חבות מס הכנסה על עסק ברשות הפלסטינית

המערערת מדגישה, כי לנפקו לא היה כל "מוסד קבע בארץ". עוד טוענת המערערת כי בהסכם הביניים שבין ישראל לרשות הפלסטינאית נקבע כי כאשר מופקת הכנסה בשטחי הרשות, לא מוטל על המשלם הישראלי חובה לנכות מס במקור אם היתקיימו מספר תנאים ובהם המצאת אישור של הרשות הפלסטינאית על פטור מניכוי מס. הואיל והמערערת המציאה אישור שכזה, שנערך ונחתם כדין ברשות הפלסטינאית, הרי שלא חלה עליה כל חובה לנכוי מס במקור.

המשיב טוען כי על פי הדין, חלה על המערערת חובה לנכות מס במקור ללא קשר לחבות המס של נפקו.

עם זאת, ועל מנת להקל על תשלום המס ועל גבייתו, נקבעו בפקודה הוראות בדבר "ניכוי במקור". ניכוי מס במקור משמעו הטלת חובה על המשלם לנכות, מתוך התשלומים שהוא מעביר למקבל, את המס שחב בו המקבל על ההכנסה (ראו א' נמדר, מס הכנסה, 88 (מהדורה שלישית, 2010); א' רפאל, מס הכנסה כרך ו 352 (2005); ע"א 438/90 פקיד שומה חיפה נ' הד הקריות בע"מ, פ"ד נא(5) 668, 683 (1997)).

לפיכך, יש לראות בעיסקה זו כעיסקת אקראי בעלת אופי מסחרי ועל כן יראו את ההכנסה מעסקה שכזו כאילו הופקה או נצמחה בישראל, בהתאם למקום ביצוע העסקה (ראו א. רפאל מס הכנסה כרך ראשון (מהדורה רביעית, 2009) ; עמ"ה (ת"א) 248/84 וינברך נ' פקיד שומה ת"א 1, מיסים א/1 ה-74 ).

...

סוף דבר בשים לב לכל האמור, יש לקבוע כי על המערערת היה לנכות מס במקור מהתקבולים ששילמה לנפקו.

הואיל וכך, דין הערעור להידחות.

המערערת תשלם למשיב הוצאות בסך של 8,000 ₪.

אותו ריטבלט הקים בשנת 1994, ביחד עם מר נעים טוקאן (להלן: טוקאן), גם את חברת "חשמל הצפון" (להלן: חברת חשמל הצפון), אשר עיסוקיה העקריים היו שיווק ואספקת מוצרי חשמל לחברת החשמל, וסחר בציוד חשמל מול הרשות הפלסטינאית וגורמים שונים בה. בתקופה הרלוואנטית לאישומים שימשה חברת אלקטרו חב"ש כעורף הלוגיסטי של חברת חשמל הצפון.

כהן הורשע בנוסף באי דיווח לשלטונות המס על ההכנסות שהיו לו מהתקבולים שהגיעו לידיו ואשר מקורם בכספי השוחד ובגין מסירת ידיעה כוזבת לרשויות המס לפיה לא היו לו הכנסות נוספות, מלבד משכורתו מחברת החשמל.

אי דיווח על הכנסה ומתן הצהרה כוזבת לפי סע' 220(3) ו – 220(5) לפקודת מס הכנסה (חלק 9 לאישום השני).

כן נקבע כי הוא הציג מצג שוא בפני רשויות המס, על מנת להגדיל את הוצאות "חשמל-הצפון" ולהקטין את חבות החברה במס.

כהן מעלה שורה של השגות נוספות כנגד הרשעתו באישומים הנוספים ובין השאר הוא טוען: לא נמצא סיוע לעדות עד המדינה והדבר נידרש מכוח הוראות סעיף 54א(א) לפקודת הראיות (הגוברת, לשיטתו, על הוראות סעיף 296 לחוק העונשין נוכח השינויים שהיתחוללו במארג הנורמאטיבי העונשי בעקבות חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו); בית המשפט ציין במעין הערת אגב כי כהן קיבל בעבר שוחד משני אנשי עסקים נוספים, מבלי שהדבר נכלל בכתב האישום והוכח כראוי; בית המשפט הנכבד קמא הרשיע את כהן מבלי שנטענה קודם לכן במפורש זיקה בין רכישת הדירות לבין אשמת השוחד וללא שכהן הוזהר על ידי בית המשפט כי אם לא יוכיח את מקור הכסף לרכישת הדירות – יוסק מכך שמקור הכסף בכספי שוחד (מה גם שלדבריו הוא הוכיח את המקורות הלגיטימיים שעמדו לרשותו ברכש הדירות).

...

לנוכח שיקולים אלה הגעתי לכלל מסקנה כי אין להמשיך ולעכב את ביצוע עונשי המאסר שנגזרו על המבקשים (על פי הפרשנות שהם נתנו ל-ע"פ 2333/07 תענך נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.3.2007), וזאת אף בשים לב לנסיבותיהם האישיות ולעובדה שהן כהן והן ריטבלט חסרי עבר פלילי, והם הקפידו להתייצב לכל הדיונים בעניינם ולמלא אחר תנאי השחרור בערובה שנקבעו להם עד כה. בכל אלה אין די כדי להטות את הכף לטובת עיכוב ביצוע עונשי המאסר שהושתו על המבקשים (השוו: עניין שוורץ (שם) בסעיף 18(ד) לחוות דעתה של השופטת (כתוארה אז) ביניש ; עניין פרג (שם); עיינו גם: עניין יקירביץ' (שם)).

הבקשות לעיכוב ביצוע החילוט לעניין הבקשות לעיכוב ביצוע הוראות החילוט שנקבעו בעניין הדירות המיוחסות לכהן ובעניין 3,000,000 ש"ח שחולט מרכושו של ריטבלט – החלטתי להיענות לבקשות.

נוכח כל האמור לעיל –הבקשות לעיכוב ביצוע המאסרים ולעיכוב תשלום הקנס נדחות.

כללי החלטה בבקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים שהוגשה על בסיס כתב אישום המייחס להם, כל אחד כפי חלקו ומקומו במארג, מעורבות במקבץ נרחב של עבירות שעיקר עניינן הברחת בשר לישראל מתחומי הרשות הפלסטינית, עבירות על פקודת מס הכנסה, על החוק לאיסור הלבנת הון ועבירות נילוות.

נאשמים 8 – 10 - כאמור, התאגידים שבמסגרתם, על פי הנטען, בוצעה הפעילות העסקית העבריינית: הנאשמות 8 ו-10, רשומות בישראל; הנאשמת 9 – ברשות [כלפי בעלי דין אלה, כמובן, לא הוגשה בקשת מעצר; ומטעמי בהירות, כינויה של הנאשמת 8 – "בלאק אנגוס"; וכינויה של הנאשמת 9 – "גימזו"; לשמות המלאים – ראה בכתב האישום].

בתוך כך, וכדי להקטין את הקף חבות המס, נרכש בתקופה הראשונה בשר מ"בית מטבחים דבאח בע"מ", וזאת על ידי הנאשמת 10.

...

עילת מעצר לגביו קיימת, על פניה, מכח כל האמור לעיל.

סוף דבר:- כסיכום לאמור אקבע, שכל הקשור במעשים שביצעו המעורבים, החל במשיב 1, עמוד התווך של הפרשה, וכלה בכל האחרים אינו נתון בכל ספק, והראיות לכך, רבות, מוצקות ומגוונות.

ובהמשך למסקנה מתבקשת זאת, ועל יסוד כל האמור לעיל, יש להורות כדלקמן:- המשיב 1, היוזם, המתכנן, והדמות המרכזית בכל היבטיו של המיזם העברייני שבבסיס פרשה זו. הראיות לכאורה לחובתו – חד משמעיות.

במישור המשפטי חלוקים הצדדים לעניין נפקות אי דיווח המנוח על הכנסותיו לרשויות המיסים ברשות הפלסטינית (להלן "הרשות").

התובעים התקשו בהוכחת ריווחי העסק כיוון שלא הוגשו דוחות רשמיים למס הכנסה ומע"מ הפלסטינים, אולם לטענתם זהו המצב הנוהג בשטחי הרשות.

הנתבעת אינה חולקת על חבותה לשאת בהוצאות אלו, ואף התחייבה לשלם סכום זה לבית החולים במהלך הדיונים.

...

בסך הכל תשלם הנתבעת בעבור ראש נזק זה, סך של 1,083,986 ₪.

כן תשלם הנתבעת לבית החולים הדסה עין כרם את ההוצאות הרפואיות כאמור לעיל.

הנתבעת תשלם את שכר טירחת עורך דינם של התובעים, בגובה של 20% בתוספת מע"מ מהסכום שנפסק לעיל.

-לענין החבות א. מהות התובענה זו תביעה לפיצויים בגובה 2,000,000 ש"ח בגין הוצאת שם רע. הדיון פוצל, והחלק הראשון התמקד בשאלת החבות.

(סעיף 5 ו-6 לתצהיר עבדללה) הסביר זאת בדיע לענין המשאית שאינה רשומה על שמו: "מפני שאם יום בהיר אחד יבוא מס הכנסה לעקל משהו כתוצאה מהעבודה שלנו, אז לא יוכלו לקחת את המשאית מפני שהיא לא על שמי כשאני בעל העסק...

בעקבות החלטת הרשות הפלסטינאית שחייבה מכירת מוצגים כדוגמת מוצרי הנתבעת ע"י סוכן ראשי בלעדי, מינתה הנתבעת את חברת ח'מיס כסוכן ראשי בלעדי לשיווק מוצריה בגדה המערבית.

...

בהגיעי למסקנה זו מתייתר הדיון בשאר טענות ההגנה שהעלתה הנתבעת.

ד"ר דרורה פלפל, שופטת פסק-דין-סופי לאור מסקנתי לעיל שהיה אמת בפרסום, יש לדחות את התובענה כבר עתה וכך אני קובעת.

התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסכום של 25,000 ש"ח פלוס מע"מ וכן את הוצאות המשפט אותם ישום הרשם.