הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות.
לגירסת התובע אירעה התאונה בנסיבות פרטיות, תאונת שרשרת, שהשביתה את רכב התובע שניפגע מאחור ומלפנים, וגרמה לחבלות לתובע, לרבות הטחת ראשו אל מגן השמש שלפניו, וברכיו – לעבר לוח השעונים (להלן: "התאונה").
עוד מתברר, ב"עדות כבושה" של התובע, כי הוא גורס שהסיבה לכך ש"שבחברת "הפניקס" אין שום תביעת רכוש שלך, בודאי לא דו"ח שמאי שמעיד על איזושהי השבתת רכש", היא ש"מבטחת רכב צד ג' הודה באשמה בתאונה ושילם את הפצוי" [עמ' 12 לפרו']; העדות היא "כבושה" באשר היה זה התובע שבחר להציג בעדותו הראשית את השבתת הרכב כאינדיקציה לכך שהתאונה היתה בעוצמה גבוהה.
התובע מעיד בחקירתו שקיים דו"ח שמאי בענין הנזק שניגרם בתאונה לרכב עצמו, אך איננו מספק הסבר מהותי מדוע לא הוצגו מטעמו - הדו"ח האמור או לפחות - תמונה של "האוטו מורסק" [עמ' 11 לפרו']; ודוק, גם ב"עדותו הכבושה" של התובע - לא נטען כי דו"ח השמאי בידי הנתבעת.
...
לאור האמור בפרק זה לעיל, בהיעדר קבלות וראיות להוצאה בעין, ובהתחשב בעדות התובע שהיא עדות קצרה ויחידה, על דרך האומדנא, אני קובע כי סך הפיצויים הכולל בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד לתובע הוא 20,000 ₪.
אשר על כן, דין התביעה הנדונה להתקבל, כך שישולמו לתובע פיצויים בסך של 424,000 ש"ח.
סוף דבר
אשר על כן, אני פוסק בזאת כי:
הנתבעת 2 תשלם לתובע סך של 424,000 ₪.
עוד תשלם הנתבעת 2 לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך של 64,490 ₪, והחזר האגרה ששילם התובע בנדון – סך 704 ₪ (משוערך מיום 2.12.18).