חוב ארנונה במקרה של החלפת שוכרים בדירה

התובעים טוענים כי, השוכרים הפרו את הסכם השכירות כאשר לא פינו את הדירה במועד, הותירו חובות בגין מיסי ערייה שלא שולמו על ידם, לא החזירו את מפתחות הדירה עם מועד הפינוי, דבר שאילץ את התובעים לשאת בעלות החלפת מנעול דלת הכניסה, הותירו את הדירה עם ליקויים רבים.

אם כן, עותרים התובעים לתשלום סך של 39,381 ש"ח בהתאם לפירוט שלהלן: פיצוי בגין 5 חודשי איחור במסירת הדירה (לפי 50$ ליום) – 27,000 ש"ח. עלות התיקונים בדירה – 6,500 ש"ח. חובות בגין תשלומים שוטפים (ועד בית, גז, מים, ארנונה) – 501 ש"ח. יתרת חוב לעירייה בגין ארנונה – 1039 ש"ח. הוצאות עבור החלפת מנעול בדירה – 500 ש"ח. הוצאות שונות (טלפונים, נסיעות) – 1,000 ש"ח. עוגמת נפש וטרטור – 2,500 ש"ח. פרשת ההגנה: הנתבעת טוענת כי, דין התביעה לדחייה מהטעם שטענות התובעים מסולפות ואינן נשענות על תשתית ראייתית כלשהיא.

חזקת התמורה לפי סעיף 29(א) פועלת במקרה מסוג זה באופן שנטל ההוכחה לעובדות המצדיקות את 'מימוש הבטחון' על ידי אוחז השטר אינו מוטל עליו, אלא על חותם השטר מוטל נטל ההוכחה כי אוחז השטר אינו רשאי לתבוע על פיו 'מוציא מחברו על הראיה'; 'שטר יוצר 'חזקה' לטובת האוחז בו, וחותם השטר הוא בגדר 'המוציא מחברו עליו הראיה' לפי סעיף 29(א)".

...

חרף האמור, טוענים התובעים כי, השוכרים המשיכו להתגורר בדירה ובשלב מסוים אף העבירו דמי שכירות עד לחודש 09/2007 בניסיון לכפות עליהם את הארכת ההסכם, ובסופו של דבר היות והשוכרים לא התפנו, נאלצו התובעים לנתק את הדירה מאספקת המים.

אם כן, עותרים התובעים לתשלום סך של 39,381 ש"ח בהתאם לפירוט שלהלן: פיצוי בגין 5 חודשי איחור במסירת הדירה (לפי 50$ ליום) – 27,000 ש"ח. עלות התיקונים בדירה – 6,500 ש"ח. חובות בגין תשלומים שוטפים (ועד בית, גז, מים, ארנונה) – 501 ש"ח. יתרת חוב לעירייה בגין ארנונה – 1039 ש"ח. הוצאות עבור החלפת מנעול בדירה – 500 ש"ח. הוצאות שונות (טלפונים, נסיעות) – 1,000 ש"ח. עוגמת נפש וטרטור – 2,500 ש"ח. פרשת ההגנה: הנתבעת טוענת כי, דין התביעה לדחייה מהטעם שטענות התובעים מסולפות ואינן נשענות על תשתית ראייתית כלשהי.

אומנם הנתבעת היא שנושאת בנטל הראייתי בתביעה זו, חרף זאת, היות ולא שוכנעתי מראיות התביעה כי אכן השוכרים צברו חובות אלה, לא אוכל להיעתר לבקשתם ולהעניק להם סעד זה. התובעים לא צירפו ראיה לכך ששולם חוב לועד בית ע"ס 75 ש"ח, כמו כן ביחס לחוב גז ע"ס 266 ש"ח, לא הוכח לאיזה תקופה מתייחסת הקבלה שצורפה.

לסיכום: התביעה מתקבלת בחלקה.

אני מורה לנתבעת לשלם לתובעים סך של 7,000 ש"ח (חישוב לפי 40 ימי עיכוב במסירת החזקה).

לפני תביעה לפצוי בגין אי דיווח לרשויות אודות החלפת מחזיק בדירה שכורה.

בעתירתה לחיוב הנתבע בתשלום פיצוי בסך 30,000 ₪, טוענת התובעת כי במשך שנים מאז מועד עזיבתה את הדירה וחרף העובדה שהיא עמדה בכל התחייבויותיה כלפיו על פי הסכם השכירות, לרבות תשלום מסי הארנונה וחשבונות המים לרשויות, נימנע הנתבע מלהעביר את החשבונות הללו על שמו בחזרה בתום תקופת השכירות ובכך גרם לה לנזקים רבים ושונים, כמפורט להלן: · הליכים משפטים לרבות תיק הוצאה לפועל שניפתחו והתנהלו כנגדה בגין חוב לתאגיד המים "מי חדרה". · עיקול שהוטל על חשבונה בנק בגין חוב שהצטבר על שמה בשל אי תשלום מסי ארנונה לעירית חדרה.

במקרה שלפני טענה התובעת כי עם עזיבתה את הדירה היא הודיעה על כך לעריית חדרה (בכל הנוגע לארנונה בלבד) והבהירה כי עשתה כן בטלפון ולא בכתב, ואילו הנתבע שאישר כי דייר אחר ניכנס לדירה תחתיה, טען כי הדבר נעשה באמצעות אותו מתווך שהשכיר גם לה את דירתו בשעתה.

...

לגופו של עניין טען הנתבע כי מאחר שהתובעת שכרה את דירתו באמצעות מתווך, אזי בשלב שבו היא פנתה אליו בדרישה לשלם את החובות לתאגיד המים והעיריה, הוא הפנה אותה אל אותו מתווך "כדי שיסגרו את הדברים ביניהם". לשאלתי האם אין הוא נוהג לוודא כי פרטי השוכרים של דירתו משתנים אצל הרשויות בהתאם לשכירויות בפועל, השיב הנתבע: "כנראה שלא מספיק טוב". דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ונדרשתי לראיותיהם, ולהוראות החוק והפסיקה, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

בהתאם לכל האמור לעיל ומאחר שעל פי חוזה השכירות שנחתם ביניהם בשעתו התחייבה התובעת לשאת בתשלומי המיסים ותשלומי הצריכה השונים בעצמה (ר' סעיף 11 להסכם), דעתי היא כי הן הנתבע כבעליה של הדירה והן התובעת כמי שהחזיקה בה בפועל, צריכים היו לוודא את ביצוע שינוי שם המחזיק והצרכן גם אצל העיריה וגם אצל תאגיד המים ומשלא עשו כן בהתאם להוראות הפקודה והכללים, אזי יש לחלק את האחריות לנזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מכך – דהיינו התביעה, הליכי ההוצל"פ והעיקול שננקטו נגדה, בין שניהם.

מפני כל המפורט לעיל החלטתי לקבל את התביעה בחלקה, ומאחר שהתובעת לא הוכיחה את גובה הנזקים להם היא טוענת בראיות של ממש, דהיינו בקבלות בדבר תשלומים לעורכי הדין שלטענתה טפלו בענייניה ו/או ראיות בדבר הפסד ימי עבודה, ומי שדאג בסופו של דבר לתשלום החובות לשתי הרשויות בדרך כזו או אחרת היה התובע, סברתי כי הסכום הנכון לפיצוי התובעת על מה שארע צריך לעמוד על סך של 3,000 ₪ וזאת על דך של אומדנא.

לבסוף, טוען הנתבע שאף אם תידחה טענת ההתיישנות, יש לדחות התביעה בשל שהוי קצוני, שהביא לכך שהוא לא היה מודע לחיוב בארנונה במועד, ועל כן לא יכול היה להעלות את טענותיו הן לגבי העובדה שהחברה לא הייתה חייבת בתשלומי הארנונה, אלא המשכיר, והן לגבי סיווג הנכס לצרכי חישוב החוב.

מן הכלל אל הפרט במקרה בו עסקינן, כיוון שהחברה הפסיקה פעילותה והותירה אחריה חוב ארנונה שלא שולם, נוצרה חזקה לפיה היא העבירה לנתבע נכסים בלא תמורה, או בתמורה מופחתת, ועל הנתבע מוטל הנטל להוכיח שלא בוצעה העברה כאמור.

בשנת 2009 התחלף המשכיר, ושכר הדירה המוסכם היה נמוך יותר, בסך 45,000 ₪ לחודש.

ההפרש בשכר הדירה עשוי לרמז על כך שדמי השכירות ששילמה החברה אכן כללו, בין היתר, את הציוד (ואת דמי הארנונה).

...

לסיכום החברה שבבעלות הנתבע הפסיקה פעילותה והותירה אחריה חוב לעיריית ירושלים בגין ארנונה לשנת 2010 ורבע משנת 2011.

יחד עם זאת, שוכנעתי שלחברה לא היו נכסים, והיא לא העבירה לנתבע נכסים בלא תמורה או בתמורה מופחתת.

בנסיבות אלה, דין התביעה נגדו להידחות.

(5) "המשכיר נותן בזאת את הסכמתו לכך שהשוכר יהיה רשאי לאפשר מגורי אדם אחר ואחד בלבד מטעמו בדירה וזאת בכפוף לכך שזהותו תאושר מראש ע"י המשכיר". בהמשך הנספח מפורטים תנאים נוספים לפיהם, הדר בלבד יהיה אחראי לכל הליך משפטי הנובע משימוש במושכר בנגוד לחוק או הסכמת שכנים, והוא פוטר את ידיד מכל אחריות משפטית או כספית במקרה ולא יוכל לנהל את עסק גן הילדים או עסק אחר וכי "לא תהיה לו זכות לתבוע את המשכיר בגין אי היכולת לנהל במושכר עסק של גן-ילדים, וכי הוא מסכים שכל תביעה כזו מצדו כנגד המשכיר תדחה על הסף וללא תנאי". נספח לעניין תקופת השכירות מיום 1.2.2009 ועד ל – 31.8.2013, וכן ניתנות שתי תקופות של אופציה בת 3 שנים כל אחת.

התובע עזב את הדירה מבלי שמצא שוכר חילופי.

התביעה הכספית הנה לכל תקופת השכירות עפ"י המוסכם ובתוספת 5% כל שנה, חוב ארנונה לשנה הראשונה ותשלומי ועד בית לכל התקופה.

...

סיכומו של דבר: התביעה העיקרית מתקבלת כך שידיד ישיבו להדר את הסכומים כדלקמן: השבת הסכום אשר מומש בערבות הבנקאית.

התביעה כנגד הערבים נדחית משבוטל ההסכם.

התביעה כנגד נתבע 3, נדחית ללא צו להוצאות.

לטענת השוכר המשכיר החליף את מנעול הדירה והוא נאלץ לפנות אל בית משפט השלום בקריות בבקשה למתן צו מניעה זמני-הליך אשר עלות האגרה שלו הייתה 682 ₪ על פי קבלה שצרף לכתב התביעה.

עוד נטען ע"י המשכיר, כי השוכרים קיזזו סכומים של 1,000 ₪ בגין החלפת סיפונים מבלי שהציג קבלה על כך, 300 ש"ח בגין ריסוס נגד ג'וקים, 300 ₪ בגין התקנת משקוף, 300 ₪ בגין צביעת חדר שלטענת המשכיר כלל לא בוצעה וכי השוכרים השאירו חובות ארנונה, מים וגז ואף לא פינו במועד את המושכר, אלא בחודש יולי 2012.

...

עוד נטען בכתב התביעה כי הביוב במושכר היה שבור וסתום ולדברי השוכר פנה בעניין זה אל המשכיר, המשכיר הזמין אינסטלטור מטעמו, אולם בסופו של דבר השוכר לדבריו הוא ששילם 250 ₪ עבור התיקון - השוכר הציג מסמך מהאינסטלטור על כך ששילם לו 1,000 ₪, אם כי ראוי לציין אין מדובר בחשבונית כדין.

לפיכך אני מקבלת את תביעתם של השוכרים באופן חלקי ככל שהיא מתייחסת לנזקי הרטיבות והנזילות במושכר ומחייבת את המשכיר לשלם לשוכרים סכום כולל של 3,000 ₪.

לעומת זאת, דין התביעה שכנגד להידחות: למרות טענת המשכיר כי קוזז סך של 5000 ₪ משכר הדירה בגין התקנת מזגנים בשעה שבפועל שולמו 3,000 ₪, השוכרים הציגו כאמור קבלה בגין הרכישה האמורה.

דהיינו - בסופו של דבר, המשכיר הוא שהנהנה מהם כיום.