חדירה לתיבת אימייל של עובד

] "הסכמת העובד לפגיעה בפרטיותו מותנית בתנאים מצטברים אלה: על ההסכמה להיות מפורשת, מרצון חופשי ומדעת, לאחר שניתן לעובד המידע הדרוש בנוגע לכוונת המעסיק לפגוע בפרטיותו בכל מקרה ומקרה. בדרך כלל תנתן ההסכמה בכתב תוך שנדרשת הוכחה לכך שההסכמה ניתנה מרצונו החופשי של העובד, שלא בכפייה ושלא בהעדר בחירה אמיתית". ובהמשך – "הסכמת העובד שני פנים מצטברים לה: נידרשת הסכמת העובד מראש, מרצון ומדעת למדיניות הכללית הנוהגת אצל המעביד בכל הנוגע לפעולות מעקב וחדירה לתיבות דואר שהועמדו לשימושו האישי. בנוסף ובמצטבר נידרשת הסכמת העובד הספציפית בגין כל פעולת מעקב וחדירה בנפרד לתכתובת אישית, ככל שבכוונת המעסיק לקיימן". עניין נוסף שנקבע בעיניין איסקוב בקשר להסכמת העובד לחדירת המעסיק לתיבת הדוא"ל הפרטית שלו, הוא כי "גם אם ניתנה הסכמת העובד מדעת, חזקה היא כי הסכמה זו לא ניתנה מרצון חופשי אלא מכורח, ולכן אינה תקפה. ככל שהמעסיק טוען אחרת, עליו נטל ההוכחה להפריך חזקות אלה". לפיכך, אם מבקש המעסיק לחדור לתיבת הדוא"ל הפרטית של העובד, כלל אין צורך בהסכמת העובד, ואין זה מעלה או מוריד אם ניתנה הסכמה שכזו, מדעת או שלא מדעת, אלא על המעסיק לפנות לבית המשפט ולבקש צו שפוטי שיאפשר לו לעשות כן. זאת משום ש"חומרת הפגיעה בליבת הפרטיות של העובד בחדירה לתיבת דואר פרטית שלו בכלל ולתוכן התכתובת הפרטית בפרט היא כה גבוהה, עד כי ההסכמה מדעת אינה מספיקה כדי להכשיר פגיעה זו".

...

בהעדר הוראה בחוק המאפשרת למעסיק לחייב את עובדיו למסור טביעות אצבע או המחייבת את העובד למסור למעסיקו טביעה שכזו, בהעדר הסכמה פרטנית של עובדות החינוך למסור את טביעות אצבעותיהן, ובהעדר הסכמה קיבוצית לעניין זה – אם בכלל היא מספקת, המסקנה היא שכפיית העירייה את עובדות החינוך לעשות שימוש בשעון הביומטרי, תוך מסירת טביעת אצבען, אינה כדין ויש להפסיקה.

בענייננו נזכרה בעמדת העמותות ההגנה המתייחסת ל"ענין אישי כשר של הפוגע"[footnoteRef:148], אך משאין לפנינו תביעה להטלת אחריות אזרחית או פלילית על העירייה בשל התנהלותה, ומאחר שהעירייה לא העלתה כל טענה לעניין זה, ודאי לא באופן ישיר, לא מצאנו להידרש לעניין מעבר לאמור בסעיף זה. [147: יש לשים לב שההגנה אינה מאיינת את הפגיעה, אלא מאיינת את האחריות לה.] [148: סעיף 18(2)(ג) לחוק הגנת הפרטיות.

] סוף דבר הערעור מתקבל, כאמור בסעיפים 149 ו-151 לעיל.

התובע הביע את הסכמתו להוצאת תיכתובות מתיבת הדוא"ל של הנתבעת 1 וברי כי כוונתו היתה רק לתכתובות הנוגעות לעבודתו שם. בע"ע 90/08 טלי איסקוב ענבר נ' מדינת ישראל - הממונה על חוק עבודת נשים, 8.2.2011 (להלן: ענין איסקוב) פסקה הנשיאה (כתוארה אז) נילי ארד כי: אין לקבל מסמכים שהופקו על ידי המעסיק בדרך של חדירה לתיבת האי-מייל החיצונית-פרטית של העובד ולתכתובת פרטית במסגרתה, גם אם הופקו באמצעות השָרָת שבבעלות המעסיק במקום העבודה, ללא חדירה בפועל לתיבת האי מייל הפרטית.

...

המסקנה המתחייבת מן האמור היא, כי לעולם לא יוכל מעסיק בתביעת השבה, לקבל תשלום מהעובד של סכום כלשהו ממלוא התמורה ששילם לו. לפיכך תביעת ההשבה של המעסיק כנגד העובד מצטמצמת בהכרח לסכומים מתוך מלוא התמורה ששולמה על ידו, שניתן ליחסם לכיסוי זכויות משפט העבודה המגן, לאור שינוי היחס שבין הצדדים ליחסי עובד ומעסיק.

בנסיבות אלה נראה לי כי התוצאה הנכונה והמאוזנת בהקשר זה, היא לדחות את התביעה להשבת התמורה שקיבל התובע בגין חופשה.

לסיכום התביעה כנגד הנתבעים 3-4 נדחית.

במצב דברים זה ברור שבקשה לקבלת הסכמתו של התובע לחדירה לתיבת הדוא"ל שסופקה על ידי הנתבעת הייתה מיותרת, ועולה חשש כי התובע ינסה להעלים ראיות ולשבש את החקירה (ראו ציטוט הודעת מר לטין לעיל, בחלק המודגש).

...

משכל אלה הוכחו אנו סבורים שיש לקבל את רכיב תביעה זה במלואו, ולחייב את התובע בתשלום בסך 50,000 ₪ בגין הפרת הסכם העבודה.

מכל מקום יתכן שמדובר בעילה שאינה בסמכות בית הדין לעבודה, כפי שהגדירה הנתבעת עצמה עת ציינה ברישא הבקשה "עסקינן בתביעה כספית (חוזית, נזיקית)". לסיכום תביעת התובע נגד הנתבעים 2-3 נדחית.

ככל ששם התובע עדיין מופיע בפרסומי הנתבעת אנו מורים על הסרת שמו בהתאם (בקשה שלגביה לא חלקה הנתבעת).

באשר לטענה בדבר פגיעה בפרטיות, חזר הנתבע וציין כי חדירת התובעת לתיבת הדוא"ל של הנתבעת 3 ואף לתיבת הדוא"ל של התובעת חרף היותה תיבת דוא"ל לצרכים אישיים ולצרכי עבודה גם יחד, פוגעת בזכותו לפרטיות (ר' סעיף 33 לתשובה).

...

לאור כל האמור לעיל, נדחית בקשת הנתבעות 3-2 לסלק את התביעה נגדן על הסף.

באשר לטענת הנתבע כי ההליך המשפטי שהתקיים בבקשת התובעת לצו המניעה מקים מעשה בית דין בשלו יש להורות על מחיקת התביעה על הסף – לא מצאנו לקבל טענתו זו של הנתבע.

לאור כל האמור לעיל החלטנו לדחות את בקשת הנתבע לסלק על הסף את התביעה נגדו.

במסגרת איזון זכויותיהם החוקתיות והחוקיות של הצדדים ליחסי עבודה, ונוכח הפררוגטיבה הניהולית שלו וצרכי מקום העבודה, רשאי המעסיק להעמיד לשימושו של העובד תיבה מקצועית המיועדת לצרכי עבודה בלבד, ולאסור על העובד עשיית שימוש פרטי בתיבה זו. בכפוף לעיקרון השקיפות ולמסירת הודעת מדיניות כנדרש, רשאי המעסיק לקיים פעולות ניטור ומעקב אחר נתוני התיקשורת וחדירה לנתוני תוכן בתיבה המקצועית, לרבות תיכתובת האי-מייל המקצועית שבה.

...

סוף דבר על דעת כל חברי המותב מאושרים העקרונות והעיקרים כפי שנקבעו במסכת הנורמטיבית בפסק דינה של השופטת נילי ארד, בכל הנוגע למעקב שעושה המעסיק על תכתובת אי מייל של עובד במסגרת העבודה והחדירה לתכתובת זו. ולגופם של הערעורים: מתקבל ערעורה של גב' טלי איסקוב בתיק עע 90/08 באופן שנפסלת קבילותן של תכתובות האי-מייל שצורפו כנספח 15 לתצהירו של מר לזר, סמנכ"ל הכספים במשיבה חברת פאנאיה בע"מ, ויש להוציאן מתיק בית הדין.

נדחה ערעורן של אפיקי מים אגודה חקלאית שיתופית לאספקת מים בבקעת בית שאן בע"מ ואפיקי מים (1995) אגודה חקלאית שיתופית בע"מ, בתיק עע 312/08.

המערערות ישלמו למשיב, ביחד ולחוד, שכר טרחת עורך-דין בערעור בסכום כולל של 7,500 ש"ח בתוך 30 יום מהיום.