חבות בתביעת פיצויים לנפגעי תאונות דרכים

(בשאלת החבות) תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים" או "החוק") בגין תאונת דרכים קטלנית בה ניפצעה התובעת, אז קטינה בת 15.5 שנים, שישבה ברכב כנוסעת.

...

לפיכך, דין ההודעה לצד שלישי שהגישה קרנית, להידחות.

סוף דבר א. על קרנית מוטלת חובה לפצות את התובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה, ככל שנגרמו.

ההודעה לצד שלישי נדחית.

השאלות הדורשות הכרעה: מהי נכותו של התובע הנובעת מהתאונה? מהי נכותו של התובע שאינה קשורה בתאונה? מהם צרכיו הסיעודיים של התובע בגין התאונה, אם בכלל, ומה תקופת הזכאות? האם יש לנכות תגמולי מל"ל מנזקיו של התובע וכמה? אלה הן השאלות העיקריות הדורשות הכרעה במסגרת פסק דין זה, משלא הכחישו הנתבעים את חבותם.

לפני תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק").

...

נוכח העובדה כי נכון למועד התאונה התובע היה כבן 75 ובהתחשב בתחלואיו הרבים ונכויותיו הגבוהות ללא קשר לתאונה, מקובלת עלי ההנחה כי אף אלמלא התאונה סביר כי התובע יכל להמשיך לעבוד עד חודש דצמ' 2016- אז כאמור נצפתה התדרדרות משמעותית בתפקודו בעיקר בגין מחלת הפרקינסון.

טענה זו מקובלת עלי נוכח העולה מן המסמכים כפי שתוארו לעיל.

בתו ובנו של התובע לא נחקרו על מידת הטיפול באביהם בתקופה הנ"ל ואני סבור כי יש לקבל גרסתם ולפסוק פיצוי בראש נזק זה עד לחודש נוב' 2016, בשים לב לקביעתנו כי מחודש דצמ' 2016 ואילך- מצבו הרפואי של התובע אינו קשור לתאונה וכן בהתחשב בתקופות השונות בהן נקבעה מידת הקשר בין מצבו הרפואי לתאונה.

הכרעה בשאלת החבות בתביעה בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן – חוק הפיצויים).

...

מכאן, שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח את גרסתה ביחס לנסיבות פגיעתה ודין תביעתה, המבוססת כאמור על עילה בהתאם לחוק הפיצויים להידחות, שכן לא הוכח שנפגעה תוך כדי שימוש ברכב, בירידה ממנו באופן המקיים את ההגדרה של תאונת דרכים על פי החוק.

בהקשר זה מקובלת עלי טענת הנתבעת כי היה מקום לצפות מהתובעת שתסביר שמעדה מתוך רכב או לכל הפחות שתציין דבר מה ממנגנון הפגיעה שלה, פגיעה שאינה שגרתית.

בנסיבות אלה דין התביעה נגד הנתבעות, תביעה שעילתה בחוק, להידחות.

החבות הישירה של הנהג ברכב בו נסע הנפגע מופיעה בסעיף 2 (א) לחוק הפלת''ד: "המשתמש ברכב מנועי (להלן – הנוהג) חייב לפצות את הנפגע על נזק גוף שניגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב". חבותו של הנהג לפצות את הנפגע אינה נשללת משהתביעה מוגשת כנגד קרנית.

...

טענות הנתבעת 1 הנתבעת 1 קרנית טוענת תחילה כי דין התביעה להדחות על הסף ו/או לגופו של עניין מחמת היעדר עילה ו/או היעדר יריבות ו/או היעדר קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים והמוכחשים של התובעת לבין התאונה נשוא התביעה ו/או משלא התקיימו התנאים הקבועים בחוק ובתקנון הקרן להגשת תביעה כנגדה ו/או מחמת היעדר זכאות על פי חוק הפיצויים.

ההודעה לצד ג' 2 נדחית.

ההודעה כנגד צדדי ד' 1 ו – 3 נדחית.

אני קובע ישיבת קדם משפט לצורך דיון בשאלת גובה הנזק ליום 3.10.21 שעה 09:00.

נוכח סרוב המבטחת של המיניבוס להכיר בחבות, הגיש התובע תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") ובמסגרתה תבע את המבטחת מנורה ולחילופין את "קרנית". "קרנית" הכחישה גם היא החבות וטענה כי התאונה מכוסה על ידי "מנורה", לחילופין, התובע אינו זכאי לפצוי בשל כך שהוא הנהג ברכב הלא מבוטח, והחוק מגביל זכאותו (ס' 7(5) לחוק הפלת"ד), וכי לא מדובר בנהג תמים, אלא במי שידע שאין ביטוח וכמי שנחשב לבעל הרכב מכוח החזקתו במניות חב' האחים תור – בעלת הרכב.

...

כהמשך ישיר למסקנה זו, אני דוחה התביעה נגד "קרנית" ונגד נתבע 3 (הנהג הפוגע) ומחייבת את התובע לשאת בהוצאותיהם בסך 11,700 ₪ לכל אחד מהם.

אני מפנה לסיכומי ב"כ נתבע 3 (סעיפים 66-69), המקובלים עליי, ואני קובעת כי לא חל סעיף 7 (5) לחוק הפלת"ד. לו קרנית היתה נושאת בנזק, היא היתה זכאית לשיבוב מבעלת הרכב , צד שלישי 1, כאמור בסעיף 9(3) לחוק הפלת"ד. אני מסופקת אם קמה לה עילת תביעה נגד מנהל החברה בסאם (ס' 2 ב' בהודעה לצד שלישי ששליה לא הוכח).

סוף דבר אני מחייבת את נתבעת 1 לשלם לתובע סך של 59,184 ₪ (36,400 ₪ כאב וסבל , 60,000 ₪ פיצוי גלובאלי לעתיד ו-2,000 ₪ הוצאות, בניכוי 39,216 ₪).