חבות מעסיק בפועל בגין אי קיום רישיון לחברת כוח אדם

התובע לא ציין דבר בכתב התביעה לגבי חבותה של מקס ברנר, למעט טענה לפיה היא מזמינת שירות שהכירה היטב את דפוס העסקתו של התובע (סעיף 4 לכתב התביעה) וכן טענה כללית לפיה הועסק אצלה במתכונת עבודה נצלנית, תנאים מחפירים ומבישים (שעות עבודה רבות – סעיף 7 לכתב התביעה).

הרכיבים שנתבעו הם: הפרישי שכר (72,480 ₪, הסכום הופחת בסיכומי התובע ל – 67,249 ש"ח), פדיון חופשה של 48 ימים (10,944 ש"ח, הסכום הופחת בסיכומי התובע ל – 4,749 ש"ח ₪), דמי חגים (36 ימים – 8,208 ₪, הסכום הופחת בסיכומי התובע ל – 6,156 ש"ח), דמי גמולים לפנסיה (תגמולים ופיצויים – 26,421 ₪, התובע ויתר על רכיב זה בסיכומיו), פיצויים בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי עבודה (15,000 ש"ח) ובגין מתן תלושים פקטביים (48,000 ₪).

כך למשל, אין ראיה לקיומן של יחסי עובד- מעביד עם מקס ברנר והתובע גם לא העיד את חבריו לעבודה, שיכלו לתמוך בטיעון זה. עוד נטען כי מטרתה של התביעה כנגד היא להוות אמצעי לחץ פסול ועל מנת להוציא ממנה כספים שאינם מגיעים לתובע.

בהסכם שבין מקס ברנר ובין מי רן (נספח א' לתצהיר מטעם מקס ברנר) צוין במפורש כי "הקבלן הנו חברת כח אדם רשומה כחוק העוסקת, בין היתר באספקת כח אדם". עוד נרשם בפרק המבוא להסכם כי "הקבלן הנו בעל ותק וניסיון בתחומי פעילותו ובידיו כל האישורים וההיתרים הנדרשים לצורך עיסוק בתחומי אספקת עובדים וכוח אדם לרבות היותו קבלן כ"א רשום בעל רישיון תקף למתן שירותי כוח אדם מטעם משרד התמ"ת, ומכוח הרישיון שלו הוא מנהל עסק למתן שירותי כח אדם, העונים לצרכי המזמין (העתק הרישיון מצורף בזאת כנספח א' להסכם, והצגתו מהוה תנאי לכניסתו לתוקף של הסכם זה" (ההדגשות במקור – ד.ו.).

(ד) נחשב עובד של קבלן כוח אדם כעובדו של המעסיק בפועל כאמור בסעיף קטן (ג), יצורף ותק העובד בתקופת העסקתו על ידי קבלן כוח האדם אצל אותו מעסיק בפועל, לוותק העובד בתקופת העסקתו אצל המעסיק בפועל.

...

גם בהתעלם כליל מגרסתו העובדתית של התובע, ותוך בחינה רק של הראיות האובייקטיביות שהוצגו, לא ניתן להגיע ללכלל מסקנה כי לזכות התובע קיימים הפרשי שכר בעשרות אלפי שקלים כפי שתבע.

אשר על כן התביעה ברכיב זה מתקבלת באופן חלקי, לפי שכרו האחרון של התובע (לצורף פישוט החישוב).

לאור פסיקה זו ובמיוחד מקום בו מדובר בנתבעת שרק במסגרת פסק הדין נקבע שיש לראות בה כמעסיקתו של התובע, הרי שאין לייחס לה מודעות, כלומר יסוד ה"יודעין" אינו מתקיים בה. סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת מס' 3 לשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרשי שכר בסך 13,576 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.3.2015) ועד התשלום בפועל; פדיון חופשה בסך 4,729 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.2016 ועד התשלום בפועל; דמי חגים בסך 3,840 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.3.2015) ועד התשלום בפועל; בהתחשב בתוצאת ההליך (והפער בין התוצאה ובין הסכום שנתבע), אך גם בשים לב לכך שאחריות הנתבעת מס' 3 יסודה בהפרת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, תשנ"ו – 1996, הנתבעת מס' 3 תשא הוצאות התובע, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב סע"ש 11527-07-17 17 אוגוסט 2021 לפני: כב' השופטת חנה טרכטינגוט – שופטת בכירה נציג ציבור (עובדים) מר משה כהנא נציג ציבור (מעסיקים) מר מרדכי מנוביץ התובע: Tesfay Ayooub 4628/137268 ע"י ב"כ עו"ד מרדכי דזנה הנתבעים: 1. אן. וי. אן. ניהול ובצוע עבודות גמר בע"מ (נמחקה) 2. נאור צאיג (נמחק) 3. גל טל רז בע"מ (נמחקה) 4. בניטה אדי (נמחק) 5. עידן השמת עובדים זרים בענף הבניה בע"מ (נמחקה) 6. ירון סולמי ת.ז. 027102334 7. גולד ליבר בע"מ (נמחקה) 8. ישראל בורוכוב (נמחק) 9. דב שמירה נקיון וכח אדם בע"מ (נמחקה) 10. דניה סיבוס בע"מ (פס"ד מיום 27.5.19) פסק דין

בקשת התובע לפסק דין על יסוד כתב התביעה כנגד מר סולמי נדחתה תוך חיוב מר סולמי בהוצאות בגין אי התייצבותו לדיון בסך של 3,000 ₪, כתנאי לקיום ההוכחות.

על אף שלא שולמו ההוצאות, לאור הנסיבות המיוחדות בהן מר סולמי היה אסיר שהשתחרר ברישיון בחודש 9/20, נקבע התיק להוכחות בתביעה שנותרה נגד מר סולמי בלבד.

מר סולמי נישאל לגבי עובדים בחברות שבשליטתו והשיב: "כמו שאמרתי בפעם שעברה, דורן היא חברת כח אדם מורשית מטעם המדינה של עובדים זרים בערבות בנקאית למדינה ושם היו למעלה מ-400 עובדים זרים, בעיקר סינים. היו עוד קבלני משנה שהעסיקו עובדים ישראלים והיו את העובדים הישראלים שיעבדו אצלי בחברה אם זה בשטח ואם זה המשרדים וכל מה שקשור לזה. עובדים אריתראים וסודנים לא היו. אולי הגיעו דרך קבלן משנה." (פרוטוקול מיום 8.12.20 עמ' 11 ש' 14-18) מר סולמי אישר כי קיים קשר משפחתי בינו לבין נאור וכי לאן.וי.אן היה הסכם עם נופר ולינוי ולא ישירות עם דניה סיבוס.

עצם השמוש במתודה של ריבוי מעסיקים כאשר מדובר באותה עבודה ובאותו מעסיק, מקימה לבדה חבות על המעסיק האמתי.

אנו ערים לכך שלתובע לא ניתנה הודעה מסודרת אודות תנאי העסקתו ולכך שמר סולמי הורשע בגין הוצאת תלושי שכר שהסכום הרשום בהם נמוך מהסכום ששולם על ידו בפועל, אולם לא הוכח כי אלה הוצאו בהקשר להעסקת התובע, והתובע בחר שלא להביא עד שיתמוך בגירסתו.

...

טענת מר סולמי נדחית.

לא נעלם מעיננו כי בתלושי חודש 6/14 ו- 11/14 יש רישום של תשלום בגין ימי חג. הגם שאיננו מקבלים רישום זה, הרי שעל פניו הוא עומד בסתירה לגרסת מר סולמי.

סוף דבר: התביעה נגד מר סולמי מתקבלת בחלקה – מר סולמי ישלם לתובע את הסכומים הבאים: שכר עבודה – 13,200 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום.

בפני תביעה שעניינה שאלת הקף עבודת התובע אצל הנתבעת 1, שאלת קיום יחסי עובד-מעסיק בין התובע לנתבעת 2 וכן טענות בדבר זכאות לפצויי פיטורים וללא הודעה מוקדמת, תשלום בגין שעות נוספות, דמי נסיעות, דמי חופשה שנתית, תשלום חלף הפרשה לפנסיה, דמי חגים, דמי הבראה, אי מתן הודעה לעובד בדבר תנאי עבודה ופצוי לפי חוק הגנת השכר.

הנתבעת דוחה את טענות התובע באשר להקף המשרה שעבד ולפער בין השכר שנקבע לשכר ששולם בפועל וטוענת כי התובע קיבל תשלום מלא בגין שעות נוספות מדי חודש.

בנוסף, צורפו רישיון הנתבעת 1 לפעול כחברת קבלן כוח אדם, העתק הסכם ההיתקשרות בין הנתבעות, דו"ח הנתבעת 1 למשרד הכלכלה, תלושי המשכורת של התובע, העתק דו"ח אגף ההגירה בדבר הפרשות לתובע לפיצוייפיטורים/פנסיה והודעה לעובד בה פורטו תנאי העבודה.

לפיכך, לפנינו התבנית השניה של העסקת עובדי קבלן – שהיא העסקה אותנטית תוך קיום חוזה בין העובד לבין קבלן כוח האדם, ובין קבלן כוח האדם לבין מקבל השרות.

להלן ינותחו רכיבי התביעה ולבסוף תחושב חבותה של כל נתבעת לתובע ביחס לרכיבים שהתקבלו.

כאמור, משמצאתי כי התלושים אינם משקפים את התשלום המגיע לתובע וכי גירסתו נמצאה מהימנה יותר, אני מקבל את טענתו בהקשר זה. נוכח האמור התובע זכאי לתשלום בסך 4,158 ₪ עבור רכיב זה. אי מתן הודעה בדבר תנאי עבודה לטענת התובע הוא זכאי לפצוי בשל אי מתן הודעה על תנאי עבודה בסך 5,000 ₪.

...

כאמור, משמצאתי כי התלושים אינם משקפים את התשלום המגיע לתובע וכי גרסתו נמצאה מהימנה יותר, אני מקבל את טענתו בהקשר זה. נוכח האמור התובע זכאי לתשלום בסך 4,158 ₪ עבור רכיב זה. אי מתן הודעה בדבר תנאי עבודה לטענת התובע הוא זכאי לפיצוי בשל אי מתן הודעה על תנאי עבודה בסך 5,000 ₪.

דין הטענה להידחות שכן עצם העובדה כי לא מדובר במקרה בודד משליכה על חומרת התופעה ומחזקת את הצורך בהרתעה.

סוף דבר יוצא, אפוא, כי התביעה נדחתה ברובה.

בגדר פסק הדין חויבה המבקשת לשלם למשיבים סך כולל של 116,376.9 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית, כדלקמן: (א) למשיב 1: פיצויים בגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי העסקה (2,500 ₪), פיצויים בגין הפרת חוק הגנת השכר (3,000 ₪), פדיון ימי חופשה (4,800 ₪), דמי הבראה (2,268 ₪), פיצויים בגין אי הפקדת כספים ופיצויי פיטורים בקרן הפנסיה (7,753 ₪ ו-6,552 ₪ בהתאמה), תשלום דמי חגים, יום בחירה ויום בחירות (4,000 ₪) וגמול עבודה בשעות נוספות (7,500 ₪).

בהקשר זה ציינה המבקשת כי סיווג א.א. כהן וא.א. סלאם כקבלניות כוח אדם הוא סיווג שגוי נוכח העובדה שאין לאף אחת מהן רישיון לעסוק כחברות כוח אדם; החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011, אינו חל על תחום הבניה; "בית הדין שזר את מסקנותיו ופסק דינו סביב (...) המלצה" שניתנה לצדדים ביום 5.4.2021, ולפיה קבלניות כוח האדם יוכרו כמעסיקות במשותף.

המלצה זו הוצגה לצדדים כהצעה בלתי מחייבת שתכליתה היא ייעול הדיון, אולם בפועל בית הדין "חיבר את התקופות והגיע לתקופה העולה על 9 חודשים" בהסתמך על זהוי קבלניות כוח האדם כמעסיקות במשותף.

זאת, בשל כך שלכאורה אם יתקבל העירעור בהיבט זה תופחת תקופת החבות וכן קיימים חיובים (דוגמאת דמי הבראה) שעצם חיוב המבקשת מושפע מהקביעה לגבי קיומם של יחסי עובד-מעסיקה בתשעת החודשים הראשונים.

...

באשר לפניית בא כוח המשיבים לבא כוח המבקשת, ציינה המבקשת כי היא מביעה "נכונות להפקיד סכום ערובה שיקבע בית הדין" אולם "אין משמע כי המבקש מסכים להפקיד את מלוא הסכום (...) בית הדין מתבקש להורות על הפקדת ערובה ריאלית שתשקף את סיכויי הערעור". דיון והכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומרים שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להתקבל בכפוף לכך שהסכום הפסוק כערכו היום יופקד בקופת בית הדין.

בשקלול האמור החלטתי להיעתר לבקשה כך שסכום פסק הדין יעוכב בכפוף להפקדת מלוא הסכום הפסוק כערכו היום בקופת בית הדין.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת במובן זה שהסכום הפסוק יעוכב בכפוף להפקדתו כערכו היום בקופת בית הדין תוך 30 ימים מהיום.

במהלך הביקורות והחקירות נמצא כי באותה תקופה סיפקה החברה למזמינה 14 עובדים ששמשו כמנופאים בהתאם להסכם ההיתקשרות, מבלי שהיה לחברה רישיון לעסוק כקבלן כוח אדם.

לטענת הנאשם, היות שקיים קשר הדוק בין העבירות מושא האישומים, שהן חלק מאותה מסכת עובדתית, אותם עובדים ותקופת עבודה חופפת ופגיעה באותם ערכים מוגנים, הרי שלטענתו, יש לראות באישומים כארוע אחד ועבירה אחת מאחר שלא ניתן לגזור גזירה שווה ממספר העובדים שהועסקו על ידי הנאשמת 1 לצורך הפקת רווח, לבין הפרת חובת הפיקוח, שאין בעיניינה רלוואנטיות למספר העובדים שהועסקו.

בנוסף, טוען הנאשם כי העובדים קיבלו שכר גבוה כעובדי מנוף, בטיחותם הובטחה הן באמצעות ביטוח חבות מעבידים והן על ידי ביטוח ופקוח באתרי הבנייה.

מיתחם ענישה מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מושא כתב האישום – זו נלמדת מגזרי דין של בתי הדין לעבודה שניתנו הן כנגד המעסיק עצמו בגין עיסוק כקבלן כח אדם ללא רישיון והן כנגד נושאי משרה, בגין הפרת חובת הפיקוח, שם, נקבעו מיתחמי ענישה בשיעור הנע בין 20% לבין 60% (ראו למשל: ת"פ (ת"א) 11901-04-15‏ ‏מדינת ישראל נ' ארועים בטרויה בע"מ (27.5.2017) שם נקבע מיתחם הענישה במסגרת חוק קבלני כ"א נע בין 30% ל- 60% ; ת"פ (ב"ש) 6730-09-15 מדינת ישראל נ' ל.טלי שירותים בע"מ (18.8.2016) – נקבע מיתחם ענישה בין 20% ל – 60% מהקנס המירבי – שם ראו איזכורי גזרי דין נוספים ומתחם הענישה בהם; ת"פ (י-ם) 127/09 מדינת ישראל נ' דואיב אלירן (06.04.2016) - נקבע מיתחם ענישה בשיעור שבין 20%-50% מהקנס המירבי).

בנוסף, הנאשם רדף אחרי כל העובדים והחתים אותם על המסמכים וביצע את מלוא התשלומים לביטוח הפנסיוני באיחור קל ביותר, כך שהלכה למעשה לא נגרם כל נזק למי מהעובדים.

...

לאור האמור, בהתחשב בנסיבות העניין ובשים לב למכלול הנימוקים שפורטו בגזר דין זה לעיל, הנני קובע את מתחם הענישה בגין עבירה של אי העברת סכומים שנוכו על 20%-50% מגובה הקנס המרבי ובגין אי מסירת תלושים על סך של 10%-30% מגובה הקנס המרבי.

המאשימה מוסיפה כי הליקוי תוקן והכספים הועברו ליעדם בסופו של דבר.

העונש לאור כל האמור לעיל ,הריני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: בגין האישום ראשון קנס בסך 6,000 ₪.