זקיפת פיצויים לחשבון הגמלה לפי סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי

"משהפר המשיב את האיזון העדין הנידרש במערכת היחסים שבין מזיק ניזוק ומיטיב, ראוי להשיב את האיזון על כנו, ולאפשר למערער לעשות שימוש בסעיף 329 לחוק הביטוח לאומי, ולזקוף את תשלום הפצוי ששילם המזיק, על חשבון הגימלה המגיעה לניזוק מן המל"ל, בשיעור המותר על פי הוראת הסעיף. אם לא תאמר כן, נמצאנו מזכים את הניזוק בפצוי יתר, שהרי קיבל כבר מן המזיק את מלוא ניזקו אף בגין העתיד, ועתה יקבל אף מן המל"ל פיצוי חופף. כחברתי כבוד השופטת שטמר, אף אני סבור כי בנסיבות המקרה בו אנו עוסקים אין מניעה לבצוע זקיפת פיצויים לחשבון הגימלאות העתידיות, על פי סעיף 329 לחוק הביטוח לאומי, אף בשעה שבגין תגמולי העבר מימש המוסד לביטוח לאומי את זכותו לתבוע את המזיק מכוח סעיף 328 לחוק. נהפוך הוא- במקרה זה, שימוש בשני הסעיפים הללו ישיג את המטרה העומדת בבסיס היחסים שבין הניזוק המזיק והמיטיב, על פיה הניזוק אינו זוכה בפצוי יתר, והמזיק אינו חב בחבות יתר, והמיטיב זוכה לממש את זכות החזרה שלו, בשיעור שהחוק מתיר לו" (שם. כב' השופט ד"ר עדי זרנקין).

...

הנתבע טען שהחלטת בית משפט השלום בירושלים בתביעת השיבוב מהווה מעשה בית דין, בבחינת השתק פלוגתא, בין בעלי הדין בהליך שבפניי, לגבי הפעלת זכות הזקיפה בעניינו של התובע, אלא שאין בידי לקבל את הטענה.

בנסיבות העניין, סבורני שמן הראוי לבצע את הזקיפה מקצבת הנכות הכללית ולא מקצבת הילדים.

התוצאה התוצאה הינה שהתביעה נדחית.

תוצאה זו יכול שתושג בשתי דרכים לפי חוק הביטוח הלאומי, לפי סעיף 328 המדבר על תביעת שבוב מהמזיק, ולפי סעיף 329, המאפשר זקיפת פיצויים לחשבון הגמלה.

...

אלא, שבשונה מכבוד האב"ד דעתי היא, כי משכך נקבע, מתבקש גם שייקבע, בהתאם להלכת פסק דין "המגן" [ברע"א 9475/92 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (27.12.2004)], כי יש לקבל את הערעור.

לפיכך, כאמור, לוּ דעתי הייתה נשמעת, היה הערעור מתקבל במלואו.

תמר שרון – נתנאל, שופטת אשר על כל האמור לעיל, הוחלט לדחות את הערעור, למעט תיקון פסק הדין קמא בנושא הריבית, כך שהריבית שתחול על המשיבה תהיה הריבית על פי השיעור שנקבע בהסכם שבין המערער והמשיבה.

זאת מהטעם שהנתבעת לא הגישה חוות דעת אקטוארית רלוואנטית לגבי אובדן כושר בסדר גודל זה, בחרה (משיקוליה) להמנע מלבחון לגופם את סכויי התובע לקבל קצבת נכות כללית בנתונים אלה - למעט אמירה כללית כי לא מן הנמנע שגם בגין אובדן כושר הישתכרות של 25% עשוי התובע לקבל גמלה מהמל"ל – וממילא לא ניתנה לתובע אפשרות להגיב לטענה כאמור, למעט תגובתו בדבר זכות הזקיפה לפי סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי ("זקיפת פיצויים לחשבון הגימלה") והדיון בענין זעזע.

...

דיון בסוגיית ההקפאה לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים על רקע הראיות שהובאו בפניי, רשמתי בפני את דברי התובע, כי אינו מתכוון לפנות למל"ל בתביעה לקבלת גמלה, מפני שהוא מעדיף לקבל סכום גדול בבת אחת מהנתבעת, על פני קבלת קצבה, אף שיש קושי להסתמך על דבריו של התובע, משהודה כי הוא אינו מגביל עצמו לאמירת אמת, שעה שהדבר מנוגד לאינטרסים שלו.

עם זאת, אני מורה כי ככל שהתובע יגיש תביעה למל"ל וזו תתקבל, יהיה עליו לשפות את הנתבעת בגין כל סכום שיקבל מהמל"ל בעתיד, אשר לא יזקף לחשבון הגמלה, ולא תשמע טענת הסתמכות מצדו בקשר לסכומי הפיצוי שקיבל בגין תביעתו הנדונה דידן.

סוף דבר סוף דבר - אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,863,900 ₪.

השאלה העומדת לדיון היא, האם המערער זכאי לשיפוי מאת המשיבות עבור הגמלאות ששילם או שבנסיבות העניין עליו לזקוף 75% מסכומי הפיצויים על חשבון הגמלה, לפי סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

מכאן השאלה, האם בנסיבות העניין שלפנינו קיימת הצדקה לדרוש שיפוי לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, ולא לפעול על דרך של זקיפת הגימלאות, לפי סעיף 329 לחוק.

...

אין בידינו לקבל טענה זו. אין הצדקה לחלק בין קצבאות העבר והעתיד.

יוצא אפוא, כי על סכום של 67,232 ש"ח, ששולם למערער על חשבון קצבת הניידות, יש להוסיף ריבית כחוק מיום 7.5.02 ועד ליום 5.1.04, בתוספת 20% מסכום הריבית הנ"ל. על סכום ההפרש האמור יתוספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 5.1.04.

התוצאה היא, כי בכל הנוגע לסוגיית תשלום קצבת השר"מ הערעור נדחה ולגבי חיוב המשיבות בתשלום הריבית על סכום השיפוי ששלמו בגין קצבת הניידות כאמור לעיל, הערעור מתקבל.

דיון:  השאלה השנויה במחלוקת אשר בפנינו הנה כאמור, האם בדין הפעיל המוסד את זכות הזקיפה העומדת לו מכח סעיף 329 לחוק? "חוק הביטוח הלאומי קובע מנגנון להסדרת היחסים המשולשים שבין המוסד לביטוח לאומי, הזכאי (הניזוק) והצד השלישי (המזיק). מערך התשלומים המאוזן הקבוע בחוק, ובהוראות הנורמטיביות שבצדו, בא לשרת הן תכליות "נזיקיות" והן תכליות "סוציאליות"."

רע"א 9823/02 "המגן" חב' לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (2004), המצוטט לעיל וכן פסקי הדין המאוזכרים שם. סעיף 329 לחוק, לעומתו, מסדיר את היחסים שבין הניזוק ובין המוסד, וקובע: "זכאי לגימלה שקבל מצד שלישי תשלום על חשבון פיצויים כאמור, רשאי המוסד לזקוף סכום השווה ללא יותר מ- 75% מאותו תשלום על חשבון הגימלה המגיעה ממנו; הוראות סעיף זה לא יחולו על פיצויים ששולמו לזכאי לגימלה מכוח סעיף 330". סעיף 329 לחוק קובע איפוא כי המוסד זכאי לזקוף את מרבית סכום הפיצויים ששולמו לניזוק על יד המזיק, על חשבון הגימלאות המגיעות לניזוק.

הדרך האחרת, לפי סעיף 329 לחוק, קובעת כי המזיק ישלם לניזוק את מלוא הפצוי והמוסד לביטוח לאומי מצדו יקזז מסכום הגימלאות המשולמות לניזוק, את אותו חלק שהמזיק שילם במקומו ושהמוסד לביטוח לאומי היה רשאי לתבוע אותו מהמזיק, אילו ננקט המסלול הקבוע בסעיף 328 לחוק.

...

סוף דבר, התביעה מתקבלת במלואה.

אני קובעת כי הנתבע לא היה רשאי לנכות מקצבת הנכות הכללית של התובע סכומים בגין הפיצויים שקיבל מחברת הביטוח.

אני מורה לנתבע לשלם לתובע את קצבת הנכות הכללית המלאה שאושרה לו על ידי הוועדה הרפואית.