חבלה בשיניים חתך בשפה צלקת והגבלה במפרק הלסת בעקבות תאונה

בבדיקת רנטגן שנערכה לג' אובחן שבר בראש הרדיוס במרפק ימין, וכמו כן נמצא כי הוא סובל משפשוף בסנטר, מחתך בשפה העליונה ומשברים בשיניים 11, 21.

פרופ' פילו רפאל – רופא שיניים – קבע בחוות דעת מיום 13.1.2014 שכתוצאה מהתאונה נגרמה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין צלקת מכוערת בשפה.

התובע 2: ממקום התאונה פונה א' (בעזרתם של עוברי אורח), אל מרפאת מד"א המצויה בחוף הים בטיילת, ומשם הועבר לבית החולים "אסף הרופא". על פי טופס המיון (נספח 6 לתצהירי העדות הראשית) ניחבל א' בראשו ובכתף ימין.

בעיניין ניזקי הפה של התובע 1 הסתמכו הנתבעות על חוות דעתו של פרופ' ל. בודנר – מומחה בכירורגיה פה ולסת – שקבע ביום 1.9.2014 כי הצלקת במרכז השפה העליונה היא שטחית, לא נראית לעין ולא מכערת ומשכך היא לא מקנה אחוזי נכות כלשהם.

בסיכום פיזיותראפיה ממכון סלע מיום 2.1.2009 נכתב כדלקמן: "הנ"ל פנה למכוננו לטפול פיזיותראפי בכתף ימנית בעקבות פריקה ב ACJ לאחר תאונת אופניים. סובל מכאבים באיזור והגבלה בתנועות הכתף...עד כה קיבל מר ש' ארבע טפולי פיזיותראפיה ללא שינוי משמעותי במצבו. מדובר בהגבלה קשה במפרק הכתף עם קיצור הקפסולה ושרירי האיזור על רקע של חוסר יציבות במפרק...מר ש' ממשיך טפול פיזיותראפיה במכוננו ולדעתי יזדקק לסדרת טיפולים ממושכת בניסיון להחזיר תנועתיות ותפקוד של גפה עליונה." אומנם כאשר נישאל התובע מדוע לא הביא את בני המשפחה אשר טיפלו בו לטענתו למתן עדות בפני בית המשפט, השיב באופן לאקוני כי לא נידרש לכך.

...

אני דוחה את טענת הנתבעות בדבר אשם תורם שיש להשית על התובעים.

עם זאת, אני סבור כי נכותו האורתופדית של התובע, הבאה לידי ביטוי בכאבים והגבלה בתנועה של כתף ימין ובהגבלה בהרמת משאות ומאמצים, עלולה לפגוע בכושר השתכרותו העתידי ומשכך מצאתי לנכון לקבוע לתובע פיצוי גלובאלי בסך 20,000 ₪ (כשליש מחישוב אקטוארי מלא עד לגיל 67 בצירוף הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות), בגין הפסדי שכר לעתיד.

סוף דבר: התובעים ניזוקו בגופם בשעה שרכבו על אופניים בטיילת בראשון לציון, ונפלו במעבר משביל משופע לגרם מדרגות רחבות ונמוכות שלא ניתן היה להבחין בהן במסלול נסיעתם של התובעים.

הנתבעות תשלמנה לתובעים את הסכומים הבאים: לתובע 1 – 20,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 3,510 ₪ ובתוספת אגרות משפט כפי ששולמו; לתובע 2 – 60,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 10,530 ₪ ובתוספת אגרות משפט כפי ששולמו.

כמו כן אובחנו שברים בזיזים הרוחביים של מס' חוליות בגב העליון, שברים בעצם השכם, שברים בעצמות הסינוס הפרונטאלי, שברים באף אשר גרמו לסטיית מחיצת האף, נזקים למספר שיניים, חתכים וקרעים בחניכיים, בפה ובסנטר, ושבר בקיר העליון של ארובת העין.

בעקבות התאונה נותרו צלקות על גופו של התובע, לרבות מתחת לשפה התחתונה, מעל העין, באף, מתחת לבית השחי מימין.

נוכח מכלול פגיעותיו של התובע כתוצאה מהתאונה, מונו לתובע מומחים בתחומים שונים: אורתופדיה, א.א.ג, פה ולסת וריאות שמונו עוד ע"י כב' הש' קידר בעת שהתיק נדון בבית משפט השלום.

את נכותו הרפואית של התובע העריך המומחה כדלקמן: · 20% נכות לפי סעיף 47(2) ב' המפנה לסעיף 48 (1) ו', בגין שבר של עצם הירך הימנית, אשר היתחבר תוך הגבלת תנועת Internal rotation במפרק הירך ואסימטריה של הגפיים התחתונות עקב סיבוב חצוני מוגדל של רגל ימין.

בחקירתו כאשר נישאל על השפעת הנכות הנוירולוגית על הנכות התפקודית השיב: "ש: אז הקטע שאדוני צטט כאן כולל מספר גורמים. תאונת הדרכים שעבר ח' אני מצטט גרמה לנזק אורטופדי ניכר. והשמוש במילה ניכר הוא מופיע כאן קודם כל, בנזק האורטופדי הניכר, ולחבלת הראש שעליה לא כתוב ניכרת. ומתוך כך להשלכות תפקודיות ניכרות. מיגבלות פיסיות שהן אינן מיגבלות נוירולוגיות. הכאבים החזקים שגם כאן כפי שראינו מרבית הכאבים שמהם סבל התובע בתקופה ההיא לא היו הכאבים שבעקבות חבלת הראש אלא כאבים אחרים, והבעיות הקוגנטיביות האחרות שנוצרו שגם להן יש תפקיד. כל אלה מונעות חזרה למסגרת התעסוקתית שהייתה עוגן וכן הלאה....

...

מכל האמור לעיל אני סבורה כי לא ניתן להביא בחשבון שהתובע יקבל אישור לשימוש בקנאביס ע"י גורמים מטפלים רשמיים, אך מנגד יש להביא בחשבון שהתובע ישנה דעתו יידרש לטיפול תרופתי או אחר בכאביו בעתיד כשלא יוכל לעמוד בו יותר.

מקובלת עלי הטענה כי סמוך למועד התאונה נדרש התובע לשלם עבור ביקורים אצל רופאים וטיפולים למיניהם.

סוף דבר ראיתי להעמיד את הפיצוי המגיע לתובע מן הנתבעת בגין פגיעתו בתאונה מיום 3.6.08 על סך של – 1,940,995 ₪.

נישברה כותרת שן חותכת תחתונה משמאל (31) וכן נגרמה חבלה לפרק הלסת השמאלי.

בפרק הסיכום והמסקנות ציין המומחה כי כתוצאה מהתאונה ניסגרו השיניים בחוזקה ונפגע מפרק הלסת השמאלי – לחץ חזק על הסחוס התוך פרקי וגרימת קרעים בסחוס, ולכן סובל התובע מהגבלה בפתיחת הפה, מקליק חזק בפרק הלסת בכל פתיחה של הפה, מכאבים בפרק הלסת השמאלי והגבלה בלעיסת מזון.

המומחה הוסיף כי נגרם לתובע חתך בקפל המנטאלי בין השפה התחתונה לסנטר ונותרה צלקת היפרטרופית שמכוסה ע"י זקן ואולם ללא זקן תהיה ההפרעה האסתטית בולטת.

המומחה קבע כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בגין הפרעה תפקודית של פרק הלסת השמאלי בצורה בינונית, המופיעה לעיתים תכופות עם הפרעות קלות בלעיסה, בשיעור 10% לפי סעיף 73(2)(א)(II) לתוספת לתקנות.

...

אף שבנסיבות האמורות איני מוצאת מקום לקבל את הטענה לקביעת בסיס שכר בהתאם לכפל ממוצע השכר במשק, שכן לא ברור באיזה מקצוע בדיוק עתיד התובע להשתלב, אני סבורה כי דרכו המקצועית של התובע, לימודיו וכישוריו, כמו גם עדויות לפוטנציאל שכרו (כגון השכר מג'ון ברייס, אך גם השכר שקיבל מאלקטרה, לפני לימודיו) מעידים על כך שפוטנציאל שכרו של התובע גבוה מהשכר הממוצע במשק, ולפיכך אני קובעת כי בסיס השכר לעניין חישוב הפסדיו בשל הגריעה מכושר ההשתכרות הינו בסך של 11,000 ₪.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15.21% (כולל מע"מ).

בוצעה תפירה של חתך בשפה ובחך וכן תפירה של חתך בברך ימין.

לצורך הערכת נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה מונו מומחים רפואיים בשלושה תחומים: א.א.ג ורפואת שיניים פה ולסת, אורטופדיה ופסיכיאטריה.

קיימות שתי צלקות עדינות באורך 1 ס"מ כל אחת, האחת בשפה העליונה הימנית, השנייה בסנטר.

במסגרת חוות דעתו מיום 1.10.09 ציין המומחה, כי מצא בבדיקת התובע הפרעה בריתמוס סקפולרי שמאלי, המהוה אינדיקאציה בלתי ספציפית להפרעה תפקודית של כתף/שכמה שמאל וכן חריקה תוך מפרקית מכאיבה.

עוד ציין המומחה כי, אמנם, רישום התלונות לאחר התאונה הוא על כתף ימין וכעת התלונות הן לגבי כתף שמאל אך, לאור גילו הצעיר, הממצאים הקליניים, בדיקת MRI וארתוגרפיה, ובהיעדר חבלה מתועדת אחרת, יש לשייך הממצאים בכתף שמאל לתאונה נשוא התובענה.

מכאן, שלתובע מעולם לא הייתה כל מיגבלה בכתף והוא אינו סובל מכל נכות בגין כך עקב התאונה.

...

איני מקבלת טענת התובע, כי לעולם לא יוכל לנהוג וגם המומחית אינה סבורה כך. לתובע קשיים מסוימים, אך אין מדובר בשלילה מוחלטת של יכולת הנהיגה.

לאור כלל האמור, אני קובעת כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע בתחום הנפשי בגין התאונה עומדת על 5%.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים אני סבורה כי לא הוכח שבענייננו מדובר במקרה מיוחד, בו יש לסטות מההנחה, על פיה, הפסדי השתכרות של קטינים יוערכו בהתאם לשכר הממוצע במשק ועל פי נכותם הרפואית (ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא, פ"ד ס(3) 13 [2006]; ע"א 778/83 עיזבון סעידי נ' פור, פ"ד מ(4) 628 [1986]; א' ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה רביעית, 2012, עמ' 914 – 916).

בפרק הדיון בחוות דעתו הוא מתייחס לארבע פגיעות מהן סובל התובע: חתך עמוק בסנטר שעבר ריפוי והותיר צלקת, היוצרת שקעים על גבי הסנטר וחוסר סימטריה של הפנים.

קליקים וקפיצות במפרקי הלסת, בעת פונקציה.

קליקים אלה, לדעת המומחה, מהווים הגבלה תפקודית אך אינם מגיעים לסף אחוזי הנכות לנושא זה. שבר בשן קדמית – השבר חייב טיפול שורש וביצוע כתר.

באשר לשאר הפגיעות הוא מעריך כי אינן מזכות בנכות למרות ששתיים מהן גוררות הגבלה תפקודית (חוסר התחושה והמגבלה בתנועת הלסת).

המומחה התייחס ל'טעות' זו והסביר: "אסכם ואומר כי נכונה הערתך לגבי פגיעה מימין לפי התיעוד ולא משמאל, אך מנגנון הפגיעה תואם לחבלה דו צדדית בפרקים הסטרנו-קלוויקולריים, ואף אם נגרמה תת פריקה קדמית מימין, הרי שהפגיעה בתאונה מסבירה את הרגישות שמצאתי משמאל, כמו גם הטומוגרף הממוחשב מיום 23.2.06...

כך הדבר גם ביחס לנכויות האחרות: הצלקת, הסטייה של מחיצת האף, חוסר התחושה בשפה אינן בעלות השפעה ממשית על כושר ההישתכרות.

...

לאחר שעיינתי בתשובת המומחה איני סבור כי נפל פגם במסקנותיו או בממצאים שקבע.

לסיכום, נכותו הרפואית של התובע היא בשיעור של 17.6%.

הנתבעת תשלם לתובע שכר טירחת עורך דין בשיעור של 13% מהסכום הנפסק לאחר הנכוי וההקפאה ותוסיף שכר טירחה בשיעור זה על כל סכום שישולם בעתיד בעקבות קביעת המוסד לביטוח לאומי.