חברה בקשיים כלכליים הממשיכה להעסיק עובד ללא תשלום שכר

(ר' עמ' 19 שורות 2-3, 18,20 לפרוטוקול דיון ההוכחות) ערים אנו לכך שגב' לירון בר מאיר כתבה מייל לנתבע ב27.6.18 בו הודתה לו על תקופה של למידה וצמיחה (ר' נ/1), אולם שוכנענו כי יש לקבל את ההסבר שלה לניסוח זה וכי אין באמור משום הודאה כי כן קיבלה את זכויותיה: "האם זו ההודעה שלך לסיום העסקה? מוגשת ומסומנת נ/1. ת. כן. אבקש להסביר. יש כאן מייל שעלול להתפרש כהפוך למה שאמרתי עכשיו. הסיטואציה קצת יותר מורכבת ממה שמנסים להציג, במיוחד כשמעורבים כספים. אני רציתי לסיים טוב מול שלמה כדי להבטיח שישולם כל מה שחסר לי." (ר' עמ' 17 שורות 27-32 לפרוטוקול דיון ההוכחות) גם עיון בחקירתו הנגדית של מר ישראל קיל מעלה כי העיד כי הבעיה של אי תשלום שכר היתה כל הזמן מתחילת העסקתו: "החל ממתי אתה יודע שהתובע מבין שיש בעיה? ת. מההתחלה שהחלו העיכובים. ש. ממתי? ת. העיכובים החלו אני חושב כמה חודשים לאחר שהצטרפתי לחברה" (ר' עמ' 23 שורות 14-17 לפרוטוקול דיון ההוכחות).

יצוין כי מר מני שחר פנה אל הנתבע מספר פעמים בנידון, כעולה מהתכתבויות אותן צרף כנספח 5 לתצהירו, מהן עולה כי הבהיר מספר פעמים לנתבע כי לא ניתן להעסיק עובדים שעה שמראש יודעים שלא יכולים כלכלית לשלם את שכרם, כפי שעלה במייל של מר מני שחר לנתבע 2 מיום 5.6.14: "היי שלמה, בהמשך לשיחתנו מיום ראשון בבוקר... על מנת למנוע אי הבנות וקצרים בתקשורת, סיכמנו שלא נמשיך להחזיק בעובדים מעבר ל10.6 במידה ולא תשולמנה משכורות מלאה. ברמה האישית, לי אין את היכולת להסתכל לעובדים בעניים בלי לשלם להם משכורות. כמו כן, מבחינה אישית וכלכלית אינני יכול להמשיך לעבוד בלי משכורות" (ר' נספח 5 לתצהיר מר מני שחר).

חרף האמור, ממשיך הנתבע להעסיק את התובע, הגם שהוא יודע שאין לו יכולת לשלם את שכרו, וכן לא אושר תשלום אופציות לתובע בודאי לא במקום שכר.

עוד עולה מתכתובות אלו כי ביום 31.8.18 הנתבע יודע כי כלל לא אושרו האופציות בדירקטוריון, כעולה מנספח 13 לתצהירו - מייל מיום 31.8.2018 ששלח הנתבע ובו כתב: "היי מוטי, קשה לי גם כך לקדם את החברה עם עובדים ויועצים שאינם מקבלים שכר הולם – לתרומתם המדהימה, אם בכלל הם מקבלים כסף... בהמשך לפניותיי הרבות הנוספות אליך... שאף אחת מהן לא נהנתה, איני מצליח להבין מדוע אינך מאשר את האופציות העוזרות לנו לתחזק במינימום את הנידרש או מבקש הבהרות נוספות מעבר לאור שכבר קבלתי מגרי. יקשה עליי מאוד לבקש ביום ראשון לעובדים המצפים לכך – בכיליון עיניים , כי העניין עדיין לא נסתיים...". למותר לציין כי הנתבע לא צירף כל ראיה בדבר הסכם אופציות או אישור חתום על ידי הגורמים הרלוואנטיים.

...

לאחר ששקלנו את מכלול נסיבות העניין, הגענו למסקנה שאכן יש מקום לפסוק לו פיצוי בגין כך. התובע פנה לנתבע אינספור של פעמים לקבל את שכרו במועד ולמרות האמור, חודשים רבים שכרו לא שולם לו באופן מלא וכך גם לא בוצעו ההפרשות הפנסיוניות, וחמור מכך חלק גמל העובד נוכה משכרו ולא הועבר ליעדו חודשים רבים.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל וזאת תוך 30 ימים מהיום.

כך למשל בעיניין טוקו שף (בר"ע (ארצי) 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ - ADMARIAM GAVR NEGOUSE (13.11.16) (להלן – עניין טוקו שף) נקבע כדלקמן: "דעתנו היא שלא הוכח כי לפנינו מקרה חריג של שימוש לרעה באישיות הנפרדת של התאגיד כנדרש בסעיף 6 לחוק החברות. אמנם מקביעותיו העובדתיות של בית הדין האיזורי עולה תמונה מדאיגה בנוגע לאופן שבו העסיקה החברה את המשיב. בין היתר, באי עריכת רישומים כנדרש על פי חוק, בהעסקה בשעות ארוכות, ובהנפקת תלושי שכר פקטביים. עם זאת לא הונחה לפני בית הדין האיזורי תשתית עובדתית ממנה ניתן ללמוד כי החברה נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של המשיב או להונאתו. כך גם לא הוכח כי החברה נוהלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר, וזאת חרף קביעתו העובדתית של בית הדין האיזורי כי החברה נקלעה לקשיים כלכליים. במקרה שלפנינו לא התרשמנו כי אי תשלום הזכויות סוציאליות למשיב מצדיק להרים את מסך ההיתאגדות של החברה." בית הדין הארצי חזר והרחיב בנידון בעיניין מנרב [ע"ע (ארצי) 24256-06-17 מנרב הנדסה ובניין בע"מ -  GOITOM TWELDE(9.6.20) (להלן – עניין מנרב), כדלקמן: "במקרה זה, התשתית העובדתית שנקבעה על ידי בית הדין האיזורי מעלה כי העסקת העובדים בוצעה בנגוד מוחלט לחקיקת המגן, שכן הועסקו בלא לקבל זכויות סוציאליות כלשהן, תוך שהונפקו לגביהם תלושי שכר פקטביים, וכאשר הדיווח שבוצע לגביהם לרשויות (לרבות המוסד) בהכרח היה חלקי. אלא, שבהתאם לפסיקה לא די בעצם הפרת חוקי העבודה השונים ובעצם הנפקתם של תלושי שכר פקטביים על מנת להוות עילה להרמת מסך (עניין טוקו שף; ע"ע (ארצי) 26295-01-16‏ ‏ ‏Tesfalem Tekel‏ - ר.ח. חיים מיארה שווק בשר ודגים (1998) בע"מ (25.12.17); להלן: עניין מיארה).

אף לא הוכחו נסיבות אחרות שעשויות להצדיק הרמת מסך דוגמאת עירוב נכסים, הקמה של חברות מתחלפות, או ריקון החברה מתוכן תוך העברת פעילותה לעסק אחר הממשיך את אותה פעילות.

...

אלא שכמור, אין במסקנה זו כדי לסייע לתובע בהרמת המסך.

סוף דבר התביעה נדחית.

על אף דחיית התביעה, והגם שלא היה כל מקום להגישה כנגד הנתבע 3, לאור מסקנתו בדבר תשלום במזומן ורישום פיקטיבי בתלושי השכר , לא מצאנו לפסוק הוצאות לטובת הנתבעים.

שימוש כזה ניתן ללמוד, בין השאר, מערבוב נכסי החברה עם הנכסים הפרטיים של בעלי המניות[footnoteRef:2]; הברחת נכסים מן החברה אל בעלי המניות ללא תמורה ראויה או במקרה בו מוכחת היתנהלות בה מוקם ומנוהל עסק הממשיך, ולו חלקית, את פעילות החברה, כך שהמהלך מרוקן למעשה את החברה מנכסיה; או כאשר חברה ממשיכה להעסיק עובדים בידיעת מנהליה או בעלי המניות שלה שאין אפשרות להמשיך ולשלם את שכרם וזכויותיהם הסוציאליות; כך גם במקרה של הקמת חברות סדרתית אשר מטרתה להונות נושים[footnoteRef:3] או אי העברת נכויים משכר העובד ליעדם (בין השאר, כאמור בפיסקה 9 לפסק הדין בעיניין אופיר זוננשיין).

כאמור שם: "מעבר לכך שלא הוברר מדוע יש לחייב דוקא את המבקש בחיובי החברה, דעתנו היא שלא הוכח כי לפנינו מקרה חריג של שימוש לרעה באישיות הנפרדת של התאגיד כנדרש בסעיף 6 לחוק החברות. אמנם מקביעותיו העובדתיות של בית הדין האיזורי עולה תמונה מדאיגה בנוגע לאופן שבו העסיקה החברה את המשיב. בין היתר, באי עריכת רישומים כנדרש על פי חוק, בהעסקה בשעות ארוכות, ובהנפקת תלושי שכר פקטביים. עם זאת לא הונחה לפני בית הדין האיזורי תשתית עובדתית ממנה ניתן ללמוד כי החברה נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של המשיב או להונאתו. כך גם לא הוכח כי החברה נוהלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר, וזאת חרף קביעתו העובדתית של בית הדין האיזורי כי החברה נקלעה לקשיים כלכליים. במקרה שלפנינו לא התרשמנו כי אי תשלום הזכויות סוציאליות למשיב מצדיק להרים את מסך ההיתאגדות של החברה" הינה כי כן, בהתאם לאמור לא די באי תשלום זכויות סוציאליות לצורך הרמת מסך ההיתאגדות אלא יש להראות כי החברה נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של העובד או להונאתו או כי החברה נוהלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר (ולצורך עניין זה לא די שהחברה נקלעה לקשיים כלכליים).

...

הכרעה שמענו את עדות התובע ואת עדות של הנתבע 4, עיינו במסמכים ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה כנגד הנתבעת 2 להתקבל ברובה ודין התביעה כנגד הנתבע 4 להידחות.

התביעה כנגד הנתבע נדחית.

לא מצאנו מקום לפסוק הוצאות לטובת הנתבע נוכח התנהלותו.

התובע חרג מהיקף הסיכומים שקצב ביה"ד. לפיכך מצאנו מקום להקטין את ההוצאות שנפסקות לטובת התובע.

התובע שמח להרחיב את עסקיו וביום 1.4.15 החל להעסיק את הנתבע בחברה בבעלותו בשם 'ד. עמיר ושות בע"מ' (להלן: "החברה"), כאחראי על פיתוח וקידום פרויקטים ביבשת אפריקה.

התובע תמך וסייע לו בעת שכשל בעיסקה פלילית חד פעמית ונקלע לקשיים כלכליים.

לטענת הנתבע, התובע מעולם לא שילם לו משכורת בפועל, והתלושים שהונפקו היו לצורך יציאתו מהארץ, כדי שיוכל להציגם להוצל"פ על מנת לעקוף את ההגבלות שהוטלו עליו.

התובע הבהיר לנתבע בטרם ביצוע עסקת רכישת המיגרש, כי החברה לא חייבת לו כספים נוספים מעבר לכספים ששולמו לו עד מועד זה, וציין סברתו כי הנתבע לא יוכל להיתמודד כלכלית עם רכישת המיגרש.

הדבר נלמד גם מסעיף 14 לתצהיר עו"ד בר טוב, לפיו התובע הנחה אותה להיתעלם מאיומי הנתבע, וכן מעדותה של עו"ד בר טוב, לפיה "... הוא קיים איזושהי תיקשורת למול דורון והם המשיכו גבירתי בכל מיני עסקים, והוא המשיך לתקשר אותו, הוא המשיך גם לעבוד כשכיר בחברה, ולכן באותו שלב דורון אמר לי תעצרי תתעלמי, הוא ממשיך לעבוד, הוא מבצע כרגע את עבודתו, זה בטיפול שלי ותתעלמי, וזה מה שעשיתי" (עמ' 58 ש' 16 – 20 לפרוטוקול מיום 13.4.2021).

...

תימוכין למסקנה זו ניתן למצוא אף בסגירת תיק המשטרה שנפתח נגד הנתבע בעקבות תלונת התובע (מוצג ת/7).

ואולם, התובע לא פירט טענותיו בעניין זה, לא הוכיחן ולא חזר עליהן בסיכומיו, ומשכך דינן להידחות.

סוף דבר אשר על כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 20,000 ₪.

התובעים אף סירבו לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, התארגנו במשותף כנגד הנתבעת וסיימו את עבודתם באמתלות-שוא; - אשר לזכויות הנתבעות על ידי התובעים, הרי שהם כן זכאים לתשלומים הפנסיוניים, והסיבה שהם לא שולמו לזכותם ולא הועברו לקופות במהלך תקופת העסקתם היתה חוסר במזומנים ואי-הצלחתה של הנתבעת על רקע היתנהגותם של התובעים שתוארה דלעיל.

הנתבע טען בעדותו, כי "אני יודע שאנחנו כינסנו את העובדים יחד עם המנכ"ל בסוף 2017... כתוצאה מהעובדה שהחברה נקלעה לקשיים תזרימיים.... כינסנו את העובדים יחד עם המנכ"ל והמנכ"ל הציע להם שלוש חלופות: או שסוגרים את החברה או שמקטינים להם את המשכורות או שכרגע מקפיאים את הפנסיה עד שייכנס משקיע שיזרים להם כסף. אלה היו שלוש החלופות. כולם פה-אחד ביקשו את החלופה של להקפיא תשלומי פנסיה. נכון לאותה תקופה אפילו לא ידעתי שזה לא ישים, למרות שהם הסכימו"[footnoteRef:143].

הנתבע גם המשיך והודה, כי הוא היה מודע בשעתו לכך שתשלומי עובד על חשבון תגמולים ממשיכים להיות מנוכים משכר העובדים, אך לא מועברים בפועל לקרן הפנסיה.

] "בהלכה הפסוקה נקבע כי אי העברת נכויים משכר העובד ליעדם, עשויה להוות עילה להרמת מסך (ראו ע"ע (ארצי) 1137/02 יוליוס אדיב - החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ (19.1.03), להלן: עניין אדיב, וכן ע"ע (ארצי) 185/08 אופיר סטרוגו סוכנות לביטוח (1990) בע"מ - דליה ברגר (14.10.09) (לעיל: ענין ברגר). נבקש להדגיש כי העובדה שחסרונן של ההפקדות הפנסיוניות יורגש באופן מוחשי עם קרות אירוע הביטוח הפנסיוני תורמת לכך שעובדים רבים הרואים בתלוש השכר שבוצע ניכוי לקופת גמל אינם עוקבים בדקדקנות אחר כך שההפקדות הגיעו ליעדן, ומכאן החומרה היתרה שביצירת המצג בדבר ביצוע הנכוי כביכול. כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, שליחת היד בכספי העובד ביחד עם הניסיון לטשטשה באמצעות רישום מטעה בתלוש השכר מהוה מעשה פסול שנועד להונות את העובד, ולכן היא עשויה להוות עילה להרמת מסך ההיתאגדות. עוד נדגיש כי לחיסכון הפנסיוני משקל מיוחד בבטחונו הכלכלי של העובד, ומכאן גם חובת האמון המיוחדת בהקשר זה. לאור האמור, נקודת המוצא היא כי שליחת היד בכספים שיועדו להפקדה עבור ביטחון פנסיוני לעובד עשויה להוות נסיבה משמעותית שעשויה ללמד על התקיימות התנאים שבסעיף 6 לחוק. אולם נקודת מוצא זו אינה בהכרח נקודת הסיום, כשיש ליתן משקל גם למכלול נסיבות הענין". בעיניין שון אשר הוכרע בשנת 2020, היתייחס בית הדין הארצי לנכוי דמי תגמולים משכר העובד ואי-העברתם בפועל לקופת הגמל, וכן לסוגיית הרמת המסך, בציינו כך[footnoteRef:218]: [218: ע"ע (ארצי) 21196-05-18 שון – קאהן-לינדר (ניתן ביום 7.8.2020).

...

בסופו של דבר, מדובר בנסיבות חמורות וקשות, שמצדיקות ביחס לרכיבי התביעה הרמת מסך חלקית ובאשר לכלל התשלומים הפנסיוניים[footnoteRef:216].

] במקרה שלפנינו, אנו סבורים כי כלל הנסיבות שצוינו עד כה תומכות בהרמת מסך, אך כזאת שהיא חלקית (וכן חיוב אישי חלקי), ובכל הקשור לתשלומים הפנסיוניים בכללותם.

] סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל ברובה הגדול, ועל הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים, כדלקמן – - לתובע 1, פיטר שיינקמן – פיצויי פיטורים בסך של 62,459 ₪; תגמולי מעסיק בסך של 40,172 ₪; ותגמולי עובד (שנוכו מהשכר ולא הועברו לקרן הפנסיה) בסך של 30,301 ₪; הפרשי שכר בסך של 12,438 ₪; דמי הבראה בסך של 3,685 ₪; פדיון חופש בסך של 5,488 ₪; פיצוי בגין הפרת הוראות חוק הגנת השכר בסך של 3,000 ₪.