מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

חבות בהיטל השבחה בפירוק: כונס נכסים מול קופת הפרוק

בהליך פירוקים (פר"ק) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

בתגובה הראשונית של הועדה נטען, כי היא אמנם מודעת להלכה של בית המשפט העליון לפיה "חוב היטל השבחה שנוצר לפני הפרוק, דינו כחוב בר תביעה ולא יוטל על קופת הכנוס" (ס' 2 לתגובה מיום 31.10.18), אלא שסבורה היא, כי משקולי צדק יש להטיל החבות בהיטל ההשבחה על הנושה המובטח, הנהנה מהשבחת הקרקע, ותשלום היטל ההשבחה קודם להעברת כספי התמורה לנושה המובטח.
מוסיפה הוועדה, שמאחר והחבות בהיטל השבחה חלה על בעלי הזכויות בהתאם לחלקם היחסי, הרי שמסכימה היא למתן הפטור לחברה שבפרוק, אך מיתנגדת למתן פטור לחברת נמרים ולמר בן שבת, שכן האמור בבג"צ הרצליה אינו חל עליהם, תוך איבחנה שבג"צ הרצליה עסק במימוש נכס במסגרת הליכי כנוס, שכולו היה בבעלות החברה בפרוק, שלא כמו בענייננו.
זאת ועוד בבג"צ הרצליה גם נקבע כי: "איני סבור כי יש בטענות שהוצגו על ידי היועץ, הכונס הרישמי והרשויות, כדי להצדיק את ההבחנה הבלתי-רצויה בסדרי הנשייה. ראשית, אין זה מדויק לומר, כפי שטענו בעלי הדין האמורים, כי זכותו של הנושה המובטח בנכס זהה לזכויות הבעלים. זכותו של הנושה המובטח בנכס היא להפרע ממנו את מלוא החוב המובטח. כלומר, זכותו הקניינית של הנושה המובטח בנכס מקנה לו עדיפות על כל נושה אחר של החייב, אף במצבים בהם החייב עצמו היה צריך לשאת בתשלום חובות מסוימים. זאת, למעט אם קיימות הוראות חוק הקובעות במפורש אחרת (ראו, סעיף 4 לחוק המישכון). משפורשו הוראות החוק בעניינינו ככאלו שאינן מקנות עדיפות קניינית מהותית לרשויות, לא ניתן לפגוע מכוחן בזכותו של הנושה המובטח, בין בפרוק או בפשיטת רגל, ובין במימוש הבטוחה בהליכי כנוס למימוש משכנתה שניפתחו בלישכת ההוצאה לפועל. לנושה המובטח קיימת, כידוע, זכות לממש את הנכס בנפרד מהליכי חידלות פרעון קולקטיביים נגד החייב ...לפיכך, אין מקום לקבל את הטענה לפיה אם בחר הנושה המובטח לממש את הנכס בנפרד מההליך הקולקטיבי, הרי שעליו לשאת במלוא החובות ביחס לנכס. אכן, הדעת אינה נוחה מכך שלרשויות לא עומד כלי אכיפה אפקטיבי מול הנושה המובטח המממש את הנכס ... ואולם, הדרך הראויה להסדיר זאת, ככל שהמחוקק ימצא זאת לנכון, הנה על ידי הוראת חוק מפורשת, המקנה לרשויות מעמד של נושה מובטח ביחס להיטל ההשבחה (לגבי ארנונה ראו הדיון שיובא להלן בעיניין פקודת המיסים)" (ס' 54 לפסה"ד).
...
טענות הצדדים הטענה העיקרית של כונסי הנכסים היא שחוב היטל ההשבחה התגבש עוד טרם מינויים ולאור ההלכה שנקבעה בבג"צ 7009/04 עיריית הרצליה נ' היועמ"ש ואח' (פורסם ביום 5.2.14), לפיה אין לאבחן בין הליכי מימוש נכס בפירוק או בכינוס, על הוועדה ליתן האישור המבוקש, שכן אין לה מעמד עדיף על פני נושה מובטח ובעת מימוש במסגרת הליכי חדלות פרעון זכויותיה נדחות מפני זכויות הנושה המובטח.
ובהמשך בעמ' 22 נקבע: "... אשר לקבלת היתר בניה: חרף העובדה כי בידי החייב בהיטל השבחה לא יעמדו בהכרח כספים נזילים בעת מתן ההיתר, הרי בסופו של דבר מועד קבלת ההיתר הוא "צומת" דרכים משמעותי ביותר, במסגרתו מוציא בעל הנכס אל הפועל את התעשרותו עקב הפעולה המשביחה של הרשות.
מכאן המסקנה, כי מועד לגביית היטל השבחה בעת מימוש זכויות חלף זה מכבר.
ובהמשך בס' 57 נקבע: "סיכומם של דברים: בעלי הדין אינם חולקים על כך שסעיף 324(א) לפקודת העיריות וסעיף 10(א) לתוספת אינם מקנים לרשויות מעמד נשייה מובטח במסגרת הליכי חדלות פירעון קולקטיביים – פירוק ופשיטת רגל. לא שוכנעתי כי יש מקום ליצור הבחנה בין מעמד הרשויות במסגרת הליכי חדלות פירעון לבין מעמדן בהליכי כינוס. זאת, שכן אין מקום להקנות לרשויות עדיפות קניינית בדרך של 'חקיקה שיפוטית'". יצוין שבעניינינו, ההליך כאמור, מתנהל כהליך חדלות פרעון קולקטיבי והנכס נמכר במסגרת הלך זה. הועדה מפנה לע"א 4260/15 מאיר אליעזר נ' עיריית הוד השרון (פורסם ביום 11.4.18), אלא שהעובדות בפסה"ד זה שונות לחלוטין, במקרה זה נמכר הנכס שנתיים לפני הליך חדלות הפרעון של המוכר, באופן שקופת פשיטת הרגל כלל לא נהנתה מכספי מכירת הנכס, אלא קונה פרטני, בעוד בפסה"ד של הרצליה עניינו שוויון בין הנושים, ואין להקיש מהם לפס"ד זה, שכן בעניינו הנכס, כאמור נמכר במסגרת הליכי חדלות הפרעון.
סוף דבר, אני מקבלת הבקשה וקובעת כי היה על הועדה להנפיק האישור לשם העברת הזכויות לרוכשת, הן בשל העובדה שלא דרשה היטל ההשבחה בעת מימוש הזכויות והן בשל העובדה שמדובר במימוש הנכס במסגרת הליך חדלות פרעון קולקטיבי.

בהליך פירוקים (פר"ק) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הסכם הרכישה נחתם מול כונס נכסים, עו"ד יעקב נאמן, של צדדי ג', שלוש חברות שבבעלותן היו המקרקעין בעת ההיא (מכונות בבקשה ובהחלטה זו "שלוש החברות").
טענות המשיבה בראשית תגובתה מפנה המשיבה להחלטת ועדת הערר ומציינת כי שאלת החבות בהיטל השבחה מסורה לערכאה המוסמכת ואינה מסורה לביהמ"ש זה. המשיבה הגדירה את הסוגיה היחידה שנותרה במחלוקת ועומדת לפתחו של ביהמ"ש זה והיא, האם נוכח הליך ההבראה שנוהל והסתיים במסגרת תיק זה, פטורה המבקשת מחוב היטל השבחה בו היא חייבת עפ"י דין, חוב הרובץ על שמה בגין נכס שמכרה שלוש שנים לאחר אישור הסדר הנושים.
שלושת הראציונלים בגינם דחה המחוקק את מועד תשלום ההיטל עד למועד המימוש הם: שיקול הנזילות - המוכר "פוגש את הכסף" בעת המכירה; שיקול המדידה – ניתן לאמוד באופן מדויק את גובה ההשבחה; ושיקול הוודאות – כי התוכנית אכן גרמה להשבחה ולהתעשרות (ע"א 6126/98 חברת חלקה 510 בגוש 6043 (בפרוק מרצון) נ' הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה חולון [פורסם בנבו] (2.7.01))". (הדגשות שלי).
אין כלל מקום לאזכר את ההלכות הנוגעות לשיוויון בין נושים, וראו בעיניין זה האמור בפיסקה 18 לפס"ד הוד השרון שאמנם אינו זהה לעניינו אך הרציונל של הדברים יפים גם כאן: "בעיניין קהילת ציון נמכר נכס מקרקעין - שעליו רבץ חוב בגין היטל השבחה עקב אישור תכנית - כחלק מהליך פשיטת הרגל, ומכירתו נועדה להעשיר את קופת הכנוס תוך חלוקת התמורה בין הנושים. לא כך במקרה דנן, שהסכם המכירה נחתם לפני שהמוכר ניכנס להליכי פשיטת רגל, כך שקופת הכנוס לא התעשרה כתוצאה ממכירת הנכס. הועדה המקומית אינה נושה מובטח או מועדף, ומכאן, שהמקרה שבפנינו אינו מעורר שאלות הנוגעות לשויון בין הנושים או להעשרה או לפגיעה ישירה בקופת הכנוס, כך שלפחות חלק מהשיקולים ה"קלסיים" הנוגעים לפשיטת רגל אינם רלוואנטיים להכרעה".
...
ולקראת סיום אעיר כי גם אם הייתי מגיעה לכלל מסקנה שהסדר הנושים יצר מחסום דיוני מגבייתו מהמבקשת, אין משמעות הדבר שחוב זה נמחק, ראו בעניין זה פס"ד הוד השרון: "בדומה למוסד ההתיישנות, שהיא דיונית במהותה ואינה מפקיעה את החוב, בבחינת מגן ולא חרב (טל חבקין התיישנות 15-14 והאסמכתאות שם (2014)), כך גם ההפטר מהווה מחסום דיוני המונע מנושה להמשיך בהליכי הגבייה, אך אינו מפקיע את החוב עצמו". המשמעות לענייננו הינה שהחוב אינו נמחק; לכל היותר לא ניתן לבצע הליכי גבייה מהמבקשת (ואיני סבורה כך כאמור), אך אין כל חובה ליתן אישור המופנה ללשכת רישום המקרקעין המעיד על העדר חובות.
מכל הטעמים הללו, הבקשה נדחית.
המבקשת תשלם למשיבה סך של 5,000 ₪ תוך 30 יום מהיום כהוצאות משפט.

בהליך בש"א (בש"א) שהוגש בשנת 2009 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

סעיף 29(ד) להסכם המכר, המצוי תחת הפרק "מיסים ותשלומי חובה", קובע כי כונס הנכסים יישא, בין היתר, בתשלום החובה הבא: "תשלום היטל השבחה החל על המימכר עד למועד חתימת הסכם זה ע"י הקונה, אם, וככל שחל היטל השבחה על המימכר ו/או בהתאם לסדרי הנשייה על פי דין, וככל שחלה חבות על הכונס לתשלום זה במקרה של מימוש משכנתא ראשונה בדרגה". בהמשך הסעיף מובהר כי כונס הנכסים ישלם תשלומי החובה, לרבות היטל ההשבחה, מתוך כספי התמורה, וזאת אך ורק ככל שתהא עליו חובה על פי דין לשלמם, בהתאם לסדרי הנשייה במקרה של מימוש משכנתא מדרגה ראשונה.
במקרה דומה למקרה שלפנינו, אשר נידון על ידי כב' השופטת אלשיך בבש"א (תל-אביב-יפו) 18370/05 עריית רעננה ואח' נ' עו"ד ישי בית-און, בתפקידו ככונס נכסים ואח', תק-מח 2006(3) 12484 (2006), הגישו עריית רעננה והוועדה המקומית לתיכנון ובנייה רעננה בקשה לחייב את קופת כונס הנכסים בכספי היטל השבחה, ארנונה ואגרות נוספות, מתוך הסכום שהתקבל ממכירת נכס מקרקעין מסוים, שהיה אחד מנכסיה של חברה בפרוק.
מבחינת מועד רישום המשכנתא על המקרקעין אל מול מועד השבחת המקרקעין עולה כי ביום רישום המשכנתא לטובת הבנק (ה-20/9/92), כבר אושרה התוכנית השניה אשר השביחה את המקרקעין, ועל כן יש להניח כי בזמן יצירת השיעבוד הסתמך הבנק על שווי הנכס לאחר ההשבחה והעניק לחברה אשראי בהתאם (היינו: החברה קיבלה אשראי גדול יותר מהבנק בהתבסס על ההשבחה בנכס).
...
תגובת הוועדה המקומית: הוועדה המקומית סבורה כי יש לדחות את הבקשה על כל חלקיה.
לא למיותר לציין כי מועד ההשבחה או מועד החיוב לחוד ומועד תשלום החוב ופרעונו לחוד (הלכת קהילת ציון), כשבמקרה דנא, שלב "מימוש הזכויות" המקים דרישת תשלום לפי הוראות סעיף 7 לתוספת התרחש רק לא מכבר, ועל כן טענתו של המפרק לפיה הואיל והמועד לחיוב היה בשנת 1992, הרי שהתיישנה דרישת התשלום של הוועדה המקומית, אין בה ממש ודינה להידחות.
באשר לחוב בגין התכנית הראשונה הרי, כאמור, הועדה הייתה צריכה לעמוד על תשלומו עת ביקשה החברה להירשם כבעלים, ומשלא עשתה כן, אינה רשאית היום, בחלוף כל כך הרבה שנים (כ-16 שנים), להתנות הנפקת האישור בתשלום אותו חוב-ככל שהוא עודנו חוב בר תביעה! סוף דבר: על יסוד כל המקובץ לעיל, אני קובע כי תשלום היטל ההשבחה לוועדה המקומית-בכל הקשור למקרעין של החברה-צריך להיפרע מקופת הפירוק, בהתאם לדיני הפירוק הרגילים, בכפוף להגשת תביעת חוב, וכי אין קופת הכינוס חייבת לשאת בתשלום היטל ההשבחה.

בהליך רשות ערעור על החלטת ראש הוצל"פ (רע"צ) שהוגש בשנת 2011 בשלום כפר סבא נפסק כדקלמן:

ב"כ המשיבים 1,2 מציבים את השאלה במטריית חידלות הפירעון ומבקשים לבחון האם היטל השבחה מהווה חוב שאינו בדין קדימה הנדחה מול זכותו של בעל השעבוד.
בפס"ד קצ"ה קבע בית המשפט כי: "המסקנה המתבקשת בהוראות התוספת השלישית הנ"ל היא, שחובת תשלום ההיטל נוצרת ביום שנעשה המעשה שהשביח את המקרקעין והעלה את שווים, ולענייננו – ביום אישור התוכנית. ביום זה עלה שוים של המקרקעין, ובעליו נהנה מהשבחה זו, ומיום זה ואילך חל עליו חיוב בתשלום היטל ההשבחה". (ראה: שם עמ' 94) בדומה, בע"א 6126/98, חברת חלקה 510 במגרש 6043 בע"מ (בפירוק מרצון) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חולון, פ"ד נה(4), 769 נקבע, כי: "החבות בהיטל השבחה קמה עם עליית שווי המקרקעין עקב אישור תכנית, מתן הקלה או התרת שימוש חורג על-פי האמור בסעיף 2 לתוספת השלישית. פועלו של סעיף 7 לתוספת הוא אך בדחיית מועד תשלום ההיטל עד למועד "מימוש הזכויות" במקרקעין.
כדבריה: "לו בחר הנושה המובטח לוותר על בטוחתו לטובת כלל הנושים, ולהגיש במקומה תביעת חוב למפרק על מלוא חובו, היה צודק להטיל תשלום ההיטל על קופת הפרוק המממשת את הנכס לתועלת הנושים. אולם, משנטל בטוחתו והרחיק עצמו מההליך הקולקטיבי לא יוכל לבוא עכשיו ולדרוש מקופת הפרוק השתתפות בעלויות מימוש בטוחתו". (ראה שם עמ' 9) גם ברצ"פ (חיפה) 3305/08, עריית חדרה נ' עו"ד חזי חכם ואח' (פורסם בנבו) התעוררה בפני כב' השופטת שרון נתנאל שאלת זכותה של רשות מקומית לסרב להנפיק לכונס נכסים אישור תשלום מיסים לשם העברת הזכויות בממכר טרם שפרע חובות מס שהורתם טרם מינויו.
בנסיבות רצ"פ (ת"א) 1617/08 לעיל מכיר ביהמ"ש כי בנסיבות של מימוש כאמור יש לשקול שיקולים של עשיית עושר ולא במשפט, צדק ויעילות אשר תוצאתן היא לחייב דוקא את הנושה המתעשר מההשבחה: "גם אני סבורה, כי במימוש מישכון, שלא במסגרת הליכי פשיטת רגל או פירוק, שקולי צדק ויעילות, כמו גם שקולי עשיית עושר ולא במשפט, ייתכן שמצדיקים תוצאה אחרת. כאשר תוכנית ההשבחה קדמה למישכון הנכס, תשלום מלוא התמורה של המכירה לידי בעל המשכון, ללא תשלום היטל ההשבחה, יש בו משום התעשרות שלא כדין. בנוסף, אמנם הוראות סעיף 10(א) לתוספת השלישית לחוק התיכנון והבניה והוראות סעיף 324 לפקודת העיריות [נוסח חדש] הן בגדר הוראות מנהליות שתפקידם להקל על מלאכת הגבייה, אך הוצאת האישור המבוקש לכונס ללא תשלום היטל ההשבחה, עלולה לרוקן מתוכן הוראות אלה." (ראה שם פסקה ח) אולם, בסופו של יום, סבור ביהמ"ש כי אמירתו של בית המשפט העליון בהילכת קצ"ה ובפס"ד יוסי אברהם ברורה ומסקנתו הסופית היא כי: "..
...
החלטתי לידון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה כאמור בתקנה 120 (א) לתקנות ההוצאה לפועל 2.
עיקר החלטתי זו מבוסס על העובדה כי אישור התוכניות המשביחות (14.6.87; 15.8.02) קדם להליך מימוש המשכנתא (18.11.09).
יפים דברי ביהמ"ש העליון שנאמרו עוד בשנת 2003 אך מוצאים להם מקום רלבאנטי עד מאד דווקא בימינו: " היטל ההשבחה מיועד להגשים רעיון של צדק חברתי לפיו ראוי כי מי שהתעשר בשל פעילות נורמאטיבית של הרשויות התכנון,ישתף את הציבור בהתעשרותו זו בדרך של תשלום היטל, המשתלם לאותה רשות תיכנון והמשמש אותה להכנת תוכניות וביצוען." (ראה ע"א 1321/02 נוה ביניין ופיתוח בע"מ נ' הועדה לבנייה למגורים ותעשייה מחוז מרכז, פ"ד כז(1) 131) לסיכום 26.
נוכח כל האמור אני סבורה כי יש לקבל את העירעור ולחייב את קופת הכינוס באמצעות המשיבה 2 בתשלום היטל ההשבחה כתנאי להנפקת האישורים להעברת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין.

בהליך רשות ערעור על החלטת ראש הוצל"פ (רע"צ) שהוגש בשנת 2012 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

המבקשת טענה כי בפועל החבות בתשלום היטל ההשבחה נוצרת עם מימוש הזכויות במקרקעין, דהיינו במועד מכירת הנכס ומשכך על כונס הנכסים לשאת בתשלום היטל ההשבחה מקופת הכנוס.
המבקשת הפניתה להוראותיו של חוק התיכנון והבניה ואף לתקנות הרלבנטיות בדבר תשלום היטל השבחה וכן טענה כי היישום של הילכת קהילת ציון אמריקאית (בג"צ 199/98) אשר עשתה רשמת ההוצאה לפועל בהחלטתה, אינו נכון שכן הלכה זו נכונה למקרים של פירוק חברה בלבד ולא במקרה של כנוס נכסים כבמקרה אשר בפנינו.
לחלופין, טענו המשיבים ובשים לב לכך כי הכונס לא היה צד להתדיינויות אשר נוהלו אל מול השמאי המכריע בעיניין גובה היטל ההשבחה, כי הם שומרים על זכותו של כונס הנכסים לטעון כנגד גובה סכום ההיטל הנידרש בידי הוועדה.
...
לא יכולה להיות מחלוקת על קביעת פסק הדין ששני הצדדים ציטטו מתוכו כהלכה המחייבת בעניין קהילת ציון אמריקאית נ. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה קרית אתא (ראה בג"צ 199/88 פ"ד מג' (1) עמ' 89), שם נקבע מפורשות כי המסקנה המתבקשת מהוראות התוספת השלישית היא שחובת תשלום היטל ההשבחה נוצרת ביום שנעשה המעשה אשר השביח את המקרקעין והעלה את שווים ובעניין שם, כמו גם בענייננו אנו, יום אישור התכנית.
נוכח מכלול הדברים האמורים אני קובעת כי בעניין שבפני, המועד לחיוב בגין היטל ההשבחה נוצר חמש שנים בטרם מונה כונס הנכסים, אין המדובר בחוב בדין קדימה הגובר על זכותו של הנושה המובטח ולפיכך אין מקום להורות על תשלומו מתוך קופת הכינוס ואף אין מקום להתנות את מתן אישור העירייה להעברת הזכויות בנכסים נשוא הכינוס בתשלום חוב היטל ההשבחה.
משכך, בדין ניתנה החלטה רשמת ההוצאה לפועל מיום 25/8/12 ואין מקום להתערב בקביעותיה ולפיכך נדחית בקשת רשות הערעור.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו