זלזול בבית המשפט על ידי צד שאינו מיוצג

הנתבע, שאינו מיוצג על ידי עורך-דין, לא זימן את עדיו לדיון.

הואיל ומסירת ההחלטה לנתבע בדבר מועד הדיון נימסרה באמצעות הדבקה במענו לאחר 3 ביקורים, ולאור טענת הנתבע שלפיה לא קיבל את הזימון לדיון, ביום 17.10.2021 הוריתי על ביטול פסק הדין מחובת הצדק, זאת חרף העובדה שנמסרה לנתבע הודעה טלפונית בדבר מועד הדיון על ידי מזכירות בית המשפט ביום 6.6.2021.

תקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 מקנה לבית המשפט סמכות לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, בתנאים שייראו לו. על פי ההלכה הפסוקה מקובל להבחין בין מקרה שבו נידרש ביטול פסק דין "מתוך חובת הצדק" לבין מקרה שבו הביטול נתון לשיקול דעת בית המשפט (רע"א 7034/00 צדקה נ' וייל (19.11.01)).

אפנה בהקשר זה לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 46/85 גמליאל נ' מנורה, פד"י מא (3) 746: " [...] כאשר היתנהגות המבקש אינה רשלנית בלבד, אלא עולה כדי היתעלמות מדעת ההליך המשפטי והיא מגלה יחס של זילזול כלפי חובתו כבעל דין לא תמיד יוכל הוא לכפר על מחדליו...". (ראו גם רע"א 3454/04 יעקב ורקר נ' עמי הראל (05.06.05)).

...

ואפרט; חרף העובדה שבית המשפט הורה שאין מקום לבטל את פסק הדין הראשון והבקשה נדחתה, בית המשפט נעתר בהמשך לבקשת הנתבע לעיין מחדש בהחלטה, והורה על זימון הצדדים לדיון.

לאור האמור לעיל, משהבקשה אינה עומדת בהוראות הדין וההלכה הפסוקה, ולאחר שנתתי דעתי לשלל ההזדמנויות שניתנו לנתבע להוכחת טענותיו, כך שלנתבע ניתן יומו בבית המשפט, וכן לזלול הנתבע בבית המשפט, בתובעת ובסדרי הדין, אני מורה על דחיית הבקשה.

סיכומו של דבר; פסק הדין מיום 5.12.2021 עומד בעינו.

בהקשר לחוות דעת אלה, אציין כי במענה לשאלת הבהרה אשר הפנו המערערים למומחה ביום 28/6/20, במסגרתה הם הצביעו על כך שבמסגרת עבודות חשיפה, התגלה נתק במחבר צנור משותף 2 צול דלוחין ברזל, המשמש כצנור אויר "נשם" משותף בחלקו העליון, השיב המומחה כי "האחריות לכשל זה באחריות ועד הבית המשותף לאור קיום הכשל בחלקו העליון של המחבר/מהלכו האנכי המהוה חלק מהצנור המשותף." בהמשך לכך ובהתאמה להחלטת המינוי בה נקבע כי תנתן לצדדים אפשרות להודיע בתוך 7 ימים ממועד קבלת חוות הדעת האם ברצונם לחקור את המומחה, ניתנה על ידי המפקחת ביום 22.06.20 החלטה במסגרתה נקבע דיון ליום 20/7/20, לשם סיכום הטענות במעמד הצדדים.

זאת ראשית הואיל ואין כל חוק או הלכה המלמדים על חובת היתייחסות שונה על ידי המפקחת בנסיבות בהן צדדים אינם מיוצגים.

אשר לזכות זו הודגש: "ברי, כי זו אינה זכות מוחלטת ויש לאזנה, בין היתר, אל מול האנטרס הצבורי." אשר לאנטרס הצבורי, הובהר על ידי כב' השופט זילברטל באותו העניין כי : "בית המשפט הוא נאמן של הציבור. הוא מצוה להבטיח שהדיונים יתקיימו במועדם וכסדרם, ושזמנו של הציבור, הוא המשאב המצומצם המופקד בידי בית המשפט, לא יהא הפקר. אם ינהגו בתי המשפט בסלחנות כלפי בעלי דין המבזים את החלטותיהם וגורמים לבזבוז הזמן השפוטי, תהא בכך פגיעה לא רק ביריביהם של אותם בעלי דין, אלא, בעיקר, במערכת המשפט כולה. מתן היזדמנות נוספת לחלה פירושה שבעל דין אחר, שעניינו יכול להיות דוחק, יישמע במועד רחוק יותר. בעבר כבר נפסק כי: "שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה" (רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי פ"ד נה(3) 730, 732 (2001))".

ההיפך, הנני סבורה כי מחדלם של כלל המערערים מהתייצבות לדיון – קרי מחדלו של המערער 2 מהתייצבות לדיון באמצעות היועדות חזותית ומחדלם של המערערים 1 ו – 3 מהתייצבות פיזית כפי שנקבע – יש בו בכדי לבטא זלזולם במערכת השיפוטית, זילזול אשר לאורו בצדק נקבע על ידי המפקחת כי יש לקיים את הדיון בהיעדרם.

...

לאור האמור, הנני קובעת כי המערערים אף לא הרימו את הנטל להראות את סיכויי טענותיהם ובהתאמה לכך, כי אף השיקול השני, אותו על בית המשפט לשקול בבואו לבחון האם יש מקום לבטל פסק דין שניתן בהעדר- לא מתקיים בעניינם.

סוף דבר; לאור האמור והמפורט לעיל, לא מצאתי כי נפלה שגגה בקביעותיה של המפקחת ויתרה מכך, לא מצאתי כי התקיימו ההתוויות כפי שנקבעו בפסיקה לביטול פסק הדין אשר ניתן על ידי המפקחת בהעדרם של המערערים.

בהתאמה- הערעור נדחה.

לטענתו, העדרותו מהדיון לא נבעה מזלזול או כוונת זדון, אלא מטעות אנוש תמימה של צד בלתי-מיוצג הנעדר רקע והבנה משפטיים.

אם כך, "לא קמה לו זכות שבדין לביטול ההחלטה מיום 8.6.2021. נהפוך הוא: בחירתו, גם כאשר היה מיוצג על-ידי עורך דין, להגיש בקשה עמומה הכוללת טענות חלופיות מלמדת על פגם מהותי באמינותו". המבקש לא אמר נואש, וערער לבית המשפט המחוזי.

בית המשפט המחוזי נימנע מכך, ובחר חלף זאת, ללמד זכות פעם אחר פעם: את אי-הגשת התגובה, תלה בהיות המשיב בלתי-מיוצג (אף שהמשיב עצמו הודה לאחר מעשה שלא הגיב "כי אין לו לחדש בטענותיו"); בפסק הדין 'השלים' את טענות המשיב על סמך טענותיו בבית משפט השלום, בבחינת "את פתח לו". מדוע איפוא, לצד נקיטה זו במידת הרחמים כלפי המשיב, 'זכה' המבקש (אשר גם הוא היה בלתי מיוצג בעת מחדלו) שתמוצה עמו מידת הדין? משעה ששם בית המשפט המחוזי לנגד עיניו את הנזק שניגרם למשיב, וקבע שיש לפסוק בגינו הוצאות בשיעור גבוה, מן הצדק איפוא, לנקוט 'מידה כנגד מידה'; לזקוף את מחדליו הדיוניים של המשיב במסגרת הליך העירעור אל מול מחדליו של המבקש בבית משפט השלום, ו'לקזז' את הסנקציה שהטיל בית המשפט על המבקש בגין מחדלו, עם זו שראוי היה להטיל על המשיב – ולא הוטלה.

...

המבקש טוען, כי לא ניתנה כל הצדקה לחייבו בהוצאות בשיעור שכזה – אף שזכה בערעורו, ואף שלא היו למשיב כל הוצאות במסגרת הליך הערעור, שהרי נמנע מהגשת תגובה חרף מספר החלטות מפורשות המורות על כך. עוד מדגיש המבקש, כי התנהלות זו של המשיב הביאה להתמשכות הליך הערעור, והובילה לנזק ניכר עבורו: "בגין [פסק הדין] לבקשת המשיב – הוצא צו עיכוב יציאה מהארץ בעוד היטב ידוע למשיב – שפרנסתו היחידה של המבקש הינה בחו"ל [...] כמו כן עיקולים על חשבונות הבנק, רכב, וכו'. בעוד המבקש ממתין להחלטה בערעור – חויב [המבקש] ע"י רשמת ההוצאה לפועל בסך תשלומים 10,115.33 ₪". אם כך, סבור המבקש, כי "טעה כב' בית משפט קמא בשיקול הדעת לחייב את [המבקש] – שהמתין 105 ימים למתן פסק דין בערעור – במקום לחייב את המשיב בהוצאות המערער בתוספת שכ"ט – חויב [המבקש] 'בהוצאות' המשיב שלא הגיב בערעור ולא היה מיוצג". המשיב מנגד, האריך בדברים לגופו של סכסוך, אך לעניין פסיקת ההוצאות טען כי "[המבקש] טוען שההוצאות שבית המשפט פסק הינן ללא קשר, אך הוא צריך לזכור שהוא עצמו מגיש את הבקשות השונות וגורר את המשיב להגשת תגובות ולכן אין לו על מי לטעון אלא על עצמו". עוד הוסיף המשיב, כי "[המבקש] מבזבז זמן שיפוטי יקר לשווא ועד שהוא לא יקבל החלטה לפי רצונו, נראה כי ימשיך לבזבז זמן". בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה (לאמות המידה לבחינת בקשת רשות ערעור על רכיבים 'חדשים' שנקבעו לראשונה במסגרת הליך ערעור, ראו רע"א 11706/05 גבעת נילי, כפר שיתופי בע"מ נ' חיון (8.5.2006)).

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער, על נספחיה, ועיינתי גם בגלגולי ההליך בבית המשפט המחוזי ובבית משפט השלום, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור – להתקבל.

בקשת הרשות לערער מתקבלת אפוא בזאת.

בהתאם להוראת 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, פסק דיני ייכתב בתמציתיות ובשפה שאינה משפטית ככל האפשר, שכן הצדדים אינם מיוצגים.

בשורה של פסקי דין, ביניהם פסקי דין שהפנתה התובעת, לאור התכליות שבחוק הגנת הצרכן, לרבות מניעת זילזול בזמנו של הצרכן, הקיש בית המשפט מהסעיף הנ"ל לתיאום של ביקורים אחרים שתואם על ידי בית העסק לבית הצרכן, ולא בהכרח ביקור של טכנאי.

...

סוף דבר בנסיבות האמורות, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 600 ₪.

סה"כ, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 1,600 ₪.

בהתייחס להליכים המקדמיים, נקבע: בתצהירי הנתבעת תעשה היתייחסות לקושי שתועד בכתובים שהוגשו לפני קדם המשפט לגבי איתור מסמכים רלוואנטיים שהתבקשו על ידי הצד שכנגד, בין בזיקה לרואה החשבון של הנתבעת ובין בדרך אחרת, תוך תעוד המסמכים שעלה בידי הנתבעת לאתר לאחר קיום חקירה ודרישה ובשקידה ראויה, ובציון מסמכים שלא אותרו בדרך זו. ובהמשך: המועד להגשת רשימת עדים שהנתבעת מבקשת להעיד ויש להם זיקה לתובעת מוקדם ליום 15.10.23 כשימי פגרה באים במניין וכן יוגש עד תאריך זה תצהיר לגבי איתור מסמכים על ידי הנתבעת או קושי לאתרם.

הדברים תואמים את הפסיקה העשירה לגבי אופן הפעלתה של תקנה 122 ואמות-המידה שחלות על השמוש בה. מחיקת כתב-הגנה היא סנקציה מרחיקת לכת; בית-המשפט ינקוט בה במקרים קצוניים, אם ניכר כי בעל-הדין שלו יוחסה הפרת הצוו פעל בזדון או הביע זילזול ניכר ובוטה בבית-המשפט – ואין תקנה למחדליו [ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבנין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' מרדכי, פ"ד מו(3) 793 (1992); רע"א 9265/06 קלאב הוטל ניהול (1996) בע"מ נ' דגן (2007)].

אי-העמדת ייצוג חלופי בפרק זמן זה לא תהווה טעם לאי-קיום החלטה זו בידי הנתבעת ולא תאריך את המועדים שנקצבו בה. על הנתבעת לקיים את החלטת בית-המשפט מיום 12.9.2023 בהתייחס לרשימת עדים והגשת תצהיר ככתבה וכלשונה, והיא תעשה כן עד יום 15.1.2024 ועד בכלל.

...

לעת הזו, הבקשה בעניין זה נדחית – תוך מתן הוראות מתאימות להלן.

עו"ד כהן ישוחרר אפוא מן הייצוג, בכפוף לאמור בהמשך החלטה זו. סיכומם של דברים בנסיבות הללו, אני מורה כלהלן: עו"ד כהן ישוחרר מייצוג הנתבעת – עם הצגת אישור מסירה ותצהיר מוסר אשר יעידו על המצאת החלטה זו, במסירה אישית על-ידי שליח, לידיו של לוי.