חבורת קרקעות במושב זכויות חברי מושב לפיצוים

המערער (הנאשם 1 בכתב האישום) ושני נאשמים נוספים (להלן: הנאשם 2 ו-הנאשם 3, וכולם ביחד הנאשמים), הורשעו על בסיס הודאתם, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו להם בכתב אישום מתוקן בשנית, כמפורט להלן: קשירת קשר לבצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (שתי עבירות); ניסיון שוד בחבורה, לפי סעיף 403 סיפא לחוק העונשין; והחזקת מכשירי פריצה, לפי סעיף 409 לחוק העונשין.

עובדת זרה שיעבדה במקום במשק בית, אשר שהתה אותה עת במקום, נתבקשה לשמור על שקט, בעת שהנאשם 3 וחבריו קשרו את ידיה והורו לה להכנס לשירותים.

(ד) אישום רביעי (נגד הנאשם 3 בלבד): על פי כתב האישום, הנאשם 3 החזיק, בלא רשות על-פי דין, אקדח חצי אוטומאטי מסוג ברטה, עם מחסנית, בתוך תיק צד, מתחת למושב הנהג שברכבו.

כמו כן, זקף בית משפט קמא לזכותו של הנאשם 3 את תשלום הפיצויים לטובת המתלוננים, "וכן את הודאתו, החסכון בזמן השפוטי, ביטול הצורך בהעדת המתלוננים ונטילת האחריות שביטא". לאחר זאת, החליט בית משפט קמא לגזור על המערער ועל שני הנאשמים האחרים את העונשים המפורטים בפיסקה 3 לעיל.

...

כפי שציינתי ברע"פ 7064/12 פנדו נ' מדינת ישראל (14.10.2012): "עקרון אחידות הענישה אינו חזות הכל, וכלל זה אינו קובע, א-פריורית, כי לכל המורשעים באותו סוג של עבירות קיים דין אחד. כלומר, בית-המשפט לא ילמד בהכרח, מהעונש שנגזר על פלוני לגבי העונש הראוי לאלמוני - כל מקרה ונסיבותיו הוא, כל נאשם ונסיבותיו הוא". נזכיר, כי בבואו לקבוע את מדרג הענישה לכל אחד משלושת הנאשמים, ציין בית משפט קמא: "בהינתן הנתונים שפורטו לעיל ביחס לעבירות וביחס לנאשמים עצמם, ובייחוד לנוכח העובדה כי העבירות בהן הורשע הנאשם 3 רבות וחמורות מאלו בהן הורשעו הנאשמים 1 ו-2 וכי חלקו בעבירות שבוצעו במשותף משמעותי ומהותי יותר, יש ליתן ביטוי עונשי משמעותי לפערים אלו. לא מצאתי כי יש בנתוני עברם הפלילי של הנאשמים 1 ו-2 כדי לשנות מדרג זה. לפיכך, עונשיהם של הנאשמים 1 ו-2 יהיו זהים, כשלשניהם יופעלו העונשים המותנים, כך שמחציתם תרוצה בחופף ומחציתם במצטבר, ואילו עונשו של הנאשם 3 יהיה חמור יותר." לאחר זאת, השית בית משפט קמא על המערער 40 חודשי מאסר לריצוי בפועל (בנוסף למחצית מהמאסר המותנה), ואילו על הנאשם 3 הוטלו 72 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

התוצאה היא, ככל שהדבר נוגע לרכיב המאסר לריצוי בפועל, כי עונשו של הנאשם 3 גבוה כמעט פי שניים מעונשו של המערער.

סוף דבר, אציע לחבריי לדחות את הערעור ולהותיר את גזר דינו של בית משפט קמא על כנו.

האגודה השיבה לנתבעים כי על פי הוראות תקנון האגודה המהוה הסכם מחייב בינם לבין האגודה ובין החברים לבין עצמם , פרישתו של חבר מהאגודה מותנית בהפסקת בעלותו של החבר בנחלה או במיגרש במושב אמירים ובעזיבתו בפועל את המושב.

המנגנונים המעוגנים בתקנון האגודה הם אלו שבכוחם לשמר בפעול את צביונה המיוחד של אמירים ורק באמצעותם ניתן לאכוף את דרך החיים הנהוגה בה. העידר סנקציה כנגד הפסקת חבורת תישלול מאמירים את האפשרות לאכוף על תושביה את דרך החיים המתקיימת בה. התחייבות הנתבעים לשמור על אורח חיים צימחוני טיבעוני אין בה כדי להוות מענה שכן ביטול סעיף 18.2 יגרום לכך שהפרישה מהאגודה תהיה חופשית וללא סנקציה והנתבעים אינם יכולים להתחייב כי תושבים אחרים ימשיכו גם הם לאחר פרישתם מהאגודה לשמור על אורח החיים המתחייב מהתקנון.

ניתן לראות את הסנקציה של עזיבת היישוב המוטלת על חבר המבקש לפרוש מהאגודה כפצוי מוסכם על הפרת ההסכם אותה קבעו הצדדים מראש לצורך הקניית הגנה מרבית לכלל חברי האגודה.

ודוק: אם השיקול רלוואנטי ולגיטימי למי שמבקש להצטרף ומן הסתם יתבקש לחתום על התחייבויות שלא בהכרח הן לרוחו על מנת להיתקבל ליישוב , כל שכן מי שמרצונו הטוב והחופשי קיבל על עצמו את אותן התחייבויות בדמות התקנון-החוזה והצטרף מרצונו החופשי לאגודה? סבור אני כי התוכן הערכי החיובי של "האמנה" שמגולמת בתקנון- החוזה והמתבטאת בשמירה על אורח חיים טיבעוני צימחוני ומחויבות אקולוגית בהקשריה השונים והמגוונים , והמשקל הראוי שיש לתת במקרה זה לעיקורן חופש החוזים מחייב מתן משקל משמעותי לייחודו של מושב אמירים ומשקל זה עשוי לגבור על הזכות לחופש מהתאגדות ולהצדיק פגיעה עקיפה בזכות הקניין ככל שפגיעה זו מעוגנת במפורש בהסכם עצמו.

...

סוף דבר : טענת האגודה כי ייחודו של אמירים מצדיק החרגתו מתחולת הלכת עפגין מתקבלת.

אני דוחה את טענת הנתבעים כי סעיף 18.2 לתקנון חסר תוקף וכי הם רשאים לפרוש מהאגודה שלא בהתאם לסעיפי התקנון.

הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות הבקשה בסך של 2,000 ש"ח. אני קובע ישיבה מקדמית ליום 28.3.2017 שעה 13:00 .

במסגרת הקשר, איימן היתקשר ביום 26.7.15 למתלונן, עמו יש לו הכרות מוקדמת כלקוח, ותיאם עמו שיאסוף את חברו, הנאשם, מתחנת אוטובוס הסמוכה לעיר נשר.

לאחר שנכנסו למונית שחלפה במקום, ביקשו להסיעם למקום מבודד באיזור תעשיה – מקום שתואם מראש בין בני החבורה.

המערער חזר אל המונית, ניכנס למושב הנהג ונסע יחד עם המונית כשחברתו עימו, ואילו המתלונן נותר במקום כשהוא חבול ומדמם מראשו.

על ב"כ המאשימה למסור את פרטי נפגעי העבירות למזכירות בית-המשפט תוך 7 ימים ולהודיע להם לאלתר אודות הפצוי שנפסק לטובתם.

הודעה זכות ערעור לבית-המשפט העליון תוך 45 יום.

...

לגבי אישום 3, שעניינו נסיון שוד תוך שימוש באלימות ברף לא גבוה, אני קובעת מתחם עונש הולם אשר נע בין 18 ל – 42 חודשי מאסר בפועל.

בהתחשב בכך שהמדובר במסכת מעשים אשר התרחשו בתקופה תחומה, בהן הודה הנאשם במהלך חקירתו במשטרה ובבית-המשפט, החלטתי לגזור על הנאשם עונש כולל לכל האירועים, כקבוע בסעיף 40יג'(ב) לחוק העונשין.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, כשהתחשבתי, בין השאר, בנסיבות המעשים והעושה, תוך שמירת יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין תקופת המאסר שעל הנאשם לשאת, אני גוזרת את דינו של הנאשם כדלקמן: 54 חודשי מאסר בפועל מהיום, ובניכוי תקופת מעצרו: 17.8.15 – 11.11.15.

רקע עובדתי מושב בית עובד נוסד בשנת 1933 על ידי "חבורת הדרום", קבוצה של 42 חברים תושבי המושבה נס ציונה.

הנחלות הגובלות בכביש התובעים מפנים להחלטות הוועד והאסיפה הכללית בהן הוצעו פיתרונות שונים לבעלי חמש הנחלות הגובלות בכביש 42 ( התובעים ו-4 בעלי נחלות נוספות): החלטת האספה הכללית מיום 21.2.1990 כי "המושב יבצע טפול לחברים מול הגורמים העוסקים בהקצאת קרקעות חליפיות והפשרתן לבניה". אסיפה כללית מיום 13.12.2990 שהחליטה לאפשר הקצאת קרקע חלופית משטחים צבוריים ולהשתדל להצמיד שטחים אלו לחלקות החברים הקיימות.

סיכום דיון ברשות מיום 16.11.2015 אז ציינו נציגי המושב כי שטח תכנית ההרחבה הוא "שטח שניתן בעבר לבעלי 24 הנחלות הקטנות (..) לצורך בניית יח"ד שנייה, לפיכך בעלי הנחלות הנ"ל אינם מסכימים לוותר על שטחים מנחלתם לצורך שיווק פומבי". מכתבו של יו"ר הוועד אריאל עשירי לחברי המושב מיום 14.4.2002 (המבוסס על דעתו האישית) בו אישר שבשנת 1958 החליטה האספה הכללית לצרף את חלקות שני הדונם לחלקות א' במטרה לבנות שם בתים לבנים ממשיכים, אך המושב לא עשה דבר לממש זכות זו במשך 44 שנים.

בדיון מיום 16.11.2015 טען המושב כי שיווק כל מיגרשי ההרחבה לציבור עלול לפגוע בבעלי הנחלות הקטנות "אשר אין ביכולתם לבנות יח"ד שניה בשטח הנחלה". בסיום הדיון הציעה הרשות לבחון הענקת זכות פיצוי וייזום ביחס ל20% משטחי האגודה בתכנית.

...

עמדת הרשות הייתה שאין לאפשר המרת נחלות ואולם ניתן לאשר את זכות הייזום.

מכאן מתבקשת המסקנה שהרשות נוהגת בשוויון עם כל חברי המושב.

סוף דבר התביעה נדחית.

המתלונן התיישב במושב שליד הנהג ברכב, עמאד התישב במושב הנהג ברכב, לואי התישב במושב האחורי ברכב.

המתלונן היתקשר מספר פעמים לאחמד ולמוחמד, במהלכן סנד וחברי הקבוצה שנכחו במקום, שוחחו עם אחמד ומוחמד ואיימו כי עליהם למסור סכומי כסף לשם שיחרורו של המתלונן מידיהם, כאשר בכל פעם נקבו בסכום כסף שונה שבין 70 ל- 500 אלף ש"ח. בנוסף, חברו של סנד, אחמד סלימאן (להלן: "סלימאן") היתקשר פעמיים לטלפון הנייד של מוחמד ואיים עליו שיגיע לכניסה לשפרעם עם סכומי הכסף, ללא נוכחות מישטרה, שרק אז ימסור לידיו את המתלונן.

עיקר טיעוני המאשימה לעונש המאשימה הדגישה את חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, הפגיעה בערכים המוגנים של קדושת החיים, הזכות לבטחון וכבוד, שמירה על הקניין האישי, שלמות הגוף והחירות, הפגיעה ביסודות הסדר החברתי, ומרקם חייהם וחירותם של הנסחטים במישור האישי והכלכלי.

ציינה כי מדובר במעשים שכללו תיכנון מוקדם, תיחכום, נחישות ובצוע בחבורה.

תכלית הפצוי לקורבן העבירה, אינה להיטיב את מלוא הנזק, אלא הוא בעקרו "אקט סמלי-חינוכי-ערכי ואינו מהוה פיצוי ממשי (ר' ע"פ 11178/04 פלוני נ' מדינת ישראל, רע"פ 9727/05 פלוני נ' מדינת ישראל). במקרה הנידון, נגרמו למתלונן נפיחות והמטומה תת עורית במצח ומסביב לעין שמאלית, נפיחות ואדמומיות באפו ובלחייו, שטפי דם בכתפו ובגבו וכן כאבים חזקים בגופו, והפגיעה בו אינה מתמצה בחבלות השונות ויש לה גם אספקט נפשי.

...

בכל הקשור לרכיב הקנס, אני מחליט שלא להטילו זאת נוכח תקופת המאסר הממושכת לה הנאשם צפוי, מצבו הכלכלי והעובדה שהמאשימה לא עתרה להטלת רכיב זה. לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: אני גוזר על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 16 חודשים בניכוי ימי מעצרו מיום 25.02.22 ועד ליום 14.07.22.

אני גוזר על הנאשם עונש מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר עבירת אלימות מסוג פשע או עבירה של סחיטה באיומים או עבירת רכוש מסוג פשע ויורשע בגינה.

אני גוזר על הנאשם עונש מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר עבירת אלימות מסוג עוון או עבירת רכוש מסוג עוון או עבירה של כליאת שווא ויורשע בגינה.