חבלות בפנים ובפה, שבר באף ופגיעה בערובות העין בעקבות תאונה

טרם אגיע לסוגיה זו, אציין כבר כעת, כי לאור מכלול הראיות, ולאור ביקורי במקום התאונה, נראה לי, וכך גם אקבע בהמשך, שאדם מן השורה בהגיעו לפוש ב"חוף מוסדר", בהחנותו את רכבו במגרש חנייה שנועד לצרכי החוף המוסדר, וביורדו באותן המדריגות המוליכות לחוף המוסדר, תוך שלנגד עיניו חולפים כל אותם הסממנים המוכרים של החופים המוסדרים (לרבות שלט המקדם את פניו בברכה ושאינו מסגיר את סודו של החוף) ולרבות מבני השירותים והעזרה הראשונה כפי שציינתי לעיל, סמוך הוא ובטוח כי הוא אכן הגיע לחוף מוסדר, ואיננו מעלה על דעתו אחרת.

אולם בשים לב לעדות שציטטתי לעיל, בדבר האופן בו היה מציב איש האחזקה את השלוט בחוף, מנין יש לנו ערובה כי השלט היה אכן ממוקם בצד הימני של המדריגות? אולי במועד הצבת השלט טעה איש האחזקה במדידתו "לפי העין" והציב את השלט לשמאלן של המדריגות? נראה לי שאין מנוס מן הקביעה כי חוף "נוף ים" על קטעו הצפוני ועל קטעו הדרומי, בעונת הרחצה הרלוואנטית, "נחזה" בעיני הרוחצים שהגיעו לשעריו כחוף רחצה מוכרז.

האם החוף נשוא ענייננו אכן היה חוף מסוכן במועד התאונה? כחוכמה לאחר מעשה נמצא כיום בידינו הנתון לפיו, ביום 28.4.04, ומכוח צו הסדרת מקומות-רחצה החדש (מקומות רחצה אסורים ומוכרזים בים התיכון, בים כנרת, בנהר הירדן בים המלח ובים סוף), התשס"ד-2004), הוכרז האזור הצפוני של חוף "נוף ים", הלא הוא הקטע בו נפגע התובע, על ידי משרד הפנים, כחוף אסור לרחצה.

עוד אני מפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון בעיניין ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי פ"ד נח(1) 1, שם אישר בית המשפט העליון פיצוי בסכום של 800,000 ₪ (נכון ליום 3.7.2001) בגין כאב וסבל בעניינינו של תנעמי, עובד בניין כבן 48 שנה, אשר נפצע בתאונת עבודה ונותר נכה בארבעת גפיו.

בע"א 11152/04 + 11313/04 יוסף פרדו נ' מגדל חב' לביטוח בע"מ, מיום 16.10.06, נפסק בפסקה 25: " ושוב: עמדתנו היא כי דיני הפיצויים עצמם אינם מכירים בפסיקת פיצוי בגין ראש נזק ממוני של שירותי-ליווי; אין זה פיצוי המתחייב לפי עקרון "השבת המצב לקדמותו". כאמור, מסקנתנו זו אינה באה, בשום פנים, להותיר את הניזוק, שכושר התפקוד המיני שלו נפגם בעקבות התאונה, מול שוקת שבורה, בלא מענה לסבלו ובלא פיצוי להפסדו.

...

התוצאה מכל האמור לעיל היא שאני מחייב את שלוש הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכום של 8,318,544 ₪ ולהוריו, התובעים מס' 2 ומס' 3, את הסכום של 287,350 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מן הסכום שנפסק ומע"מ כחוק על שכר הטירחה, והחזר אגרת המשפט בסך 838 ₪, כשסכום החזר האגרה נושא הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מיום 23.6.99 עד היום.

במערכת היחסים הפנימית שבין הנתבעות לבין עצמן, אני קובע שהנתבעת מס' 1 (העירייה) והנתבעת מס' 3 (המדינה), תישאנה בחבות בחלקים שוים בינן לבין עצמן.

אני מחייב את הנתבעת מס' 2 (חברת הביטוח) לשלם לנתבעת מס' 1 (העירייה) שכר טירחת עו"ד בסכום של 100,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, וכן תשלם חברת הביטוח לעירייה את אגרת המשפט בגין ההודעה לצד ג' בסכום של 893 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מיום 8.11.99 עד היום.

הוא הובהל לבית חולים וולפסון ובהמשך הועבר לבית חולים איכילוב שם נימצאו שבר ברמוס פוביס עליון מימין, שברים ופגיעות בעצמות הפנים לרבות שבר בעצם הפטרוס מימין שממשיך לעצם הספנואיד ומערב את התעלה הקרטואידית, שברים בסינוס הפרונטאלי כולל ריסוק הקיר האחורי שלו עם אויר ברקמת המוח, שברים באף ובתאי האתמואיד כולל מחיצת האף, שברים בכל דפנות הארובה השמאלית עם צניחת ריצפת הארובה עם שומן ארובתי אל תוך חלל הסינוס המקסילרי, פרגמנט עצם חד מתקרת הארובה נמצא לוחץ על שרירי הסופריר רקטוס וסופרייר אובליק בארובה, שברים בכל דפנות שני הסינוסים המקסילריים, חשד לשבר בדופן האחורי של הסינוס הספנואידלי מימין, זעזוע מוח, שברים בצלעות עם פנאומוטורקס וקונטוזיה חזית.

באשר למימצא של אסימטריה בעמדת ארובות העין - ממצא זה הנו ככל הנראה כתוצאה מהשברים המרוסקים בעצמות הפנים שמהם סבל התובע בתאונה השנייה.

בעקבות התאונה הפסיק התובע לעבוד ולא הצליח לשוב ולעבוד באופן מסודר כפי שעשה עובר לה. משכך יש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית על 75% לכל הפחות.

...

אין בידי לקבל את טיעונו של ב"כ הנתבעת כי נתוניו הנמוכים של התובע ותפקודו עובר לתאונה מלמדים על כי אין מקום להביא בחשבון את השכר הממוצע במשק.

לא ראיתי להיעתר לבקשת הנתבעת לנכות גם את תשלומי הבטחת ההכנסה ששולמו לתובע לאחר התאונה בסך של - 11,236 ₪.

סוף דבר בגין הפגיעה בתאונות ראיתי להעמיד את הפיצוי לאחר ניכוי גמלאות המל"ל בסך של - 1,628,560 ₪.

הנתבעת איננה כופרת בעצם ארוע התאונה ובחבות הקיימת עליה בגין תאונה זו כפי שפורט במכתבה מיום 24.9.2009.

-תמצית טענות התובעת: לטענת התובעת היא נפגעה בתאונה ונגרמו לה חבלות בפנים, בפה, שבר באף, פגיעה בערובות העין, פגיעה בקרסול ימין, פגיעה בצלעות בעמוד השידרה, בגב וחבלות יבשות בכל חלקי הגוף.

...

בסופו של דבר הנזק העיקרי והעתידי אשר נגרם לתובעת כתוצאה מהתאונה הינו בפיה ובשיניה ובגינם אף נסובה עיקר המחלוקת שבין הצדדים.

אני מקבלת את דבריו אלו של ד"ר הורוביץ ובהתאם מקבלת את דרך החישוב של התובעת אשר ביצעה את החישוב לפי הסכום המלא ובהתאם לתוחלת החיים.

בנסיבות אלו הגעתי למסקנה כי יש לפצות את התובעת במלוא הסכום הקבוע בחוק לגבי אחוזי נכות שמ-0 ועד 10% ואני מקבלת את חשבון התובעת שמדובר בסך של 20,000 ₪.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום סך של99,443 ₪ בתוספת 15.39% שכ"ט עו"ד והחזר אגרה בהתאם לקבלה.

בבית החולים היא אובחנה כסובלת מפגיעות רבות-בהן זעזוע מוח, שברים מרובים בפנים ובלסת, פגיעות בשכם ימין ובעצם הזנב, חבלה ושברים בגולגולת, שברים ודפורמציה בזרוע וכתף שמאל, וכן שברים בעצמות הבריח, בצלעות, בכתף ימין, בבית החזה, בארובות העיניים ובעצמות השמע (ראו סעיפים 4-5 לתצהירה).

התובעת מוסיפה כי גם מצבה הנפשי נפגע בעקבות התאונה – והיא סובלת מחרדות, סיוטים ליליים, נדודי שינה, שכחה ובלבול, הסתגרות, התפרצויות זעם, קשיי ריכוז, ופחד מנסיעה במוניות בגפה (ראו סעיפים 20-26 לתצהירה).

אף על פי כן, פרופ' גדות קבע כי בבדיקה הנוירולוגית שערך לתובעת וכן במסמכים הרפואיים שהיא הציגה בפניו, לא נמצאה עדות למחלה נוירולוגית שנגרמה כתוצאה מהתאונה – ועל כן הוא לא זיכה אותה בנכות בתחום זה: ראשית, על אף שחזר על בדיקת תחושה בפנים מספר פעמים, פרופ' גדות לא מצא התאמה בין תלונותיה של התובעת לבין נזק שעלול להיגרם כתוצאה מפגיעה בעצב או במבנה נאורולוגי שאחראים על תחושה במוח.

...

סוף דבר 23.

הגעתי לכלל מסקנה כי במסגרת ההוצאות יש ליתן ביטוי לחוסר אמינותה של התובעת, לאופן שבו נוהלה התביעה, וכן לעובדה שמדובר בתביעה "מנופחת" שלא היה כל מקום להגישה לבית משפט מחוזי.

משכך, אני קובעת כי הנתבעים ישלמו לתובעת שכר טרחת עורך דין בשיעור 7% בלבד מן הסכומים שנפסקו לעיל (בניכוי תשלומים תכופים) בתוספת מע"מ, ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

אפנה לפרט את הנכויות כפי שקבעו המומחים, תוך התייחסות למחלוקות שבין הצדדים ככל שקיימות בנדון זה. פרופ' נמט מומחה בתחום רפואת העיניים קבע בחוות דעתו מיום 26/3/00 (במ/10) את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 80% עקב איבוד ראייתו בעין שמאל ואיבוד רוב שדה הראייה בעין ימין, בהתאם לסעיף 52(2)I(3) ו-(4) (מותאם) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות").

כן הוסיף כי "במקביל יזדקק התובע לטפול שיקומי בעזרת תותבת נשלפת אובטורטור בעלות של 8,000-10,000 ₪, טיפולים רצופים וביקורים חוזרים אצל רופא שיניים מומחה לשיקום הפה לצמיתות עקב שינויים שחלים ברקמה הקשה והרכה לאורך כל חייו עם חלופות של האובטורטור כל 5-7 שנים". 20% בגין פגיעה ושברים בפרקי הלסת התחתונה הגורמים להפרעה קשה עקב מגבלה בפתיחת הפה והפרעה קשה בתנועות הלסת לצדדים וקדימה, לפי סעיף 73(2) א ו-ב לתקנות.

ככל שמדובר בפגיעה בעצב הטריגמינוס בפנים, גם פרופ' קרוננברג העניק לתובע 20% נכות בגין פגיעה זו. על פניה אין כל חפיפה בינה לבין הנכות בגין פגיעה עצבית שקבע הנוירוכירורג פרופ' רזון לתובע; ואם יש עוד ספק בכך, אזי משהפנה ב"כ התובע שאלה ישירה לפרופ' רזון בנידון השיב האחרון באופן מפורש כי לא קיימת חפיפה כנטען (ראו: שאלה 5 ותשובה 5, במ/14 ובמ/15).

אמנם בחוות דעתו אזכר המומחה פגיעה קודמת בצואר, אך ראה לנכון לפסוק לתובע 10% נכות בגין פגיעה צוארית עקב התאונה, בנמקו כי "לאור עוצמת החבלה לפניו והניתוחים שעבר בצווארו ניתן לייחס לפגיעה את תסמונת הכאב וההגבלה בתנועות הצוואר, גם בהיעדר נזק מבני לע"ש הצווארי בתאונה". לשון אחר: עובדת קיומה של פגיעה בצואר עובר לתאונה לא נעלמה מעיני המומחה והוא היה מודע לה שעה שקבע את נכותו של התובע כאמור.

...

משכך אני קובעת כי סכומם הכולל של הנכויים הינו 1,060,450 ₪.

סוף דבר 37.

סיכומו של דבר, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע בגין התאונה נושא התביעה את הסכומים כדלקמן: הפסד השתכרות בעבר לתקופה שמיום התאונה ועד מועד פסק הדין: 475,551 ₪.