חבות המדינה, הנחקר והעיתון בנזיקין ולשון הרע

(לענין החבות) פתח דבר 1.1.

בהקשר זה נקבעו בע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (04/08/08) הדברים הבאים: "מהלך הניתוח של טענת הפגיעה בשם הטוב, המולידה עוולה בנזיקין ומזכה בפצוי, בנוי מארבעה שלבים. ראשית, יש לפרש את הביטוי, בהקשר אובייקטיבי, ולשאוב ממנו את המשמעות העולה ממנו, על פי אמות מידה מקובלות על האדם הסביר... שנית, יש לבחון האם על פי משמעות זו, מהוים הדברים "לשון הרע" על פי סעיף 1 לחוק, והאם אופן אמירתם מהוה "פירסום" כמשמעותו על פי מבחני סעיף 2 לחוק.

ההגנות העומדות לנתבעים משנקבע כי הכתבה הראשונה מהוה פירסום לשון הרע כנגד התובע, יש לידון בטענות הנתבעים להגנות שונות ביניהן: אמת דברתי (סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע); הגנת "העיתונאית האחראית" (סעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע), ותום הלב והגנה על הבעת דיעה על היתנהגות התובע בתפקיד צבורי (סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע).

יש לזכור כי הוצאת לשון הרע לה טוען התובע אינה בעצם הטענה כי מונה לחקור את השב"כ – אלא בעצם הכינויים בהם כונה וההכפשות שהוטחו בו. השאלה האם מונה התובע לחקור השב"כ אינה, במלוא הכבוד, מעלה או מורידה – אלא החשוב הוא הטענות המכפישות בדבר פועלו של התובע והאופן בהן אלה הופיעו.

התובע הפנה לכך שהנתבעים לא הוכיחו כי מונה לחקור את השב"כ. עוד הפנה התובע היטב לשורה של אינדיקאציות מהן יכולים היו הנתבעים לדעת כי אכן התובע לא מונה לבצע חקירה כאמור ובינהן: · כתבה מאתר האנטרנט של עתון מעריב מיום 1/6/11 לפיה התובע מונה על ידי מבקר המדינה לבחון את פרשת ארד ולהעביר את ממצאיו לעיונו (נספח 2 לכתב ההגנה); · מכתבו של מבקר המדינה לח"כ יואל חסון מיום 4/7/11 לפיו הובהר לח"כ חסון כי מבקר המדינה מינה את התובע לבצע בירור ראשוני בעיניין פרשיית ארד (נספח 3 לכתב ההגנה).

...

על רקע האמור טוען התובע כי נגרם לו, לשמו הטוב ולמוניטין שרכש במשך השנים נזק כבד, המוערך, לצרכי אגרה, בסך של 400,000 ₪.

ההיפך הוא הנכון – אני מקבל דברי התובע לפיהם עבד בכפיפות ליובל דיסקין רק בשנה וחצי האחרונות בתפקידו אליו קודם עוד קודם כהונתו של יובל דיסקין ואילו את רוב שנותיו כיועץ משפטי לשב"כ העביר בכפיפות לראשי השב"כ הקודמים לו (ראו עדות התובע בפרוטוקול הדיון מיום 11/1/17 עמ' 132).

בעניין זה מקובלת עלי עדותו של התובע לפיה הוא כלל לא זומן לישיבה האמורה וכי באותה העת עסק במשרד מבקר המדינה בעניין אחר, ונכח בחדר בו התנהלה הישיבה לרגעים ספורים ובמקרה (ראו עדות התובע בפרוטוקול הדיון מיום 11/1/17 עמ' 121).

סוף דבר מכל האמור לעיל אני קובע כי פרסום הכתבה מיום 18/5/12, כמו גם פרסומי הקדימונים בדף הראשון של גיליון אותו יום וכן קודם למועד פרסום הכתבה הם בגדר עוולה כמשמעה בחוק איסור לשון הרע וכי הנתבעים יחדיו עוולו בעוולה זו. עם מתן פסק דין חלקי זה יזומנו הצדדים לדיון בו תהא התייחסות לשאלת גובה הפיצוי אותו יש לקבוע לזכות התובע, לרבות הוצאות ההליך כולו ובתוכו הוצאות פסק דין חלקי זה. ניתן היום, ט"ז טבת תשע"ח, 03 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.

6) עקב תלונותיהם של אדם ומוחמד במישטרה, נעצר אמיר ונכלא ליממה וכן הוגש נגדו כתב אישום לבית משפט השלום בירושלים שבו הואשם בבצוע עבירת סחיטה באיומים בהזדמנויות שונות [ת"פ (שלום - י-ם) 55866-12-11 מדינת ישראל נ' אמיר ג'בר] (להלן: "ההליך הפלילי")].

מידת ההוכחה הנדרשת בנידון דנן, עומדת ביחס הולם לרצינות תוכן הדיבה [ע"א 670/79 הוצאת עתון הארץ נ' בצלאל מזרחי, פ"ד מא(2) 169, 186 (1987)].

עם זאת, בשעה שהקורבן פעל למצות את זכותו הבסיסית להגיש תלונה במישטרה, שיתף פעולה בחקירה, ביצע או היה נכון לבצע עימות עם החשוד או הנאשם, לא ברור דיה סרובו לשתף פעולה לבצע תרגיל חקירה פשוט (שיחה טלפונית עם החשוד שמוקלטת על-ידי המישטרה), אשר אין בה כל קרבה ויזואלית או פיזית, בין הקורבן לבין החשוד.

העוולות לפי הפקודה 54) משהגעתי לכלל מסקנה כי דין תביעתו של התובע להיתקבל על-יסוד עוולה לפי חוק איסור לשון הרע, ובהתאם נקבע גם גובה הפצוי דלעיל, דומני כי התייתר הצורך לידון ביתר העוולות, שכן בנסיבות העניין, בין אם תתקבלנה כל טענות התובע על-יסוד העוולות האמורות או חלקן, אין בכך כדי לשנות את התוצאה, הן בשאלת החבות הן באומדן הנזק.

57) בהקשר זה, סעיף 7 בחוק איסור לשון הרע קובע כי "פירסום לשון הרע לאדם או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית, ובכפוף להוראות חוק זה יחולו עליה הוראות הסעיפים [...] לפקודת הנזיקים האזרחיים, 1944". סעיף 76 בפקודת הנזיקין קובע בין היתר, כי פיצויים יינתנו בגין נזק שסבל התובע שנבע במישרין מעוולת הנתבע.

...

לפי לשון הסעיף המוזכר: "נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל - למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת - נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים" (ההדגשה אינה במקור) 60) סבורני כי עוולה זו אינה חלה בנסיבות העניין, שכן מתקיים הסייג שבסיפא אשר בסעיף האמור [ראו והשוו: בג"צ 64/91 סלים חילף נ' משטרת ישראל, פ"ד מז(5) 653, 659 (1993)].

סיכום 61) על יסוד האמור, התביעה מתקבלת באופן חלקי.

62) הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, סך של 50,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בצירוף מע"מ כדין, בסך כולל של 10,000 ₪.

ביום 18/02/18 הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן בעילת לשון הרע, בהליך שניפתח בבית משפט השלום בפתח תקווה (להלן: "התביעה כאן") כנגד שלושת הנתבעים - הנתבעת מס' 1 היא החברה המוציאה לאור של השבועון, הנתבע מס' 2 הוא העורך הראשי ומנכ"ל השבועון (להלן: "העורך"), והנתבעת מס' 3 היא העיתונאית שכתבה את הידיעה (להלן: "הכתבת").

סעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 33) (הוראת שעה), תשס"א-2001, מסמיך את פרקליטות המדינה להורות כי חומר חקירה בפשעים מסוימים, המצויים בסמכות העניינית של בית-משפט השלום יועבר על-ידי המישטרה ישירות לתביעה המשטרתית, כדי שהיא תפעל לגביהם בכל שלבי ההליך - הן מתן החלטה בדבר העמדה לדין או סגירת התיק, הן הגשת כתב-אישום והן ייצוג בבית-משפט השלום בהליך גופו.

על פי החוק, אם תיתגבש חבות המפרסם בגין לשון הרע, יהיה התובע זכאי לפצוי בגין כל "נזק" שגרם הפירסום, לרבות פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו אישית כתוצאה מהפרסום.

מסקנה זו עולה מהחלת הוראות סעיף 76(1) לפקודת הנזיקין על העוולה של פירסום לשון הרע.

...

לאור המפורט לעיל ובהיעדר נזק קונקרטי ובהינתן מסקנתי לעיל, כי בפרסום מושא התביעה כאן לא מתקיים לשון הרע על פי החוק, לא מצאתי כי התובעת זכאית לפיצוי בגין עגמת נפש ודין טענתה זו להידחות.

סבורני כי יש בידיעה כזו עניין לציבור הקוראים של השבועון ובבחינת מעין follow up עיתונאי מתבקש.

סוף דבר התביעה נדחית.

דיון והכרעה: הפסיקה התוויתה את הדרך לבחינת השאלות המתעוררות במחלוקת בתביעות לשון הרע, וכב' הנשיא (דאז) ברק פירט בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ ואח' נ' אילון (לוני) הרציקוביץ', פ"ד נח(3) 558 (2004), בסעיף 9 לפסק הדין, את השלבים של הבדיקה כדלקמן : "ניתוח ביטוי במסגרת עוולת לשון הרע נעשה בארבעה שלבים: בשלב הראשון יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר, כלומר יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת... בשלב השני, יש לברר, בהתאם לתכלית החוק לאיזונים חוקתיים, אם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו, בהתאם לסעיפים 1 ו-2 לחוק...בשלב השלישי, בהנחה שעברנו את המשוכה השנייה, יש לברר אם עומדת למפרסם אחת ההגנות המנויות בסעיפים 15-13 לחוק. השלב האחרון הוא שלב הפיצויים. ודוק: "האיזון החוקתי בין הזכות לשם הטוב ולפרטיות לבין הזכות לחופש הביטוי משתרע הן על קביעת האחריות (בנזיקין ובפלילים) בגין לשון הרע והן על קביעת הסעדים הננקטים כאשר מתגבשת האחריות"..

התובע ייחס לנתבעת, פירסום 36 פרסומים פוגעניים שונים, אשר הובאו לידיעתו, כאשר מצאתי לנכון לצטט קטעים נבחרים מפרסומים אלו : פירסום 2 : "אנשים טובים...קוראים את הכתבה הזו קודם שיתפו כמה שיותר שאחרים לא יפגעו צריך להשבית את הזבל הזה פושע ואת השוטרים במשטרת עפולה בוז לכם מה קרה הדב השמן שימן לכם משהו מתחת לשולחן...בחור צעיר שהיה תמים והאמין לסמכות שלו כ עו"ד נפל קורבן לנוכל ומשלם על זה בחופש שלו. איפה הצדק ??? די כבר לחמוד ולהרוס אנשים. הלוואי שכבר תתפס על מה שעשית לאנשים תמימים ותשב בכלא כול ימי חייך...". פירסום 8 : "מרק לפחות לא מתחזה כמוך בשמות אחרים ופורץ לפייסבוק של אחרים כגון שלנו מרק לא עו"ד כמוך שמנצל סמכות וכול הטענות שלי כליפך אדון דב הירש הם מבוססות על פי כתבות בעתון...הוצאת דיבה חלה על אדם שהוא נקי כפיים הגון ומוסרי לא עליך שגזלת כספי פיצויים מלקוחות אפילו לישכת עורכי דין נזפו בך ואנחנו הציבור נדאג לזה שלא תוכל להמשיך להיות עו"ד בזמן שאתה ממשיך לפגוע באנשים הצדק יעשה ויש לי את כול המוטיבציה להילחם בתופעת דב הירש עו"ד המהולל". פירסום 10 : "דב הירש עו"ד להזכירך מהכתבות מה שאני קראתי. ציטוט נתפס בביתו סמים מסוכני ואקדח. אז מי פה עבריין ?". פירסום 14 : "ככול שתגיב ככה תחשף כמה שיותר אני לא פוחדת ממך האמת תמיד תנצח ושוב לכולם אל תפחדו צאו והגיבו שיתפו מי הוא דב הירש לקוחות תמימים ומיסכנים נותנים לו פרנסה והוא מועל אותם די כבר צאו וזעקו את זעקתכם לא יתכן דבר כזה אנחנו מדינת חוק". פירסום 22 : "חברים רק שתדעו מי שפורץ לפייסבוק ומתחזה זו עבירה של 3 עד 5 שנים בכלא. זה מה שעשה בשבת האחרונה עו"ד***דב הירש***...". פירסום 25 : "גיל נמיר במסווה אל תאמינו הוא כותב בשם אחרים להראות שייש לו תמיכה ההפך אף אחד לא תומך בו במר הירש הנכבד...יודעים מי הוא אפרופו סמים ??? מעניין מה שכתבו עליך בעתון עובדה מעפולה זה שקר ?????...תוהה אני למה אתה לא יוצא בניקוי שמך...תתעורר נשמה לא חבל עליך יש לך מיקצוע מכובד. עו"ד. אתה לא מכבד את המיקצוע. חבל. כסף זה לא הכול בחיים הכבוד של האדם הרבה יותר חשוב. תפסיק לפגוע באנשים...". פירסום 27 : "נוכל מגעיל מקומך בכלא דב הירש ימים יגידו". פירסום 29 : "היזהרו מדב הירש עו"ד מהצפון שמוליך שולל את לקוחותיו". פירסום 31 : "הבנתי שמר דוב הירש העו"ד המהולל מחפש אותי אז בבקשה מר הירש...זה לכ נותן לך חסינות לעבירות שאתה עושעה הגיע הזמן שהנפגעים ממך יפרסמו ברבים את מהללך הניבזים...ואם חשבת שתפסת קורבן יש לך טעות חמורה יש מאחוריי סוללת עורכי דין מכובדים ולא מושחתים כמוך אתה יותר גרוע מעבריין אתה פושע בחזקת חוק מנצל את התעודות שניתנו לך...". הפירסום: באשר לאלמנט הפירסום, אין ממש מחלוקת, שכן הנתבעת אינה מכחישה שהיא פירסמה את הפרסומים המיוחסים לה (ראה: עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 25-26), אלא שניסתה היא להסביר מדוע אלו פורסמו ומה היה הרקע לפרסומיה, כך שהלכה למעשה הוכח עצם הפירסום, ויודגש שהפירסום נעשה בכתב ובפייסבוק, והוא עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת התובע, כאמור בסעיף 2(ב)(2) לחוק.

אף אם במהלך חקירתה אודות התובע, נחשפה הנתבעת לפרסומים אודותיו במקומון/בעתון, היא אינה יכולה לחסות תחת הגנת "אמת הפירסום", ובטח ובטח לא בלשון בהם נסחה את דבריה, שכן היא שמעה על התובע ממקור אחר, מבלי שעלה בידיה להוכיח את אמתות הדברים שהוא נוכל, עבריין וכיוצ"ב, במיוחד שעה שעולה שדבריה מבוססים על השערות, והסקת מסקנות.

כאן המקום לציין, כי אין זה מענייננו אם התובע הגיש תביעות נוספות בגין לשון הרע, או אם הוגשו נגדו תביעות בעילת לשון הרע, ובכלל זה אם עתר כנגד עתון עובדה.

...

המסקנה מכל האמור לעיל היא כי הנתבעת לא חוסה גם תחת ההגנה הקבועה בסעיף 15 לחוק.

בשכלול כל הנתונים דלעיל, שוכנעתי כי יש בפיצוי בסכום של 15,000 ₪ כדי להוות פיצוי הולם וראוי בנסיבות העניין.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 15,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,000 ₪.

השאלה השלישית מתייחסת לפרסומים שנעשו בעיתון הנתבע הקשורים לחקירה הפלילית והחבות על פי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע" או "החוק").

" בגוף הכתבה נאמר כי התובע חזר לארץ לאחר שהייה של מספר חודשים בארצות הברית שעה שהוגשה נגדו תלונה על גניבה והונאה על ידי איש העסקים שריה עופר. בסופה של הכתבה נאמר כי התובע חזר ארצה, וכפי שסוכם בין פרקליטו לבין המישטרה הוא לא נעצר עדיין ולא ידוע מתי יוזמן לחקירה. לא ברור מה היה לו לעיתון ולכתב יחזקאל אדירם, אשר אינו נתבע בתיק זה, לדווח לקוראי העתון ביום 13.6.02, על כך שהתובע חשוד בהונאה לאחר שכבר ביום 2.6.02 הודיעה המדינה לבית המשפט כי אין כל חשד נגד התובע ועל כן מבוקש לבטל את צו המעצר נגדו. די בקריאת כותרת הכתבה על מנת להגיע למסקנה כי לקורא הסביר והאובייקטיבי ביותר ברור כי התובע חזר ארצה לא מפאת חתונתה של בתו, לדוגמא, אלא מפני שהוא מבוקש לחקירה בגין חשד למעשים פליליים. לפיכך חבל להכביר מילים על עצמאותה של הכותרת כמי שעשויה להוות לשון הרע – כשלעצמה – שכן במקרה זה לא זו בלבד שלא ניתן לנתק את השורה הראשונה של הכותרת מהקשר הדברים שבו היא נכתבה, אלא שבשורה הבאה אחריה נאמר במפורש כי התובע חשוד במעשים פליליים וכי הוא מבוקש לחקירה משטרתית. לפיכך יש לקבוע כי האמור בכותרת הידיעה השלישית כמו גם בגוף הכתבה מהווה לשון הרע כנגד התובע כמשמעות המונח בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע.

לא כל מחדל בחקירה יחייב את המדינה לפצות את הניזוק בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהחקירה; "אם זאת מובן הדבר,שלא כל חקירה שאינה מבשילה לכתב אישום או כל כתב אישום שאינו מסתיים בהרשעה מצדיקים את חיוב המדינה בנזיקין. לשלב כזה טרם הגיעו המשפט והחברה בישראל. לפיכך, מבחני הרשלנות של התביעה-בהיבט הנורמטיבי והאוביקטיבי של עוולת הרשלנות – מחייבים שלא להקפיד עימה הקפדה מלאה, שהרי אין חקירה מושלמת ואף לא יכולה להיות צפיה מלאה או שלמה בנוגע לתוצאות ההליך הפלילי...

...

יחד עם זאת אני סבורה כי נגרם לתובע נזק בלתי מבוטל כתוצאה משני הפרסומים המהוים לשון הרע.

בנסיבות המקרה, והואיל והמדובר בעסקן פוליטי המוכר בקרב חלק מהציבור והואיל והפרסומים נעשו גם לאחר שהוסר כל חשד כנגד התובע אני רואה לנכון לפסוק לו את מלוא הפצוי הקבוע בסעיף 7 א' (ב) לחוק איסור לשון הרע בגין כל פרסום ופירסום ואני דוחה את טענות העיתון בדבר החלת איזה מההקלות הקבועות בסעיף 19 לחוק זה. אני מחייבת – על כן-את הנתבע 1 לשלם לתובע סך של 100,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בהעדר חבות המדינה אני דוחה את ההודעה לצד ג' ללא צו להוצאות.