חבלות במצח משמאל ותלונה על חבלת ראש בתאונת דרכים

הפגיעה והנכות הרפואית כפי שעולה מהחומר הרפואי שצורף לכתב התביעה ובהמשך לתצהיר העדות הראשית מטעם התובע, לאחר התאונה פונה התובע באמצעות אמבולנס לבי"ח נצרת, שם נבדק ואובחן כסובל מחבלות בראש, בבטן וברגל שמאל.

בבדיקתו בחדר המיון נימצאו שפשופים במצח שמאל ובאף, ללא סימני חבלה בראש או בצואר, רגישות בבטן עליונה משמאל ללא סימני חבלה חצוניים ונפיחות ורגישות בברך שמאל.

מעבר לכך, העובדה כי בשתי בדיקות השמיעה שעבר "הגזים" בחומרת ליקוי השמיעה וכי הציג פני כבד שמיעה בבדיקתו במרפאתי, פוגמת באופן נכר במהימנות תלונותיו, מהימנות המהוה בסיס חשוב לקבלת תלונה על טינטון שהיא תלונה סובייקטיבית באופייה.

המומחה האורתופדי ציין בחוות דעתו את מימצאי הבדיקה הפיסיקאלית שערך לתובע בברך וכתף שמאל ומצא "בבדיקתו הקלינית רגישות במישוש מעלה לפיקה, הגבלה בכיפוף של הברך ודילדול שרירים בירך הדיסטלית בצד שמאל בהשוואה לצד ימין. לא ניצפתה הגבלה בתנועות הכתף השמאלית". זאת ועוד, היתייחס ד"ר יוסף בחוות דעתו לעברו הרפואי של התובע בתחום האורתופדיה וציין, בין היתר, כי "יש לציין שהנ"ל סבל בעברו מכאבים בברך שמאל טרם פגיעתו בתאונת הדרכים והרישומים מומחשים לעיל, והעלה חשד בבדיקה וגם במיפוי לנזק מניסקלי ואפילו הופנה לטפול ארטרוסקופי אשר משום מה לא בוצע , אך לדעתי הגבלה בתנועות, והדילדול בשרירים היום קשור לארוע שהתרחש ביום 04/11/2010 אשר בעקבותיו עבר טיפולים ממושכים, ומניפולציה של הברך". התובע חלק על ממצאיו ומסקנותיו של המומחה האורתופדי ובקש לחקרו בבית המשפט.

אשר לטענת התובע כי התאונה הותירה בו נכות צמיתה גם בכתף שמאל, מומחה ביהמ"ש נישאל על כך בחקירה נגדית והשיב, כי לא מצא קשר סיבתי בין הקרע שאובחן בכתף שמאל של התובע לבין התאונה הנדונה, הואיל והתלונה הראשונה של התובע על כאבים בכתף שמאל הייתה 8 חודשים לאחר התאונה (עמוד 22 לפרוטוקול שורות 5-8), וכדבריו: "אמרתי שנעשה אולטרדאונד והתגלה הקרע הקטן. אם זה קשור לתאונה זה היה צריך להופיע באופן מידי או שבוע אחרי זה, אבל לא יכול להיות שיהיה 20 או 30 ביקורים, וללכת לרופא ולא להזכיר אפילו במילה אחת על כאבים בכתף, ולקשור את זה אחרי שנה לתאונה" (שם, שורות 28-31).

...

מאחר ובית המשפט רשאי לפסוק פיצוי בגין עזרת הזולת, אף מבלי שהובאה ראיה לכך, ואף יכול לערוך אומדנה ובלבד שהשתכנע כי העזרה שהושטה לנפגע ניתנה לו מעבר לזו המקובלת בין בני משפחה (ראו : ע"א 370/93 מלכה נ' אטקין, פד"י מ"ד (4) 168), אני סבורה כי נכון להעריך הפיצוי בראש נזק זה בסכום גלובאלי, לעבר ולעתיד, בסך 30,000 ₪.

לפיכך, מצאתי לקבל את החישוב שערכה הנתבעת ביחס לניכויי המל"ל. התוצאה היא כי התביעה "נבלעת" בתקבולי המל"ל. הואיל ומדובר בתאונה נגד צד שלישי שלא ארעה בשירות המעביד, זכאי התובע לפיצוי בשיעור 25% מהנזק, קרי סך של 16,551 ₪.

בנוסף לסכום האמור ישלמו הנתבעים, יחד ולחוד, לתובע, שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהפיצוי שנפסק בתוספת מע"מ, החזר אגרת משפט ששולמה משוערכת להיום, השבת שכ"ט המומחה הפסיכיאטרי, ד"ר קוסוב, שמונה מטעם בית המשפט וכן החזר שכר עדותו של מומחה ביהמ"ש, ד"ר ע' יוסף, כפי שנפסק בדיון.

הסוגיה הרפואית התאונה והרשומות הרפואיות בדו"ח מד"א מיום 24.4.15 נרשם: "מדובר בתאונת דרכים עצמית רכב שהתנגש בחומת בטון, קינמטיקה קשה. בהגעה למקום הפצועה נמצאה שכובה על דרך עפר בשול הכביד. בבדיקה הפצועה בהכרה מלאה סימני חתך עמוקים בפנים – במצח ומתחת לגבה צד שמאל. ללא סימני פגיעת ראש ללא חבלות נוספות נראות לעין. בנוסף מתלוננת הפצועה על כאבי גב וצואר, ללא תלונות נוספות. הפצועה קובעה לקרש גב ולצווארון ופונתה בדחיפות למיון הלל יפה חדרה להמשך בדיקות וטפול" [מוצג 7 למוצגי התובעת].

שלושה ימים לאחר התאונה, ביום 27.4.15, פנתה התובעת שוב לחדר מיון בתלונה בענין החתכים והתפרים, ולגבי ירידה בתחושה מעל פצעי התפרים במצח.

...

הנתבעת מפנה, כי על פי פרק 'לסיכום' שבסיפא לחוות דעתו של המומחה: "לא צפוי שינוי או החמרה משמעותיים בעתיד, אין מגבלות תפקודיות בשל טנטון זה ולא נדרשים טיפולים רפואיים נוספים לעניין אא"ג". המומחה השיב גם לשאלות הבהרה שהופנו אליו מטעם הנתבעת בנדון, והבהיר שאף שהתלונה הראשונה על טנטון נרשמה כמעט שלושה חודשים לאחר התאונה, אין בכך לאיין קשר סיבתי בין התאונה לטנטון בענייננו, וכי בניגוד להנחה שבשאלה שהוצגה לו -התיעוד הרפואי של תלונות הטנטון איננו דל, ועולה ממנו שבעצם מדובר בטנטון קבוע; כאשר התלונות שנרשמו על "טנטון מדי פעם" יכולות לנבוע מעצם העובדה "שבסביבה רועשת המהווה מיסוך לטנטון לעיתים אינו מורגש". הנתבעת יזמה הזמנת המומחה בתחום א.א.ג לחקירה בבית המשפט, והצדדים חלוקים למשמעויות שעולות מחקירה זו. טרם שאפנה לניתוח המשמעויות, אתרכז תחילה בטיב התופעה ששמה טנטון, כפי שעולה מחקירת המומחה.

בענין ע"א 3212/03 יצחק נהרי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ (פורסם; 24.11.05), מובהר כי דין זה חל גם בתביעות על פי חוק הפיצויים: "אמנם, על דרך השגרה לא יטה בית המשפט להתערב בקביעות שבחוות הדעת הרפואית של מומחה שמינה, המתבססות על הידע והמומחיות של איש המקצוע. עם זאת, בהיותו הפוסק האחרון, רשאי בית המשפט וגם מחויב להעביר תחת שבט ביקורתו את חוות דעתו של המומחה הרפואי. יש לזכור, כי עדותו של המומחה מטעם בית המשפט אינה אלא ראיה מתוך מכלול הראיות. בית המשפט, רשאי על פי שיקול דעתו לסטות במקרים מסוימים באופן חלקי או מלא ממסקנות המומחה הרפואי. כך, למשל אם ממכלול הראיות עולה, כי המסקנות בחוות הדעת נסמכו על תשתית עובדתית בלתי מהימנה (ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170, 174), או כאשר המומחה הרפואי מסיק מן העובדות המונחות בפניו מסקנה שגויה בדבר שיעור הנכות הרפואית או בדבר הקשר שבינה לבין התאונה (ע"א 1156/92 סגל נ' סגל (לא פורסם) [פורסם בנבו] ; וכן ראו, ע"א 8288/00 קרנית נ' סיכסך (לא פורסם) [פורסם בנבו] פיסקה 5).

סך הפיצויים מצאתי לקבל את התביעה, כך שהסכום שאמור להיות משולם לתובע הוא פיצוי כולל בסך של 257,000, הכולל את סכומם של סך הפיצויים בראשי הנזק השונים, כדלקמן: הפסד שכר לעבר אובדן כושר השתכרות לעתיד 10,000 ₪ 200,000 ₪ עזרת הזולת (לעבר ולעתיד) הוצאות רפואיות (לעבר ולעתיד) ____ 17,000 ₪ כאב וסבל 30,000 ₪ סך הכל 257,000 ₪ בכל הקשור להוצאות בגין שכר טרחת המומחה הרפואי בתחום ה-א.א.ג – בגין חקירתו בבית המשפט, שלא שינה מחוות דעתו, אך בהחלט הוסיף נדבכים חשובים להבנת הלקות של טנטון, טיבה ומופעיה, אני מוצא כי נכון יהיה לחלוק בין הצדדים עלות זו. על כן, אני מורה גם כי הנתבעת תשיב לתובעת מחצית מעלות חקירת המומחה.

סוף דבר אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובעת סך של 257,000 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובעת - החזר שכר טרחת עורך דין בסך 39,090 ₪, וכן - תישא הנתבעת 2 בהחזר האגרה ששילמה התובעת בנדון, ובהחזר מחצית משכר טרחת המומחה בחקירתו – היינו סך של 1,053 ₪.

התביעה הוגשה לפצוי בגין ניזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

בתעוד הראשוני לאחר הארוע, אין איזכור לטענה או תלונה על חבלה ברגליים והבדיקות הרפואיות הסמוכות לארוע מאבחנות סימני פגיעה רק בראש.

בדו"ח חדר מיון "הלל יפה" מיום 20.11.11 שצורף למוצגי הנתבעים נרשם: "מתלונן על כאבים בראש". בסיכום אישפוז של בי"ח "הלל יפה" מיום 21.11.11 שצורף לתצהיר התובע נרשם: "בקבלתו מתלונן על כאבי ראש וכתף שמאלי ...

במיון: בהכרה מלאה, פצע במצח בגודל כ 5*3 ס"מ. אשר נתפר במיון.

...

עוד נטען, כי עדות התובע היא עדות יחידה של בעל דין, וגרסתו אינה מסתברת יותר מגרסת עדי ההגנה וכי יש לדחות את התביעה תוך חיוב בהוצאות ושכ"ט עו"ד. בתום שמיעת הראיות, עיון בכתבי הטענות על נספחיהם, פרוטוקול הדיון וסיכומי ב"כ הצדדים, נדרשת הכרעה בין שתי גירסאות עובדתיות סותרות שאינן יכולות לדור יחד בכפיפה אחת.

מבין תרחישי הקיצון באשר לנסיבות האירוע, שוכנעתי להעדיף את גירסת ההגנה על פני גירסת התביעה.

בסופו של יום, לא שוכנעתי כי באה בפני תשתית עובדתית אמינה בהתייחס לגדר המחלוקת בין הצדדים, קרי, התרחיש בבסיס כתב התביעה לעניין נסיבות אירוע התאונה.

התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להוכחת עילת התביעה על מרכיביה ולפיכך, דין התביעה להידחות.

כמתואר בכתב התביעה, כתוצאה מהתאונה הוא ניחבל בראשו ואיבד הכרתו.

כן סבל התובע מכאבים בגופו, סחרחורות, שפשופים, נפיחות במצח, חבלה בברך שמאלית, שבר מרוסק של הפיקה, רגישות למישוש והגבלות בתנועה.

דיון: אין מחלוקת לעניין היות התאונה תאונת דרכים כמשמעותה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975.

אני ערה לכך כי בהתאם למסמכים הרפואיים שלפני עולה כי התלונה האחרונה של התובע בגין כאבים בברך הייתה במסגרת ביקור מחודש 10/10 בקופ"ח כללית ומאז לא הוצג לפני כל תעוד נוסף, על תלונות של התובע לעניין הברך שבגין הפגיעה בה כאמור נקבעה לתובע הנכות האורטופדית.

...

לפיכך, טענת התובע לעניין זה נדחית.

כאב וסבל בהתאם לתביעת התובע כאמור בסעיפים 45-48 לסיכומיו, אני פוסקת לתובע פיצוי בסכום של 38,580 ₪ על הנזק הלא ממוני שנגרם לו. סוף דבר, לאור האמור לעיל, אני פוסקת לתובע פיצוי ברכיבים הבאים: הפסדי שכר לעבר, סך של 10,000 ₪ הפסדי שכר לעתיד, סך של 10,000 ₪ הפסדי פנסיה או אבדן תנאים סוציאליים, סך של 2,200 ₪ עזרת צד ג' לעבר, סך של 1,500 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע את היתרה במעוגל בסך 64,000 ₪, בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור 15%, וכן את הוצאות המשפט בסך 650 ₪.

התובע יליד 1996 נפגע בתאונת דרכים מיום 25.10.17 עת רכב על אופניים חשמליים ע"י רכב שהיה נהוג ע"י הנתבע 2 .התאונה הוגשה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה -1975 .

הפגיעה והנכות הרפואית התובע העיד כי כתוצאה מהתאונה ניחבל בראשו ,ועיקר הפגיעה התבטאה לאורך צדו השמאלי של גופו.

כך נפגע במצחו משמאל , חווה פגיעה בברך וקרסול משמאל ובגב תחתון.

פרופ' פניג ציין : " "כאשר הן בבדיקה הקלינית והן מבחני העזר מצביעים על בעיה באמינות עם הסטוריה בעייתית קודמת – קשה לבנות איבחנה פסיכיאטרית ". ד"ר לוינקופף ציין כי דווחו על הפרעה בתחושה בכל גף תחתון משמאל אינה אפשרית במקרה זה .ד"ר קוריצקי ציין אי שתוף פעולה חלקי מצד התובע וד"ר בלום העלה סימני שאלה רבים הן באשר להופעת הטינטון בהקשר לתאונה ,הן בנוגע לחמרת התלונה על כאבי ראש והן לפסק בתלונה על חוש ריח שהופיעה אצל התובע מעל שנה וחצי לאחר התאונה .

...

עיקר הספק טמון בפער שבין מצבו המתואר לבין הכוונה ומטרתו להשתלב בעיסוק הדורש מאמץ פיזי לא מבוטל ,כבר מתחילת העיסוק בו. לפיכך ,בהתחשב בכל האמור ובעובדה שלא כל רכיבי הנכות הרפואית ברי השפעה תפקודית על עיסוקו העכשוי ואף העתידי ,אני קובעת ששיעור הנכות התפקודית נמוך יותר משיעור הנכות הרפואית ויעמוד לכל היותר על 20% בסייג המצוין להלן.

בהתחשב בכל האמור , לאור המצב הרפואי המתואר לעיל, מהות ההגבלות האמיתיות שנותרו לתובע , העדר מיצוי מלא של פוטנציאל ההשתכרות לעבר ,וההשתכרות החלקית הממושכת בנסיבות שחלקן קשורות לתקופה העתידית הקרובה של ארבע שנות לימוד ,וללא ודאות ראייתית לכאורית בדבר הצלחה בלימודים ובעיסוק שבחר לאור מאפייניו הפיזיים ,אני סבורה כי יש לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי (לעבר ולעתיד) בהתחשב בשכר מינימום לעבר ושכר ממוצע במשק לעתיד בחישוב אקטוארי חלקי -,בסך של 401,000 ₪ כולל פנסיה .

לסיכום לאור האמור אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע בתוך 30 יום סך של 496,000 ₪ .