במועד התאונה, ביום 6.11.1999, נרשם בדו"ח חדר המיון, ויש להניח שלפי המידע שמסרה התובעת, שהייתה מעורבת בתאונת דרכים, ישבה במושב אחורי ללא חגורת בטיחות, ו- "ניחבלה בגב תחתון". עם זאת, כל שצוין לגבי תלונות שהתקבלו מהתובעת הנו ש"בקבלתה מרגישה מעט לחצים בבטן תחתונה", ולא צוין שהתובעת התלוננה על כאבי גב. עוד צוין כי התובעת נבדקה ו- "בדיקה גופנית תקינה". במועד התאונה התובעת הייתה בשבוע 23 להריונה (תיק מוצגים תובעת).
...
בשים לב לנסיבות העניין, סבורני שלא פורטו בחוות דעתו טעמים משכנעים דיים לצורך ביסוס של הקשר סיבתי בין התאונה שאירעה ביום 6.11.1999, לבין הנכות שנמצאה אצל התובעת, על פי ממצאי בבדיקת ההדמיה, שעמדה בפניו, משנת 2006.
באשר לבדיקת ההדמיה שעמדה בפני פרופ' עטר לא ברור האם בחן את ממצאיה באופן בלתי אמצעי, או שהסתמך על ממצאי הפענוח של הרדיולוג, בעוד שד"ר ולן העיד שבדק את בדיקות ההדמיה באופן בלתי אמצעי, והגיע למסקנה שהבלט בדיסק אינו כתוצאה מתאונה, אלא בשל שינויים פיסיולוגיים.
התוצאה
התוצאה היא שהתביעה נדחית בשל אי הוכחת קשר סיבתי בין תאונת הדרכים שאירעה ביום 6.11.1999 לבין הנכות בגב התחתון.