הנתבעת הנה חברה הפועלת בענף היבוא ומפעילה בית עסק העוסק במסחר סיטוני, יבוא ושירותים של מוצרי פירזול, אביזרים לאמבטיה, ברזל, מרצפות וקרמיקה.
כאמור בברע (ארצי) 59908-05-20BERHANE GEBRISILASI - מר פסטה זכיינות בע"מ (1.7.20) שאלת תחולתו של צו הרחבה היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד (דב"ע (ארצי) נג/3-125 אלכס שרר -רהיטי דימור בע"מ, 30.11.1993) והנטל להוכיח את תחולתו מוטל על הטוען לו (דב"ע (ארצי) תשן/1-7 אליקים הדי - אוריינט קולור תעשיות צלום (1986) בע"מ, 14.3.1991).
בהקשר זה ראו את דבריו של מר סרוסי במסגרת דיון קדם המשפט ביום 16.5.19 (עמ' 1 שורות 15-17) שם ציין, כי "לשאלת ביה"ד – אנו חנות המצוייה בכביש הראשי ברמת השרון ואנשים נכנסים ואנחנו מוכרים להם את הקרמיקות שהם צריכים לשיפוצים שלהם. אני קונה מהיבואן, אני מידלמן, ומוכר ללקוח קצה".
מר סרוסי לא נחקר כלל בנושא היבוא ודבריו כאמור בדיון קדם המשפט לא נסתרו.
ב-עע (ארצי) 20560-05-18 לישכת המסחר תל אביב - גת גבס בע"מ (30.4.19) נקבע, כי "חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח - 1957 מגדיר "סיטוני", במצרך, כ"מי שעסקו, או חלק מעסקו, הוא למכור אותו מצרך לקמעונאי".
...
אנו סבורים, כי עצם העובדה שהנתבעת מעניקה 'שירות מסור' ללקוחותיה אינה הופכת אותה לחלק מענף השירותים.
בנסיבות אלו אף הטענה לפיה הנתבעת עוסקת במתן שירותים נדחית.
סוף דבר:
התובעת לא הוכיחה, כי עיקר עיסוקה של הנתבעת הינו ביבוא, יצוא, מסחר בסיטונות או שירותים ועל כן לא הוכחה תחולת הוראות צו ההרחבה על פעילות הנתבעת.
