חברות בפייסבוק בין העדה ליורשת אינה מבטלת צוואה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פש"ר 1102-11-16 אליעזר ואח' נ' כונס נכסים רישמי תל אביב ואח' מספר בקשה:19 לפני כבוד השופטת רחל ערקובי מבקשת: חרסה סטודיו יצרני כלים סניטריים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד גלמן משיבים 1. בית עדה אליעזר - החייב ע"י ב"כ עו"ד אלעזר מאור 2. כונס נכסים רישמי תל אביב ע"י ב"כ עו"ד מיכאל רוזנבלט 4. ארז חבר (מנהל מיוחד) ע"י ב"כ עו"ד עמית פולק מטלון החלטה

הנושה טענה כי החייב דיווח על צו לקיום צוואת אביו המנוח, לפיה רק אחיותיו ירשו את האב המנוח, ולטענתה הוכיחה הנושה כי קיים בהסכם בין החייב לבין אחיותיו ביחס לנכסי העזבון.

בדוח האחרון שהוגש על ידי המנהל המיוחד סקר המנהל המיוחד את המחדלים של החייב, לא פורט נושא מקום מגוריו, או הפרסומים שהוצגו בפייסבוק ביחס לאירועים שלפי טענת הנושה עורך החייב עם בת זוגתו, והמנהל המיוחד שם את הדגש על כך שעסקינן בחייב בן 71 שנים שאינו מקבל כל קצבה, ועובד עם בנו בעסק של הבן.

בדיון השני הנושה הציגה קלסר עב קרס ובו ממצאים רבים הנוגעים לכלל היתנהלותו של החייב, הנכסים שנרכשו על ידי בני משפחתו, המחלוקת בירושה של הוריו המנוחים, רכישת המקרקעין על ידי בניו של החייב באמצעות החברה ובאופן אישי, זכויות החייב לכאורה בנכס ממנו פונה, שנרכש במחיר מופחת על ידי הבן, וכד'.

אציין כי הנושה השקיעה מאמץ לא מבוטל, באיתור הנתונים ביחס לחייב, וניתן להפנות לבקשה 9 הכוללת עשרות עמודי נספחים שמפנים לכלל טענות הנושה כפי שחלקם פורטו בהחלטתי זו. הנושה לא הגיעה לכל מתוה מוסכם בטרם ביצעה את חקירותיה, ובטרם הקדישה מאמצים לאיתור נכסי החייב.

...

אני סבורה כי החייב הבין היטב שביהמ"ש לא יכול להסתפק בדוחות שהוגשו, וידרוש בדיקות מעמיקות יותר, במיוחד של הצוואות, ושל הירושה של הוריו שכללו שניים או שלושה נכסים.

בנסיבות הקיימות אני סבורה כי הימנעות מהענקת ביטוי לפעולת הנושה תוביל לתחושה קשה של חוסר צדק, שגוברת לטעמי על חוסר השוויון, עם זאת לנוכח המורכבות המיוחדת של תיק זה, והנסיבות החריגות, אני סבורה כי האיזון הראוי צריך להיעשות בדרך של תוספת צנועה לנושה ורק ביחס לתמורה הנוספת, כלומר לסכום שהתווסף בדיון.

לאור האמור אני קובעת כי הנושה תקבל בנוסף לחלקה בדיבידנד שכר בגין עבודתה שהושקעה בסך של 15,000 ₪.

לעניין חברת "חן בניסטי" דווח כי מדובר בחברה מצליחה הפועלת מאותה הכתובת בה מתגורר החייב וכי בדיקה בפייסבוק העלתה כי החברה ביצעה עבודות איטום בחודש ינואר 2014 בגשר 531 בין כפר סבא לכפר מלל וכי בכותרת הידיעה נרשם "....הבוקר חברת חן בניסטי בע"מ (משה בניסטי)...א.צ. טכנולוגית מתקדמות לבניה..". עוד דווח המנהל המיוחד כי בנו של החייב לא הכחיש כי יש לחייב מעורבות בחברת חן בניסטי (שכאמור בבעלות הבן) והוא אישר למנהל המיוחד כי החייב עזר לו מידי פעם בעסק ונהג להביא מידי פעם אוכל לפועלים של העסק.

לאור המידע שהיתקבל אצלו וממצאי החקירה החוזרת שביצע לחייב, המנהל המיוחד נותר בדעתו כי החייב אינו מגלה את כל הנידרש ממנו בהליך בעיקר בהתייחס ל"קשר הכלכלי" בין החייב לילדיו שכן המנהל המיוחד סבור כי בעוד שילדיו של החייב מסייעים לו כלכלית באופן קבוע, כפי שהוא עצמו מסר, הרי חברת חן בניסטי מנוהלת בכתובת שבה מתגורר החייב והיא עוסקת בתחום האיטום שהנו תחום המומחיות העקרי שלו והתחום שעסק בו. המנהל המיוחד ציין עוד כי החייב היתחמק ממסירת תשובות ענייניות ומידע אודות נכסיו והתנהלותו הכלכלית שאמור להיות בידיעתו האישית וכך גם באשר לנסיבות הסתבכותו ובכלל זה מסירת מידע ונתונים נדרשים אודות חברת בן וי שהקים בעבר; בעיניין זה ציין המנהל המיוחד כי החייב לא מסר בתצהיר ההסתבכות את שמה של החברה שהקים ולא ידע להשיב לשאלות בעיניין אופן היקלעות החברה להליכי פירוק וכיצד חדלה לפעול והאם קיימים דו"חות כספיים של החברה , האם הוגשו הצהרות ומה פרטי רואה החשבון שטיפל בה. עוד צויין כי החייב לא שיתף פעולה עם הדרישה למתן מידע ברור ומסמכים נדרשים באשר לנכסי הוריו המנוחים אשר נפטרו לפני כ- 15-16 שנים וחרף דרישותיו החוזרות של המנהל המיוחד, החייב לא המציא צוי ירושה או צוי קיום צוואה של ההורים ולא מסר הסברים משכנעים למחדל זה. לאור המפורט המנהל המיוחד סבר כי לא ניתן לקבוע מסמרות בשאלת תום ליבו של החייב ביצירת החובות משלא המציא מידע באשר לכשלון העיסקי ומשמדובר בחובות שנוצרו לפני שנים לא מועטות.

יחד עם זאת סברתי כי נידרשת השלמת בירור לצורך מתן החלטה בשאלת ביטול ההליך ולפיכך הוריתי לחייב בהחלטתי שניתנה בתום הדיון להמציא למנהל המיוחד עד ליום 20.2.20 דו"חות כספיים של חברת חן בניטסי בע"מ לכל הפחות לשנים 2013 ואילך וכן רשימת עובדים של החברה בשנים הנ"ל. בנוסף, הוריתי לחייב להגיש עד לאותו מועד דו"חות דו חודשיים לכל הפחות ל- 6 חודשים אחרונים בלווית אסמכתות ביחס להכנסות בנו של החייב שעימו הוא מתגורר.

...

בנסיבות ולאור כל הנתונים שפורטו לעיל, אני סבור כי יש לאפשר לחייב להציע הסדר נושים או תוכנית פרעון על בסיס הצעתו מיום 5.5.21 ולפיה יסלק החייב את מלוא חוב הפיגורים שנצבר בתשלומים חודשיים בסך של 2,000 ₪ וכן יממש כספים הצבורים לזכותו בקופות השונות, ובנוסף יוסיף החייב סך נוסף של 48,000 ₪ ב-48 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך של 1,000 ₪ לחודש.

כמו כן לטעמי, ככל שלא יצליח החייב להשיג את הרוב הנדרש להצעה (כהסדר נושים לפי סע' 33 לפקודה) יש מקום לשקול לאשר את הצעת החייב כתוכנית פרעון לאחר הכרזת החייב פושט רגל ומכח הסמכות המוקנית לבית משפט זה בהתאם לסעיף 62 לפקודה; חשוב עוד לציין כי במסגרת הצעתי זו ניתן משקל גם לכך כי החייב לא הציג כל קביעה של המל"ל או אישור מרופא תעסוקתי בעניין כושר השתכרותו ולכך משקל לכל הפחות עד הגעת החייב לגיל 67, וכן לעובדה כי החייב מתגורר לפי גרסתו עם בנו מאז שנת 2015 על כל המשתמע מכך מבחינת חסכון בהוצאות דיור והוצאות שוטפות אחרות כפי שהחייב עצמו אישר בחקירתו בידי המנהל המיוחד ובעניין זה אפנה לדו"ח המנהל המיוחד מיום 20.2.19 ולתשובות החייב שלפיהן ילדיו מממנים לו את הייעוץ המשפטי הפרטי, וכי חוב הפיגורים שצבר חייב ימומן על ידי ילידו או "בעזרת הילדים" וכי הילדים מסייעים בכיסוי הוצאות חודשיות שוטפות בסך של כ- 1,000 ₪ ₪ לחודש ולשאלה לגבי הפער בין הכנסותיו להוצאותיו מסר החייב כי זה "ממומן על ידי הילדים". לפיכך אני מורה לחייב להגיש הצעת הסדר כמפורט לעיל עד ליום 15.6.22 ויודגש כי בכל הנוגע למימוש כספים הצבורים לזכות החייב שאותם הציע החייב לממש, הנחת המוצא שלי היא החייב הציע מימוש של מלוא הסך של כ- 100,000 ₪ הצבור בחברת הראל בהיות הכספים הצבורים שם כספים שאינם מוגנים ושמימושם אינו חייב בניכוי מס. במקביל, אני מורה למנהל המיוחד להשלים בדיקת תביעות החוב שהוגשו בהליך לרבות תביעת החוב שהוגשה בשנת 2019 על ידי הנושה א.צ. שיווק ולהגיש עד ליום 15.6.22 דו"ח עדכון בדבר מצבת הנשייה בתיק או להגיש לפני כן הודעה על מצבת חובות החייבת ככל שבדיקת תביעות החוב הושלמה כבר שכן הדבר לא ברור מדו"חות המנהל המיוחד שהוגשו בהליך.

כמו כן אני מורה לחייב להתחיל כבר מחודש יוני 2022 לסלק את חוב הפיגורים שנצבר עד היום בתשלומים של 2,000 ₪ כפי שהציע בבקשתו מיום 5.5.21 וככל שלא ימציא עד ליום 15.6.22, ביחד עם ההצעה שתוגש על ידו, אישור בדבר תשלום סך של 2,000 ₪ ע"ח חוב הפיגורים יבוטל ההליך ללא דיון נוסף.

רקע עובדתי ההורים המנוחים ערכו שלוש צוואות הדדיות בעדים, האחת מיום 14.10.2010 בה ציוו להוריש את כל רכושם לילדיהם שווה בשווה, למעט תכשיטי זהב אותם ציוו בחלקים שוים לנכדות, **** (הבת של התובע) ו***** (הבת של הנתבעת) (להלן: "הצוואה הראשונה") , צוואה זו הוחלפה בצוואה אחרת מיום 06.06.2012 בעקבות מעבר דירה של המנוחים, אך פרט לשינוי פרטי הדירה לא חל כל שינוי מהותי בצוואה (להלן: "הצוואה השנייה").

סעיף 8(א) קובע כי אין לבטל צוואה הדדית באופן חד צדדי, ביטול צוואה הדדית ייעשה בכפוף למסירת הודעה בכתב לבן הזוג – השותף לצוואה ההדדית.

לשיטתה של הנתבעת, אין לקבל את דבריה של עוה"ד **** בדבר הפתק שכתבה האם על בקשתם המשותפת לשינוי הצוואה כהודעת ביטול, שכן לא צורפה עדות גרפולוג המעידה כי מדובר בכתב ידה של האם.

טענתה כי לא ידעה על פטירת האב אינה נכונה שכן הדבר פורסם ברשת החברתית "פייסבוק" על ידי חברה משותפת שלה ועל כן וודאי נחשפה לפירסום וידעה על מות האב.

עוד נידרשתי לעדויותיהם של אלה שסבבו את המנוח בעת עשיית הצוואה, ביניהן עדותן של עוה"ד **** שערכה את הצוואה והייתה גם עדת הקיום והגב' **** **** שטיפלה במנוח בתקופה הרלבנטית ועדה נוספת, אחותה של האם המנוחה.

הגב' **** **** אשר הגיעה באופן קבוע לטפל במנוח, העידה כי שימשה לו לחברה ולאוזן קשבת – הוא היתייחס אליך כחברת מישפחה או כאחות גם וגם, בדברים מסוימים היתייחס אלי כבת מישפחה ואשת שיחה ובדברים אחרים בנשואים הטיפולים, למשל כאשר היה מאוד חלש ולא יכל אפילו לשבת במקלחת ורעד על הכסא ייעצתי לו לקלח אותו על המיטה כמו שעושים במקלחת.

...

עוד טוענת הנתבעת יש ליתן משקל רב למסקנה אליה הגיע המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו, לפיה סביר יותר להניח כי המצווה לא היה כשיר קוגניטיבית להבין טיבה של הצוואה בעת חתימתה.

באשר להוצאות המשפט: משנדחתה ההתנגדות אין מנוס מפסיקת הוצאות.

לפיכך אני סבור כי יש לפסוק הוצאות מתונות התואמות את ההליך ואת הצדדים המעורבים.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.

בנגוד לטענת המשיבה לפיה, היא פרנסה המנוח, בפועל הסתבר שהמנוח קיבל קצבת ביטוח לאומי, רנטה מגרמניה בסכום לא מבוטל והטבות נוספות.

בעיניין זה נקבע זה מכבר בע"א 681/77 צבי גבריאל מרק נ' אורסולה שאבי, פ"ד לג (1) 7, 11 כי: "עד כמה שמטרת טענה זו (שנעדר מן הצוואה רישום המצביע על כך שהיא תורגמה למצוה- י' ק') להצביע על 'פגם פורמאלי' בצוואה, אין בה ממש, שכן החוק אינו דורש ב'בצוואה בעדים'- להבדיל מ'צוואה לפני רשות'- כי דבר התרגום יאושר על פני הצוואה. עד כמה שמטרת טענה זו להצביע על 'פגם עניני', דהיינו, שהמנוחה – שלא שלטה בשפה העברית- לא הבינה את תוכן הדברים עליהם חתמה, הרי שאין לטענה זו בסיס בחומר הראיות". עוד נקבע בבע"מ 3779/10 עזבון המנוחה פלונית ז"ל נ' פלוני (פורסם במאגרים משפטיים ביום 28/09/2020) כי: "הדרישה שעובדת תירגום הצוואה לשפתו של המצווה תאושר בתוכן הצוואה, היא דרישה צורנית...דרישה זו אינה מופיעה בסעיף 20 לחוק הירושה, הנוגע לצוואה בעדים, הגם שכבר הובעה דיעה בפסיקה העמדה כי על אף שחובת רשומו של תירגום הצוואה על גבי הצוואה חלה רק על חוזה בפני רשות, יש להחיל הסדר זה גם על צוואה בעדים...אלא שיש להבחין בין העידר רישום דבר תירגום הצוואה למצוה על גבי הצוואה, לבין העדר עצם תירגום הצוואה לשפה המובנת לו. העדר תירגום בפועל של הצוואה לשפתו של המצווה הנו פגם מהותי היורד לשורש העניין ונוגע לעצם הבנת המצווה את הוראות הצוואה...במקרה זה עובר נטל ההוכחה- המוטל...אל המבקש קיומה, המחויב להוכיח כי המצווה הבין את הוראותיה של הצוואה וכי אלה משקפות את רצונו האמתי". נראה כי קביעות אלו אף יפות בעיניין הנידון, עורכת הדין העידה כי בשנת 1996, היתה בין עורכי הדין הבודדים בארץ שדיברו רוסית, טענה שלא נסתרה, העידה כי שוחחה עם המנוח בשפה הרוסית ובמצב דברים זה, אין בסיס לטענה כי לא הבין על מה חתם שעה שלא ידע לדבר ולקרוא בעברית ובמיוחד כשפנה לעורכת דין ספציפית הדוברת את שפתו.

האם המבקשת היתה מעורבת בעריכת הצוואה? סעיף 35 לחוק הירושה קובע כדלקמן: "הוראת צוואה, פרט לצוואה שבעל פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה את בן זוגו של אחד מאלה – בטלה". המתנגדת טוענת כי דין הצוואה להתבטל מהטעם שהמבקשת היתה מעורבת וכן נטלה חלק בעריכתה, תוך ניצול מצבו הרפואי של המנוח.

גרסה זו לא נסתרה ואין בעובדה שהעדה והמבקשת חברות ברשת החברתית פייסבוק בכדי להצביע על קשר חברי אמיתי ובמיוחד נוכח עדות המבקשת לפיה יש לה 1,200 חברים ברשת החברתית.

...

מבחן הנישול – עפ"י מבחן זה אין בנישולם של יורשים עפ"י דין או גריעת חלקם כדי לשמש כראיה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, אולם לעיתים יש לנסיבות הנישול או הגריעה משמעות בבחינת השאלה האם היו למצווה סיבות לנשל את יורשיו החוקיים או מי מהם מן הירושה או לגרוע מחלקם בה. בעניין מבחן זה טענה המתנגדת כי לא היתה למנוח כל סיבה לנשלה שעה שהיתה אשתו החוקית למעלה מ- 38 שנים, טפלה בו במסירות אין קץ עד לערוב ימיו ושעה שהמנוח לא אמר במפורש כי מתכוון לנשלה, אין כל הצדקה לעשות כן. איני מקבלת הטענה, כפי שהעידה המתנגדת וציינתי לעיל, לה ולבעלה המנוח לא היו ילדים כלל וכלל.

סיכומו של דבר דין הבקשה להתנגדות למתן צו קיום צוואה להידחות ואני נעתרת לבקשה למתן הצו.

כפועל יוצא מן האמור, הבקשה למתן צו ירושה בת"ע 60433-02-20 – נדחית.

מפייסבוק, אינסטגראם, ווטספ של ק' ודברים שהיא אמרה לי. מה היא הראית לך ואמרה לך. זה לא היה קשור אליהם, יש לי משהו עם גרושתי שהיה קשור אליה, היא אמרה לי הכול, יש לי צילומים שהיא מדברת תוך כדי שאני מצלם והיא מאשרת הכול.

סיכום: יוזמת הגירושין היתה של הבעל, הן בתביעה בביה"ד והן ברמזים שנתן לאשה שהוא עתיד להודיע לה הודעת פירוד כמוסכם בהסכם הממון, דבר שהלהיט את האוירה בבית עד כדי משבר שגרם לאשה להגיש בקשה צו הגנה, שהיתקבל למחצה ע"י השופטת במתן צו מניעת הטרדה מאיימת, כמו כן האשה הגישה בבית המשפט תביעה לביטול הסכם ממון, שכן הוא היה העילה לאוירה המתוחה בבית, שעה שהבעל נפנף בהסכם תדיר להוכיח לאשה את ארעיותה ובתביעתה היא ניסתה למצב את מעמדה הקבוע כדי לחזק את הנישואין ולא לערער אותם כטענת הבעל.

) בספר פסקים וכתבים להגרי"א הרצוג חלק ז' אה"ע סי' צט כתב כדלהלן: "ובאמת הלא זו שאלה כללית הקיימת מאותם הימים שהחוק נותן לאלמנה חלק שליש בנכסים, ושום אדם לא חקר ולא דרש ולא ערער בה. והינה נפסק בש"ע אה"ע סי' צ"ג סעיף ו' מתשובת הריב"ש (סימן ת"פ) שאם צווה בפירוש שתהא ניזונת מנכסיו לא הפסידה כשתובעת כתובתה שזהו המובן של הצוואה שתיזון שלא מתנאי בי"ד ואין ההגבלות של תנאי הבי"ד נוהגות בה. ואפשר לומר שגם זה כך שמובטח לה חלק בירושה שלא בתנאי בי"ד אלא בחוק הממשלה, ואע"פ כן הוא כותב לה בכתובתה תנאי בי"ד שתיזון מנכסיו, הרי זו תוספת על המובטח לה מהממשלה. או שנאמר שנכתב עפ"י התורה בסיכוי שלא תבקש לירש שלא כדין תורה ורק על מנת כך, אך באמת לעניין מזונות אעפ"י שלא כתב כמו שכתב, וצריך לומר שזהו כעין תנאי כדי שלא תקבל מהממשלה, ודבר זה צ"ע". הרי שהגרי"א הרצוג ז"ל הציג בפנינו את השאלה העקרונית, האם מאחר שהבעל יודע את הוראות החוק, ולמרות זאת מצא לנכון להתחייב בהתחייבויות המעוגנות בהלכה, משמע שאלו שתי התחייבויות נפרדות ויש לממש את שתיהן ואין זיקה בין אחת לשנייה, או שמא מלכתחילה לא התחייב על דעת כן שבסופו של דבר אישתו תזכה בכפל זכויות, זכות הלכתית וזכות חוקית.

הגרצ"פ פראנק ז"ל נישאל כדלהלן: "על דבר שאלתו באחד שהיה מבוטח באחריות החיים, ורשם שם שאחרי מותו ישלמו כסף האחריות לאישתו, וכן היה שאישתו גבתה כל כסף האחריות, ואח"כ באה בטענה לגבות כתובתה מעזבון בעלה כי מה שקיבלה מחברת האחריות זה היה מתנה שנתן לה בעלה בעודו בחיים." הגרצ"פ פראנק ז"ל השיב שהאלמנה אינה זוכה בכפל זכויות – גם בכתובה וגם בדמי הביטוח, וז"ל: "כסף זה נותן לה בעלה, שהחברה נשתעבדה בעבור הכסף שבעלה היה משלם לקופת החברה וכנגד זה נשתעבדה החברה לשלם כך וכך כסף ליורשיו או לבאי כחו לכל מי שיצוה משלם התשלום התמידי, ונימצא דהכסף בא לידה מכח הבעל שהוא שילם מכספו לחברה על מנת שבעבור זה ישלמו כך וכך לאישתו, והרי זה דומה להילך מנה ותקנה שדך לפלוני, דפלוני קונה השדה מדין עבד כנעני. וניחזי אנן, כיצד היה הדין אם היה מתנה מפורש דמה שהוא מצווה לחברת האחריות שישלמו לאישתו, היינו בשביל זה שהוא רוצה לסלק לה כתובתה, בכה"ג לא היה מקום להסתפק כלל שיש לה זכות לגבות משאר נכסים, אחרי שכבר קבלה חלקה המגיע לה מהחברה. לפי זה, גם עכשיו שכתב סתם שהוא מצוה שיתנו כל כסף האחריות לאישתו, הרי באנו לפלוגתא דרבוותא הרשב"ם והרא"ש, דפליגי בשכיב מרע המצוה ליתן לאישתו או לבעל חוב, אי אמרינן שנתן להם בכתובתה או בחובו, או שהוא מתנה בעלמא, ופליגי בזה הרשב"ם [ד"ה רצה], והרא"ש [סי' נ"ג], בגמרא בבא בתרא [קל"ח ע"ב], ושתי הדיעות הובאו בשו"ע חו"מ [סי' רנ"ג סע' ח']. וכאן נמי יש להסתפק דתליא בפלוגתא זו, וא"כ מטעם ספק, נכסי בחזקת יורשין קיימי, ולא תוכל לגבות ולהוציא מספק. ובפרט בנדון דידן שאין נכסיו מספיקין לשלם כל חובותיו, יש לידון דאיכא נמי אומדנא דכוונתו היתה לסלק לה כתובתה, וסתמא כפירושו, דלא ניחא ליה לאיניש להיות נותן מתנות ולמיקם בלוה רשע ולא ישלם... ומה שכתב על מה שכתבתי דהוי אומדנא... וגם זה תלוי בדעת שניהם ולא שייך אומדנא, וגם היא לא הסכימה מעולם לקבל בתור פירעון כתובתה, כי הבעל יכול למכור לאחר, ומכיון שיש לה שיעבוד נכסי למה לה לסמוך על משענת קנה רצוץ. אין זה דבר התלוי בדעת שניהם, וכי אנן צריכין לידון על מחילתה, אדרבה, אנחנו אומרים שבאמת לא מחלה כלל, אבל הוא אם אינו רוצה לתת לה מתנת חינם כיצד יש לה להכריח אותו, ואחרי שהרשות בידו או ליתן לה או שלא ליתן, למה לא נאמר אומדנא... אמנם מה שהעלה לחלק בין נידון דידן ובין הא דמבואר בסי' רנ"ג, דכאן אנו דנין רק אם הוי פרעון, א"כ היא מוחזקת דהחוב ברור והפירעון ספק. הינה גם בדין איני יודע אם פרעתיך דחייב, מ"מ בדלא הוה ליה למידע פטור גם באיני יודע אם פרעתיך, וכל היכא דהוי ספק בדין אם זה חשיב פרעון, לא גרע מאיני יודע אם פרעתיך בדלא הוה ליה למידע. וכן העלו התומים [סי' ע"ה ס"ק כ"ב בשם הרדב"ז ח"ד סי' ס"ט], והנתיבות [שם ביאורים ה', והובאו דבריהם בפתחי תשובה שם סוף ס"ק י'] (כמו כן יש לידון דכיון דקבלה כסף, איתרע חזקת חיובא. כמו שכתבו תוס' כתובות כ"ב)... ובפרט דהרמ"א כתב וסברא ראשונה עיקר." הסוגיה בגמ' הנזכרת וכן תשובת הר צבי, התייחסו לסכום כסף המגיע לאשה מכוחו של הבעל כשמועד התשלום הוא במועד שחלה החובה לתשלום הכתובה, אך בשניהם הנדון הוא – תשלום הנובע מהתחייבות הבעל, שהתחייב בה מרצונו.

ועיין בחלקת מחוקק סימן עג ס"ק ג': "כל דברים הללו נותן לפי עשרו. לשון הרמב"ם ואפי' היה ראוי לקנות לה כלי משי ורקמה וכלי זהב כופין אותו ונותן וכלומר אף ע"פ שהיה אביה עני מ"מ עולה עמו וחייב ליתן לה לפי עשרו": בנד"ד ללא ספק הן לפי הצהרתו על הכנסה חודשית של 100,000 ש"ח והן לפי טענת האשה שמרוויח 250,000 ש"ח, האשה הייתה ראויה לסכומים לא מבוטלים כמזונות אשה, ויש להניח שבכך שהושארה לה משכורתה היינו למזונותיה, שהרי אין לה חלק ונחלה בהכנסות הבעל לפי הסכם הממון.

...

החלטנו שהיא יוצאת ללמוד וחוזרת כל ערב, אחרי זה היא אמרה שהיא רוצה לישון בת"א אצל אחותה, אחר כך שאני לא יודע איפה היא ישנה, היא רצתה לצאת עם חברה שלה 5 פעמים בשנה לסקי בחו"ל. אחרי זה שהיא הסכימה לא להקליט ישבנו לדבר, ואז ראיתי שהיא מקליטה אותי, אמרתי לה שהיא מקליטה אותי היא לקחה את הטלפון וברחה.

) בספר פסקים וכתבים להגרי"א הרצוג חלק ז' אה"ע סי' צט כתב כדלהלן: "ובאמת הלא זו שאלה כללית הקיימת מאותם הימים שהחוק נותן לאלמנה חלק שליש בנכסים, ושום אדם לא חקר ולא דרש ולא ערער בה. והנה נפסק בש"ע אה"ע סי' צ"ג סעיף ו' מתשובת הריב"ש (סימן ת"פ) שאם ציווה בפירוש שתהא ניזונת מנכסיו לא הפסידה כשתובעת כתובתה שזהו המובן של הצוואה שתיזון שלא מתנאי בי"ד ואין ההגבלות של תנאי הבי"ד נוהגות בה. ואפשר לומר שגם זה כך שמובטח לה חלק בירושה שלא בתנאי בי"ד אלא בחוק הממשלה, ואע"פ כן הוא כותב לה בכתובתה תנאי בי"ד שתיזון מנכסיו, הרי זו תוספת על המובטח לה מהממשלה. או שנאמר שנכתב עפ"י התורה בסיכוי שלא תבקש לירש שלא כדין תורה ורק על מנת כך, אך באמת לעניין מזונות אעפ"י שלא כתב כמו שכתב, וצריך לומר שזהו כעין תנאי כדי שלא תקבל מהממשלה, ודבר זה צ"ע". הרי שהגרי"א הרצוג ז"ל הציג בפנינו את השאלה העקרונית, האם מאחר שהבעל יודע את הוראות החוק, ולמרות זאת מצא לנכון להתחייב בהתחייבויות המעוגנות בהלכה, משמע שאלו שתי התחייבויות נפרדות ויש לממש את שתיהן ואין זיקה בין אחת לשנייה, או שמא מלכתחילה לא התחייב על דעת כן שבסופו של דבר אשתו תזכה בכפל זכויות, זכות הלכתית וזכות חוקית.

סיכומו של דבר בנסיבות בהן עם הגירושין הבעל אמור להיות מחויב בתשלום שני סכומים גבוהים – הסכום הנקוב בשטר הכתובה בצירוף הסכום כתוצאה מאיזון המשאבים עפ"י חוק שמחויב הבעל להעביר מזכויות הממון שצבר – קיימת אומדנא מוכחת שמלכתחילה לא התחייב את שתי ההתחייבויות יחד, מאחר שמימוש שתיהן ירע את מצבו הכלכלי באופן קיצוני, בה בשעה שאצל אשתו המצב הוא להיפך.