כך, הסכם הפשרה מגלם הבנה והשלמה של התובע עם העובדה שבעלת דברו היא החברה והיא בלבד, וויתור על טענה לחבות אישית של הנתבעים (למצער, עד לאותו שלב) והסתפקות בבטוחות שהועמדו לו במסגרת ההסכם (בדמות שיקים של החברה ושיעבוד על מלאי החברה האוסטרית, שחתמה אף היא על ההסכם); ומאידך גיסא מוותרת החברה על טענתה כי יש לראות את הכספים כהשקעה ו/או הלוואת בעלים ולהחיל עליהם את התנאים שנקבעו בהסכם קודם, והיא מתחייבת להשיבם לתובע ללא סייג, תוך קביעת תנאי התשלום ומתן בטוחות, ותוך שהוסכם כי שיעור הריבית שתשולם לתובע יהיה גבוה יותר מכפי שהיה בהסכמים קודמים.
עוד יצויין בהקשר זה, כי במהלך עדותו לפניי (בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 14.9.2023) טען מר רמי כהן מספר פעמים כי יש בידיו מסמכים המוכיחים את טענותיו (הן באשר למועד שבו חדל מלשמש כמנכ"ל החברה והן ביחס לטענותיו לשימוש שלא כדין שעשו הנתבעים בכספי החברה), וכי הוא יוכל להמציא אותם אם תנתן לו שהות של מספר ימים (ראו, למשל, עמ' 18 לפרוטוקול ש' 4-5 ושורות 13-14; עמ' 17 לפרוטוקול ש' 12-21).
הסעד של הרמת מסך, מכוח סעיף 6 לחוק החברות (וביתר שאת לאחר תקונו בשנת 2005), הוא סעד קצוני ומרחיק לכת, שיש לעשות בו שימוש זהיר ביותר במקרים חריגים, שבהם השמוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה, או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.
...
בסיכומיו, הרבה ב"כ התובע להפנות לפסק הדין שניתן בעניין דלתות חמדיה (ע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ (16.10.2005)) והטעים, כי כשם שבאותו עניין מצא בית המשפט להטיל אחריות אישית על בני משפחה (שם – בני זוג) שניהלו עסק תוך הצגת מצגי שווא ביחס למצבה הכלכלי של החברה, כך יש לעשות כן בענייננו.
הנתבעים לא יצרו חיובים חדשים של החברה ולא גרמו לתובע להזרים אליה כספים נוספים, אלא לכל היותר ביקשו לפרוס מחדש חיובים קיימים של החברה כלפיו, והם לא שידרו "עסקים כרגיל" אלא הבהירו לתובע (שממילא כבר היה ער לכך) שמצבה הכלכלי של החברה בכי רע.
בנסיבות אלו, אני סבורה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח כי מדובר באחד מאותם מקרים חריגים שבהם, חרף העובדה שהתובע התקשר עם החברה וההתחייבות כלפיו היא שלה בלבד – הרי שיש מקום להטיל אחריות אישית על הנתבעים כבעלי מניות ו/או כנושאי משרה בה.
סוף דבר
אני מקבלת את התביעה נגד הנתבעת 3 ומחייבת אותה לשלם לתובע סך של 577,558 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
אני דוחה את התביעה נגד הנתבעים 1-2.
