לבסוף, טוען התובע כי לא קיבל דמי חגים להם היה זכאי, ועותר לחיוב הנתבעת לשלם לו גם בגין רכיב זה.
הנתבעת, מצידה, טוענת כי התובע לא פוטר אלא זנח את עבודתו, וכי הוזמן לשימוע לרגל ליקויים בעבודתו אולם לא הגיע אליו ולא יצר קשר עם הנתבעת כנדרש.
ככל שייקבע שפוטר – מה שיעור פצויי הפיטורים ותמורת ההודעה המוקדמת להם היה זכאי?
ב. האם התובע קיבל חופשה בתשלום כמגיע לו?
ג. האם שולמו לתובע מלוא דמי ההבראה להם היה זכאי?
מה שיעור דמי החגים להם היה זכאי התובע, והאם אלה שולמו לו כנדרש?
נדון בשאלות אלה כסדרן להלן.
לסיכום יש עוד לומר כי מקום בו עצם השאלה האם עובד פוטר שנויה במחלוקת, מוטל הנטל על העובד הטוען כי פוטר – להוכיח זאת.
נעיר, למען הסר ספק, כי לא מצאנו לנכון לייחס משקל כלשהוא להודעת הנתבעת לתובע, במכתב מיום 29/12/14, כי היא "רואה בו כמתפטר", הודעה שנוכח ההלכה הפסוקה שצוטטה לעיל אין לה נפקות משפטית, וקביעתנו לפיה התובע לא הוכיח שפוטר מושתתת על נטל ההוכחה ועל מכלול נסיבות העניין כפי שפורטו לעיל.
...
מכאן שהתובע היה זכאי לדמי חגים בסך של 7,752 ₪.ממנו יש להפחית סך של 706 ₪ ששולמו לו בגין דמי חגים, והתוצאה היא שעל הנתבעת לשלם לתובע בגין דמי חגים סך של 7,746 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/01/15 ועד לתשלום המלא בפועל.
סיכומו של דבר –
על הנתבעת לשלם לתובע בגין הזכויות הנלוות שפורטו לעיל סך כולל של 14,101 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/01/15 ועד לתשלום המלא בפועל.
כן תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪.