חבות חברת הביטוח לנהיגה רשלנית

ובהמשך נקבע: "גירסתו של כחלון כי העובדה שבלם הרכב נמצא מפורק לאחר התאונה, אינה מעידה דבר וחצי דבר לגבי המצב של בלם היד, שכן לגירסתו אין כל אינדיקאציה שהיה מפורק בטרם הארוע ונסיבות המקרה מתיישבות יותר עם כך שבלם היד התפרק במהלך התאונה או לאחריה ולא לפניה ובכל מקרה לא הייתה כל ראיה אחרת כי הוא היה מפורק...על חברת הביטוח להוכיח כי הייתה קיימת אי תקינות ברכב, אי התקינות הייתה אי תקינות מהותית, אי התקינות הייתה בידיעת המבוטח שנימנע במכוון מלדווח עליה לחברת הביטוח ואי התקינות הייתה קשורה בקשר ישיר לקרות התאונה נשוא התביעה בגינה מבוקשת חברת הביטוח לשאת בחבותה. משלא היתקיים אף אחד מאלו בעניינינו, וכפי שכבר פורט לעיל, יש אינדיקאציות ברורות או סממנים כי הרכב היה תקין, אלא שהנהג מפאת פזיזותו, רשלנותו או עקב העובדה שהוא נבהל, הוא פעל בצורה לא תקינה ולא סבירה שהתפרץ לכביש וכך נגרמה התאונה. יש לזכור כי הנהג הורשע בדין בגין התאונה, בגין נהיגה רשלנית ופזיזה ובכך יש ראייה תומכת משמעותית למסקנה כי אלו היו נסיבות התאונה, הנהג אמנם הורשע על סמך עסקת טיעון אך הוא לא הועמד לדין על כך שהוא נהג ברכב לא תקין, וחזקה שאם משטרת ישראל הייתה מגיעה למסקנה שהרכב לא היה תקין, הרי שהוא היה עומד לדין גם בגין נהיגה ברכב לא תקין, ולא היא. (עמ' 11, פסקות 36- 38; הדגשות שלי- נ.ע).

...

בשים לב לטענות התובעת כי שילמה את סכום ההוצאות שנפסקו בפסק דיני מתאריך 12.1.2014, אני מורה לחברת כלל להשיב את סכום ההוצאות ששולם לידיה, בסך 35,000 ₪ תוך 30 יום ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק ממועד קבלת ההוצאות ועד התשלום המלא בפועל.

בהמשך לקביעות בפסק הדין בענין האחריות לקרות התאונה ובשים לב לדחיית הטענה בדבר היעדר כיסוי ביטוחי, הנני מחייב את חברת כלל לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך 236,995 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

במקרה דנן, בו נאלץ הנתבע 3 לנהל את הגנתו בעצמו ועל חשבונו, על מנת להגיע לתוצאה הרצויה מבחינתו ובהתאם ליהנות מהעובדה כי רכש פוליסת ביטוח, הרי שסבורני כי יש מקום לפסוק לו הוצאות.

לאחר הגשת התביעה הנוכחית הוגש נגד הנתבע כתב אישום בגין תאונת הדרכים (תיק תעבורה 6616-06-15), וביום 10.2.2016 הודיעו הצדדים באותו הליך על הסדר טיעון, הנתבע הודה בעובדות והורשע על פי הודאתו בעבירות סטייה מנתיב נסיעה, נהיגה רשלנית והתנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף.

שומרה טענה כי האחריות להקפיד ולבדוק קיומו של רשיון נהיגה תקף חלה על המבוטח ולא על המבטחת, והפרת חובה זו יש בה כדי להסיר את הכסוי הבטוחי.

באותו עניין נדונה טענת חברת הביטוח להעדר חבות כיוון שבזמן התאונה היה הנתבע במצב של שלילת רשיון.

...

לטענתה, משידע כי רישיונו נשלל הרי שלא עמד בתנאי הפוליסה ומשכך דין ההודעה לצד ג' להידחות.

סופו של דבר, שהן התביעה והן ההודעה לצד ג' מתקבלות.

לאמור- ההסכם מחיל על הנתבעת חובה לפצות את התובעת בגין נזק רק במקרה של רשלנות, בו לא תהיה זכאית לפצוי מחברת הביטוח.

ויחד עם זאת, וחרף כל האמור לעיל, ועל אף חובתה המוגברת של התובעת, סבורני כי אין לפטור את הנתבעת באופן גורף מאחריות לבירור האם העגלה מבוטחת או לאו, וזאת דוקא נוכח העובדה כי במקרה דנן, כאמור, אין חובת ביטוח על פי דין ,ובהיותה אחראית ולטענתה מבטחת "כל דבר" , ומשכך היה עליה לברר האם העגלה בוטחה או לאו, ולא להסתמך על שתיקתה של התובעת לעניין זה. מקובלת עליי טענת הנתבעת ולפיה בין הצדדים היו יחסים עיסקיים קודמים במשך שנים במסגרתן נהגה לשכור עגלות דומות לעגלה זו מן התובעת, ואף פעם לא הובררה סוגייה זו תוך שלא נחתם כל הסכם ממנו ניתן ללמוד על חובתו של כל צד .

עוד קובעים תנאי הפוליסה בסעיף החריגים כי הביטוח על פי סעיף זה (היינו חבות כלפי צד שלישי ) , לא מכסה חבות בגין: "רכוש המסור לנאמנותו לשמירתו או לפיקוחו של המבוטח של בני ביתו/או בני משק ביתו". אין מחלוקת בין הנתבעת לתובעת כי הנזק לעגלה ארע שעה שהמלגזה בבעלות הנתבעת, שהייתה מבוטחת על ידי מקבלת ההודעה, ביקשה להרים את העגלה אשר נשאה עליה סחורה ובעודה עושה כן נפלה העגלה וניזוקה.

...

לסיכום; מכל האמור ובהיעדר חובת ביטוח על פי דין אינטרס ביטוח העגלה הינו של התובעת תוך שכאשר בוחרת היא שלא לעשות כן , או לחילופין , להטיל חובה זו על הנתבעת עליה ליידעה בדבר תנאי זה ולא להניח כי תערוך ביטוח , תוך שאי יידועה באופן פוזיטיבי חושף אותה לנזקים אותם ניתן למנוע.

סוף דבר; הנני מקבלת את התביעה בחלקה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 6,362 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 1,151 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 1,500 ₪.

הודעת צד ג' נדחית במלואה , ולפנים משורת הדין אינני עושה צו להוצאות .

השניה, בהנחה ששתי חברות הביטוח תימצאנה חבות בנזק, אם רשאי המבוטח להפעיל במקרה כזה ביטוח אחד וזאת על-פי בחירתו ולשאת תוך כך ב'הישתתפות עצמית' אחת.

שאלת החיוב של חברת ביטוח לשאת בעלות הפצוי לניזוק בגין נזק שגרם הנהג בנהיגתו הרשלנית תלויה בשאלת הכסוי הבטוחי, ככל שקיים, לאותו נהג באותה סיטואציה.

...

לכן לטענתה, מקום בו לא מבקש המבוטח להפעיל את פוליסת הביטוח, יש לדחות את התביעה נגדה.

יוצא אפוא כי מקרה של נזק שגרם 'נגרר' המחובר ל'גורר', כשלכל אחד מהם כיסוי ביטוחי נפרד החל על הסיטואציה הוא למעשה מקרה של "ביטוח כפל" בו נכס מבוטח בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד לתקופות חופפות (סע' 59(א) רישא לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981.

התוצאה: אשר על כן אני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד להוסיף ולשלם לתובעת 6,915 ₪ בתוספת אגרת בית משפט (377 ₪) ושכ"ט עו"ד 2,000 ₪.

אני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד לשאת בשכרו של המבוטח מר כנג'ו כפי שנפסק (400 ₪).

הטרקטור היה בחזקתו ובבעלותו של בובליל בעת התאונה וכלל הנה חברת הביטוח אשר ביטחה בזמנים הרלוואנטיים את הטרקטור ובובליל היה הנהג שנהג בטרקטור במסגרת עבודתו אצל כחלון.

התביעה בבית המשפט קמא שירביט שהייתה מבטחת של האוטובוס ושילמה את נזקיו עקב התאונה ייחסה את האחריות לתאונה לבובליל בשל רשלנותו ואופן נהיגתו במהירות, תוך אי ציות לתמרורים, תוך הפרת חובה שבדין ובפקודת התעבורה ואשר לכחלון טענה כי הוא אחראי באחריות שילוחית לנזקים שנגרמו לאוטובוס על ידי בובליל.

השאלה המרכזית שעומדת להכרעה כאן הנה שאלת הגדרת המונח אי תקינות הרכב, והשאלה- האם הוכח כי התאונה נגרמה עקב אי תקינות הרכב, ובעניינינו אי תקינות הטרקטור, שכן חברת כלל מתבססת על הסעיף בפוליסה הקובע כי הפוליסה אינה מכסה נזק או חבות "שנגרמו עקב היות הרכב בלתי תקין". אין כל ספק, בהתאם לדין, כי כאשר מבקשת חברת ביטוח להיות מופטרת מחבותה לפי הפוליסה, עקב חריג, הנטל הוא עליה.

...

סוף דבר, מכל הטעמים האמורים, דין הערעור להתקבל.

בית המשפט קמא אכן לא דן בטענת התרמית ולא קבע כל ממצאים לגביה למרות שהוא מציין כי: בדו"ח החוקר היה ממצא או קביעה כי היו בפני זה האחרון ראיות לפיהן "כחודשים לאחר התאונה תוקן בלם היד וכי עובדות אלה לא הובאו לידיעת כלל". מעבר לציון עובדה זו, לא קבע בית המשפט כל ממצא, הכרעה או מסקנה, לעניין טענת התרמית הנטענת עקב כך ע"י כלל (ראו הערעור ועיקרי טיעון של כלל בערעור שכנגד).

המשיבים לא השיבו לטענות אלו בעיקרי הטיעון, שכן כפי שעולה מעיון מפסק הדין יש רגליים לטענות אלו של כלל כי בפני בית המשפט קמא עמדה טענה להעדר כיסוי ביטוחי מחמת מסירת פרטים כוזבים והעלמת פרטים, ובית המשפט קמא לא דן בה. לאור האמור לעיל, מוחזר התיק לבית המשפט קמא, לבחון ולהכריע בטענה של תרמית ומסירת פרטים כוזבים, ואם יגיע למסקנה שאלו קיימים יקבע האם יש בהם כדי להצדיק מתן פטור לכלל, בגינם.