חברת החשמל ביקשה לחבר חשמל בטענה שתיקן את המונה

לטענת המבקשת, נוכח מימצאי החבלות שהתגלו במתקני החשמל, אין עוד מקום לספק בדבר השמוש הבלתי חוקי שבוצע בחשמל בחצריו של המשיב, ונוכח חבלות אלה החליפה המבקשת ביום 17.7.17 את המונה החבול שהיה מותקן במקום, שנשלח לבדיקת מעבדה שאימתה את מימצאי השמוש הבלתי חוקי.

כבר הערתי קודם לכן, שמפרוטוקול הדיון לא עולה, שב"כ המבקשת ביקשה לאפשר לה להציג ראיותיה, אין בפרוטוקול החלטה של בית משפט קמא המונעת זאת, ולא הוגשה על ידי המבקשת בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון.

" (ההדגשה במקור - י.ג.) אוסיף, שבהליך משפטי קודם שהתנהל בין המבקשת לבין אבו ג'בל (ת"א 31628-08-12) הורה בית-משפט השלום (כב' השופט א. שדה) ביום 30.8.12, על מתן צו-זמני המורה למבקשת לחבר בחזרה את דירת המשיב לרשת החשמל, עד לבירור התובענה, בציינו: "היות ולכאורה עולה כי הנתוק כולו או חלקו נובעים מטענה לחיבור בלתי-חוקי לחשמל/חבלה במונה והיות ויש לשמוע את כל הראיות בצורה מסודרת ולהכריע פעם אחת בצורה מושכלת ומבוססת הנני מורה כדלקמן..." (ההדגשה שלי – י.ג.).

באותו מקרה מדובר היה באולם אירועים שחברת החשמל טענה, כי מפעילת האולם פגעה במזיד במונה החשמל, כדי שזה יַֹראה צריכה נמוכה מן האמיתית, והחוב הנטען הסתכם בלא פחות מ-434,000 ₪.

" גם ב-ת"א (שלום חדרה) 7994-04-17 ביאדסי ואח' נ' חברת החשמל (19.4.17), נענה בית-המשפט (כב' השופטת טל תדמור-זמיר) לבקשה למתן צו-זמני המורה למשיבה לחבר את בית המבקשים לרשת החשמל, לאחר שהחברה ניתקה את החיבור בגין חוב ע"ס 114,488 ₪ וחוב נוסף של 29,657 ₪.

...

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בחדרה (כב' השופט הבכיר א. גופמן) מיום 20.11.18 ב-ת"א 26024-11-18, לפיה נעתר לבקשתו של המשיב למתן צו מניעה זמני כנגד המבקשת, ולפיו נאסר על המבקשת לנתק את אספקת החשמל למבנה בו מחזיק המשיב בכפר ג'סר אל-זרקא, וזאת בגין חובו של המשיב, שנוצר עקב שימוש בלתי-חוקי בחשמל שהתגלה, לטענת המבקשת, בחצרו של המשיב.

עיינתי בטיעונים שהניחו באי-כוחם של שני הצדדים בפני בית-משפט קמא ובפניי ומסקנתי היא, שאין להתערב בהחלטת בית-משפט קמא מיום 20.11.18 ליתן סעד זמני לחיבור מחדש של בית המשיב לרשת החשמל.

המחלוקת העובדתית הנטושה בין הצדדים חייבת להילקח בחשבון על-ידי בית-המשפט בבואו להחליט האם להיעתר לבקשה למתן סעד זמני, ובבואו לקבוע את התנאים בהם יינתן הסעד המבוקש.

על יסוד כל המפורט לעיל, אינני סבור שיש מקום להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא שנעתר לבקשה למתן סעד זמני, ולפיכך אני דוחה את בקשת רשות הערעור.

בית משפט השלום באשדוד תא"מ 56062-11-12 חברת החשמל לישראל בע"מ ואח' נ' ארלקי(אסיר) ואח' תיק חצוני: בפני כב' הרשמת הבכירה כרמית חדד התובעת: חברת החשמל לישראל בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אלון וינוגרד הנתבע: חיים ארלקי ת"ז 051466274 פסק דין

במסגרת ס' 16(ג) לאמות המידה נקבע כי "תקופת השמוש שלא כדין תהיה מהיום בו החלה צריכת החשמל שלא כדין ועד ליום בו נודע לספק השרות החיוני על כך". בס' 14 לאמות המידה נקבעו הדרכים לבצוע הערכה של צריכת חשמל וזאת על יסוד כמות החשמל שנצרכה במקום הצרכנות או בחצרים המסויימים בתקופה אחרת, אשר מתקיימים בה תנאים הדומים ככל האפשר לתנאים אשר שררו בתקופה לגביה מבוצעת ההערכה או על יסוד קריאת המונה בתיקון יחסי לפי אחוז הטעות או הליקוי של המונה (ס' 14(א) לאמות המידה).

הנתבע עתר בבקשה לדחיית הדיון על מנת שיתאפשר לו לנהל את ההליך לאחר שיסיים לרצות עונשו (הבקשה הוגשה באמצעות עו"ד מטעמו) ולא טען כל טענה ביחס להתייצבות העדים, וכן לא הגיש כל אסמכתא לתמיכה בטענותיו בכל הנוגע להתייצבות העדים מטעמו, כך שיש לדחות טענותיו גם לעניין זה. בדיון מיום 11.03.2014 הודיע ב"כ התובעת כי התביעה היא מכח עילה של עשיית עושר (עמ' 4 ש' 3-6), ועל כן איני נידרשת לתביעה מכח העילות הנוספות הנטענות בה (חוזית ונזיקית).

במסגרת חקירתה הנגדית הבהירה הגב' בן דוד כדלקמן: "אחיו הגיע שוב באוגוסט 2011...הוא טען שגרושתו של הנתבע לא התגוררה בבית מסוף 2006 עד 2008. ביקשתי לדעת את פרטיה וכן אימתתי, שהיא פתחה חוזה במקום אחר בדיוק באותה תקופה בין 2006-2008. הוא הציג צריכות מים שמראה בתקופה זו ששימושים של הקוב היו פחות....ראינו שבאמת השימושים שלא היו במקום נובעים בגלל שלא גרים בבית ולא בגלל שבוצעה חבלה. הוחלט לשנות את תקופת השבח ולהסתמך על תקופה אחרת שאנחנו משווים. התקופה היתה 9.2.09-28.6.10. אני רוצה לציין כי בחרתי תקופה זו כי זה בדיוק אותו יום שהיה מר מיוחס שהחתים את המונה, הסתמכתי על תקופה 2.12.04 עד 4.12.05, 367 יום שבהם נצרכו 14,131 קו"ט, בהסתמך על נתונים אלה סוכם כי הוא ישלם 10,491 ₪." (עמ' 12 ש' 12-20 לפרוטוקול הדיון מיום 06.11.2014).

לאור האמור לעיל בדבר קיומו של חיוב שלא שולם על ידי הנתבע, וכל לאור הקביעה כי היה שימוש בלתי חוקי בחשמל כאמור לעיל, הרי שלא הוכח כי סרובה של התובעת לחבר החשמל לחצרי הנתבע היה שלא כדין.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובדוחות השימושים שהוגשו על ידי התובעת, לא מצאתי מקום לקבל הערכת התובעת את תקופת השב"ח וכן לא מצאתי מקום לקבל הערכת התובעת את היקף הצריכה.

איני מקבלת קביעת מועד תחילת השב"ח על יום 09.02.2009.

משכך, ולאור האמור והמפורט לעיל אני מורה כדלקמן: אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת בגין שב"ח בחשמל הסך של 757 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 28.06.2010.

עוד נטען על ידי התובעים כי, לא הייתה כל כוונה מצדם לעשות שימוש בלתי חוקי בחשמל, וככל שחברת החשמל מבקשת לזקוף לחובתם שימוש קודם בלתי חוקי בחשמל, הרי שאותו מקרה קודם, בו היו מעורבים, הנו מקרה בודד וחד פעמי בגינו הם שילמו את המחיר.

חובת שמירה על ציוד חברת החשמל לפי אמות המידה סעיף 10 לאמות המידה נושא את הכותרת "שמירה על הציוד" וקובע בין היתר כך: (1) איסור פעולה אסור לשום אדם שאינו מורשה מטעמו של ספק השרות החיוני לחבר, לנתק, להסיר, לשנות או לפרק מתקן חשמל כלשהוא או ציוד אחר של ספק השרות החיוני אלא אם קיבל לכך הרשאה מספק השרות החיוני מראש ובכתב.

מסקנה זו מתגבשת גם לאחר עיון בהתכתבות בין כהן לבין התובעים, מיום 4.11.2012, ממנו עולה כי על ידי חברת החשמל נאמר במפורש לתובעים שככל שברצונם לבדוק את המונה ע"י מומחה מטעמם, עליהם לתאם מראש את מועד הבדיקה ומיקומה כדי להעביר את המונה (ראו לעניין זה נספח ז' לתצהירו של כהן).

יתרה מזו, חשוב לציין כי, התובע – מרדכי, העלה טענות סותרות בהגנתו, דבר אשר פוגם באמינותו ובמהימנות גירסתו, כך שמחד ולאורך כל כתבי הטענות ציין כי מקרה השב"ח שהיה בעברו היה מקרה חד פעמי, ראו לעניין זה סעיף 12 לכתב התביעה המתוקן שם צוין כי "... לאור מקרה אחד בלבד לפני 7 שנים בו הודה התובע מיוזמתו ושילם קנס גבוה לחברת החשמל..." "מעידה חד פעמית" (סעיף 1 לכתב הגנה לתביעה שכנגד).

...

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על דחיית התביעה העיקרית, ובד בבד הריני מורה על קבלת התביעה שכנגד במלואה.

בשים לב למסקנה הנ"ל הריני מחייבת את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לחברת החשמל את הסכום של 105,106 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד (ביום 10.2.14) ועד מועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, הנני מחייבת את התובעים בתשלום הוצאות חברת החשמל ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.

בית משפט השלום בקריות ת"א 61811-02-17 חמאדה נ' חברת החשמל לישראל בעמ תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני כבוד השופטת לובנה שלאעטה חלאילה מבקש סאבר חמאדה משיבה חברת החשמל לישראל בע"מ החלטה

בעניינינו, מעבר להצהרת מר בינר לקיומה של בעיה בטיחותית, לא הוצג מטעם המשיבה מיסמך כלשהוא המאשש טענה זו, במיוחד לאחר שהמונה הישן נותק והוחלף במונה חדש ואף בהזמנה לבירור שנמסרה למבקש לא תועד קיומה של סכנה כלשהיא, מה שמחזק את הרושם כי הפסקת החשמל נעשתה על רקע השמוש הבלתי חוקי וכי טענות המשיבה בהיבט הבטיחותי נולדו מאוחר יותר, ועל כן היא מחייבת מתן התראה בת 7 ימים, מה שלא נעשה בנסיבות העניין.

אשר לגובה החוב הנטען - עפ"י אמות המידה שהוגשו, במקרה של שימוש שלא כדין בחשמל, המשיבה רשאית להעריך את "הפרישי הצריכה" באופן שנקבע באמות מידה 16 (ד) ובאמת מידה 14: בסעיף 16 (ד) לאמות המידה נקבע כי: "כמות החשמל שנצרכה בחצרים או במקום צרכנות בתקופת השמוש שלא כדין תקבע כאמור באמת מידה 14 (ביצע הערכת צריכה). ספק השרות החיוני יחשב את סכום ההפרש בין הצריכה שנקבעה לבין התשלומים בפועל בתקופת השמוש הבלתי חוקי על פי תעריפי החשמל שהיו בתוקף בעת עריכת החשבון המתוקן או במועד השמוש הבלתי חוקי, לפי הגובה ביניהם. ספק השרות החיוני רשאי לאפשר לצרכן לפרוס את התשלום כאמור בסיפא לסעיף 26(ו)". בהתאם לסעיף 14 (ב) לאמות המידה: "קביעת כמות חשמל שנצרכה בדרך של הערכה תתבצע על יסוד כמות החשמל שנצרכה במקום הצרכנות הרשום על שמו של הצרכן או בחצרים המסוימים בתקופה אחרת, אשר מתקיימים בה תנאים הדומים ככל האפשר לתנאים אשר שררו בתקופה לגביה מבוצעת ההערכה, או על יסוד קריאת המונה בתיקון יחסי לפי אחוז הטעות או הליקוי של המונה". ב"כ המשיבה הגישה "טופס חישוב צריכה לפי ממוצע שנתי" מיום 23.2.2017 והסבירה כיצד בוצע תחשיב הפרישי הצריכה ע"י המשיבה.

טענותיו של המבקש ביחס למצב כלכלי קשה לא הוכחו ובכל מקרה שיקול זה מהוה אחד השיקולים שעל ביהמ"ש לשקול, כאשר מנגד יש לקחת בחשבון את השמוש הלא חוקי הנטען וחוב הצריכה שנוצר עקב כך. באיזון בין השיקולים השונים, כאשר ברקע עומד הצורך החיוני בהשבת זרם החשמל לדירתו של המבקש, אני מורה למשיבה לחבר את דירתו של המבקש לחשמל כנגד הפקדת סך של 9,000 ₪ בקופת ביהמ"ש. המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

...

דיון כידוע, השיקולים העיקריים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע אם להיעתר לבקשה למתן סעד זמני הם: סיכויי התביעה ומאזן הנוחות, היינו על בית המשפט להשתכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה וכן עליו לשקול את הנזק שיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיבים במידה והסעד הזמני יינתן (תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' אמר, רע"א 8415/07 אנ.די.סי. יצרני תכשיטים נ' בנק הפועלים).

טענותיו של המבקש ביחס למצב כלכלי קשה לא הוכחו ובכל מקרה שיקול זה מהווה אחד השיקולים שעל ביהמ"ש לשקול, כאשר מנגד יש לקחת בחשבון את השימוש הלא חוקי הנטען וחוב הצריכה שנוצר עקב כך. באיזון בין השיקולים השונים, כאשר ברקע עומד הצורך החיוני בהשבת זרם החשמל לדירתו של המבקש, אני מורה למשיבה לחבר את דירתו של המבקש לחשמל כנגד הפקדת סך של 9,000 ₪ בקופת ביהמ"ש. המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

לפניי עתירת המבקש למתן סעדים הצהרתיים לפיהם הוא זכאי שהמשיבה תחבר אותו לרשת החשמל על-פי אמות המידה של הרשות לשירותים צבוריים חשמל; על המשיבה לחברו למערכת הכללית על-פי תנאי ההיתחייבות והתעריפים שהתחייבה כלפיו המשיבה במסמך ההיתחייבות מיום 15.5.2012 ובהתאם לאישור תקינות מתקן המבקש שנתנה המשיבה ביום 15.1.2013; להצהיר שהמבקש עמד בזמן שהוקצב בספר אמות המידה, 180 ימים מיום ההודעה, ואין למנות בזמן זה את ההמתנה לבקורת החוזרת.

מודגש כי הגדרת איזור המונה הרלוואנטי היא הגדרה חשמלית ולא קניינית, כלומר בהתאם להזנה החשמלית.

בחקירתו הנגדית לא הצליח מר אשרף להסביר כיצד טענתו שהזמין את הבדיקה עוד בסוף חודש אוקטובר מתיישבת עם כך שלא נעשתה כל פעולה לזרוז הבדיקה, על אף שמניין 180 הימים התקרב לסיומו: "ש. הוזמנה בדיקת מתקן, היה ביקור ב - 25.10, ולא עברתם את הבדיקה, קיבלתם טופס ליקויים, ועכשיו היה צריך לתאם בדיקה חוזרת. מתי פנית לחברת החשמל בבקשה לתאם פניה חוזרת, ולמי התקשרת?

" (עמוד 68 שורות 2-22 לפרוטוקול) מסקנתי היא שהמבקש לא הוכיח שתיקן את כל הליקויים לפני הבדיקה החוזרת, ויוזכר כי סוגיית עירוב ההזנות היתה רק ליקוי אחד מבין כמה שנמצאו בבדיקה הראשונה, ואף לא הוכח כי מר חורי לא עלה לגג במהלך הבדיקה החוזרת.

...

" (עמוד 68 שורות 2-22 לפרוטוקול) מסקנתי היא שהמבקש לא הוכיח שתיקן את כל הליקויים לפני הבדיקה החוזרת, ויוזכר כי סוגיית עירוב ההזנות היתה רק ליקוי אחד מבין כמה שנמצאו בבדיקה הראשונה, ואף לא הוכח כי מר חורי לא עלה לגג במהלך הבדיקה החוזרת.

המבקש חלק על כך. לאור התוצאה אליה הגעתי, כי התובענה נדחית לגופה, אין צורך להכריע בכך.

לאור כל האמור לעיל, המרצת הפתיחה נדחית.