מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

חבות במצב בו נוצר נזק תוך האיסור לרכב או לצד ג

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2022 בשלום נתניה נפסק כדקלמן:

צד ג' אינו מפקח מטעם הנתבעת, אינו מחזיק בתכנית טפול של עצים ואין לו מידע לגבי העצים הנטועים בשטחה ואף נאסר עליו לגזום או לכרות עצים וענפים כאמור על דעת עצמו.
אם כך הדבר, הכיצד לא ניתן היה לצפות זאת אם העצים מתוחזקים? הכיצד ניתן לטעון כי היה מטופל ובד בבד כי היה מצוי בהליכי רקבון עת ידוע לכולי עלמא כי רקבון אינו נוצר תוך יום ואפילו לא תוך שבוע או חודש עד כי מביא לכדי קריסת העץ? הכיצד היא טוענת שהעץ לא הראה סימני חולשה ולא היה סימן מקדים עת רקבון בהכרח מצביע על סימני חולשה קודמים, ומשכך טענתה כי התובע לא הציג ראיה בדבר היותו מועד לקריסה הרי שאין הוא צריך מקום בו הראיה מסופקת מעדות מנהל אגף הגנים שהעץ קרס בשל רקבון ולכן כן היה "סימן מקדים שיכול היה להוות תמרור אזהרה מפני אפשרות קריסתו" – בנגוד לאמור בכתב הגנתה, עת לא מדובר בימי החורף –כפי שהיא מזכירה בכתב זה. ודוק; הערייה לא הציגה יומני עבודה המלמדים כי העץ מתוחזק ומהו מצבו – כפי שאף צד ג' שתחום עסוקו הוא גינון עבור הערייה ציין שאלו ישנם בידיה: נתונים אודות העץ עצמו, גילו, מועד טפול קודם, תכנית עבודה שנתית, בדיקות שנתיות וכיוצ"ב. הנתבעת הציגה דו"ח פקוח חודשי בדבר גיזום עצים עבור חודש יולי 2020 וחודש ספטמבר 2020.
התובע עמד בנטל ההוכחה הראשוני שהעץ שנפל על הקטנוע הוא עץ המצוי בשטח הצבורי של הנתבעת מקום בו מצויים גם עבורי אורח והעץ פגע וגרם נזק לרכבו והיה עליה להביא ראיות שיהא בהן כדי להניח את הדעת שהיא קיימה נוהל עבודה מסודר של קיום מעקב ובקרה תקופתיים ותעוד ש מצב העצים, טפול יזום על ידי איש מיקצוע או בפיקוחו.
אחריות צד ג' הפרת חובת הזהירות והחובה בנקיטת אמצעי זהירות סבירים המוטלת על הנתבעת כמי שמחזיקה בקטע המדרכה והעצים שבמתחם שם ארעה התאונה יכול וקשורה קשר ישיר להעברת החובה לקבלן העצמאי מטעמה אותו הזמינה, הוא הצד השלישי, או אז יש מקום לבחון תחולת ההגנה על הנתבעת מכוח סעיף 15 לפקודת הנזיקין אלא אם כן מיתקיים אחד החריגים לו. בהתאם לסעיף זה, בשונה ממעסיק, העברת ביצוע החובה לידי הצד השלישי עשויה להסיר מהנתבעת חבות ביחס לכל עוולה שצמחה תוך כדי עשיית פעולות שהועברו לאחריות הצד השלישי אלא אם כן הייתה התרשלות בבחירת הקבלן או כל חריג אחר הקבוע בסעיף זה. ואולם, בהסכם המנוסח על עמוד אחד עם צד ג' והעמוד לאחריו מהוה הארכת חוזה אין כל היתייחסות לזכות שיפוי – אימתי.
גם צד ג' לא צירף זאת אולם הנתבעת לא סתרה את טענתו כי לא בכל מצב ביחסים ביניהם הוא ישפה אותה אלא במצב בו תוכח אחריותו כנושא במעשה או במחדל.
הערייה אומנם היתקשרה בהסכם עם צד ג' לפיו הוא יבצע עבודות של גיזום עצים אבל אותן עבודות מוגדרות בנספח שצורף לתנאי ההיתקשרות והחוזה אינו מטיל על צד ג' אחריות מוחלטת לכל נזק שייגרם ולטענת צד ג' אכן עליו לקחת אחריות על נזק אולם לא לכל נזק אלא לגבי נזק או אובדן שייגרמו תוך כדי ביצוע העבודה או בקשר עימה בשל מעשה או מחדל של הקבלן.
מה גם, שלא נעשה כל ניסיון למזער את הנזק בדמות אופנוע או רכב חילופי (ככל שיש לו רישיון או אופניים חשמליות בתשלום ואז לידרוש את דמי ההשכרה שיש בכך למזער את הנזק לעומת לא לעבוד בכלל ולדרוש שכר עבודה כאילו עבד באופן מלא), כמו גם פנייתו למעסיק בתפקידו כשכיר לספק לו אופנוע חלופי ונתקל בשלילה.
...
למעשה, הנתבעת שבדיה המידע היא שאמרה כי העץ נפל בשל רקבון ולא ניתן היה להבחין בו (דבר שלא מתיישב על הגיון השכל הבריא מבלי להיות מומחה בתחום האגרונומיה) אולם למעט אמירה בדיון שלא גובתה באסמכתא (אם כי רקבון לא נוצר בין רגע אלא אורך גם במשך שנים ויכול ומזיק תקף את העץ אולם כך או כך ניתן היה לאתר זאת מבעוד מועד ולמנוע את המפגע) ולמעשה עד היום לא ברור מדוע העץ נפל ובנסיבות אלו העירייה עדיין אחראית הן מכוח חובתה המוגברת לפי פקודת העיריות והן מכוח היותה בעלים ביחד עם הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין דלעיל הקובעת כאמור כי במצב דברים שבו לתובע לא הייתה ידיעה או יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק והנזק נגרם על ידי נכס שלנתבעת הייתה שליטה מלאה עליו ואירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת לא נקטה אמצעי זהירות סבירה יותר מאשר המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה, החבה לפצות על הנזק היא של הנתבעת העירייה – בעליו של אותו העץ ואת החובה הזו לא ניתן לגלגל לפתחו של הקבלן בהתאם לחוזה עמו אלא על העירייה להוכיח שהוא לא ביצע את חובותיו לפי החוזה - מה שלא הוכח (ראו והשוו תק 24778-04-10 רונן כהן נ' עיריית חדרה (15.3.2011)).
הנתבעת אישרה שהמתינה עם תשובתה הואיל והיה "חל"ת ובידודים" אולם אין בידי לקבל תשובה זו משלא על אדם אחד בעירייה יקום וייפול דבר ולא הוכח כי בשל חל"ת בדיוק באותה התקופה ובידוד בדיוק באותה התקופה לא ניתן היה לפצות אותו בסמוך למועד פנייתו.
סך הכל תשלם הנתבעת לתובע סך של 20811 ₪ תוך 30 יום מהיום.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2022 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

עסקינן בתביעה כספית על סך 59,223 ש''ח, אשר הוגשה ע''י התובעת (תכונה להלן: פאתן) בגין נזקים שנגרמו לרכבה, מידגם טויוטה (להלן: הטויוטה) ע''י רכב צד ג' , טנדר איסוזו (להלן: האיסוזו), כאשר במועדים הרלוואנטיים לתביעה, הטויוטה היה מבוטח אצל הנתבעת.
הנתבעת השקיעה מאמצים רבים בחקירת התאונה, לרבות הכנת דוח בוחן תאונות, אשר נערך כשנה לאחר קרות התאונה, לאחר שהנתבעת דחתה את דרישת פאתן לקבלת תגמולי ביטוח בטענה של תביעת מירמה , ותשעה חודשים לאחר הגשת התביעה, הפעלת חוקר פרטי, אשר חקר את המעורבים בתאונה, כאשר בחינת הגרסאות נעשתה בצורה דקדקנית באופן מוגזם , תוך כניסה לדקויות, ופרטי פרטים , עניין שאף חזר על עצמו בחקירת פאתן והעדים מטעמה לפניי, וכאשר עושה רושם שהנתבעת מחפשת כל היזדמנות כדי להראות כי נרקמה קנוניה, ולפטור את עצמה מחבותה לפצות את פאתן על נזקיה.
פאתן סיפרה בעדותה, כי לאחר התאונה היא נבהלה, בכתה והתקשרה לבעלה ולאחיה שיגיעו למקום כדי לטפל בעיניין, והשאלה מי הגיע ראשון, אם ברכב, בנהיגה , או בנסיעה, ובאיזה שלב היתנהלה השיחה עם ג'לאל, ואם פאתן ירדה מהרכב או נשארה בפנים, לטעמי, ולאור התרשמותי מפאתן, שוב, אין באי דיוקים כדי להראות כי פאתן שיקרה.
מר פת אישר כי כדי שחוות הדעת תהיה מדוייקת, כי יבוצע ביקור במקום, והכלי הרכב ייבחנו פיזית על ידו, אך הוא נימק הימנעותו מבצוע האמור בכך שהנזקים כבר תוקנו, וכי אסור לו לפנות לצדדים.
לפי השמאי, לא בוצעה החלפה של המגן האחורי, אך נראה כי חוות הדעת נעשתה תוך סימון המטרה, כאשר, שוב, לא ברורה היתנהלות הנתבעת, אשר ג'לאל מבוטח אצלה בביטוח צד ג' בלבד, הנזק נגרם לטויוטה, אך משום מה, אותו שמאי לא בודק כלל את הטויוטה, דבר תמוה בפני עצמו, ובמקום זאת , עוד בתחילת הדרך, ובטרם יעלו סימני שאלה לגבי פאתן באשר לאמתות תביעתה, הנתבעת מבצעת פעולות, מההתחלה, כדי לבסס טענת מירמה, וזו המסקנה היחידה , לצערי, שניתן להסיק מההתנהלות של הנתבעת.
האיסוזו הוא רכב שנת ייצור 2009 עם מד אוץ המעיד על 321,000 ק''מ נסיעה, לא ברורה "ההיסטוריה" שלו מבחינת תאונות, בדיקת השמאי נערכה ללא קבלת נתונים מג'לאל עצמו, וההתנהלות מעידה, כאמור, על כך שמתחילת הדרך מאן דהוא סימן את תביעת פאתן לדחייה.
בית המשפט עמד על תכליתו של סעיף 25 לחוק בקבעו (עניין פלדמן, פסקה 6): "בבסיס סעיף 25 עומדת תפיסה שונה מזו העומדת ביסוד חוק חוזה הביטוח: בעוד שהמבטחת נתפסת, בדרך כלל, כצד החזק בעסקת הביטוח, ועל כן מרבית ההסדרים בחוק נועדו להגן על המבוטח מפני כוחה העדיף של המבטחת, הרי שישנם מצבים הדורשים היתערבות לטובת המבטחת דוקא, כשהמובהק שבהם הוא מקום בו היתרחש מקרה הביטוח [...]. לאחר קרות מקרה הביטוח, נהנה המבוטח מיתרון מידע על פני המבטחת. יתרון זה "עשוי להתבטא בעצם הידיעה אם אכן היתרחש הפסד, בהכרת נסיבות ההתרחשות שלו, בידיעת שיעור הנזק המדויק שניגרם לו מההפסד, ובעובדה שהוא לומד על היתרחשות מקרה הביטוח לפני המבטחת. במקרים מסוימים עלול המבוטח לנסות להסתיר מידע מהמבטחת. הוא יכול לטעון שניגרם לו הפסד מהתרחשות מקרה ביטוח שעה שמקרה ביטוח לא ארע כלל; הוא יכול להפריז בשיעור הנזק שניגרם לו; הוא יכול למסור מידע כוזב בדבר נסיבות היתרחשות ההפסד כך שמאורע שאיננו מבוטח ייחשב למבוטח והוא יכול לייחס נזקים שארעו בעבר לארוע המדובר... זוהי בעיית סיכון מוסרי" [.
...
לפי השמאי, לא בוצעה החלפה של המגן האחורי, אך נראה כי חוות הדעת נעשתה תוך סימון המטרה, כאשר, שוב, לא ברורה התנהלות הנתבעת, אשר ג'לאל מבוטח אצלה בביטוח צד ג' בלבד, הנזק נגרם לטויוטה, אך משום מה, אותו שמאי לא בודק כלל את הטויוטה, דבר תמוה בפני עצמו, ובמקום זאת , עוד בתחילת הדרך, ובטרם יעלו סימני שאלה לגבי פאתן באשר לאמיתות תביעתה, הנתבעת מבצעת פעולות, מההתחלה, כדי לבסס טענת מרמה, וזו המסקנה היחידה , לצערי, שניתן להסיק מההתנהלות של הנתבעת.
מכל האמור לעיל, עולה כי דין התביעה להתקבל, כפי שציינתי לעיל, בתחילת דבריי, מששוכנעתי כי אכן נסיבות קרות האירוע היו כפי שפאתן וג'לאל מסרו, ובהעדר ביסוס כראוי של טענת המרמה.
על כן, אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כדלהלן: סך של 59,223 ש''ח אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 27/12/2020, ועד לתשלום המלא בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

"שימוש ברכב מנועי" – נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הדרדרות או היתהפכות של הרכב או היתנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד;"
. (ג) לענין חלוקת החבות לפי צו זה, רואים כלי רכב כמעורב בתאונת דרכים אם בעת התאונה היה מגע בינו לבין כלי רכב אחר.
קביעה זו, היא בבחינת "למעלה מן הצריך", שכן אכן, תקנה 69 לתקנות התעבורה (שהובאה לעיל) אוסר על העמדת רכב בשול דרך בינעירונית בשום צורה שהיא, אלא אם כן מדובר במצב זמני עקב כך שיש תקלה ברכב, והנהג עשה כל שביכולתו להעמיד את הרכב בשול.
בהמשך, קבע בית המשפט העליון בע"א 1675/06 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (31.10.07), כי יש להוכיח קשר סיבתי עובדתי בין השמוש ברכב לבין התאונה ונקבע שלא די בקיומו של מגע בין כלי הרכב על מנת לקבוע כי הרכב מעורב בתאונה (ור' ת.א. (י-ם) 51283-10-13‏ ‏פלוני נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, 7.3.17) בפסיקה מאוחרת יותר, ע"א 4430/12 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' סלימאן אלעסווי (1.7.14) היתייחס בית המשפט העליון לבעייתיות שבפס"ד אדרי: "המערערת טענה בהקשר זה, כי קביעה זו מובילה לתוצאה לפיה בכל מקום בו אירעה פגיעת כלי רכב אחד, בכלי רכב חונה, תיחשב החניה ככזו אשר יוצרת סיכון תחבורתי, ועל-כן תהווה חניה אסורה העונה להגדרת החזקה המרבה. אף לגישתי ישנה בעיתיות בקביעה זו, שכן על-אף שייתכנו מקרים בהם ניתן יהיה ללמוד מקיומה של היתנגשות, על כך שהמקום בו חנה הרכב יצר סיכון תחבורתי, אשר היתממש בעצם הפגיעה, ברי כי לא ניתן להחיל זאת ככלל גורף בכל מקרה דבר עלול להוביל לפרשנות מרחיבה לפיה די בקיומו של מגע בין רכבים, בכדי להוביל לקביעה כי מדובר בחניה אסורה לצורך החלת החזקה, פרשנות אשר לשיטתי אינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק ולא עם ההיגיון העומד בבסיסו, המבקש לייחד את תחולתו אך למקרים בהם נזק נגרם עקב שימוש ברכב שיש עמו סיכון תחבורתי ממשי". נסיבות התאונה שבה עסק ע"א 4430/12 הנ"ל היו קשות וחריגות.
נקבע כי "אין חשיבות לכך שלא החניה בשולי הכביש היא שהייתה "הסיבה המכרעת" לתאונה, אלא סטיית הרכב הפוגע" בית המשפט המחוזי הבחין בין הפסיקות המאוחרות יותר לבין פס"ד אדרי "פסק הדין בעיניין אררט (ע"א 1675/06 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (31.10.07)) אליו הפנה הצד השלישי אינו רלבאנטי לענייננו. באותו מקרה רכב שסטה לשולי הכביש פגע בהולכת רגל, ואחר כך פגע גם ברכב החונה. מטעם זה נפסק כי הרכב החונה אינו מעורב. גם פסק הדין שניתן בעיניין אברמוב (רע"א  7501/11 אברמוב נגד בכר (6.3.12)) אינו רלבאנטי, שכן באותו מקרה נפסק שלא היה קשר בין הפגיעה בקטנוע לבין הפגיעה בנפגעת, בין היתר בגלל המרחק בין הקטנוע לנפגעת והעובדה שהקטנוע לא נגע בעצמו בנפגעת.  "בחניית הרכב על השול נגרם סיכון תחבורתי שהביא להתרחשות הנזק. אילמלא הרכב היה חונה בשולי הכביש, לא הייתה מתרחשת התאונה. לא הוכח הליך גרימה אחר שאינו קשור לסיכון הגלום בחניית הרכב בשולי הכביש" כאמור, על פסק דין זה הוגש ערעור (ע"א 6876/19 הנ"ל) שנידחה: "לא שכנענו כי מקרה זה אינו ניכנס לגדרו של סעיף 3(ג) לחוק פיצוי לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. זאת בשים לב לכך שהרכב המבוטח על ידי המערערת יצר סיכון תעבורתי, ונוצר קשר סיבתי עובדתי ומשפטי כאחד. זאת שכן אילמלא הרכב היה חונה בשולי הכביש לא היתה מתרחשת התאונה, ולא הוכח קיומו של גורם אחר שאינו קשור לסיכון הגלום בחניית הרכב בשולי הכביש". דהיינו, לו היה מוכח כי ישנו גורם אחר לתאונה, שאינו קשור לסיכון הגלום בחניית הרכב בשולי הכביש, לא היה מקום לתחולת החזקה המרבה.
...
בית המשפט בחן תחילה את הקשר הסיבתי העובדתי וקבע כי "אין חולק כי במסגרת המאורע המתואר מתקיים קשר סיבתי עובדתי בין חניית הרכב במקום האסור לבין הפגיעה, שכן אלמלא היה חונה הרכב במפרץ החניה, לא היה פוגע בו האוטובוס" משם המשיך בית המשפט העליון ובחן את הקשר הסיבתי המשפטי בין החניה האסורה לבין התרחשות התאונה וקובע כי זה לא מתקיים: "באשר לקשר הסיבתי המשפטי, כאן כאמור השאלה היא האם בנסיבות העניין פגיעת האוטובוס ברכב החונה באה בשל הסיכון שנוצר כתוצאה מחנייתו במפרץ, כלומר, האם הסיכון התחבורתי שנוצר על-ידי החניה האסורה – התממש. לשאלה זו, לשיטתי, יש להשיב בשלילה: כפי שצוין לעיל, הסיכון אשר יצר הרכב בעודו חונה במפרץ החניה המיועד לעצירתם הבטוחה של האוטובוסים, הוא כי אוטובוס המבקש להוריד או להעלות נוסעים ייאלץ לעצור כך שבחלקו יבלוט לתוך נתיב הנסיעה. סבורתני, כי סיכון זה לא התקיים בענייננו, שכן אין חולק כי הפגיעה לא נוצרה בעקבות הקושי שנתקל האוטובוס לעצור כראוי במפרץ כניסתו של האוטובוס, על-מנת להעלות ולהוריד נוסעים. שונה היה המקרה אילו עסקינן במקרה בו האוטובוס ניסה לעצור בתחנת האוטובוס, ובמסגרת ניסיונו לעצור כראוי, מבלי לבלוט בחלקו האחורי לתוך נתיב הנסיעה, היה פוגע ברכב החונה במפרץ, שהרי אז אין מי שיחלוק כי הסיכון התחבורתי אשר נוצר על-ידי חניית הרכב במקום האמור, הוא אשר התממש בעצם הפגיעה. ודוק, כפי שטענה המשיבה בתגובתה, אין חשיבות לשאלה האם הסיבה המכרעת לקרות הפגיעה הייתה סטיית האוטובוס ממסלולו או המיקום האסור בו חנה הרכב, שהרי אין מקום לבחינת גורם האשם במסגרת חוק הפלת"ד אשר בבסיסו עומד העיקרון של אחריות מוחלטת. יחד עם זאת, אין בכך כדי לייתר או להחליף את הצורך לבחון, כי הסיכון התחבורתי הגלום בחנית הרכב התממש בנסיבות המקרה, קרי קיומה של זיקה תחבורתית בין ההתרחשות לבין התוצאה. במילים אחרות, אמנם במסגרת בחינת שאלת היווצרותו של הסיכון התחבורתי אין חשיבות לעובדה כי הפגיעה ברכב נגרמה בשל סטיית האוטובוס ממסלולו, ולא בשל המקום בו עמד הרכב, אולם לשאלת התממשותו של הסיכון התחבורתי, בוודאי שיש משקל לנסיבות ההתרחשות אשר הובילה לפגיעה". יצוין, כי בדרך זו הלך בית המשפט המחוזי גם לפני כן. בתא (מרכז) 43854-02-10  המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (31.3.11) בדק בית המשפט את הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי בנסיבות אותו מקרה וקבע: "הוכח לי, כי לא זו בלבד שנוצר מגע בין הנפגע, רוכב האופנוע, לבין רכב מגדל, ועל כן רכב מגדל היה מעורב בתאונה, ועל כך אין עורר, אלא ששוכנעתי, כי קיים גם קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין אותו מגע לבין חניית רכב מגדל בשולי הכביש"  (והשוו: ע"א 6527/06 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' ארד (לא פורסם, 7.10.08); ע"א 1856/08 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' אליהו (לא פורסם, 15.12.10) ; רע"א 41848-11-10 ודעי נ' מעין (לא פורסם, 22.3.11)).
ואולם, מעיון בחומרים שהונחו בפני, סבורני כי לא כך הם פני הדברים.
משכך, ההודעה לצדדי ג' מתקבלת, ואני מורה כי מגדל ומנורה יישאו בסכום הפשרה שנקבע בהחלטה מיום 23.6.2020 בחלקים שווים.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

המחלוקת היא באשר לגורם החב בפצוי, הנתבעת או הצד השלישי, או שתיהן בחלוקה זו או אחרת.
לטענת הנתבעת, התובע כבר סיים את השמוש במשאית והעובדה שהנגרר הוא שניפגע ע"י הרכב הפוגע, והוא שדחף את המשאית וגרם לנזק הגוף, מלמד כי מדובר בחבות הצד השלישי, מבטחת הנגרר, או לכל הפחות בתאונה מעורבת, של גורר ונגרר, בה יש לחייב את כל הנהגים המעורבים בהתאם להוראות סעיף 3 (ב) לחוק הפיצויים.
באותו עניין נקבע, כי אם רכב חונה במקום אסור, יש לבחון קיומו של קשר סיבתי בין החנייה האסורה לבין הנזק, היינו אם הנזק הוא בתחום הסיכון שהחנייה ברכב יצרה (ע"א 4430/12 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' סלימאן אלעסווי (נבו 01.07.2014)‏‏ פסקה 22 - 23 לפסה"ד).
מדוח הבוחן המשטרתי עולה כי בסמוך לאחר התאונה התובע העיד בפניו כך: "... פיתאום אני ראיתי רכב מתקרב מיתנדנד כשהוא מגיע מאחור, וראיתי שהוא מתקרב לכיווננו. צעקתי לחוסיין וקפצתי. אני לא יודע מה קרה אחרי זה... " בתעודה הרפואית הראשונה של התובע בתחום הנפשי מיום 20.2.20 נרשם: "היה מעורב בתאונת דרכים שנפטר באותה תאונה חבר שלו. מאז לא יכול לישון. חושב הרבה על התאונה... ...קיבל מספר פעמים קלונקס והיה שיפור במצבו וישן טוב. לאחר שנגמרו לו הכדורים, שוב חזר לחשוב על התאונה וחוסר שינה..." (ע' 74 – 75 למוצגי הנתבעת).
הנתבעת הפניתה לדו"ח ביקור אצל דר' איגור ארונוב מיום 5.10.21, שם רשם הרופא: "ממשיך לסבול מחוסר שינה. גם לדבר תוך שינה... ...שקוע במחשבות טורדניות סביב התאונה. כל הזמן רואה תמונות קשות של התאונה (חבר שלו נהרג מול עיניו). אינו מסוגל לראות ילדים של חבר שנהרג. נימנע לעבור צומת רותם, שם קרתה התאונה..." בועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי מיום 1.7.20 מסר התובע: "...הייתי אצל פסיכיאטר שנתן לי כדורים לשנה... ...בתאונה נהרג הבחור שהיה איתי. בחור שקבל התקף לב ניכנס בנו..." (ע' 41 למוצגי הנתבעת).
...
על דרך האומדן אני קובע כי יש לפצות את התובע בגין עזרה והוצאות לעבר ולעתיד בסכום כולל של 18,000 ₪.
סיכומו של דבר סך הנזק לפיצוי עומד על 442,000 ₪.
ההודעה לצד שלישי נדחית, והנתבעת תשלם הוצאות צד ג' בסך 15,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ככל שתעלה טענה כי מדובר בכלי רכב חונים, אזי כי יש להחיל על שלושת כלי הרכב את החזקה המרבה בדבר רכב החונה במקום שאסור לחנות בו, שהרי כל אחד משלושת כלי הרכב עמד באמצעו של נתיב נסיעה ואף חסם את הנתיב תוך שהוא מפריע לתנועת כלי הרכב במיתחם תחנת הדלק.
כאשר מדובר בתאונת שרשרת מהירה, שהתרחשה תוך מספר שניות בודדות, חלוקת הארוע לארועי משנה, תוך ניסיון לבודד את תרומתו של כל כלי רכב לתוצאה הסופית ויצירת אבחנות דקיקות בין כל אחד מכלי הרכב, הנה מלאכותית ולא הגיונית.
דחיפת וגרירת רכב הנן פעולות רצוניות שנעשות ברכבם תקולים שאיבדו את כושר התנועה שלהם ולא מתייחסות למצב בו מדובר ברכבם החונים כדין שנהדפו ופגעו בהולך רגל.
כלל מנועה מלטעון כי האופנוע לא היה במצב של תידלוק, זאת נוכח העובדה כי כלל הגישה ביום 21.9.22 לבית משפט זה את פסק הדין של בית המשפט השלום בירושלים בתביעה של צד ג' 1, בו נקבע כי בזמן התאונה האופנוע היה במהלך תידלוק.
הצדדים מסכימים כי יש לבחון את אחריותם לפצוי מכוח הוראת סעיף 3(ב) לחוק הקובעת: "נפגע אדם מחוץ לכלי הרכב, בתאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב, יהיו הנוהגים חייבים כלפיו יחד ולחוד; בינם לבין עצמם ישאו בנטל החיוב בחלקים שוים; לענין חלוקת החבות בין הנוהגים לפי סעיף קטן זה, רואים כלי רכב כמעורב בתאונת דרכים אם בעת התאונה היה מגע בינו לבין כלי רכב אחר או בינו לבין הנפגע.". אופן בחינת האחריות לפצוי ניזוקים, במצב כפי שארע בעניינינו, נדון על ידי המשנה לנשיאה, כב' השופט ריבלין ברע"א 3436/09 ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 12.6.09: "לסיכום, כאשר קיימים מספר כלי רכב הקשורים לתאונה, יש לקבוע את האחריות לפצוי הניזוקים במספר שלבים. בשלב הראשון, יש לבחון אם כלי הרכב הקשורים לתאונה נחשבים ככלי רכב מעורבים לפי הגדרת "תאונת דרכים" לחוק – הגדרה הדורשת, בין השאר, "שימוש" ברכב או התקיימות של אחת מן החזקות המרבות, וקשר סיבתי בין ה"שימוש" או החזקה לתאונה.
באשר להוכחת הקשר הסיבתי לעניין חניה במקום אסור ציינתי: "יש להוכיח איפוא שתיים: קיומו של שימוש ברכב או התקיימות אחת החזקות המרבות; וקשר סיבתי בין השמוש או החזקה המרבה לבין התאונה. אין די בעובדה כי היתרחש מאורע 'שניגרם עקב פגיעה ברכב במקום שאסור לחנות בו'; על מנת שתקום זכאות לנפגע צריך שתתקיים הזיקה התחבורתית בין ההתרחשות לבין התוצאה – גישה הבאה לידי ביטוי בשאלת הקשר הסיבתי המשפטי הנידרש להקמת הזכאות בהתרחש הארוע נשוא החזקה החלוטה הזו" (ריבלין, בעמ' 308).
על פי מבחן זה שימוש ברכב יהא גורם ממשי לנזק הגוף שניגרם, אם הנזק מצוי בתחום הסיכון שהשימוש ברכב יוצר, ואשר בגינו ביקש המחוקק ליתן פיצוי.
...
בענייננו אני סבורה כי לא מתקיים הקשר הסיבתי העובדתי.
יתרה מכך, אני סבורה כי גם לא מתקיים הקשר הסיבתי המשפטי.
סוף דבר נהג המשאית הינו האחראי הבלעדי לתאונה מיום 24.6.17 שבה נפגע התובע.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו