם, אזי, יש לבצע פעולת אכיפה אחת, המרכזת את כל החובות בתשלום לאכיפה של אותו נישום ולא לבצע פעולות אכיפה ביחס לכל חשבון וחשבון בנפרד.

הערייה מסבירה בתגובה לבקשת האישור, כי החל ממועד רישום הרוכשים כמחזיקים, נצברו חובות ארנונה בגין הנכסים הנובעים מתשלום מאוחר של הודעות החיוב השוטפות כימעט באופן קבוע.

עוד הוסבר כי: " 4. למעלה מן הצורך יצוין כי שינוי כתובתם של מרשיך לכתובת משרדך לא היתה משנה את מספר ההודעות שעל הערייה לשלוח ע"פ דין שכן עדיין היה עליה לשלוח הודעה נפרדת ע"ש כל אחד מהמחזיקים, ובנפרד לגבי כל נכס, אלא שכל ההודעות היו מגיעות לכתובת אחת.

...

אשר על כן, מסקנתי היא כי לא קיימת אפשרות סבירה שהשאלה הנדונה בענייננו תוכרע בתובענה לטובת הקבוצה.

מאידך – אני סבורה, כי המבקש ובא כוחו מתאימים לניהול הליך ייצוגי מסוג זה. יחד עם זאת, כיוון שבסוגיה המרכזית הנוגעת לעילת התביעה הגעתי למסקנה לפיה, אין אפשרות סבירה שהשאלה המהותית תוכרע לטובת חברי הקבוצה, אינני מוצאת לנכון להרחיב בסוגיות אלו, ודין הבקשה לאישור להידחות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית להידחות, ודין התביעה האישית להידחות.

לא הוכח כי במעמד החלפת המחזיקים בשנת 2006 יצאה הודעה כלשהיא לנתבע או לעו"ד מינא על מנת להודיעם כי מעתה הנתבע הוא החב בחובות הארנונה בגין הנכסים.

ודוק – לאור השתלשלות האירועים שהוכחה בפניי לא הייתה לנתבע כל סיבה להניח כי יחול שינוי ברשום המחזיקים בערייה, כי המחזיקים יחדלו מלשלם את הארנונה או כי הוא עצמו יחויב בארנונה בגין הנכסים שכלל לא עברו לחזקתו.

כפי שניכר בראיות להלן – הערייה התעוררה לברר את הדברים רק בחלוף חמש שנים מעת השינוי בפרטי המחזיק, ולאחר שבאותן שנים הודעות הארנונה חוזרות כלעומת שנשלחו בשל מען לא ידוע.

...

בעע"מ 2611/08 שאול בנימין נ' עיריית תל-אביב (פורסם בנבו, 05.05.2010) סקר כב' השופט רובינשטיין את העמדות השונות שהובאו בעניין דור אנרגיה לעיל, בציינו: "עצמי סבורני, על פי השכל הישר, כי אם אכן ידעה אל נכון המחלקה הרלבנטית על השינוי למעשה, די בכך לצורך תחילת הפעלתו של המנגנון לשינוי, ולמצער לבדיקה נוספת. ער אני לעומס המוטל על העוסקים בגביית ארנונה, בודאי במקום רב נכסים ורב תחלופה כמו תל-אביב. אך במקום שנפתח הפתח לבדיקה קלה יחסית נוכח ידיעתה הקונקרטית של הרשות, יש מקום למאמץ מצידה". הדברים נכונים ביתר שאת שעה שהאינדיקציות בידי העירייה מאשרות כי העירייה מעולם לא המציאה לנתבע הודעות שומה או התראות בגין חיובי הארנונה שהועברו אליו שלא כדין וללא ידיעתו וכן מאשרות את המסקנה כי הנתבע רומה ע"י אחרים.

אף אם לא תיוחס לעירייה רשלנות בקבלת הודעות החדילה של המחזיקים בשנת 2006, הרי שהצטברות הנסיבות שהוכחו מביאה בוודאי למסקנה כי אין להטיל על הנתבע את חיובי הארנונה נשוא תביעה זו: במשך 5 שנים לאחר העברת החשבון לשם הנתבע חזרו הודעות חיוב הארנונה עקב 'מען לא ידוע' ולמעשה אף מבחינת רישומי העירייה לא קיבל הנתבע הודעת חיוב ארנונה כלשהי; היה בידי העירייה לראות, לו הייתה בודקת, כי המכתבים נשלחים לכתובת שגויה; היה בידי העירייה לדעת, לו הייתה בודקת, כי הנתבע כלל לא בארץ או כי יש לו כתובת רשומה כלשהי; היה בידי העירייה לראות כי עו"ד מינא מיופה כח של הנתבע, שהרי מכוח מכתבו לכאורה הועבר חיוב הארנונה מהמחזיקים הקודמים לנתבע, ולהפנות אליו את ההודעות; סוקר מטעם העירייה ביקר בנכסים בשנת 2010 ומצא כי הנתבע אינו מחזיק במקום וכי מצויים בו מחזיקים אחרים – אף כאשר הנכס נמצא לא ראוי לשימוש בשל עבודות; חוקר מטעם העירייה מצא בשנת 2012 כי אכן הנתבע בחו"ל, עו"ד ח'ורי מיופה כוחו לעניין הנכסים, ובפועל בנכסים נמצאים מחזיקים המאשרים את החזקתם לאורך שנים ואת אי תשלום דמי השכירות על ידם.

לאור האמור התביעה נדחית.

עוד לטענתו, ההליכים שננקטו בתיק ההוצל"פ פגעו קשות במעמדו ובתדמיתו של התובע, כרופא בכיר בבית חולים רמב"ם, מהוים לשון הרע ומכאן תביעתו לתשלום פיצוי בסכום של 60,000 ש"ח. 2.2 לטענת הנתבעת, התובע לא מסר כל הודעה על כך שאינו מחזיק עוד בבית ברח' שבדיה, ובהיותו בעלים ומחזיק בבית הוא חב בתשלומי ארנונה בגינו, בפרט כאשר שילם חוב קודם בגין תקופה אשר לטענתו כבר לא החזיק בבית; משלא בוצעו תשלומי הארנונה ניפתח תיק ההוצל"פ כדין, אף ננקטו בו הליכים כחוק.

הנתבעת אינה אמורה לדעת על מערכת היחסים שבין התובע לגרושתו, ומשום כך הסבריה כמפורט לעיל מניחים את הדעת, זאת בפרט כאשר במועד משלוח המכתב (חודש אוגוסט 2017) טרם נימסרה לנתבעת הודעת התובע על שינוי כתובת מגוריו, כפי שקבעתי לעיל.

7.6 רביעית, הנתבעת הפניתה לתצהיר המוסר בדבר מסירת מיסמכי האזהרה מתיק ההוצל"פ מיום 26.2.18 (נספח ג' לכתב ההגנה), ממנו עולה כי כאשר נעשה ניסיון לבצע מסירה בכתובת שברח' אלברט שוויצר, התובע סירב לקבל את המסמכים בטענה שהחוב שייך רק לגרושתו, ומשום כך הושארו המסמכים על דלת הבית.

...

7.2 לטענת התובע, הנתבעת לא יידעה אותו על אודות הליכי ההוצל"פ, אך לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובמסמכים שהוגשו, אין בידי לקבלה, ממספר טעמים.

9.2 חרף החלטתי מיום 4.11.18 בה ביקשתי ביאור התובע לדברים, לא ראיתי התייחסותו, כאשר בתגובתו מיום 25.11.18 מתייחס לשיחה אחרת (סע' 5).

התוצאה 11.1 אשר על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני דוחה את התביעה.

לטענת הנתבעת, אין בעובדה כי כתובת הנכס לא מופיעה בתמצית רישום מירשם האוכלוסין במשרד הפנים כדי להעיד כי לא התגורר בכתובת זו. הובהר כי כתובת זו שונתה בשנת 2000 מהכתובת לוי אשכול 66, אך למעשה מדובר באותו הבניין והודעה על כך נשלחה לתובע (נספח 1 לכתב ההגנה).

בנוסף, לטענת הנתבעת, כבר בשנת 2004 נשלחה אל התובע דרישת חוב הארנונה בגין הנכס לכתובת רח' אבן גבירול 29 תל אביב – כתובתו הרשומה במשרד הפנים (נספח 7 לכתב ההגנה).

...

משכך, יש לקבל את תביעתו ולהורות לנתבעת להשיב לו את הכספים שעוקלו ולפסוק לו פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 10,000 ש"ח. עיקר טענות הנתבעת בכתב ההגנה לטענת הנתבעת, התובע היה רשום כמחזיק הנכס החל מאפריל 1994 ועד יוני 2004, והודעות על החוב משנת 2003 נשלחו אליו במהלך השנים.

זהו המקרה המתבקש בו מן הראוי להחיל את הכלל בדבר "אי הבאת עד רלוונטי". כל הנתונים לעיל מצביעים על כך שעמדת הנתבעת עדיפה באופן מובהק על פניי עמדת התובע ומכאן שהמסקנה כי לתובע היה קשר כלשהוא לנכס והחיוב בארנונה – היא בלתי נמנעת.

סיכום: לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו ודינה להידחות.

אני מחייב את התובע בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,500 ₪ - סכום שישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.