חדירת מעסיק לתיבת דואר אלקטרוני של עובד

לצורכי עבודתו נידרש המשיב לעבוד שעות נוספות, ובכלל זה ישיבות צוות במרכז הארץ, עבודה משרדית מרובה אותה ביצע מביתו בשעות שלאחר סיום הנסיעות, פיזור המוצרים ומתן מענה באמצעות הדואר האלקטרוני בשעות הלילה המאוחרות.

עוד טוענת המערערת כי בית הדין האיזורי שגה כאשר יישם את הילכת איסקוב, שעניינה חדירה של מעסיק לתיבת דואר אלקטרונית של עובד, ואין המדובר ביצירת מנגנון מעקב על ידי המעסיק ובשליטתו.

...

לטעמנו, האיזון הנדרש במסגרת מבחן הרלבנטיות במובנו הרחב צריך לקחת בחשבון את השיקולים הבאים: היקף הגילוי - ציר הזמן: המערערת צמצמה בפנינו את בקשתה לחודשיים האחרונים לעבודתו של המשיב, לימים א' – ה' לשעות שבין 6:00 – 20:00 וכן ליום שישי לשעות שבין 06:00 – 14:00.

אנו סבורים כי צו הכולל את כל שעות היממה חורג מהאיזון הנדרש ואינו מידתי, שכן הוא חורג מיריעת המחלוקת וככזה אינו תורם לחקר האמת או יעילות הדיון, אלא להיפך - מסרבלו.

סוף דבר – הערעור של החברה מתקבל והעניין מוחזר לבית הדין קמא על מנת שיוציא צו המופנה לחברת הסלולר למתן נתוני תקשורת ביחס לחודשים נובמבר – דצמבר 2014 לימים א' – ה' לשעות שבין 6:00 – 20:00 וכן ליום שישי לשעות שבין 06:00 – 14:00.

באותו עניין, בית הדין קבע כי, בנוגע לשימוש בתיבת דואר בה עושה העובד שימוש מעורב – לצרכי עבודה ולצרכים אישיים, הרי שאם המעסיק מיידע את העובד בדבר מדיניותו לגבי שימוש במחשב בשעת העבודה ולאור עקרון השקיפות, הרי כי המעסיק רשאי לבצע ניטור ובדיקת תיכתובת הדואר האלקטרוני של העובד שנעשתה לצרכי עבודה.

...

נוסף על כך, אין בידינו לקבל את טענת התובע לפיצוי בגין שלילת זכותו לדמי אבטלה.

לסיכום אנו קובעים כי התובע זכאי ל- 20,000 ₪ בגין עוגמת הנפש עקב הפגיעה בפרטיותו.

סוף דבר: לסיכום אנו קובעים כי התובע זכאי לתשלום הסכומים כדלקמן: הפרשי עלות מעסיק בגין זכויות סוציאליות בסך 64,279 ₪.

ביום 3/11/16 ניתנה החלטת ביה"ד לפיה חלק מנספחים שצורפו לתצהיר התובע יוצאו מתוך תיק בית הדין מאחר שחלקם כוללים התכתבויות דואר אלקטרוני מתיבת ג'ימייל של הנתבע, בין היתר תיבה שכתובתה roywebez@gmail.com, אשר התובע השיגן באמצעות מערכת ניטור אותה התקין על מחשבו של הנתבע, לאחר שהתעורר חשדו כי הנתבע פועל מאחורי גבו לקידום עסקו הפרטי על חשבון שעות עבודתו, תוך פגיעה בעסקיו של התובע.

סעיף 4 לחוק הגנת הפרטיות קובע: מיום 11.4.1996 תיקון מס' 4 ס"ח תשנ"ו מס' 1589 מיום 11.4.1996 עמ' 290 (ה"ח 2234) הוספת הגדרת "שימוש" "פגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליה בכפוף להוראות חוק זה". ובהמשך נקבע בסעיף 29א (ב) (1)לחוק: "במשפט בשל עוולה אזרחית לפי סעיף 4, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, בלא הוכחת נזק". ההלכה המנחה בסוגיה של חדירת המעסיק לתיבות דואר אלקטרונית של עובדים נקבעה בע"ע (ארצי) 8/90 טלי איסקוב ענבר נ' מדינת ישראל - הממונה על חוק עבודת נשים ואח' (ניתן ביום 8.2.2011 – פורסם במאגרים האלקטרוניים) לפיה נאסר על המעסיק לעקוב אחר התכתבות שמקיים העובד לצרכיו האישיים בתיבה האישית או בתיבה המעורבת, ואסור למעסיק לחדור לתוכן התכתובת האישית שמקיים העובד בתיבות הדואר האישיות או המעורבות: "בשונה מן התיבה המקצועית, המעסיק אינו רשאי לקיים פעולות מעקב אחר התכתובת שמקיים העובד לצרכיו האישיים בתיבה האישית או בתיבה המעורבת, ואסור לו לקיים חדירה לתוכן התכתובת האישית שמקיים העובד בתיבות אלה, למעט בהתקיים נסיבות חריגות המצדיקות זאת מכח עיקרון הלגיטימיות; ורק לאחר שהמעביד נקט באמצעים טכנולוגיים חודרניים פחות המעידים על שימוש בלתי ראוי של העובד בטכנולוגיות שהועמדו לרשותו לצרכי עבודה. בהתקיים התנאים המצטברים הללו על המעסיק לבקש ולקבל הסכמתו המפורשת של העובד מדעת ומרצון חופשי למדיניות הכללית בדבר חדירתו לתיבה האישית או המעורבת, ולתכתובת האישית במסגרתן.

...

" (שם עמ' 66 -67) נוכח הפרה זו של פרטיותו של הנתבע ע"י התובע אולם בשים לב לשם תיבת הדואר האלקטרוני שנפתחה ע"י הנתבע, שיש בה כדי להטעות את הלקוחות, הננו מחייבים את התובע רק בפיצוי בגובה של 4,000 ₪.

סוף דבר: התביעה העיקרית נדחית.

התובע ישלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך 2,000 והוצאות משפט בסך 200 ₪.

ככל שמדובר במסמכים שהופקו על ידי רמט בדרך של חדירה לתיבת הדואר האלקטרוני של שמיר, ולתכתובות פרטיות במסגרתה, אין זה משנה אם מדובר בשרת שבבעלותה של רמט, וסבורני כי מדובר בפגיעה בפרטיות אשר אין להקל בה ראש.

יפים לענייננו הדברים שנקבעו על ידי בית הדין הארצי לעבודה, בע"ע (ארצי) 8/90 טלי איסקוב ענבר נ' מדינת ישראל – הממונה על עבודת נשים ואח' (8.2.2011) (לעיל ולהלן: "עניין איסקוב"): "אין לקבל מסמכים שהופקו על ידי המעסיק בדרך של חדירה לתיבת האי-מייל החיצונית-פרטית של העובד ולתכתובת פרטית במסגרתה, גם אם הופקו באמצעות השָרָת שבבעלות המעסיק במקום העבודה, ללא חדירה בפועל לתיבת האי מייל הפרטית. כפי שהבהרנו לעיל, בפרק הכללי, מאפייניה של תיכתובת מייל פרטית וייעודה בתיבה הפרטית של העובד, הן במסגרת המרחב הוירטואלי הפרטי המובהק ו"רשות היחיד" שלו.

...

נספח ז1 לתצהיר העדות הראשית של מר עופר טיבי נספח ז1 לתצהיר העדות הראשית של מר עופר טיבי הוא נספח ב' לתצהיר עדותו הראשית של מר יוסף נתיב, וכל האמור לעיל בעניין זה, חל גם כאן.

נספח ז2 לתצהיר העדות הראשית של מר עופר טיבי נספח ז2 לתצהיר העדות הראשית של מר עופר טיבי הוא למעשה נספח ג לתצהיר עדותו הראשית של מר יוסף נתיב, וכל האמור לעיל בעניין זה, חל גם כאן.

סיכום לנוכח כל האמור לעיל, דין הבקשה בעיקרה להתקבל מהטעמים האמורים לעיל.

" בפסק דין ע"ע (ארצי) 90/08 טלי איסקוב ענבר - מדינת ישראל - הממונה על חוק עבודת נשים ואח' (נבו 08.02.2011), נקבעו מספר עקרונות לגבי דרישת ההסכמה של העובד: "בשים לב לפערי הכוחות המובנים בין המעסיק לעובד, מן הראוי הוא כי בכל הנוגע למעקב שבכוונת המעסיק לקיים על פעילות העובד במחשב ויישומיו בכלל ובתכתובת אישית בתיבות דואר אלקטרוניות שהוקצו לעובד במקום העבודה בפרט, תעוגן הדרישה ל"הסכמה מראש ומדעת של העובד" על מכלול משמעויותיה, בחוזה האישי של העובד ובנהלים מפורטים במקום העבודה.

ועוד נקבע כי מעסיק יהיה רשאי להיכנס לתכתובת האישית של העובד, רק בקיומו של: "חשש רציני או ביסוס סביר לפעילות פלילית או מעשה פסול אחר מצד העובד, זאת לאחר שמוצו אמצעי מעקב חלופיים ופוגעניים פחות מאשר חדירה לתוכן ההתכתבות האישית". על פי הנחיית פסק הדין, רק כאשר מתקיימות הדרישות הנ"ל, רשאי המעסיק לבקש את הסכמת העובד לחדירה לתוכן ההתכתבות האישית שקיים בתיבת הדוא"ל המקצועית.

...

בנסיבות אלה אנו קובעים כי קמה לרובוגרופ ההגנה הקבועה בסעיף 18 (2)(ג) לחוק הגנת הפרטיות שעניינה "הגנה על עניין אישי כשר של הפוגע" ראו לעניין זה דברים שכתבה כב' השופטת איצקוביץ בעניין סע"ש (אזורי ת"א) 41363-03-13 אורי יוסקוביץ - טלרד נטוורקס בע"מ (נבו 15.10.2017), הרלבנטיים ונכונים גם לענייננו.

סוף דבר תביעת רובוגרופ מתקבלת באופן חלקי.

התביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי.

הוצאות משפט בשים לב לתוצאות פסק הדין ולהתנהלותו של באום במסגרת העבודה, כפי שפורט לעיל, ובשים לב לתוצאות ההליך, אנו קובעים כי באום ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ש"ח. ניתן היום, י"ג אדר תשפ"ג, בהעדר הצדדים.