חבות ביטוחית בגין בנייה לקויה ואחריות ספקית בטון

הנתבעת 2, מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן:- "מגדל") הנה חברת ביטוח, אשר ביטחה את טרבלסי בפוליסת חבות מעבידים, אין מחלוקת בשאלת הכסוי הבטוחי בכפוף לתנאי הפוליסה ולתשלום הישתתפות עצמית.

הצד השלישי, "יורם גדיש חברה להנדסה בע"מ" (להלן:- "גדיש"), הנה חברה בע"מ אשר שימשה כחברה מנהלת מטעם משרד הכלכלה, במיזמים שונים, כולל בפארק תעשיות נ.ע.מ. בהתאם לסעיף 8, לתצהירו של מר מנחם פלוט מטעמה, גדיש היתקשרה מחד בחוזה עם משרד הכלכלה ומאידך עם ספקים וקבלנים שונים בשם, ובעבור, משרד הכלכלה.

הצד הרביעי 1, "אלעוברה בע"מ" (להלן:- "אלעוברה") הנה חברה קבלנית, אשר לפי הנטען ביצעה בזמן הרלוואנטי עבודות שונות, כולל בניית התשתיות בפארק נ.ע.מ. הצד הרביעי 2, "וקסמן, גוברין, טל יוסף ניהול פרויקטים בע"מ" (להלן:- "וקסמן גוברין") הנה חברה לניהול פרויקטים, אשר בזמנים הרלוואנטיים לתביעה זו פיקחה על ביצוע עבודות התשתית בפרק תעשיות נ.ע.מ. השתלשלות ההליכים בתביעה זו, טענות הצדדים בכתבי הטענות מטעמם:- כתב התביעה המקורי הוגש ביום 6.10.14, כתב התביעה הוגש רק כנגד טרבלסי וחברת הביטוח מגדל.

כפי שאישר מר טרבלסי, בתקופת החורף התברר שהאיטום של המרתף היה לקוי (או כדבריו "כל הקיר התחתון היה מחורר ונכנסו בו מים" עמ' 38, שורות 18-19).

בתמונה מס' 5 ניתן לראות כי לפני אותה שוחה, ישנה שוחה נוספת, שעליה יש מכסה בטון אם כי היא לא סגורה כראוי, במקום יש סימני גלגלים, תמונה מס' 6 הנה צלום של השוחה השנייה, זו אשר יש לה מכסה, ניתן לראות כי היא מרוחקת מהבניין, כמו כן ניתן לראות את ברז כיבוי האש (להלן:- "הידרנט") שסמוך לבניין, כאשר הוא נוטה על צידו.

מוטי טרבלסי העיד במפורש כי הוא יזם את בניית המבנה, הוא אומנם שימש כמנכ"ל הנתבעת אבל המיזם של הבניה "שאב" אותו לתוכו (עמ' 40, שורה 7), לצורך בניית השלד הוא שכר קבלן (עמ' 40, שורות 13-15), אבל בפועל הוא חתם על הסכם עם כל קבלן משנה בנפרד (עמ' 40, שורות 27-29), הוא תיאם בין קבלני המשנה (עמ' 41, שורה 7).

מר טרבלסי כלל לא זוכר שנקטו באמצעי זהירות גם לאחר המקרה הוא טרח להדגיש כי:- "לכן אם אפשר להסתכל על זה אוי ואבוי איך אדמה גלשה לשטח הצבורי גם רמי לוי גלש וגם כל פרויקט שעבד שם לא הקפיד ב100% על כל הכללים כי לא היו שם אנשים, רכבים, היום זה הרבה יותר מוסדר" (עמ' 47, שורות 6-8) עדותו של מוטי טרבלסי מבססת את אחריות הנתבעת, הוא ניהל בשמה אתר בניה בנגוד לתקנות, הוא ביקש לחסוך כסף ועשה זאת על חשבון הבטיחות, קבלן משנה מטעמו יצר מפגע והוא היתעלם ממנו, גם לאחר מעשה.

...

בשים לב לשיעור הנכות, על דרך האומדן, אני קובע בראש נזק זה פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד בסך 75,000 ₪, וזאת גם בשים לב לעובדה כי בעתיד, לפי חוו"ד המומחה, יתכן והתובע יידרש לניתוח החלפת מרפק אשר ישבית אותו למספר חודשים.

לפיכך אני קובע כדלקמן:- תביעת התובע כנגד הנתבעות (טרבסלי, מגדל ופארק נ.ע.מ.) מתקבלת, הנתבעות תשלמנה לתובע את נזקיו בשיעור 1,226,600 ₪ (לאחר הפחתת אשם תורם ולאחר הפחתת תגמולי הביטוח הלאומי), בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 23.4% (כולל מע"מ) וכן החזר ההוצאות שהוציא התובע בסך 8,000 ₪.

סה"כ ישלמו הנתבעות לתובע 1,521,624 ₪ (טרבלסי ומגדל 1,065,137 ₪ ופארק נ.ע.מ. 456,487 ₪).

בתחילת חודש נובמבר 2010, רכש התובע מן הנתבעת בטון, לצורך בניית ביתו.

בדיעבד התברר, כי בשנת 2013, החליט התובע להמשיך בבניית ביתו על גבי אותם יסודות שנוצקו, בין היתר, מן הבטון שסופק ע"י הנתבעת (התובע רכש בטון גם מספקים נוספים), בניית הבית הושלמה, ומאז שנת 2015 מתגוררים בו התובע ובני משפחתו.

אשר לטענת התובע כי השתכלל בין הצדדים הסכם מחייב לתשלום פיצוי בגובה הצעת המחיר שהוצגה – הכחישה הנתבעת את הטענה, טענה כי מדובר היה במשא ומתן לפשרה שלא הבשיל לכדי הסכם ושלא היה כל מקום לחשוף את פרטיו, והוסיפה וטענה כי אף לשיטת התובע, ככל שהשתכלל הסכם, הרי שהוא השתכלל בינו לבין חברת הביטוח של הנתבעת – אותה כלל לא תבע התובע.

על אף האמור, כך טען התובע, "המבטחת, משום מה, לא שילמה את סכום הצעת המחיר וגם לא קיבלה על עצמה כל אחריות ולא הציעה להרוס על חשבונה את כל הבניה עד לרצפת הבטון ולבנותה מחדש עד ליציקת העמודים והפעם עם בטון תקין ולא לקוי כפי שספקה וגרמה בכך לנזק האמור". דין הטענה להדחות.

...

סיכום העולה מן המקובץ, כי דין התביעה להידחות.

בנסיבות אלו, דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.

לאחר שנתתי דעתי למכלול נסיבות העניין, לרבות להתנהלותו הדיונית של התובע, כפי שבאה לידי ביטוי בפרוטוקולים ובהחלטות, אני קובעת כי התובע יישא בהוצאות הנתבעת כפי שיוכחו, ובשכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ₪.

א' ג'ברין בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ליאורה קלטניק עד רם בניה ופיתוח בע"מ הראל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד עופר שנקר מיפעל הפיס בע"מ ע"י ב"כ עו"ד איתי רימון מדינת ישראל משרד החינוך (נמחקה בהחלטה מתאריך 25.5.2010) צדדי ג' בהודעה א' ובעניין הודעה ב' לצד שלישי: 1.

פנחס באראט הכשרת הישוב בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אמיר סילש צדדי ד' פסק דין חלקי בשאלת החבות והאחריות ההליך התובע, יליד 6.5.1977, נפגע בתאונת עבודה אשר ארעה בתאריך 6.10.2005, ובתביעתו עותר הוא לכך שהנתבעים יחויבו לפצותו עבור ניזקי הגוף שנגרמו לו. נוכח המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בשאלה, האם תאונת העבודה שארעה היא גם תאונת דרכים, כמשמעות הדבר בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן - "חוק הפיצויים"), פוצל הדיון כך שבשלב זה תדון השאלה, "האם הארוע בו נפגע התובע הוא תאונת דרכים או תאונת עבודה שאינה תאונת דרכים". נקבע (בהחלטתי מתאריך 21.10.2009, כי שאלת האחריות תדון על כל היבטיה, לרבות אחריות לפי פקודת הנזיקין, ורק לאחר מכן תדון שאלת הנזק.

(ב) היו מדריכים את העובדים על הסיכונים בעבודה על פי הוראות תקנות ארגון הפיקוח (מסירת מידע והדרכת עובדים), תשנ"ט - 1999, ומספקים להם ריתמות בטיחות על פי דרישות תקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), תשנ"ז - 1997.

מר אסבן סבור, שאפילו לא היו משתמשים במשאבת בטון, והיו יוצקים את הבטון באמצעות דליים, הטפסנות הייתה קורסת, בשל הליקויים בבנייתה.

אינג' יודלה קבע, שאין קשר בין שני הכלים, וככל שמנועי כלים אלה יוצרים רטט, הרי רטט זה נקלט במערכת הקפיצים והצמיגים של הכלים, "והשפעתו על הקרקע עליה ניצבת משאית המערבל שואפת לאפס". מסיכום חוות הדעת השונות של המומחים שהעידו לפני, עולה, שכל המומחים כולם מסכימים, שמערכת הטפסנות שנבנתה לצורך ביצוע היציקה ניבנתה באופן לקוי.

האחריות לתאונה אודה כי נטיתי לייחס את קריסת מערכת הטפסנות לליקויים החמורים שנמצאו באופן בו היא ניבנתה, ליקויים עליהם הצביע מר מזרחי.

...

מקום בו תאונה נגרמה בשל שני גורמים שחברו יחדיו, ואחד הגורמים הוא שימוש ברכב מנועי, אין מנוס מהקביעה, שהתאונה היא "תאונת דרכים". ראשית לכל חל בעניין זה סעיף 8(א) לחוק הפיצויים הקובע, כי "מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה, לרבות תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף 3(א)(2) ובסעיף 3(ד) לפקודת הביטוח, לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, ....". בנוסף לכך, אפנה לדברים שנקבעו בע"א 5791/95 הנזכר: "השימוש ברכב איננו צריך להיות הגורם היחיד או המרכזי בגרימת האירוע. די בכך אם הוא אחד הגורמים שגרמו לו (ע"א 358/83, בעמ' 865). בהצטרף גורמים מספר המביאים לאירוע, אין חשיבות לכך שאחד מהם - בענייננו התקלה בתומכות - נגרם במזיד, ובלבד שהגורם האחר, השימוש ברכב, היה אף הוא גורם ממשי לתאונה ... " על כן, לאחר ששקלתי טענות אי כוח הצדדים, הנני קובע, כי האירוע בו נפגע התובע הוא "תאונת דרכים" כמשמעות הדבר בחוק הפיצויים.

(ב) לאור הקביעה שלעיל הנני דוחה את התביעה כנגד הנתבעים 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 9, 13, ו- 14.

(ג) בנסיבות העניין הנני מחליט שלא לעשות צו לתשלום הוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו.

(ד) הנני קובע התיק לקדם משפט במעמד באי כוח התובע והנתבעים 8 ו- 12 ליום ג', 4.3.2014, בשעה 09:00.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 8212-06-10 רוזנטל ואח' נ' י.ב. זיו נכסים וקבלנות בע"מ ואח' ת"א 8764-08-10 קדוש ואח' נ' י.ב. זיו נכסים וקבלנות בע"מ ואח' בפני כב' השופט עמית רוזינס התובעים בתיק 8212-06-10 התובעים בתיק 8764-08-10 1. אריק רוזנטל 2. מורן רוזנטל 3. שמעון (שי) בן יצחק 4. אורלי בן יצחק 1. קדוש אילן 2. קדוש אתי הנתבעת י.ב. זיו נכסים וקבלנות בע"מ צדדי ג' 1. גיה בניה ופיתוח בע"מ 2. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (נדחתה) פסק דין

טענות הצדדים לטענת התובעים בדירות שרכשו קיימים ליקויי בנייה רבים, אשר פורטו בחוות דעת מטעמם ואשר התובעת אחראית לקיומם.

המומחה הוסיף כי יחד עם שאר מימצאי הבדיקה, יש לקבוע כי מערכת חפוי האבן, בשלוש הדירות, אינן עומדת בדרישות התקן הישראלי לקיבוע רטוב, קיימת סבירות גבוהה כי חוזקה של האבן ועמידותה בכוחות, אינם מספקים, באופן שתתכן תזוזה של האבן או הנתקות חלקית או מלאה, בעיקר במקרים של רעש אדמה, וכן ספק אם חפוי האבן יכול לעמוד בתקופת קיום המבנה, שמתוכנן ל-50 שנה, כמקובל.

מומחה התובעים העריך את עלות תיקון הליקויים ב- 38,000 ₪, סכום הכולל הריסה ופינוי פסולת, תיכנון אדריכל ותכנון קונסטרוקטור מחדש, יציקת בטון, חפוי המדריגות והתקנת מעקה.

...

אין בידי לקבל נימוק מופרך זה, בעיקר כאשר המומחה לא נשאל בעניין זה בחקירה נגדית.

סיכומו של דבר, בהתחשב עם כמות ומהות הליקויים שנמצאו ועם עלויות תיקונם אני סבור כי יש לפצות את משפחת קדוש ומשפחת בן יצחק, כל אחת, בסכום של 4,000 ₪, ואילו את משפחת רוזנטל אין לפצות בראש נזק זה כלל.

סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים כדלקמן: למשפחת בן יצחק - 49,800 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 31/5/11 ועד התשלום המלא בפועל; 11,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 21/4/13 ועד התשלום המלא בפועל; על שני הסכומים המפורטים בס"ק א' וב' לעיל יש להוסיף 17% מע"מ וכן 10% פיקוח; 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

טענות הצדדים לטענת התובע, הנתבעים חבים כלפיו מכח היותם מעסיקיו, כאשר לדבריו התאונות ארעו בשל רשלנות, חוסר זהירות, הפרת חובה חקוקה כלפיו כעובד, בכל שלא דאגו הנתבעים לבטחון ולבטיחות העובדים, לא דאגו לספק אמצעי עזר מתאימים וכמות עובדים מספקת לסוג העבודה ולפעולות הנדרשות במסגרתה, הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם, והתעלמו ממפגע או ליקוי בשיטת העבודה תוך הפרת החובות המוטלות עליהם.

לדבריו, העבודה הייתה אספקתם של ארגזי ירקות קלופים, ובמסגרת עבודתו, הוביל מטענים מספקי החברה למחסן החברה, משטחי עץ עמוסים בשקים ("באלות") מלאים בירקות, או דולב פלסטיק גדול, משקל המטען על כל משטח מוטען היה מאות ק"ג (600 ק"ג ומעלה), כאשר המשטחים היו נגררים על ידי התובע לאורך ארגז המשאית באמצעות עגלה ידנית להרמת משטחים.

(ע"א 663/88 שריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז (3) 225 וע"א (חיפה) 2420/01 איתנית מוצרי בניה בע"מ נ' יורשי המנוח שכטר פייבל ז"ל, פורסם בנבו ביום 18.12.01, לגבי כך שאמצעי הזהירות הנדרשים מצד המעביד כלפי העובד, משתנים בהתאם לנסיבות המקרה וחומרת הסיכון).

אולם מה לגבי קזוז "פנימי" מכח אותה פוליסה? ומהו גדר החבות על פי הפוליסה? במסגרת ע"א 602/94 קופלוביץ נ' איילון חברה לביטוח (ניתן ביום 31.12.1994), "פשיטא היא שהזכויות העוברות לניזוק אינן יכולות להיות זכויות רבות יותר מאלה שהיו למבוטח עצמו. הבסיס לחבות חברת הביטוח הוא החוזה בינה לבין המבוטח המגולם בפוליסה ואין שום סיבה מדוע תישא חברת הביטוח באחריות כלפי הצד השלישי מעבר לחבותה החוזית, רק בשל כך שהמבוטח הפך חדל פרעון. לשון אחרת: כשם שלעניין סעיף 68 אין הניזוק רשאי לתבוע מהמבטח אלא את "תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח", כך הוא המצב לגבי "העברת זכויות" המבוטח לניזוק במקרה של חידלות פרעון.

...

נראה לי אפוא כי שינוי הנוסח בסעיף 69(א) לא שינה את המצב המשפטי כפי שהתגבש בהוראות החוק כפי שפורשו בפסיקה.

מסקנה זו מתבקשת גם מתכליתו של סעיף 69(א) כשהיא עומדת לעצמה.

מסקנתי היא אפוא שלמערערת לא עומדות טענות קיזוז נגד המשיב.