חבות במע"מ על ביטול הסכם קומבינציה

נטען כי מכתבו של המנוח מיום 5.12.10 בגדריו הודיע על ביטול הסכם הקומבינאציה, מהוה הפרה של ההסכם הואיל והמכתב נשלח בחוסר תום לב, כתוצאה מחתימתו בלחצם של המשיבים, תוך שהם גורמים למנוח, שלא כדין וללא צידוק מספיק, להפר הפרה יסודית את הסכם הקומבינאציה.

עוד נקבע בהסכם הפשרה כי המבקשת תקבל עם מתן הודעת הביטול סך של 10,706,000 ₪ על חשבון החזר ההלוואה שהיא העמידה למנוח, סך של 1,520,000 ₪ על חשבון החזר הוצאות ומתן שירותים במסגרת הליכי התיכנון או לצורך אישור התב"ע על המקרקעין ומע"מ בסך של 274,000 ₪ בגין החזר הוצאות ומתן שירותים.

הם גם אינם חייבים משותפים במובן המקובל של חוק החוזים (כללי), תשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים"), שכן חבותו של הגורם המתערב אינה חבות חוזית ( נילי כהן, גרם הפרת חוזה, עמ' 284).

...

לאחר ששקלתי את כלל הנסיבות, לרבות עמדת הכנ"ר, הגעתי למסקנה כי אין להיענות לבקשה ואין להתיר למבקשת להגיש את התביעה כנגד המשיבים.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם לכל אחד מן המשיבים 1 ו-2 הוצאות ושכ"ט בסך כולל של 20,000 ₪ (ביחד לשני המשיבים סך של 40,000 ₪).

כפועל יוצא, במהלך שנת 2007 שילמה המשיבה 1 תשלומים שונים לידי האגודה בקשר לנכס עד להשלמת הסכום הכולל של 5,612,000 ₪ בצירוף מע"מ, כאשר לשיטת המשיבים סכום זה משקף את זכויות האגודה בנכס ללא רכיב הקומבינאציה.

עד כדי כך שההסתדרות אשר היתה צד מהותי ועיקרי להסכם הקומבינאציה, בהיותה בעלת 55% מהזכויות בנכס, הודיעה לפרתם על ביטול הסכם הקומבינאציה.

אין זו עסקה של בעלי דין שחתמו ביניהם על חוזה לרכישת נכס כמות שהוא – as is – והרוכשים מבקשים להיתנער מחבותם זו זמן קצר לאחר מכן.

...

יפים לענייננו הדברים שאמר כב' השופט גרוניס ( כתוארו אז) בתיק רע"א 920/05 חסין אש תעשיות בע"מ נ' קוניאל אנטוניו (ישראל) בע"מ ( ניתנה ביום 28.3.05, פורסמה במאגרים), שם פסקה 3: "אף בהינתן שיקולים אלה, פרק הזמן שחלף מאז נתגלה החשד האמור ועד שהוגשה הבקשה לסעד זמני - שנה תמימה - הינו משמעותי ביותר. על המבקש סעד זמני מוטלת חובה לשכנע את בית המשפט בדוחק הנסיבות, שיש בו כדי להצדיק התערבות שיפוטית עוד בטרם בירור התביעה וקביעת זכויות הצדדים. מבקש המתמהמה יתר על המידה בהגשת בקשתו סותר בכך את טענתו, שהצו חיוני ושנתינתו אינה סובלת דיחוי (ע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א-יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ, פ"ד מז(1) 45, 50; רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה(4) 433, 445-444). סבור אני, כי אלו הם פני הדברים במקרה שבפנינו. טענת המבקשת בדבר ההכרח הקיים במתן סעד להגנה על זכויותיה באורח בהול, אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שהיא שקטה על שמריה במשך תקופה כה ארוכה". הגשת תביעה בשנת 2016 על אירועים שראשיתם בשנת 2002, מהווה שיהוי משמעותי.

לכן, במכלול השיקולים, גם כאשר יסוד ההכבדה עומד לתובעות, הרי שלנוכח מאזן הנוחות ובהתחשב במכלול השיקולים שפורטו לעיל, אני דוחה את הבקשה".

סיכום: מן המקובץ לעיל, אני קובעת כדלקמן: צו העיקול הזמני שהוטל על נכסי המשיבים בהחלטתי מיום 7.9.17 – בטל בזה.

בהתאם להסכם שכ"ט משפ' רבינוביץ' היתה זכאית להפסיק את יחסיה עם המבקש בנסיבות אלו והיא מימשה זכותה זו. מאידך, מהטעמים שיפורטו בהמשך, משבוטל הסכם שכ"ט, כטענת רבינוביץ' מהטעם שלא היה שבע רצון משרותיו המשפטיים של המבקש, עומדת למבקש בהתבסס על הסכם שכ"ט, הזכות לקבל ממשפ' רבינוביץ' סך של 50,000 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 7.8.1996 ובתוספת מע"מ כחוק.

ביום 22.5.2010 הוגשו לשלטונות מסוי מקרקעין "תצהיר על ביטול מכירה / פעולה באיגוד" ביחס לביטול הסכם הקומבינאציה המקורי בהתאם לאישור בית המשפט (מוצג נ/1).

גם טענת רבינוביץ' כי רובינסון לקח על עצמו את החבות לשלם למבקש את הפצוי המוסכם ואף אישר זאת במכתבו מיום 2.2.2010, נוגעת למישור היחסים בין רבינוביץ' לרובינסון ומצביעה על כך, כי רבינוביץ' בזמן אמת, סבר שהוא אכן חב למבקש סך של 50,000 ₪ עקב ביטול הסכם שכ"ט עו"ד, שאם לא כן איזו התחייבות רובינסון לקח על עצמו ואיזה חוב המחה רבינוביץ' לרובינסון ? רובינסון הודה כי: "ההיתחייבות הזאת היא כלפי מר רבינוביץ', לא כלפי מוזר. אני מאשר לרבינוביץ', אני לוקח, כאילו ממחה את החוב שלו אלי בגלל שביני לבין מוזר יש היתחשבנות של הרבה מאוד ספרות." (עמ' 22 לפרוטוקול מיום 15.9.2011, ש' 8 – 10).

...

סוף דבר התובענה נגד המשיבים 1-2 ביחס לסעד המבוקש נדחית.

התובענה נגד הנתבע 3 נדחית.

המבקש ישלם למשיב 3 שכ"ט עו"ד (שייצגה גם את המשיבים 1-2) בסך כולל של 18,000 ₪.

לאחר שהיו מוצגים נתונים לגבי יישום העסקה תוך מימון הבניה בידי בעל הקרקע, השומות היו מבוטלות והיה נקבע שחוזה להזמנת שירותי בניה אינו מוליד מכר זכויות ולא יוצר חבות במס בנוגע לזכויות בקרקע.

סעיף 1 בתוספת דן בהפרש החיובי כשהמדד לקביעתו הוא מכר היחידה בסכום שיעלה על 2.38 מיליון ₪, קרי, מחיר שירותי הבניה ללא מע"מ. סעיף 2 בתוספת דן בהפרש השלילי, כשהמדד לקביעתו הוא מכר היחידה בסכום נמוך מ- 2.6 מיליון ₪, מחיר שירותי הבניה כולל מע"מ. זה המקום להזכיר כי במשא ומתן לקראת חתימת החוזה עוררו הנתבע ועו"ד הגר ויכוח על המע"מ בדיוק בהקשר זה. נערך דיון שבמסגרתו ניצן הסביר את השוני בכך שבעסקת קומבינאציה היו הנתבעים נדרשים לשלם לתובעת את רכיב המע"מ. הנתבע הבין וקיבל זאת, גם אם לא בשמחה.

שניהם יחד ביטאו עסקה אחת, שלמה, שהצדדים חפצו בה; העסקה עוגנה בשני הסכמים נפרדים על-מנת להמנע מלדווח עליה לפי מהותה הממשית והגיונה הכלכלי – קומבינאציה, וכדי להציגה, לצרכי חבות במס, כעסקה שאין בה אלא הזמנת שירותי בניה בתשלום שאינה חבה במס שבח ובמס רכישה.

...

כך אני מורה.

הנתבעים ישלמו לתובעת סכומים מצטברים אלו: סך 1,380,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה המתוקנת (8.6.2020) עד יום פסק-הדין, הוצאות משפט (אגרת משפט, הקלטת הדיון ושכרו של מומחה התובעת) בסך 71,000 ₪ ושכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך 76,050 ₪, שניהם בערכי יום פסק-הדין.

הנתבעים ישלמו לצד השלישי את הוצאות ההליך בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך 64,350 ₪, שניהם בערכי יום פסק-הדין.

הסכם שנחתם בין נקסט לחברת שמש, קבע זכות של חברת שמש לתמורה בסך של 1.05 מיליון ₪ (בצרוף מע"מ), אשר 60% מתוכם ישולמו בסמוך לקבלת חשבון אגרות להוצאת היתר בנייה לפרויקט, ו-40% ישולמו בסמוך לקבלת טופס 4 (הסכם ה-1.05 מ').

לעניין הבקשה לסעד זמני טוענת נקסט, כי נוסף על הקשיים האמורים, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר שכן המבקש ידע שבעלי המקרקעין הודיעו על ביטול הסכם הקומבינאציה עוד בראשית שנת 2020.

בעיניין מאזן הנוחות נטען כי אין למבקש אינטרס ממשי בדירה וניתן לאמוד אץ ניזקו באופן כספי, בעוד הטלת צו לגבי פרויקט מורכב, עלולה לסכן את הפרויקט ואת הכספים שהושקעו בו. ניומן טוענת כי אין יריבות בינה לבין המבקש, משלא נכרת ביניהם כל הסכם ולא בוצעה אליה כל המחאה של חבות כלפיו.

...

המבקש טוען כי מימש את הסכם האופציה לגבי דירה מסוימת (דירה מס' 5; הדירה), כי הצדדים הגיעו ביום 1.6.2023 להבנות בעניין הדירה, ניהלו משא ומתן לגבי אפשרות להמיר את האופציה בהסדר כספי, אך בסופו של דבר, משלא הגיעו להסדר כספי וגם לא הועבר למבקש הסכם מכר הדירה, לא נותרה לו ברירה אלא לעתור לבית המשפט.

הנה כי כן, "הרושם העולה מכל אלה הוא כי האינטרס של המבקשת במקרקעין הוא אינטרס כספי בעיקרו. לכן, גם הוא הם יירשמו על שמה של..., לא יהיה בכך משום נזק בלתי הפיך שאינו בר פיצוי. יש להדגיש כי האמור לעיל איננו שולל כמובן מהמבקשת את האפשרות לעמוד במסגרת הדיון בתביעה לגופה על סעד האכיפה. אולם יש במכלול הדברים הללו כדי להשפיע על ההחלטה האם להיעתר לבקשה לסעד של צו מניעה במישור הקנייני" (עניין עצמאות ניהול, סע' 19).

כאשר מדובר בנזק כספי, "הנטייה תהיה שלא להיעתר לבקשה ליתן סעד זמני" (רע"א 7840/22 חסן עווד סעיד נ' Petra Holdings Ltd (7.2.2023), סע' 32).

הבקשה נדחית.