זריקת חפץ על שופטת במהלך דיון אדם שקילל וגידף את בית המשפט

בית משפט השלום בעפולה ת"א 19433-11-17 תיק חצוני: בפני כבוד השופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס תובעים פלוני ע"י עוה"ד אריה בנאסולי ואריה ברוך נתבעים מוחמד אבו סביעה ע"י עו"ד פיראס ג'ראר פסק דין

הוא זרק חפצים על התובע ועל אשתו ולעבר הקירות.

אמרת שקמיליה דחפה את האשה, בתצהיר שלך אתה אומר שהנתבע דחף אותה? תראה בזמן שדחף את הדלת ישר נתן לי מכה, התחיל לזרוק לנו צלחות, עד עכשיו אני לא תיקנתי את הבית מלא חורים.

אפילו לא נכנסתי לבית היא הייתה במדריגות הם התחילו לזרוק ולקלל, אני מדבר על התובעים.

עוולת הסגת גבול: סעיפים 29 ו- 30 לפקודת הנזיקין הדנים בעוולת התקיפה קובעים כך: "29. הסגת גבול במקרקעין היא כניסה למקרקעין שלא כדין, או היזק או הפרעה בידי אדם למקרקעין שלא כדין; אך אין תובע יכול להפרע פיצויים על הסגת גבול במקרקעין אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון

...

לסיכום: הנתבע ישלם לתובע פיצוי בסך של 28,000 ₪ ולתובעת פיצוי בסך של 10,000 ₪.

לשני התובעים יחדיו ישלם הנתבע פיצוי בגין נזקי הרכוש בסך של 10,000 ₪.

בנוסף, ישלם הנתבע שכ"ט עו"ד כולל בסך של 10,000 ₪ והוצאות משפט בסך של 3,000 ₪ החזר אגרה ששולמה.

ביום 17.1.2017, בשעת בוקר, היתקשר הנאשם למשרדי אגף הרווחה, שוחח עם העו"ס ואמר לה כי המתלוננת "זרקה את חפציו מחוץ לבית, ואם היא לא תחזיר חזרה הוא ישחט אותה ותהיה הערב הלוויה". במסגרת ההסדר הדיוני הופנה הנאשם לשירות המבחן לצורך עריכת תסקיר לעונש, מבלי שהוצגה בין הצדדים הסכמה עונשית.

על הצורך להגן על עובדי הציבור עמד השופט א' רובינשטיין ברע"פ 2019/11 אלי מיארה נ' מדינת ישראל (22.3.2011), פסקה ז': "המטיל אימה על הזולת אין הזולת צריך לפשפש ביכולותיו העתידות של המאיים כדי לברר אם יש ממש באיומים; ועובדי הציבור אינם צריכים להחשף לחריצת לשון קללות, חרופים וגידופים מכל בר בי רב, שיקנה לו חסינות בשל חופש הביטוי. לבתי המשפט תפקיד גם בהגנה על כבודם". נוסף על כך הוכר בפסיקה הצורך לספק לעובדי הציבור סביבת עבודה בטוחה ולהחמיר עם אלו המבקשים להטיל עליהם מורא.

בעפ"ג (מרכז) 1608-01-08 מוחמד עלאונה נ' מדינת ישראל (30.4.2008), נדחה עירעורו של אסיר שאיים על עובדת סוציאלית בכלא ונדון לעונש של 8 חודשי מאסר, שירוצו במצטבר לעונש מאסר ארוך אותו ריצה באותה עת. בת"פ (ת"א) 33932-03-15 מדינת ישראל נ' מאיר מלכה (14.11.2017), הורשע הנאשם, על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירות של איומים ותקיפת עובד ציבור, בכך שנתן מכה בכף היד לקבלן הוצאה לפועל ואיים עליו ועל חברו בצורה קשה.

...

על אף הערכת שירות המבחן כי קיים צורך בהתערבות טיפולית, הרי שהעדר שיתוף הפעולה מצד הנאשם, מנע כאמור אפשרות זו. באיזון בין מכלול השיקולים, אני סבור שיש למקם את עניינו של הנאשם במרכז המתחם העונשי.

סוף דבר אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר בפועל.

אני מורה על הפעלת מאסר מותנה של 5 חודשים שהוטל על הנאשם בת"פ 33828-08-13 של בית משפט השלום בראשון לציון.

בית משפט השלום בירושלים ת"פ 5898-05-18 מדינת ישראל נ' רובינשטיין בפני כבוד השופט דוד שאול גבאי ריכטר בעיניין: מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד שירלי אוחיון תביעות ירושלים המאשימה נחמן רובינשטיין ע"י ב"כ עו"ד משה פולסקי הנאשם גזר דין

הנאשם ניגש אליו, ומבלי שיש ביניהם הכרות מוקדמת החל לקלל את המתלונן ועובדים נוספים שהיו עמו באומרו "ערבי מסריח", כל זאת כשהנאשם בגילופין.

במהלך הדיונים התבררו נסיבות חייו המורכבות של הנאשם, ובשל כך יזמתי שליחתו לשירות המבחן לשם עריכת תסקיר.

ברע"פ 10232/17 ראובן נ' מ"י (מיום 14.3.2018) אושר מיתחם שבית מאסר מותנה ל-9 חודשי מאסר בנסיבות של תקיפת קוון כדורגל והשלכת חפץ על פניו.

...

גזירת הדין נוכח כל האמור, גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: חודשי ויום מאסר בפועל.

בעקבות זאת, החל ההמון לרוץ אחר המכונית, בזעקות "מיתנחל מיתנחל", תוך השמעת קללות וגידופים.

זאת, שכן "לגבי האישום הראשון מדובר בנסיבות חמורות במיוחד, ובפגיעה משמעותית שנגרמה למתלוננים ספציפיים, בעוד יתר האישומים עוסקים כולם ברצף של ארועי היתפרעות ויידוי אבנים, חפצים ובקבוקים כלפי כוחות הבטחון, אשר בוצעו במועדים סמוכים, על רקע דומה, וכוונו כלפי כוחות הבטחון באופן כללי, ללא נפגע ספציפי". בהתאם, בהתייחס לאישום הראשון, ובהתבסס על פסקי דין שעסקו במקרים קרובים (תוך שנימצא כי ברובם המוחלט נדונו מקרים שנסיבותיהם חמורות פחות מנסיבות ענייננו-אנו), נקבע מיתחם ענישה בטווח שבין 8-4 שנות מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית הכוללת "פיצוי משמעותי לנפגעי העבירה". באותו אופן, גם ביחס לאישומים הנותרים, סקר בית המשפט המחוזי את הפסיקה הרלבנטית, ועל-פיה ראה לנכון לקבוע "מיתחם ענישה הנע בין 10-25 חודשי מאסר לכל אחד מהאישומים, תוך אפשרות לחפיפה מסויימת". בשלב הבא, עבר בית המשפט המחוזי לקביעת מיתחם ענישה פרטני, ביחס לכל אחד מן הנאשמים שעניינם נדון לפניו.

איני נידרש לידון בזיהוי זה לגופו, שכן בכתב האישום המתוקן – שבעובדותיו הודו נואף ורמי, ואף הורשעו – צוין במפורש, בהתייחס לרבים מן האישומים, כי אלה בוצעו מתוך מניע לאומני-אידיאולוגי, במטרה לעורר פחד ובהלה בציבור, ואף נכלל בהם "סיכון ממשי לפגיעה חמורה בגופו של אדם". בהתאם, האישום נגד השניים, בבצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה וניסיון הצתה, וכן האישום נגד נואף לבדו, בבצוע עבירות של הצתה, חבלה בכוונה מחמירה וניסיון הצתה – הוגדרו כולם כ'מעשי טירור', תוך צירוף סעיף 37 לחוק המאבק בטרור, המורה כך: "החמרה בענישה בשל עבירה שהיא מעשה טירור

נוכח זאת, גם רבים מפסקי הדין שהובאו על-ידי בית המשפט המחוזי, בעת שסקר את מדיניות הענישה הנוהגת בכגון דא, מוגבלים היו ביכולתם ללמד לענייננו; כדברי בית המשפט המחוזי: "רוב פסקי הדין [שהוזכרו] עוסקים בנסיבות חמורות פחות מנסיבות התיק שבפנַי [...] בעוד רובם של פסקי הדין שהוזכרו דנים במצב בו פגיעותיהם של המותקפים היו קלות, במקרה זה תקיפתו של המתלונן היתה קשה". לכך אוסיף, כי בחלק מהמקרים דובר בנאשמים קטינים, אשר שקולי הענישה הרלבאנטיים לגביהם, שונים מן השיקולים שאותם יש להביא בחשבון כאשר מדובר בנאשמים בגירים, כבעניינינו (סעיף 1א לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טפול), התשל"א-1971; ע"פ 49/09 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 27 לחוות הדעת של השופט י' דנציגר (8.3.2009)).

...

בהקשר זה, אינני מקבל את גישת בית המשפט המחוזי, אשר נתן משקל, לקוּלה, לכך שאמנם בוצעו עבירות רבות, אך זאת "בתוך תקופה קצרה". ראשית, למצער העובדות המתוארות באישום השלישי, התרחשו למעלה מחצי שנה קודם לביצוע יתר העבירות שבהן הואשם נואף; ושנית, כפי שנקבע זה מכבר – במקרה הקרוב לענייננו – "יש לתת משקל [לחוּמרה] אף למעורבות [...] במספר עבירות שבוצעו וזאת במשך תקופת זמן קצרה יחסית" (עניין נאצר, פסקה 10).

משמצאתי כי לא זו בלבד שנדרש היה לקבוע לגבי רמי מתחם ענישה מחמיר יותר מזה שנקבע בפועל, אלא שאף בתוככי מתחם זה, יש למקם את מעשיו מעל למיקום שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי, התוצאה היא כי גם הרשעה באישומים הראשון והרביעי בלבד – אינה הולמת עונש המסתכם אך ב-5 שנות מאסר בפועל.

סוף דבר: נוכח כלל האמור, ולאחר ששיוויתי לפנַי גם את הכלל שלפיו ערכאת הערעור אינה מגיעה למיצוי הדין במקרה של החמרת הענישה (ע"פ 4623/07 מדינת ישראל נ' אזרי, פסקה 17 (31.10.2007)), סבורני כי יש להוסיף שנתיים מאסר בפועל לעונשו של נואף, ושנת מאסר בפועל לעונשו של רמי.

בית משפט השלום בנצרת ת"א 51811-01-20 פלוני נ' שחתות ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט בכיר יוסף סוהיל תובעים פלוני ע"י ב"כ עוה"ד מארון אבו נסאר נתבעים 1. סאלח שחתות 2. סוזאן שחתות ע"י ב"כ עוה"ד עיסא פראג' פסק דין

התובע טען בתביעתו כי ביום 22/8/2019 עת שעסק בניקיון המחסן בבית הוריו, הממוקם מתחת למרפסת ביתם של הנתבעים, ובתוך כך גם עסק בפנוי גרוטאות וחפצים מיותרים, הגיעו הנתבעים והתחילו לתקוף אותו בתוך המחסן, הן מילולית והן פיזית.

דיון, והכרעה נגד הנתבע הוגש כתב אישום בגין איומים, בכך שב-22/8/19, בשעת צהריים, בעת שהתובע ניקה את מחסן ביתו, הגיע הנתבע והחל לקלל אותו, באומרו: "אני אזיין אותך...", ובהמשך הרים לעברו אבן כמו מאיים לתקוף אותו.

נגד הנתבעת הוגש כתב אישום בגין תקיפה סתם, בו הואשמה כי ביום הארוע, בשעת צהריים, באותן נסיבות כמתואר לעיל, החלה לקלל את התובע ותקפה אותו באמצעות ג'ריקן מפלסטיק שהחזיקה בידה.

הנתבעת נישאלה במישטרה מה קרה לאחר שזרקה על התובע את הג'ריקן מספר פעמים, השיבה: "באותו רגע הגיע סאלח שחתות גיסי בעלה של אחותי סאמיה ושאל את חוסאם מה אתה עושה פה וחוסאם מיד התחיל לקלל אותו ואמר לו "אתה תאכל חרא וצא החוצה אין לך כלום פה". הנתבעת מאשרת בהודעתה במישטרה בפה מלא, כי היא מצאה ג'ריקן במקום על הריצפה, הרימה אותו וזרקה אותו לעבר התובע, והוסיפה: "כל פעם שהיה מקלל אותי הייתי זורקת עליו את הג'ריקן." הינה-אם-כן, הוכח בפניי, כי הנתבעים תקפו את התובע.

...

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובסיכומי הצדדים, וכן לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהובא בפניי, ובכלל זה בהודעות הצדדים בתיק המשטרה, וכן בהתחשב בכתבי האישום שהוגשו נגד הנתבעים ובהודאת הנתבעים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעים, כל אחד כפי חלקו היחסי, לשלם לתובע שכר טירחת עורך-דין בשיעור 20% מהסכום הנ"ל (כולל מע"מ), והוצאות משפט בסך -.