חבות בנזיקין בגין תאונה שנגרמה מכתם שמן על הכביש

הנתבעת הפניתה בסיכומיה לשורה ארוכה של פסקי דין התומכים בעמדתה, ולפיהם דחה ביהמ"ש תביעות שהוגשו נגדה בהיעדר אחריות, תוך קביעה כי המצאותו של כתם שמן על הכביש אינו יוצר באופן אוטומאטי חבות על כתפי מע"צ, משאין לצפות לנוכחותם של נציגיו של האחרון בכל זמן נתון בכל קטע כביש שבאחריותה.

מסקנתי היא, כי גם אם תיתקבל גרסת התובעים על אודות קרות התאונה ה בשל המצאותו של כתם שמן על הכביש בו נסע התובע 2 על אופניו, הרי שלא השכילו התובעים להוכיח מתי נוצר כתם השמן, כי הכתם נוצר בנסיבות שלנתבעת הייתה שליטה עליהן או כי היא יכולה הייתה למנוע את הנזק שניגרם לאופנוע ולא עשתה כן. יתרה מזאת, הנתבעת השכילה להוכיח כי נקטה בכל האמצעים הסבירים העומדים לרשותה לאיתורם של מפגעים וסילוקם מהכבישים תוך זמן סביר.

בפסיקת הערכאות שדנו באחריותה של מע"צ או ערייה בגין מקרים דומים למקרה המונח בפניי, נפסק לא אחת כי ערייה או חברת מע"צ אינן יכולות לחוב בנזיקין בגין כל כתם שמן בדרכים שבתחום שיפוטה, אלא אם כן, גרמה או תרמה היא במעשיה או במחדליה להיווצרותו, או שלא פעלה בסבירות למניעתו או להסרתו, מרגע שנודע לה על קיומו.

משכך, לא הוכח בפניי כי הנתבעת התרשלה באופן המטיל עליה חבות בנזיקין בגין ארוע התאונה נשוא התביעה.

...

הואיל וכך, אף אם שוכנעתי כי היה כתם שמן על הכביש שגרם לתאונה, הרי שלא הוכח כי משך הזמן שהיה כתם זה על הכביש הינו ארוך, באופן שניתן לייחס לנתבעת הפרת חובת זהירות באי הסרתו.

בחינת המקרה הנדון בנקודת הזמן הראשונה, מביאני למסקנה כי בהעדר דיווח קודם בדבר קיומו של מפגע בדמות כתם שמן על הכביש, ומשהוכח בראיות כי הנתבעת ביצעה סיור בבוקר אותו יום ולא נמצא כי היה כתם שמן על הכביש, הרי שלא ניתן לומר שהנתבעת לא מנעה את הנזק הנדון, שסביר להניח כי התרחש בפתאומיות באופן שלא אפשר לנתבעת לטפל בו מראש ומבעוד מועד.

סוף דבר על יסוד כל המקובץ לעיל, אין מנוס מהקביעה כי הנתבעת לא התרשלה בטיפול ובסילוקו של המפגע, ומשכך, דין התביעה להידחות.

לטענת צד ג' העובדה כי נהג הנתבעות הודה בדיון בבית המשפט בחבותו ובאחריותו לתאונה מלמדת כי הנתבעים חזרו בהם מהטענה שהתאונה אירעה בשל כתם שמן בכביש ובכך למעשה וויתרו על הטענה של "גורם זר מיתערב". צד ג' הוסיפה כי הנתבעים לא הביאו ראיות שיכולות להוכיח אחריות כלשהיא של צד ג' למי מהמחדלים שהם טענו להם בעיניין אחזקת ונקיון הכביש.

צד ג' הפניתה לפסיקת בית המשפט לפיה גם בהנחה שהיה כתם שמן על הכביש שגרם לתאונה, לא הוכח משך הזמן שהיה כתם השמן על הכביש, באופן שניתן לייחס לצד ג' הפרת חובת זהירות באי הסרתו ולא הוכח כי דווח לצד ג' על הכתם.

בפסיקה מאוחרת, הוצע מודל שונה לסדר בחינת יסודות עוולת הרשלנות, כאשר לפי מודל זה, במקרים שהם בליבת דיני הנזיקין, מניחים קיומה של חובת זהירות כללית ובוחנים תחילה את ההיתנהגות שגרמה לנזק, קרי, את ההתרשלות עצמה, ורק לאחר מכן את קיומה של חובת הזהירות במובן של מסננת של שקולי מדיניות ששוללים את האחריות חרף קיומה של התרשלות [ראו והשווה :ע"א 3521/11 **** וגנר נ' מזל עבדי (22.06.2014)).

יש לזכור כי חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין.

...

(ג) מן הכלל אל הפרט יישום העקרונות דלעיל במקרה דנן, לאחר בחינת התשתית הראייתית שהוצגה בפניי,  מוביל אותי למסקנה, כי הנתבעים הוכיחו כי בכביש המסור לטיפולה של העירייה החליק רכב הנתבעים בשל מפגע על הכביש ופגע ברכב התובע, בעוד שהעירייה לא עמדה בנטל להוכיח שהיא לא התרשלה.

יוצא אפוא, כי הנתבעים הצליחו להעביר אל כתפי העירייה נטל הבאת הראיות, שמשמעותו כי כפות המאזניים נוטות לטובת הנתבעים, ועל העירייה הרוצה בכך החובה להחזיר ולאזן ביניהן.

סוף דבר מכל האמור לעיל, אני מקבל את ההודעה לצד שלישי ומחייב את צד ג', עיריית נס ציונה, לשלם לנתבעים סך של 9,513 ₪, כפוף לכך שהנתבעים שילמו סכום זה לתובע, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זאת מאחר והיא היתה אחראית להסרת המפגע של כתם שמן שנוצר, ומאחר ולא עשתה זאת קמה כלפיה אחריות בנזיקין.

הדיווח הראשון קיבלה על התאונה הוא בעצם הגשת תביעה זו. גם אם היה קיים מפגע בכביש של כתם שמן (דבר המוכחש), אין לה אחריות בגין התאונה.

אני ער לעובדה שבטופס ההודעה על התאונה שמולא בהתאם לדווח נהג הסיטרואן, נרשם בזו הלשון: "נסעתי אחרי צד ג' לכיוון עפולה בעת פניה ימינה היה כתם של שמן על הכביש. הרכב שלפני איבד שליטה והסתובב ונעצר כאשר הפנים של רכבו כלפי הרכב שלי ואני פגעתי בו בחלקו הקידמי עקב אי שמירת מרחק ורכב צד ג' נשרף והוזמן מכבי אש." לכאורה נהג הסיטרואן מציין שפגע בסוברו עקב אי שמירת מרחק.

לחילופין, אצא מתוך הנחה, שאכן היה כתם שמן בכביש שגרם להתרחשות התאונה.

...

התובעת תשלם לנתבעת 1 הוצאות משפט בסך 450 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,200 ₪ בלבד.

אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבעת 2.

התובעת תשלם לנתבעת 2 הוצאות משפט בסך 300 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,200 ₪ בלבד.

לאור העובדה שמר אוזן העיד כי, בקריאה שהתקבלה בשעה 02:30 לפנות בוקר, נאמר לו שכתוצאה מתאונת דרכים יש פלסטיקה ושמן על הכביש, אין משמעותה שכתם השמן על הכביש נגרם כתוצאה מהתאונה מאחר שכאמור, מדו"ח השמאי לא ניתן ללמוד על פגיעה ברכב שגרמה לנזילת שמן.

מן המקובץ עולה כי, הוכח קיומו של כתם שמן על הכביש עליו החליק הרכב כמתואר על ידי הנהג, ברם, בכך לא די. לא ניתן לידרוש מרשות מקומית למנוע כל מפגע בכל עת, גם בהנחה שכתם שמן על הכביש הנו דבר מסוכן כהגדרתו בסעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ולאור האמור בסעיף 235(5)(3) לפקודת העיריות [נוסח משולב] הקובע: "בענין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה:

"אם נדרוש מרשות ציבורית – כתנאי לפטירתה מאחריות בנזיקין – כי עליה לנקוט בכל אמצעי זהירות אפשרי כדי למנוע פגיעה... יהיה מחירו של האמצעי אשר יהיה, הרינו יוצרים מצב בו יעמדו בפני הרשות הציבורית לא אחת שתי החלופות הבאות אשר נוגדות מניה וביה את האנטרס של הכלל: החלופה האחת תהיה סגירתו של המקום כליל, כדי למנוע מן הרשות את הסיכון של תביעת נזיקין; החלופה האחרת תהיה כי יינקטו כל האמצעים האפשריים, יהיה מחירם אשר יהיה וגם אם תיעשה הוצאה זו על חשבון מטרות אחרות, החשובות יותר בעיני הציבור; היינו, תיעשה הוצאה כספית בנגוד לדיעה המקובלת בציבור בדבר חלוקת המשאבים הכספיים אשר בידיו." יפים דברים אלה, בשינויים המחויבים, בעניינינו.

...

מקובלת עלי מסקנת כב' השופטת קמא לפיה, דו"ח המוקד של המערערת תומך בגרסת הנהג.

לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות הערעור.

המערערת תשלם הוצאות לאוצר המדינה בסך 3,000 ₪.

האם יש להטיל אחריות בנזיקין בתאונת דרכים, על נהג ברכב הפוגע ו/או על חברה המופקדת על אחזקתו התקינה של כביש עקב המצאות מפגע, בדמות כתם שמן, על הכביש.

לטענת התובעת, האחריות בגין התאונה והנזקים שנגרמו לתובעת ולרכבה, מוטלת היא על הנהג ברכב הפוגע ו/או על נתבעת 3 המופקדת על אחזקתו התקינה של הכביש שבו הרחשה התאונה בשל קיומו של כתם שמן.

הטענה עליה נסמכת הגנתם של הנתבעים 1 ו- 2 היא, כי כתם השמן על הכביש גרם להחלקת רכבו ולתאונה, ולמעשה מדובר בגורם זר מיתערב אשר מנתק את הקשר הסיבתי בין הרכב הפוגע לנזק שניגרם לרכב התובעת, וכי בכל מקרה הנתבע 1 לא נהג באופן רשלני.

...

זה המקום להפנות לדברים שנפסקו ברע"א 3608/17 הנסון (ישראל) בע"מ נ. אלסייד ספאלדין (10.09.2017) כדלקמן: "... ודוק, כל שנדרש הוא כי הנפגע-התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה, כלומר, באותה מידת ודאות המתבקשת מנסיבות העניין...". לפיכך, אני קובע כי התובעת הוכיחה ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי נגרמו לה נזקים כמפורט בכתב התביעה בסך של 16,458 ₪.

סוף דבר: התביעה מתקבלת נגד הנתבעים 1 ו- 2, אשר עליהם לשלם לתובעת סך של 16,458 ₪, בתוספת אגרות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪, ובסה"כ 20,458 ₪.

התביעה נגד נתבעת 3 נדחית.