חבות בעל מקרקעין על שריפה שנגרמה בגין הצתה

הנתבעות 1-2 הנתבעות 1-2 טוענות כי האחריות לשריפה מוטלת על הנתבע 3, בין אם בגין הצתה מכוונת או לכל הפחות רשלנות.

הנתבעות 1-2 מנגד, טוענות בסיכומיהן כי אין להן כל חבות.

היפוך נטל ההוכחה סע' 39 לפקודת הנזיקין קובע כדלקמן: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה". מאחר שהנתבעות לא הגישו ותצהירים וראיות למעט דוחו"ת חוקרי הדליקות, התובעים טוענים כי הנתבעות לא עמדו בנטל ההפוך המוטל עליהן.

...

לאחר ששקלתי את מלוא טיעוני הצדדים ועיינתי במלוא המסמכים שהוגשו לתיק ביהמ"ש הגעתי למסקנה כי הדין עם הנתבעות.

לפיכך אני קובע כי סע' 39 לפקודת הנזיקין לא חל. סוף דבר התביעה כנגד הנתבעות 1-2 נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעות 1-2 את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,000 ₪.

כוחות כיבוי אש שהגיעו למקום התקשו להשתלט על השריפה ונזק רב נגרם לשלושת המגרשים.

לאחר שבררה את חבותה באמצעות חוקרים שמאים ומהנדסים מטעמה, הגיעה מגדל לכלל הערכה כי הנזק שניגרם לדלהום בגין ניזקי המבנה, התכולה והמלאי, בו היא חבה כמבטחת, לאחר ניכוי הישתתפות עצמית ולאחר הפחתה עקב תת ביטוח, עומד על סך כולל של 983,358 ₪.

בגירסתו של מורסי בפני רשף גוילי אמר: "אני בעל מיגרש המשטחים, יש לי שותף יהודי, אנחנו לא פותחים ביום שבת, היו במקום 2 פועלים מהשטחים. הויה ויכוח בין השותף לפועלים ביום רביעי. אני לא הייתי במיתחם בזמן פרוץ השריפה". בעדותו (עמ' 178) תיקן מורסי כי אין מדובר בפועלים שלו אלא בפועלים תושבי שטחים המוכרים לו ברזלים, אשר בינם לבין שותפו היתגלע ויכוח וייתכן שהם הציתו את המקום.

בסיכומו של דבר, ובהיעדר נתונים וראיות של ממש, אין ליתן משקל של ממש לגירסה זו. סעיף 39 לפקודת הנזיקין קובע על מי מהצדדים חלה חובת הראיה ברשלנות לגבי אש: בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה.

בע"א 4473/93‏ ‎יער זאב בע"מ‎ ‎נ' הסנה - חברה ישראלית לביטוח בע"מ (9.9.96) נקבע, כי מקום בו הוכיח נתבע כי השריפה אירעה עקב הצתה בזדון בלתי צפויה וכי לא הייתה לו אפשרות סבירה למנוע את הצתת האש או את התפשטותה, יכול שיהיה בכך כדי לבסס את העידר התרשלותו.

...

אשר לטענות בדבר אשם תורם של מבוטח התובעת, יש לזכור כי הנטל להוכיח זאת מוטל על המזיק (ע"א 663/88 יהודה שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ (12.5.93)) ובעניינו הנתבע לא עמד בנטל זה. סוף דבר הוכח באופן המניח את הדעת כי השריפה החלה במגרשו של הנתבע ומשם התפשטה למגרש מבוטח התובעת.

מהטעמים המפורטים לעיל מצאתי להעמיד את הסכום לו זכאית התובעת מאת הנתבע בגין הנזק למבנה על סך 383,626 ₪; בגין נזק לתכולה ולמלאי – סך 492,549 ₪; ובגין שכ"ט מומחים וחוקרים סך של 45,863 ₪.

לאור כל האמור, ישלם הנתבע מר נאסר מורסי לתובעת מגדל חברה לביטוח בע"מ, סך של 922,038 ₪, כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד הגשת התביעה.

התביעה בפניי תביעה כספית על סך 31,275 ₪ בגין נזקים ישירים ועקיפים שנגרמו לתובעת, לטענתה, עקב הצתה מכוונת של רכבה מיום 28.8.15.

הגנת הערייה הערייה דחתה את טענות התובעת הן לעניין החבות הנזיקית והן לעניין הנזקים הנטענים, ועתרה לדחיית התביעה נגדה.

עוד עולה מעיון בטופס אישור בדבר הגשת תלונה בחשד להצתת רכב במזיד (צורף כנספח נ/3 לכתב התביעה) כי בעל התובעת הגיש ביום 28.8.15 תלונה בתחנת עכו שם צוין "רכב שניזוק כתוצאה משריפה" ללא שצוינה מעורבות של רכב נתבע 1 ו/או מעורבות רכב אחר.

בעיניין זה אציין כי אחד התנאים להיפוך נטל הראיה לפי ס' 39 לפקודת הנזיקין (חובת הראיה ברשלנות לגבי אש) הוא ".....שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצא האש- על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה". במקרה דנן, אין טענה בפי התובעת כי הערייה (הנתבעת 3) הייתה מעורבת באופן כלשהוא בהבערת האש שבה היו מעורבים רכבי התובעת ונתבע 1.

...

טענה זו הנני דוחה על שני מרכיביה.

ביחס לטענה הראשונה אציין כי מקובלת עלי טענת העירייה לפיה אין בסיורי הביטחון המופעלים על ידה באופן שוטף, בכל שעות היממה, בשלוש משמרות שונות (24/7), באמצעות פקחי העירייה, לרבות הפעלת מוקד עירוני (24 שעות ביממה) כדי לפטור את משטרת ישראל מחובתה כגוף ממשלתי האמון על שמירת הסדר הציבורי, לרבות טיפול במיגור תופעה העבריינית של הצתה מכוונת של רכבים חונים (ככל שקיימת).

סוף דבר אשר על כן אני מחליט לדחות את התביעה נגד העירייה ומחייב את התובעת לשלם לעירייה באמצעות ב"כ הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

זאת ועוד, אף אגודה שיתופית לא תסכים לוותר על קרקע שבתחום המשבצת שלה ואם רמ"י תרצה לקחת שטח מהאגודה, האגודה תבוא בדרישה לערוך הליך של פדיון זכויות (עמ' 42 – 44 לפרוטוקול): "לא תמצא אגודה אחת שתבוא ותאמר שכל מה שהוא לא חקלאי הוא לא בגבולות המשבצת. אחרת המדינה חופשיה לקחת את כל השטחים שהם לא לעיבוד, לתכנן עליהם מגורים, לא תצטרך לנהל מו"מ לפדיון מול האגודה אז אני לא בטוחה שיש אגודה שחותמת על אמירה כזו" (עמ' 49 שורות 23 – 26).

סעיף 39 לפקודת הנזיקין קובע לאמור: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש — על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה" אין טענה כי מי מהנתבעים הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, החלופה הרלוואנטית היא "תופש המקרקעין" כאשר יש מחלוקת מי מהנתבעים נחשב לתופש חלקה 18 ממנה פרצה האש.

הטענה נדחתה ונקבע: "במקרה שלפנינו פרצה השריפה כתוצאה מהצתה. המערערת העלתה את הטענה כי הצתה שוללת כל אפשרות של רשלנות מצדה, וכי משהוכח הדבר נשמט הבסיס מתחת לחזקת סעיף 39 לפקודה. לאישוש טענה זו מתבססת המערערת בעיקר על דבריו של השופט מלץ בע"א 735/86 .... נראה, שאין ללמוד מלשון ההן במובאה זו על לשון הלאו; קרי, עצם העובדה, שבפסק -דין ... הפעילו את החזקה שבסעיף 39 לפקודה לאור מימצא שלילי של הצתה, אינה מלמדת כי בכל מקרה שיש מימצא חיובי של הצתה לא תופעל חזקת הרשלנות שבסעיף 39 לפקודה. הלכה היא, כי אין מעשה פלילי מנתק בהכרח את הקשר הסיבתי שבין התרשלות אדם לנזק שניגרם לאחר, באותם מקרים שבהם המעשה הפלילי הספציפי היה צפוי, אם לא יינקטו אמצעי זהירות סבירים למניעתו .... לפיכך, גם אם הוכח שהשריפה פרצה עקב הצתה, אין ללמוד מכך בהכרח כי לא הייתה התרשלות מצד המערערת" (ההדגשה שלי – י.ר).

לא למותר להעיר כי דוקא טיעון המושב וכלל כי הצתה בזדון גרמה לדליקה מקשה עוד יותר לקבוע חבות למועצה.

...

פוליסת הכשרה אינה מכסה את חבות הוועד המקומי אורה, והטענה לכפל ביטוח נדחית.

ההודעה לצד שלישי ששלחו המועצה והכשרה נגד קק"ל נדחית במלואה.

ההודעה לצד שלישי ששלחו מושב אורה וכלל נגד קק"ל, המועצה והכשרה נדחית במלואה.

לטענת הנתבעת בדיקת שירותי כיבי האש העלתה שרכב הקאדילק הוצת בזדון, ועל כן לא קמה כל חבות לנתבעת.

ברם, במקרה דנן חל סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שקובע כי בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש, כבעניינינו, על הנתבע להוכיח שלא הייתה התרשלות מצידו, וזאת שעה שמתקיימים אחד מהתנאים שלהלן: הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבערתה; הנתבע או תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש.

בהתאם להלכה הפסוקה, על מנת שהמחזיק יעמוד בחזקת ההתרשלות שקבועה בסעיף 39 לפקודת הנזיקין עליו להוכיח, באמצעות "חובת הוכחה כבדה", כי השריפה לא נגרמה עקב התרשלותו.

בנוסף, עדותו בהקשר זה בפניי, שלפיה טרם הארוע הראשון היו ברכב הצ'ירוקי תקלות קודמות ואף ארע נזק לרכב בנסיעה במדבר, כאשר לדבריו האפשרות שלפיה בעקבות תיקון הרכב עלול להווצר כשל חשמלי טכני שגרם לשריפה - עדות שתואמת לעדות שמסר פנחס בפני בית משפט השלום בחיפה - מניחה את הדעת בעיניי, והיא תומכת בגירסת הנתבעת שלפיה לא הייתה אפשרות לצפות את ארוע ההצתה הנוסף, שכן פנחס סבר שמדובר בכשל חשמלי (ראו עמ' 23, שורות 33-31 וכן עמ' 22 ו-26 למוצג נ/2).

...

סיכומו של דבר; הוכח שהשריפה נגרמה בשל הצתה.

לטעמי הדברים אמורים מקל וחומר שעה שמדובר באותו מבוטח, כך שאין בידי לקבל את טענת הנתבעת בהקשר זה. אף טענת הנתבעת בדבר העדר תחולה של הפוליסה בהעדר צד שלישי היא טענה מוקשית בעיני, שכן לא ניתן לקבל תרחיש שלפיו נזק שנגרם לרכוש אחר של המבוטח אינו מכוסה בפוליסה שהוקמה עבורו, אלא מכסה רק נזקים של צד שלישי.

במכלול הטעמים דלעיל, דין התביעה להידחות.