חבות בתאונת דרכים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים

וכך נאמר: "אכן, יהיו מקרים בהם פיצול הדיון מייעל את ההליך. כך יהיה כאשר הנושא שהועמד לדיון תחילה הוא נושא מוגדר ומצומצם שדיון מהיר וקצר בו עשוי להביא לסיום ההליך כולו. כך גם ראוי לפצל כאשר הדיון בסוגיית הנזק (למשל) הוא דיון מורכב במיוחד, או שיש לו עלויות יוצאות דופן, ומאידך גיסא יש אפשרות ממשית שהתובענה תדחה על יסוד העידר חבות. יש מצבים בהם הדין מחייב פיצול דיון, כגון בתביעות לשון הרע (רע"א 3576/94 הנ"ל), או כאשר ההכרעה בשאלה המקדמית תיקבע את המסלול הדיוני לבירור יתר השאלות (למשל, כאשר יש מחלוקת בשאלה אם ארוע נזיקי הוא בגדר "תאונת דרכים" לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975).

...

משאלו הם פני הדברים, אנו מורים על מחיקת התביעה כנגד המדינה, ללא צו להוצאות.

בית הדין בדעה, כי טענת התובע בדבר הטעייה דורשת בירור עובדתי מתאים לרבות שמיעת ראיות, כך שלא ניתן בשלב זה להיעתר לבקשה לסילוק התביעה על הסף.

פיצול הדיון – בהתאם לפסיקה הרלוונטית עליה עמדנו לעיל, מצאנו לנכון לקבל את טענתה של שירותי בריאות כללית לפיצול הדיון בשאלת החבות והנזק.

המחלוקת בין הצדדים אינה נוגעת ל שאלת החבות אלא רק בשאלת הנזק ובעיקר תיתמקד בנושא עזרת צד ג' כאשר הצדדים מנועים מלהרחיב את החזית בנוגע לנזקים שלא הופיעו בכתבי הטענות וכן מוסכם על הצדדים כי ויתור על החקירה של המצהירים מטעם התובעת לא תחשב כהסכמה לנכונות האמור בתצהירים והתצהירים לא יהוו ראיה לאמתות תוכנם.

לאור האמור, ביקשה התובעת שביהמ"ש יורה לנתבעות לשלם לה פיצוי על מלוא הנזקים שנגרמו לה. טענות הנתבעות בכתב ההגנה הכחישו הנתבעות באופן כללי את נסיבות התאונה והוסיפו כי בכל מקרה לא מדובר בתאונה המהוה תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975.

...

(ראו: רע"א 271-20 שומרה נ' פלוני (12.3.2020) וההפניות שם) בכל הנוגע לליקוי השמיעה שהתובעת טענה שנגרם לה בעקבות התאונה, אני מורה על דחיית הטענה.

(ראו: שם) לאור כל האמור, הגם שניתן להניח שהתובעת הסתייעה בבני משפחתה לאחר התאונה הן בטיפול במשק הבית והן בסיפוק צרכיה הבסיסיים, לנוכח הפגיעה הנטענת ביד הדומיננטית, לא הוגשו ראיות להיקף העזרה שהתקבלה.

לאור כל האמור, אני מעמיד ראש נזק זה על סכום של 25,000 ₪ לעבר ולכך יש להוסיף 60,000 ₪ עבור הוצאות עזרת צד ג בעתיד, בהתחשב בין השאר באומדן תוחלת החיים הממוצעת בישראל.

(ראו: ע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד (30.4.1997)) בהתחשב באמור לעיל, ייפסק לתובעת סכום גלובאלי עבור רכיב זה בגין הוצאות לעבר ולעתיד בסך 2000 ₪ וכן מאחר שאני מניח שהתובעת נעזרת בבני משפחתה כדי להגיע לטיפולים רפואיים, לפחות בחלק מהמקרים, אני סבור שיש לפסוק לה 5,000 ₪ נוספים עבור הוצאות ניידות.

מבוא לפני תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו בעקבות תאונת דרכים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

הנתבעת לא הכחישה חבותה לפצות את התובעת בגין נזקיה ונותרה המחלוקת בשאלת גובה נזקיה של התובעת בלבד.

...

לא שוכנעתי לקבל את טענות התובעת נגד קביעותיו של מומחה בית המשפט, פרופ' ניסקה, ואיני מקבל את טענתה כי יש להעניק לה בגין אוסיפיקציה הטרוטרופית שאורכה כ-8 ס"מ ומצויה בסמוך לעצבי האגן, נכות רפואית בשיעור של 15%.

כאשר המומחה אישר כי נוכח נכותה של התובעת יהיה לה נוח יותר להתגורר בדירה ללא מדרגות בקומת קרקע, אני סבור כי נוכח המעבר הנדרש של התובעת מדירתה לדירה בקומת קרקע, יש לפסוק לזכותה את ההוצאות הנלוות הכרוכות במכירה וקניית דירה (שכ"ט עורך דין, דמי תיווך שיתכן ותדרש לשלם ומס רכישה) שאני פוסק על דרך האומדנה בסך של 100,000 ₪.

סיכום הנזקים א. הפסדי שכר בעבר – 593,000 ₪ אובדן השתכרות בעתיד- 1,485,000 ₪ ב. הפסדי פנסיה - 208,000 ₪ ג. עזרת הזולת עבר ועתיד – 200,000 ₪ ד. הוצאות רפואיות עבר ועתיד- 40,000 ₪ ה. ניידות עבר ועתיד- 60,000 ₪ ו. התאמת דיור- 100,000 ₪ ז. נזק שאינו נזק ממון – 67,000 ₪ סה"כ: 2,753,000 ₪ לסיום הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין נזקיה בסך של 2,753,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה למדד וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

נוכח הקביעות בפסק הדין, אני מורה כי בנוסף הנתבעת תשלם לתובעת חלק מהוצאותיה בלבד: בגין התייצבות העדים שהעידו מטעם התובעת למעט בגין חוות דעתו ועדותו של השמאי מר יוניצמן, וכן בגין עלות שירות וידאוקונפרנס ועלות איסוף תיק רפואי, הכל כנגד קבלות שתציג התובעת לנתבעת וכן, תשיב הנתבעת לתובעת את האגרות ששילמה.

לפני תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת בעקבות תאונת דרכים, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד).

הנתבעות לא הכחישו את חבותן לפצות את התובעת בגין נזקיה ונותרה המחלוקת בשאלת שיעור הנכות וגובה נזקיה של התובעת בלבד.

...

התובעת כן הציגה קבלות בגין פיזיותרפיה ונסיעות במוניות בשווי כולל של 11,000 ₪, כאשר סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 30.1.2018 בסך 3,032 ₪, עומד על סך של 14,032 ש"ח. אני מאשרת הוצאות אלה בשים לב כי ההוצאות הסתיימו מספר חדשים לאחר התאונה.

אמנם נקבעה לתובעת נכות רפואית של 2% אולם אני סבורה כי אין בפיצוי המתקבל ממכפלת 2% ב"סכום המקסימלי" כדי להעניק לה פיצוי הולם על הסבל בגין התאונה.

לעניין זה אצטט את האמור בע"א 146/87 יונתן כץ נ. רם רוזנברג, כב' השופט תיאודור אור: "...הנוסח של החלופה השנייה (תקנה 2(ב) הנ"ל – ל.א.) אינו מוצלח. אך נראה לי שניתן לפרשה כך, שהיא חלה בכל מקרה שבית המשפט סבור, שאין בפיצויים על נזק לא ממוני המחושבים לפי תקנה 2(א) לענות על (או לכסות את) הנזק הלא ממוני שנגרם לנפגע. כך הוא כשנגרמים כאבים, צער וסבל או אובדן הנאה מסוים וכיוצא באלה נזקים לא ממוניים, אשר אין בתקנה 2(א) כדי להוות פיצוי, שיהיה בו, לדעת בית המשפט, "כיסוי" הולם לנזק לא ממוני זה. .

ביהמ"ש נידרש לשאלת סיווג התאונה דהיינו האם התובע מעורב בתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), או שמא עסקינן בתאונה שאינה תאונת דרכים ולכן חלה עליה פק' הנזיקין.

בסיכומיו ציין התובע כי הנו אדיש לשאלת סיווג התאונה אך בכל מקרה עומד על הוצאותיו, מאחר וכל תוצאה אליה יגיע ביהמ"ש תהווה פסק דין סופי כנגד חלק מהצדדים להליך, מה גם שמי שייקבע כי אינו חב בפצוי התובע זכאי אף הוא להוצאות מהצד שעמד על הכחשת חבותו והפסיד.

...

בדומה לערכאות דיוניות נוספות אף אני סבור כי יש מקום לצמצם את הגדרת השימוש במונח "נסיעה", כמו בפסיקתה של חברתי הש' אירית קלמן ברום בת"א (ת"א) 17331-01-17 פלונית נ' שומרה (31.5.22) בו נדון מקרה בו רכב עצר במפרץ אוטובוסים כשאז התנגש בו רכב אחר והתרחשה תאונת דרכים ונשאל האם נעשה ברכב הנפגע שימוש בעת התאונה השיב ביהמ"ש בשלילה מאחר והעצירה בצד הדרך נועדה לאתר מסעדה בטלפון.

מכאן שאין עסקינן בשימוש ברכב, ולכן חוק הפלת"ד אינו חל ודין התביעה כנגד הנתבעת 5 להידחות.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת 5 נדחית.