המחלוקת והמסמכים שהוגשו
הנתבעים טוענים, כי השיקים נימסרו ע"י מושכת השיקים לאלכז, שהוא שליח מטעם התובעת, בקשר עם עיסקה מסוימת, בה ביקשה מושכת השיקים לרכוש רכב מסוג דייהטסו סיריון מ.ר. 2688472 (להלן – "הדייהטסו"), אלא שהעסקה בוטלה, הדייהטסו הוחזרה לאלבז, ושלושת השיקים היו אמורים להיות מושבים למושכת השיקים, אולם מאחר שלא היו בידי אלבז בעת נטילת הדייהטסו, מסר אלבז לנתן אישור בכתב על התחייבותו להחזיר את השיקים (להלן – "האישור").
על חשבון היתרה מסר את השיקים נשוא התיקים שבפני לשליח התובעת, אלבז, וכן מסר לו זיכרון דברים, ממנו עולה כאילו כבר שילם נתן סך 90,000 ₪ עבור שתי מכוניות הקיה (להלן – "זיכרון הדברים").
עטיה העיד כי לא נהג להחתים את נתן על זיכרון דברים בעת שמכר לו מכוניות, אלא הסתפק בהוצאות חשבוניות בעת התשלום.
...
לסיכום: עילת התביעה נגד נתן הוכחה, אפוא, לגבי שלושת השיקים, ואילו טענות ההגנה שלו נדחו.
תוצאה אופרטיבית
התוצאה היא, שאני מקבל את שלוש התביעות, ככל שהן מופנות לנתן, ודוחה אותן ככל שהן מופנות לסימה.
באשר להוצאות ההליך, בשים לב למכלול הנסיבות, ובין היתר לכך שהגשת התביעה גם נגד סימה היא לגיטימית על פי חזות השיקים, אני סבור שחרף זאת שהתביעות התקבלו בחלקן ונדחו בחלקן, יש מקום לפסוק הוצאות לטובת התובעת, אם כי על הצד הנמוך, ועל כן אני מחייב את נתן לשאת גם בהוצאות התובעת בסך של 1,800 ₪, זאת מעבר לסכומי ההוצאות ושכה"ט שכבר נפסקו בתיקי ההוצאה לפועל.