חוב ארנונה חיוב בריבית ובהפרשי הצמדה משנת הכספיים

לטענת העותר, מנהל מחלקת הגבייה לנכסים שאינם משמשים למגורים ערך תחשיב לפיו על העותר לשלם 50,400 ₪ לכסוי חובותיו בשנים 2016-2015, ומחצית מחובותיו עד תום שנת הכספים 2014.

דיון והכרעה: השאלה המרכזית שיש לידון בה היא האם אכן, כטענת המשיבה, גם כאשר המשלם זוקף את התשלום לשנה מסוימת, עליה לזכות בתשלום את החיובים המוקדמים ביותר מבין החובות בתוספת תשלומי פיגורים, כמצוות סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) תש"ם – 1980, או שכטענת העותר, כאשר המשלם זוקף את התשלום לשנה מסוימת, על המשיבה לזכות בתשלום את החיוב לאותה שנה.

מה קורה כאשר במקביל לתשלום לפי הסדר תשלומים בשל אכיפה, או כדי להימנע ממנה, משלם החייב את תשלומי הארנונה השוטפים כסידרם? מה קורה כאשר במקביל הוא עושה שני הסדרי תשלומים, אחד לשנת 2015 ואחד לשנת 2016? על פי הבנת המשיבה את סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות, התשלומים ששילם החייב עבור חובות הארנונה השוטפים נזקפים על חשבון החובות הקודמים, ולא עבור התשלומים השוטפים.

...

בהקשר זה אני דוחה את טענת ב"כ המשיבה, ככל שטענה כך, כאילו הוראת סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות בפרשנות המשיבה מיטיבה עם המשלמים, שלא יצטרכו לשלם ריבית פיגורים על חובות ישנים.

המשיבה הסכימה בדיון בפני, שאם תתקבל פרשנות העותר לסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות, דין העתירה להתקבל.

סיכום על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את העתירה, מבטל את החלטת המשיבה שלא לכלול את העותר במבצע ההנחות, מורה לכלול את העותר במבצע ההנחות לפי תקנות ההסדרים, ומחייב את המשיבה לשלם לעותר הוצאות משפט, בהתאם לעקרונות תקנה 512, ובהתחשב בהחלטתי מיום 25.12.17 על הוספת טיעון מטעם המשיבה, בסך 14,040 ₪.

33) טענת הנתבע 2 לפיה הנתבעים 3 ו-4 חייבים עבור חובות ארנונה בגין שנת 2009, סותרת את הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים בשנת 2011 [מוצג נ/4], שכן בין היתר, בהסכם הפשרה שילם הנתבע 2 לנתבעים 3 ו-4 פיצויים וגם התחייב שלא יגיש נגדם תביעות משפטיות או כספיות.

[5: ) עמוד 20 בפרוטוקול] 64) לצורך חישוב גובה החוב - כפי שאתייחס לכך מיד להלן לעניין האיחורים בהגשת ראיות התובעת וסיכומיה שהביאה להמשכות ההליך המשפטי וטענות הצדדים בנידון, בפרט טענות הנתבע 2 בעיניין זה[footnoteRef:6], על כל הנגזר מכך מבחינת צבירת הפרישי הצמדה וריבית על סך החוב - לדידי, יהיה זה נכון וצודק שסך קרן החוב עבור אותה שנה (סך 22,954 ₪)[footnoteRef:7], יישא הפרישי הצמדה וריבית[footnoteRef:8] רק מאמצע התקופה בלבד (קרי: מיום 1.4.2013 עד מועד מתן פסק הדין)[footnoteRef:9].

...

45) למסקנה זוּ קיים חיזוק בנוסח הסכם השותפות עצמו.

54) הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה אם ניתן לחייב את הנתבעים 2, 3 ו-4 שהם בעלי הזכויות והשליטה בחברה בגין אותה שנה - בנדון דנן, לאחר מתן הדעת למכלול הראיות שבהליך ולטיעוני הצדדים, סבורני כי הדין עם התובעת.

בעניין רע"א 7392/12 חיים רומנו נ' עירית יהוד מונסון, מיום 25.10.2012, נקבע בין השאר (פסקה 10): "קריאת לשונם של הסעיפים שבמחלוקת - סעיף 8(ג) לחוק מזה וסעיף 119א(א)(3) מזה - במשולב, מלמדת בבירור כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי בהינתן קיומו של חוב מס סופי והפסקת פעילותה (או פירוק) של חברה פרטית, אין על המועצה להוסיף ולהוכיח כי נכסי החברה הועברו לבעל השליטה. במילים אחרות, החזקה על פי הסעיף, דהיינו: העובדה שלכאורה הוכחה (בהיעדר הוכחה לסתור), מתייחסת הן לעצם ההעברה לבעל השליטה, והן לכך שזו נעשתה שלא בתמורה או בתמורה חלקית. כפי שציין בית המשפט המחוזי, אף אני סבור כי כל מסקנה אחרת תסכל למעשה את הטעם הטמון בהעברת הנטל אל בעל השליטה על פי ההסדר" [ראו והשוו גם: רע"א (מחוזי - י-ם) 29659-12-17 איברהים יגמור נ' עירית ירושלים, מיום 23.4.2018] 60) הנתבעים לא הראו כלל מה הם נכסי החברה (בכלל זה, לא הראו מסמכי התאגדות, פרוטוקולים, פירוט ציוד, ועוד); מעדות הנתבע 2 עולה כי נרכש ציוד (שורה 18, עמוד 18).

הסכום שנפסק עמד ע"ס 238,869.69 ₪, בתוספת הפרישי הצמדה וריבית לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) תש"ם-1980, מיום 26.2.17.

הליכי גבייה שננקטו כנגד החברה לא צלחו ולכן ביום 11.6.17 הוגשה התביעה מושא ערעור זה. בתביעה ביקשה המשיבה לחייב את המערער בחוב הארנונה שנצבר לחובת החברה וזאת על יסוד ס' 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) תשנ"ג-1992 (להלן: "חוק ההסדרים") וס' 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת מס הכנסה").

במיוחד מפנה המערער להסדר חוב שנחתם בשנת 2020 עם רשות המסים; להסדר פשרה מדצמבר 2019, אשר נערך בין החברה ובין אולפני M.G.M בארה"ב, במסגרתו תשלם החברה ביחד עם חברת "נח תיקשורת" סכום כספי לצורך סילוק טענותיה של חברת M.G.M בעיניין זכויות בסרט "גוגו בויז" וכן לטענתו בדבר הגשת דו"ח כספי בשנת 2019 בגין שנת 2014.

מקום בו אין מחלוקת כי החוב לא שולם על ידי החברה, החוב הוא בגין נכס שאינו נכס מגורים, מדובר בחוב ארנונה סופי, המערער הוא בעל השליטה בחברה ולא נמצא להתערב בקביעה העובדתית כי זו הפסיקה אכן את פעילותה בשנים 2017-2016 (עת הוגשה התביעה), ועת שהמערער לא סתר החזקה הקמה עקב כך - בדין הושת עליו חוב הארנונה של החברה.

...

לטעמי אופן הניתוח של המערער את הראיות הוא שגוי, שכן יש לבחון, בסופו של יום, את הדברים באופן כולל ולראות מהי התמונה העולה ממכלול הראיות.

בהמשך לאמור, הערעור אפוא נדחה.

בהתחשב בכך שהערעור נשמע בדרך של טיעון בכתב, בהתאם לתקנה 138(א)(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018 (ר' החלטתי מיום 11.11.21), ובהתחשב בהיקף התחום של התשובה, נמצא להסתפק בהוצאות בסך 4,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 45 יום מהיום.

פטור מלא של הנתבעת מחיובה בארנונה למפרע בגין שש וחצי שנות החזקתה בקרקע, יוביל להתעשרות הנתבעת על חשבון כספי הציבור, וזאת בנגוד לאנטרס הצבורי בגביית מס אמת, בשויון בנשיאה בנטל המס ובשמירה על הקופה הציבורית.

(ו) סבירות ומידתיות – תקופת החיוב לאחור וסוגית הפרישי הריבית וההצמדה התובעת חייבה את הנתבעת בארנונה למפרע לתקופת זמן של כשש שנים וחצי (מאמצע שנת 2007 עד יום 10.12.2013).

היא אינה חלה על חובות ארנונה החל מדרישת התשלום ואילך, לגביהם יחול ההסדר הרגיל של הפרישי ריבית והצמדה בהתאם לחוק רשויות מקומיות (ריבית).

...

סוף דבר בעקבות הפלוגתאות עליהן הסכימו הצדדים אשר הגדירו את היקף ההליך לפניי, אני קובעת כדלקמן: (א) לגבי הפלוגתא הראשונה כהגדרתה בפס' 13(א) לדבריי לעיל – מטעמים עליהם עמדתי, אני קובעת כי יש לצמצם את חיוב הנתבעת למפרע, כך שהחיוב הרטרואקטיבי בארנונה יחול מיום 14.8.2011 עד יום 10.12.2013.

(ב) לגבי הפלוגתא השנייה כהגדרתה בפס' 13(ג) לדבריי לעיל – טענת "אינני מחזיק" מטעם הנתבעת לגבי פרק הזמן מיום 30.8.2016 עד יום 31.12.2016 (לגבי נכס 0013), או עד יום 31.12.2017 (לגבי נכס 0021), נדחית.

עם זאת, הצדדים באו להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה ביום 10.1.2020, ולפיה הכרעת ועדת הערר לעניין גודל השטח שהוחזק על-ידי הנתבעת, תחייב את הצדדים "לכל תקופת התביעה ועד לתום תקופת ההחזקה (כפוף להכרעת ביהמ"ש בעניין 'אינני מחזיק')". מאחר שהחלטתה של ועדת הערר אינה חלוטה שכן תלוי ועומד לגביה ערעור לפני מותב אחר בבית משפט זה, לא ניתן להיעתר לבקשת ב"כ התובעת בסיכומיו: "ליתן פסק דין מלא על כל התקופה [מיום 11.12.2013 עד יום 30.8.2016-ד.כ.ל]" (עמ' 147 לפרוטוקול מיום 13.6.2021).

התובעת מבססת את דרישתה לחיוב הנתבע במלוא חובותיה של אורפינאל הן על בסיס הדין הספציפי המסדיר השתת חבות אישית בתשלום מיסי ארנונה על בעלי שליטה; והן על בסיס הרמת מסך לפי דיני החברות, הטלת אחריות אישית על נושא משרה בתאגיד ועוולת הרשלנות.

בשנת 2004 חוקק סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 (להלן: "חוק ההסדרים"), הקובע מנגנון להטלת חובות ארנונה על בעלי מניות החברה, תוך החלת סעיף 119א לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש].

הרכוש הקבוע הופחת במלואו על בסיס דוח השמאי (באור 7), המלאי ברובו נשרף (באור 5), כספים בסכומים משמעותיים שהעבירה ג'ורדאל לחברות קשורות, לרבות הנתבעת דנן, הוכרו כחובות אבודים, זאת בשל ניזקי השריפה, והספקות המשמעותיים כי ג'ורדאל תוכל להפרע מהחברות הקשורות (באור 19).

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת 1בתשלום סך של 16,542.75 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (הפרישי הצמדה וריבית על תשלומי חובה), תש"מ- 1980 מיום הגשת התביעה (23.9.2019) ועד למועד התשלום בפועל.

...

נוכח האמור לעיל, לא שוכנעתי כי הוברחו נכסים, ונראה כי החברה נקלעה למצב כלכלי קשה ביותר עקב נסיבות שאינן תלויות בה, כאשר בד בבד נפתחו כנגד הנתבע תיקי הוצאה לפועל בסכומים משמעותיים ביותר, וננקטו כנגדו פעולות אכיפה בהוצאה לפועל.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת 1בתשלום סך של 16,542.75 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (הפרשי הצמדה וריבית על תשלומי חובה), תש"מ- 1980 מיום הגשת התביעה (23.9.2019) ועד למועד התשלום בפועל.

אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע 2.