זכרון דברים לרכישת רכבים בין התובע לנתבעים

הנתבעים נסמכים בטיעוניהם ובסיכומיהם על שני מסמכים לפיהם ניתן ללמוד לשיטתם כי התובע קיבל את התמורה בגין הרכב; האחד הנו "הסכם רכישת רכב" בין התובע ובין הנתבעת 2 והשני הנו זכרון הדברים בין התובע ובין פאדי.

...

בנסיבות העניין, עם פטירתו של הנתבע 1, הוא איננו מהווה אישיות משפטית ובהתאם, דין התביעה נגדו להידחות.

משוויתר התובע על הסעד הקנייני במסגרת סיכומיו, ומששוכנעתי לאחר בחינת עדותו של הנתבע מס' 3 כי לא הייתה ידו במעל בעסקה שנרקמה בין התובע לנתבעים 1-2, דין התביעה נגד נתבע אחרון זה להידחות.

סוף דבר: התביעה נגד הנתבע 1 והנתבע 3 – נדחית.

ההתנהלות בין התובע ובין הנתבע לאחר חתימת ההסכם התובע העיד, שלאחר חתימת ההסכם הוא העביר את זכויותיו בעסק לנתבע וחתם על מסמכים המאשרים העברת כספים מחברות כגון "סיבוס" ו- "תן ביס" (ס' 43 לתצהירו).

הפגישה שנערכה בביתו של חמזה הייתה קצרה יחסית, והתובע כימעט שלא היה מעורב בה. הנתבע הציג לחמזה את סירטוני המצלמה מהמסעדה, נערכה היתייעצות עם הנתבע ומי מטעמו ובסופו של דבר הנתבע הודיע לתובע, שהוא מוכן לקנות את חלקו בשותפות תמורת סך של 350,000 ₪ בתוספת מע"מ. שווי הזכויות של כל אחד מהשותפים תומחר עוד קודם לכן בסך של 350,000 ₪ בתוספת מע"מ, כך שלא היה חידוש בהסכמה שהושגה בפגישה בביתו של חמזה.

תוך כך, הנתבע חתם על מסמכים שונים ובהם זכרון דברים לרכישת כלי רכב יקר מסולטנה ומסמכים שיש בהם כדי להעיד שהוא קיבל את כספו במזומן לאחר ניכוי עמלה.

...

טענת התובע, שיש לחייב את הנתבע בתשלום של פיצוי מוסכם בסך של 50,000 ₪, נדחית.

לפיכך, כאמור, התביעה לפיצוי מוסכם נדחית.

לפיכך התביעה מתקבלת ברובה.

מצאתי כי לנתבעת 1 אין כל קשר להליכי המכירה, לבד מהיותה הבעלים הרשום של הרכב בעת העסקה מול התובע, וכי לא הוכח כי היה לה כל קשר להליכים שנוהלו בין התובע לנתבע 2 למכירת הרכב לידי התובע.

ויודגש שוב כי אין המדובר בסוחר שאינו יודע את הסטוריית הרכב ולא יכול להיות אחראי לה. הנתבע 2 רכש את הרכב במצבו לאחר התאונה ומכר אותו תוך הטעייה של התובע ומניעת אפשרות מהתובע להחליט לאור מידע זה. גם בכל הקשור להטעייה הנטענת בענין מד האוץ של הרכב, כאשר בשמאות שלאחר התאונה נרשם 19,307 ק"מ, ובעת הרכישה עמד מד האוץ על 15,662 ק"מ, גם כאן עולות תהיות, כאשר הנתבע 2 טוען כי מדובר בטעות קולמוס בזיכרון הדברים, וכי "איזה סוחר רכב יפחית רק 4000 ק"מ" (ר' פרוטוקול עמ' 4 שורה 19).

...

מכל האמור לעיל, וכשאני מעדיף את גירסת התובע על פני גירסת הנתבע 2, מצאתי לחייב את הנתבע 2 בהשבת ההפרשים של שווי הרכב כפי שפורט בחוות הדעת של השמאי מטעם התובע מיום 24.10.21 ולא נסתרה על ידי הנתבע 2, בסך של 23,397 ₪.

סוף דבר מכל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבע 2 לשלם לתובע סך של 28,397 ₪.

בשל כך אני מחייב את הנתבע 2 לשלם לנתבעת 1 את הוצאותיה בסך נוסף של 1,000 ₪.

אין חולק כי התובע, עורך דין במקצועו, רכש מהנתבעת 1 (להלן: הנתבעת), שהיא חברה העוסקת בסחר ברכבם משומשים, רכב יד שנייה מסוג פיג'ו, על פי זכרון דברים מיום 13.9.2020 (נספח 12 למוצגי התובע).

בטופס הבדיקה שבוצע לרכב על ידי הנתבעת 4 (נספח 15 למוצגי התובע) נרשם בין היתר לגבי "שילדה ומרכב ליקויים בעל משמעות נמוכה" כי הסטאטוס "אינו תקין" ובמסגרת האבחנה נרשם "תקוני פח וצבע, תיקון בגוף מימין, הוחלפה דלת ימין, שימשה פגומה קדמית". יצויין כי במסגרת הערות כלליות רשום בין היתר "יש לבדוק את עברו הבטוחי של הרכב טרם הרכישה". בשיחה שהתקיימה בין התובע לנתבע 2 לאחר רכישת הרכב, הוקלטה ע"י התובע ותמלולה הוגש, נשמע הנתבע 2 אומר לתובע כי הוא אמר לו בטרם הרכישה שהרכב עבר תאונה שלא תוקנה על ידי הנתבע 2, והתובע ידע על כך ולכן לקח את הרכב לבדיקה.

...

במצב דברים זה, חרף קביעתי כי הנתבעים לא גילו לתובע את המידע בדבר הליקוי במכסה המנוע, הרי שבהינתן שמדובר בליקוי מינורי יחסית, ובהתחשב במכלול נסיבות העניין כמפורט על קצה המזלג לעיל, אני סבורה כי אין הדבר מקים לתובע עילה לביטול העסקה ומשלא הוכח שיעורו של הנזק או עלות תיקונו, הרי שלא ניתן לפסוק לזכותו גם כל סעד אחר.

במצב דברים זה, אני סבורה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח כי הנתבעים הפרו את התחייבויותיהם כלפיו ואת חובותיהם על פי הדין, באופן המקים לתובע זכות לביטול העסקה והשבה הדדית או לכל סעד אחר.

לאור האמור אני סבורה כי דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.

ביום 04.06.2014 נפגשו השותפים עם השוכר הקודם של הנכס שברח' ז'בוטינסקי 2 בנהריה, לצורך לניהול משא ומתן וביום 14.06.2014 נחתם זכרון דברים בין התובע ובין בעל זכות השכירות, מר יוסי אטגדי, ובעל הזכויות בנכס, מר יובל בוסקילה (בצרוף חתימת הנתבעים בסוף).

התובע עתר להורות לנתבעים לפצות אותו בסך של 2,730 ₪ שהם הוצאות לעו"ד גיא וולן שהכין את הסכם המייסדים בין השותפים וסייע להם במשא והמתן לכריתת הסכם הזיכיון עם "אצה". בנוסף, התובע עתר לפצותו בסך של 17,666.67 ₪, שהוא חלקו של התובע ברכב אשר רכשו הצדדים במשותף בעלות של 53,000 ₪ לצורך פעילות המיזם "פינוי ירוק", כאשר רכב זה נשאר אצל הנתבעים.

...

התובע העמיד את דרישתו לפיצוי מן העסק בסך של 10,000 ₪, וזאת ללא שום תימוכין, כאשר דוחות הרווח וההפסד שצורפו על ידי הנתבעים משמיטים את הבסיס לטיעוני התובע במישור זה. משכך, מעבר לאי חוקיות הפעילות, גם טעמים של צדק אינם מובילים למסקנה, כי יש להורות על הפיצוי המבוקש בגין מיזם "פינוי ירוק" בנסיבות העניין.

סוף דבר: לא ניתן להתעלם מהרושם העולה, כי מטען רגשי ואישי רב עומדים מאחורי התביעה דנא, ולא בכדי עתר התובע לפצותו בסכום בלתי מבוטל של 100,000 ₪ בשל "עוגמת נפש וצער", אלא שבמישור המשפטי, לא שוכנע בית-המשפט כמבואר דלעיל, כי הנתבעים הפרו חובה או עוולו בדרך כלשהי כלפי התובע.

התביעה מתקבלת אך ורק בעניין מרכיב השבת הסכום ששילם התובע עבור הרכב, על סך 21,400 ₪ (סכום אשר כולל ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד מתן פסק הדין).