חבלה חמורה בנסיבות מחמירות במסגרת הסדר טיעון

העובדות הנאשם, יליד 1996, הורשע, על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום שתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של רצח, לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 334+ 335(א)(1) לחוק העונשין וכן בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961.

בעיניין תפ"ח (מחוזי מרכז) 58246-02-18 מדינת ישראל נ' ברהנו (10.12.19), אליו הופנינו על ידי המאשימה, השית בית המשפט עונש של 28 שנות מאסר על נאשם שהורשע על יסוד הודאתו בעבירות של רצח בכוונה, לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין (לאחר תקונו בתיקון 137), חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, גניבה ושיבוש מהלכי משפט.

...

משכך, אנו סבורים שיש להרחיק את הנאשם מהכביש לצמיתות על מנת להגן על שלום הציבור ומשיקולי הרתעה וגמול.

אנו סבורים שיש לפצות את אלמנת המנוח בסכום המקסימלי שהחוק מאפשר.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אנו דנים את הנאשם לעונשים הבאים: 20 שנות מאסר לריצוי בפועל שמניינם מיום מעצרו.

בע"פ 6224/11 אבו רומי נ' מדינת ישראל (19.5.13), נדון עניינו של מערער אשר הורשע בעבירות של הריגה ושל חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, זאת לאחר שהודה במסגרת הסדר טיעון בכך שעל רקע סיכסוך בינו ובין הנאשמים האחרים לבין המנוח התאספו המערער והנאשמים האחרים על מנת לפגוע במנוח, והמערער דקר אותו בסכין וכן דקר בשוגג את אחד מחבריו הנאשמים.

...

ויודגש, מבלי לגרוע מכל האמור לעיל, כי אלמלא העובדה שהמנוח והמתלונן הגיעו עם יתר בני משפחתם לבית משפחת הנאשם כשפניהם לעימות, ואלמלא גילו הצעיר של הנאשם והערכת שירות המבחן לגבי דלות חשיבתו וחוסר בשלותו, הרי שתחתית המתחם הייתה גבוהה מ-6 שנות מאסר.

לנוכח כל האמור, וכפי שהסכימה גם באת כוח המאשימה, מן הראוי למקם את העונש המתאים בחלק התחתון של מתחם העונש ההולם.

אשר על כן, לאחר שנתתי דעתי לכל השיקולים האמורים לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים שלהלן: 78 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו של הנאשם (11.10.18 – 16.12.18).

יצוין כי עובר להסדר ייחסה המאשימה לנאשם זה עבירה שלחבלה בכוונה מחמירה; בת"פ (מחוזי-מרכז-לוד) 3990-11-16 מדינת ישראל נ' שלומי ואח' (לא פורסם, 09.04.2018), בית המשפט המחוזי גזר על נאשם 2 שהורשע בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות עונש, במסגרת הסדר טיעון "סגור", של צו של"צ בהקף של 400 שעות ופצוי בסך 7,500 ₪ וזאת לאחר שהנאשם 2 עבר הליך שקומי חריג לטובה.

...

לעניין משקל מוגבר להליכי שיקום של נאשמים הקרובים לגיל הקטינות, ראו למשל ע"פ 8484/12 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 6.1.2014), פסקה 12: "איזון בין הצורך למצות את הדין עם המערער לבין השאיפה לאפשר לו ככל הניתן למצות את ההזדמנות השיקומית, בפרט בהסתכלות כלפי עתידו של צעיר זה, הובילונו למסקנה כי אין מקום להמשיך ולדחות את ההכרעה בעניינו, אולם יש להימנע מהשמתו במאסר מאחורי סורג ובריח". לסיכום עניין זה, אומר כי הגם ש"שיקום" היא אינה מילת קסם שאמורה להוביל להתעלמות משיקולי ההלימה, הרי מקום שבו נקבע שיש לתת ביטוי לשיקולי השיקום "יש להקפיד על כך שהבחירה בעונש לא תפגע באופן ממשי בסיכויי השיקום" (מדברי השופטת ד' ברק-ארז בעניין קרנדל, פסקה 22).

סבורני כי אף שאין בו להוות פיצוי לכלל הנזקים שנגרמו למתלונן הוא משקף את הפגיעה החמורה במתלונן בד' אמותיו של ההליך הפלילי.

לאור כל האמור לעיל, מצאתי לחרוג ממתחם העונש ההולם שקבעתי ולהטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

דיון וגזירת העונש: כאמור, הצדדים ערכו הסדר טיעון (במ/2), הנאשמים הודו בעובדות כתב האישום המתוקן, והורשעו בעבירות הבאות – נאשם 1 בעבירה של איומים ובעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות; נאשם 2 בעבירה של רצח (באדישות).

ומנגד, הטעמים לקולא, ובהם: נטילת האחריות של הנאשמים על מעשיהם – שהודו בעובדות כתב האישום המתוקן ובכך חסכו גם זמן שפוטי; הבעת חרטה; גילם הצעיר יחסית של הנאשמים; נסיבות חייו של נאשם 2; הסדר הטיעון ה"סגור" אליו הגיעו הצדדים בעיניין נאשם 1, ושיקולי התביעה לערוך את הסדר הטיעון עם נאשם 1 כמו גם הפסיקה בנושא כיבוד הסדרי טיעון; עיקרון אחידות הענישה ויישומו בנסיבות המעשים והעושים (הנאשמים) בתיק זה – תוך איבחנה כל אחד לפי חלקו ונסיבותיו, ובשים לב לעונשו של נאשם 1 במסגרת הסדר טיעון "סגור" כאמור ובשל קשיים ראייתיים; העדים לעונש; השיקולים להם טענו ב"כ הצדדים בטיעוניהם לעונש; מדיניות הענישה במקרים דומים כפי שפורטו לעיל תוך השוואה והאבחנה לעבירות שביצע נאשם 2 בתיק זה בנסיבות ביצוען – לאור כל אלה אציע לחברותיי להטיל על הנאשמים, טומי טשלה ודוד בלאי, את העונשים הבאים: נאשם 1 – טומי טשלה: 40 (ארבעים) חודשי מאסר בפועל שיימנו מיום מעצרו – 14.2.22.

...

לאחר שקראתי ושקלתי את האמור בכתב האישום המתוקן במ/1 בו הודה נאשם 1 במסגרת הסדר הטיעון, את הסדר הטיעון במ/2 (שכאמור גובש לאחר הליך של גישור), שמעתי את טיעוני הצדדים לעונש, ובעיקר כי נמצא קושי ראייתי לאחר שהוגש כתב האישום שהביא את התביעה להגיע להסדר הטיעון עם נאשם 1, מסקנתי היא, כי לאור פסיקת ביהמ"ש העליון בדבר כיבוד הסדרי טיעון כאמור, הרי שיש לכבד את הסדר הטיעון וכך אציע לחברותיי לעשות, הגם שמדובר בעונש מוסכם הנוטה לקולא, אך לא במידה כזו שמצדיקה התערבות בהסדר הטיעון שערכו הצדדים וסטייה הימנו.

על כן: לאור כל האמור והמפורט לעיל, לרבות – הטעמים לחומרא: העובדות שבכתב האישום המתוקן (במ/1) שבהן הודו הנאשמים והעבירות שבהן הורשעו; הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה שביצע נאשם 2 והפגיעה הקשה בערכים הללו; הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות שביצעו הנאשמים כפי שפורטו לעיל, וביניהן חלקו הקונקרטי של נאשם 2 בביצוע עבירת הרצח בפרט; ריבוי הדקירות; הנזק החמור שנגרם – מותו של המנוח; התנהגותו (גם) של נאשם 2 לאחר הדקירות; עברו הפלילי של נאשם 2; החשיבות שבהרתעת הרבים מביצוע מעשים דומים ובעיקר הרתעת הנאשמים מביצוע עבירות דומות בעתיד.

לימור ביבי, שופטת סוף דבר: אנו מטילים אפוא, פה אחד, על הנאשמים את העונשים כמפורט בחוות דעתו של האב"ד, השופט גלעד נויטל, נשיא.

רקע הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון, לאחר שחזר בו מכפירתו, בעבירה של חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין, תשל״ז-1977 (להלן: ״החוק״).

בת"פ 34635-11-22 מדינת ישראל נ' אריה גרינפלד (7.1.24), נדון עניינו של מי שהורשע, על פי הודאתו בהסדר טיעון, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

...

לאחר שעמדתי על הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, וכן לאחר שבחנתי את מדיניות הענישה הנוהגת ואת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם בענייננו נע בין 8 חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין 32 חודשי מאסר.

בנסיבות העניין, בשים לב להמלצת שירות המבחן להימנע מעונש של מאסר בפועל על מנת שלא לפגוע בתהליך הטיפולי בו החל הנאשם, וכן נוכח היעדר עברו הפלילי, גילו הצעיר, לקיחת האחריות ונסיבות גרימת החבלה החמורה במתלונן, אני סבורה כי יש להטיל על הנאשם עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות למשך התקופה המקסימלית המותרת בחוק, ללא ניכוי ימי מעצרו, וזאת לצד מאסר על תנאי מרתיע ופיצוי כספי משמעותי למתלונן.

אשר על כן, הנני גוזרת על הנאשם עונש כדלהלן: 9 חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות.